• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (5/5) נבחרו שחקנים

אלישע
בדיוק, כרגע אם תעשה מה שאומרים לך ברעגיה, ולא תעשה באלאגן. סביר מאוד שתמות מסיבה טובה ולא תגיע לכלא או משהו גרוע יותר. בעוד בגלקוס אתה עלול למות כי בטעות לא שילמת על המשקה של נסיך פיות שנכנס לבר שלך.

בכל מקרה, זה לא סוגי פיות. ההגדרה של פיה היא מאוד רחבה אבל החברה ה"אמיתיים" (לא נימפות,דראידות וכו') נקראים "רמי-דם" שוב, הם לא גזע בפני עצמו. אבל תחשוב עליהם כעל בני האדם של הפיות (או אלפים של הפיות) הם נראים כמו דמויי אדם יפיפיהם ומושלמים.
חלקם חזקים יותר, חלקם חזקים פחות. כאשר המעמד העליון הוא ה"נסיכים" שזה ככל הנראה הפיות העתיקות ביותר, שמשתרים את 4 האחיות בתור גבירות 4 החצרות.
בסופו של דבר יש פוליטקה בחצרות, אבל זה תלוי בשילוב של כוח וקשרים. לפעמים מישהו חלש יותר יכול למצוא עצמו במעמד גבוה כי אחת האחיות אוהבת אותו/מצ'פרת אותו. לפעמים מישהו מאוד חזק תקוע בתפקיד זותר ולא מורגש כי אף אחת מהחצרות לא דוחפות אותו קדימה.
 
דפ"ד
שם: ארנוק ראוסקאנט (erenok reuscant)
גיל: אני לא יודע כמה אלפים בדיוק חיים בעולם שלך. אני מדמיין את ארנוק יחסית צעיר.
גזע: אלף שמש
מקצוע: Arcanist
רקע: ארנוק חזה בסוף העולם - בתום עידן האלים ונפילתם.
ארנוק עבד אצל סוחר אלפי ידוע למדי, ועל ידו הוא נשלח לטירת-שלג, בדיוק בזמן כדי להגיע ליום בו הפיות הגיעו והאלים הכזיבו אותם. כמו כולם הוא ישב והתחנן לאלים שיצילו אותו ויגוננו על משפחתו - וכמו את כולם, גם אותו הכזיבו האלים, נוטשים אותו כאשר היה זקוק להם יותר מכל.
הפיות טבחו בכמעט כל תושבי העיר - ארנוק עצמו נמלט בקושי לאחר שהסתתר בתוך כוך נסתר בבניין בו התגורר, ולאחר מכן בתוך כרכרה של הפיות לאחר שאלו כבשו את העיר והספיקו לחולל את ההרס בכל העולם, מבלי שארנוק ידע, כמובן.
ארנוק ברח מהכרכרה כאשר זו עברה ליד הצלקת, מחפש את הגנתם של אבירי אלתוס, מקווה שהוא ימצא מחסה ומקום להתאושש בו בתוך הערים - במקום מוצא את עצמו תקוע במחנה פליטים, שכן הערים היו סגורות עקב עודף פליטים, בלי שום יכולת לברוח שכן הצלקת הייתה מוקפת מצור מצד הפיות.
שם ארנוק גילה על האירועים שקרו בעולם - על הטבעת אורקל, נפילת הממלכות השונות למרות הפיות, והחשוב מכל - שריפת ביתו של ארנוק, אלור גאנה. במשך השנים שהוא היה בצלקת ניסה ארנוק ללמוד על משפחתו - אביו ואימו ושאר קרובים, שכן הוא עדיין לא היה נשוי - אבל גם האלפים שהגיעו לצלקת לא יכלו לומר לו הרבה.
ארנוק שהה במחנה הפליטים מספר שנים, ואז אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר בחיים של ארנוק התרחשו - באחד מהימים בהם הוא שוטט בצלקת חסר מעש הוא נתקל בספר לחשים. לא היה רשום על הספר למי הוא שייך, ורוב מה שהיה כתוב היה ג'יבריש - לפחות לעין שאינה מיומנת - אבל מהמעט שהצליח ארנוק להבין הוא היה מרותק, הוא התאמן בחשאי, כדי שאף אחד אחר לא יוכל לקחת ממנו את מה שהפך לתכלית חייו החדשה.
במשך עוד מספר שנים ארנוק התאמן בהטלת הלחשים, ואז הוא החליט שהוא אינו יכול להישאר עוד בצלקת, והוא ברח באמצעות הלחשים החדשים שגילה, הולך ישר לחורבות אלור גאנה, כדי לחזות במו עיניו במה שקרה, ולאחר בירורים מעטים עם האלפים נותרו במקום הוא לא למד שום דבר חדש על משפחתו, וכך ארנוק נדד לאורקל, ומשם הוא עלה על ספינה שהובילה אותו לנמל החירות, שם הוא מתאמן על לחשיו ולומד עוד ועוד, והכל במטרה אחת: לנקום את נקמת המתים בפיות שעוללו את כל ההרס הזה, ובאלים עצמם, שבגדו באמון אנשיו בפרט ובאמון היצורים החיים ככלל, מפקירים אותם כאשר היו החיים זקוקים להם יותר מכל.

מספר שאלות:
1. בדיוק מה הרמה הטכנולוגית? אמרת שהעול עבר מהפכה תעשייתית - מה זה אומר? זה כולל את המהפכה החקלאית? כמה השתפרה הרפואה ורמת החיים? וכך הלאה
2. כמה המשחק יתעמק בפרטים הקטנים? האם נצטרך לזכור כמה חיצים יש לנו? כמה אוכל? האם המעמסה תשנה משהו? אם אמרתי "הדמות שלי שונה כוס יין" היא תספוג מחסרים בהתאם לאחוזי האלכוהול במשקה? (כמובן שהדוגמה האחרונה מוגזמת לחלוטין, אבל אני מניח שזה מעביר את הרעיון די טוב)
 
הל- על הרקע אני אתן פידבק אחרי שאקרא שוב כמה פעמים.

1. מבחינה טכנולוגית, שכיח למצוא אנשים עם נשק חם, ברעגיה יש רכבת כמו שרשמתי, החקלאות כן התקדמה, אבל מאחר והפיות הגיעו הן קצת הרסו הרבה דברים, אז רוב הקדמה תימצא ברעגיה עצמה ולא בגלקוס.

2. אל תבקש ממני להתעסק בדבררים האלה. עוד שנייה תבקש ממני לעבוד עם מטבעות נחושות כסף ופלטינה
 
שאלה: עד כמה אתה מתכוון למנוע ממנו למות? ברור שאם נעשה משהו מטופש כמו להסתער על דרקון ברמה 1 אנחנו נמות אבל מה אם מקרים שפשוט לא הערכנו נכון את המצב? לא שמנו לב למלכודת? או סתם לקוביות היה משהו נגדנו?

בהמשך לקח במידה ונמות (לא בגלל טיפשות גמורה) ולא נוכל מסיבה זו או אחרת להחיות את הדמויות שלנו האם המשחק נגמר עבורנו? או שאנחנו יכולים לקחת דמות חדשה?

באיזה נתונים תשתמש עבור כלי נשק חמים? האם החוק שאומר שמטווח מסוים הנשק נחשב למגע יהיה תקף?
 
זה תלוי סיטואציה. אני נוטה שלא להיות אכזרי עם זה לא בשליטתכם. השחקנים הקודמים שלי יעידו. אבל הכל תלוי מצב. בקרבות בוס למינהם מוות הוא כן אפשרי, יש רגעים שאני אהיה רחמן יותר ופחות, זה לא משהו שאתם תדעו. אני לא מתכנן לתת לכם לשחק עם תחושה של "אני בן אלמוות"

בנוגע לדמות ממשיכה, שוב. תלוי מצב וסיטואציה
 
liorgonen3 אמר/ה:
2. אל תבקש ממני להתעסק בדבררים האלה. עוד שנייה תבקש ממני לעבוד עם מטבעות נחושות כסף ופלטינה

זו לא הייתה הכוונה: השאלה היא עד כמה הפרטים הקטנים האלה משנים? האם אפשר פשוט להתעלם מהם מבחינתך? ואם כ, לאיזו דרגה? כי להתעלם מכמות החיצים זה לא כמו להתעלם מהמעמסה.
 
רקע
הרן עין-פיה
כאשר הפיות הכו לפני 20 שנה, הרן (שלא נקרא אז בשם זה) לא היה בסלה קלה או אלור גאנה. למעשה, הוא מעולם לא דרך ביערות אשר היו ביתם של האלפים. עוד בתקופת סבו של הרן, הוגלתה המשפחה אל מחוץ ליערות מסיבה אשר הרן לא סגור עליה - הסב מעולם לא דיבר עליה במפורש, אולם רמז כי היא קשורה לאומנות הלחימה הייחודית של המשפחה. אומנות זו הינה שיטה ייחודית לשלב לחשים וקשתות, דבר שנתפס בעיני חלק מהאלפים כתועבה שכן מדובר במיזוג של שתי אומנויות מושלמות בזכות עצמן. על כן, נאסר על המשפחה להיכנס ליערות במשך מספר דורות, ואם הכל היה הולך כשורה, ילדיו של הרן היו מורשים לחזור.
הוריו של הרן גרו בקצה היערות הגדולים, אולם להרן הפריעה הנוכחות הכה קרובה של מה שאמור להיות היעד עבור ילדיו העתידיים - יותר מכך, הוא אישית לא חיבב את היער ועל כן כשהוא בגר הוא נדד צפונה במטרה להמשיך לשכלל את האומנות המשפחתית.

הרן גר לבדו בצפון כאשר הצייד הפראי תקף. לא ברור לו לגמרי מדוע, אולם הם בחרו בו כקורבן מסיבה כלשהי - ייתכן כי הוא גר לבד, ייתכן ומשהו בקסם שלו משך אותם. כשהם התקרבו הוא לא ניסה להימלט - הוא ניסה להשיב מלחמה. הוא תקף בהפתעה, והצליח לפצוע את אחד הציידים בעזרת שילוב של קשת וקסם - הטכניקה של משפחתו. הוא ציפה להיקרע לגזרים אולם להפתעתו אדון הצייד צחק למראה פציעת אחד מאנשיו על ידי אלף פשוט. הוא הוכיח את עצמו כצייד ולא כטרף, ועל כן הוא קיבל הצעה - לשרת את אדון הצייד בתמורה לחייו. הרן לא חשב פעמיים והרכין את ראשו לאות הסכמה. "אולם אם תשרת אותי, תצטרך לשאת אות שיסמן אותך כשלי. אינך צריך שתי עיניים כדי לירות בקשת - אחת מספיקה." אמר אדון הצייד ובנקישת אצבע הצית את עינו השמאלית בלהבה קסומה. הכאב היה אדיר יותר ממה שהרן יכל לדמיין לעצמו - אולם הוא נאבק לא לאבד את הכרתו - היתה לו תחושה שאובדן הכרה במצב זה הוא דין מוות שכן מדובר בהפגנת חולשה." בנוסף, כדי שתוכל לשרת אותי כראוי - עינך החסרה תמשיך לראות, אולם לא באופן רגיל. הבט בי!" אדון הצייד ציווה והרן הרים את מבטו - למרבה תדהמתו, הוא ראה אור זוהר סביב הצייד ונשקיו והבין כי הוא למעשה רואה בספקטרום הקסום דרך העין הבוערת. הוא ראה את השתקפותו בשריון אחד הציידים - היכן שהייתה עין, יש כעת להבה כחולה מכושפת." ועתה בוא, עבודה רבה לפנינו. "ציווה אדון הצייד והורה על סוסו של הצייד הפצוע.

בפועל, זו הייתה אחת הפעמים היחידות שהרם רכב בפועל עם הצייד הפראי. לאחר כיבוש העולם על ידי הגבירה, הוא נהפך למחסל בוגדים בשירות הצייד הפראי - הוא נדד בעולם, מחפש אחר כל מי שמנסה להתנגד לשלטון הגבירה או סתם הרגיז את הצייד הפראי איכשהו.

כיום הוא מסתובב עם פיסת בד המסתירה את עינו הבוערת - עין הפיה (כפי שהיא מכונה על ידיו) רואה דרכה בכל אופן אולם כך קל יותר להתמזג בקהל כשצריך. הוא לקח שם חדש - הרן עין פיה, וזנח את שמו הישן, נשבע לא להשתמש בו עוד. מדי פעם בפעם קולו של הצייד מופיע בראשו, נותן לו הוראות כיוון כלשהן, אולם רוב הזמן מדובר בהוראות כלליות מאוד - כל דבר הינו מבחן עם הצייד הפראי, וכישלון משמעו מוות.

לא, שריפת היערות לא משנה לו כהוא זה - והוא יצוד את כל אלו שינסו לנקום את ההרס. בעבור הצייד הפראי ובעבור הגבירה סירונה.
 
אני באמצה העריכה של דף הדמות שלי ויש לי כמה שאלות על החצרות.
יש בחצרות "בתים" או "משפחות" או קבוצות פוליטיות דומות? כמה מצויים סכסוכים בין הפיות? האם יש מצב סביר שזה ידרדר לאלימות מוסתרת ורציחות?
האם הפיות משתמשות בקסם טבע בלבד או שאשפים מכשפים ואלכימיים הם דבר נפוץ?
 
מבחינת קסם, נראה שלפיות יש גם סוג קסם משלהם (שלא פתוח לשחקנים). אבל הן משתמשות בכל סוגי הקסם, מאגיה, טבע, קודש (כוהני/ות סירונה וכאלה). ואפילו הפן המיסטי של תורת הנסתר.

מבחינת היררכיה. עד כמה שבני התמותה הצליחו להבין, יש קבוצות בתוך החצרות, לאיו דווקא קבוצות משפחה. ויכול להיות שהפיות מתייחסות קצת אחרות למושג "הורים", "משפחה" ו"דם".
בכל מקרה, ב20 שנה האחרונות הפיות לא נלחמו אחת בשנייה. אם מישהו הצליח להגיע עמוק מספיק, הוא יודע שבעבר הן נאבקו בסוגיה "איך סירונה רוצה שנשרת אותה?" ועל זה כן היו סיכסוים. אבל כשיש "שליטה" חזקה כמוה. כרגע הפיות לא מעיזות להילחם אחת בשנייה.
 
עוד לא סיימתי לקרוא את הערות על הד"ד המעודכן שלך של פדרון ושל הל.

מבחינת עדכון יקח זמן לצערי. אני צריך להתאפס שם על סגנון כתיבה אחרת אני פשוט אכתוב בלוקים של מידע לא רלבנטי שהם סיפור על העולם
 
דפ"ד
שם שחקן: עילי
ניסיון עם השיטה: קורא הרבה פאת'פיינדר, מכיר את השיטה ןהמכאניקה, בערך שלושה משחקים קצרים (אחד מהם וואן שוט שהרצתי)
ומשחק אחד ששיחקתי

שם: טאריס
גזע: בן אדם, heart of the fey כמאפיין גזע חילופי
גיל: 18

טאריס נולד עם כשבפיו כפית של כסף...ולשון רעילה. אביו היה סוחר אמיץ שנדד ברחבי היערות של גלקוס ומכר סחורות לכפרים קטנים. הוא מעולם לא זכה להכיר אותו. אביו של טאריס מעד לחצרה של פיה שנודעה בשם "גבירת הוורד", ונאמר עליה שהיא מאהבת שיכולה להעביר את בני התמותה שפוגשים בה על דעתם ברגע אחד. טאריס הוא אחד מיני רבים שנולד לגבירת הוורד, דור של ילדים חצי פייתים אותם היא השאירה בחיים למען מטרה אחת בלבד-נפילת החברה בגלקוס. בעוד פיות פחות מחוכמות העדיפו להתעסק באסונות טבע, ברודנות ובאכזריות, שיטותיה של הגבירה היו...מעודנות בהרבה.
מאז לידתם, הילדים אומנו לנצל את הקסם הטבעי אותו ירשו מאימם, ולהשתמש בו כדי להכפיף אנשים אחרים לכל גחמה שלהם. הם למדו לפתות, לשכנע, ולהכניע את רצונם של בני התמותה לרצונם, יהיו אשר יהיו. לאחר מכן, כשאימוניהם הושלמו, היא שלחה אותם החוצה מהחצר. ילדיה של גבירת הוורדים החלו לנדוד בעולם להשתמש בכישוריהם הייחודיים על מנת לזרוע הרס וכאוס, להפנות אנשים זה נגד זה, לשלוח קהילות למאבקים איומים וכנופיות בוזזים לנקמות דם שהשאירו אחריהן טבח מזעזע. בכוחם המשחית, בני הוורד החלו, בצעדים קטנים, לרסק את האמון, הסולידריות, הביטחון, והאהבה, שעוד הצליחו להתקיים בגלקוס בשנים הראשונות לבואה של סירונה. כל זאת, למען הנאתה של גבירת הוורד, בראותה את בני התמותה משמידים את עצמם בזה אחר זה.
טאריס לא היה שונה מהם. הוא גדל בחצר הוורדים, מוקף בתענוגות, ולמד להשתמש בכוחותיו בדיוק כמו כל אחיו ואחיותיו, להפיל תחת קסמו את כל מי שיכל, ולמד מעט מקסמן המסתורי והסודי של הפיות בעצמן. הוא למד לקרוא את מי שמולו, לזהות את רצונותיו, ולמשוך אותו בצווארו באמצעותם, להכפיף את האויב לרצונו בכוח מילותיו ומראהו בלבד. ולאחר האימונים, חמוש בבגדים משובחים ובחיוך מקסים, הוא יצא אל העולם, והחל במלכאת ההשחתה. כך עברו להן שנתיים.
יום אחד, טאריס הגיע לכפר קטן שהוטלה עליו המשימה לחסלו במלחמת משפחות, והוא החליט שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה בעזרת משיכתה של בת ראש העיר, שנועדה להינשא לבן משפחה מכובדת אחרת, החוצה מהעיר, ולהשאיר את גופתה המדממת ביער, להפליל את אהובה ברצח, ולהמשיך בדרכו. אך מסתבר שהעניינים היו...יותר מסובכים משחשב.
כאשר החל להתקרב לביתו של ראש העיר, היא נענתה לחיזוריו במהירות גבוהה משציפה, והוא גילה כי היה מדובר בנישואי כפייה, ושארוסה של הנערה היה אדם גס ואכזר, שרצה לנצל את נישואיו לבת המושל כדי לקבל עוד כוח בעיירה. הוא לאט לאט החל להתקרב לנערה, להכיר אותה ולהתחבב עליה יותר. בפעם הראשונה בחייו, הוא גילה שהאנשים שמולו הם יותר מסתם חפץ להשיג את רצונו. שהכוח שבידו להשפיע על מוחם של בני תמותה הוא לא רק מתנה, אלא גם קללה. החברות לבלבה, וייתכן שהייתה הופכת לאהבה. אבל טאריס לעולם לא יוכל לדעת.
לאחר שלושה שבועות, אימו זימנה אותו אליה, דורשת לדעת מדוע הכפר כבר לא בוער בלהבות הזעם והשנאה. טאריס ניסה להכחיש, להתפתל, ולהתחמק, אך אימו קראה אותו כמו ספר פתוח. נגעלת מה"חולשה האנושית", היא זימנה אליה בחשאי את אנשי חצרה, וציוותה עליהם לשרוף ולהשמיד את הכפר, לחסל את כל החיים בו, ולאחר מכן להוציא את בנה להורג מכיוון שכבר לא תהיה בו יותר תועלת. טאריס הצליח לגלות בזמן על התוכנית להוציא אותו להורג דרך חרושת השמועות שבחצר, אך הוא לא הספיק להזהיר את אנשי הכפר הזמן. כולם נטבחו, וכשהוא הגיע למקום ומצא רק אפר, הוא נשבע בליבו שיום אחד הוא יגרום לאימו לשלם. הוא אסף את חפציו וברח, לוקח את הספינה הראשונה שמצא לנמל חירות, וכרגע משוטט בעיר, חורש מזימות לנקמה, ומחפש הזדמנות להתחזק ולשפר את כוחותיו על מנת להתכונן לקראת המאבקים הצפויים לו, אך נגעל ומנסה להימנע מהשימוש בהם, לאחר שלמד על צידם האפל של הכוחות האילו. לכוד בין צידו האנושי והפייתי, בין אהבה לשנאה, בין קסמו העל טבעי לבין מי שהוא ללא הקסם שהוטל עליו, טאריס ממשיך ללכת קדימה רק בזכות יעד אחד-הנקמה

הערות: הארכטייפ שאני מתכנן לקחת מרגיש מעט "מיני" מדי, אפילו ביחס לדמות הזאת, אז בהנחה שאתקבל אשמח אם נוכל לעבוד על ריפלאף ליכולות היותר בעייתיות כדי שיתאימו למשחק כאן.
 
דפ"ד:
היכרות עם השיטה: ברמה של שיטת-אם.
היכרות עם העולם: גבוהה.

רקע:
שם מלא: אוסקר ווילד.
גזע: בן אנוש, מאפיין גזע חלופי Heart of the Fey.
גיל: בין 16 ל-17. יצא מביתו בגיל הבגרות (15) ובילה שנתיים בנדודים.
השתייכות: חופשי.

לא רחוק מעיר הבירה "התחלה-חדשה", הייתה חווה קטנה בבעלותם של סיירה ומייק, זוג נשוי טרי אשר החליט כי יענו לקריאת האדמה. כאשר צבאה של סירונה פלש לגלקוס, השניים לא התנגדו לפיות והורשו להמשיך בחייהם. לפיות לא היה אכפת באמת מזוג איכרים. אך המצב הכלכלי שלהם החמיר, אחרי שתיבת העיר התרוקנה לאיתה והאנשים שילמו מחירים נמוכים יותר עבור התבואה.
אם זה לא היה מספיק, חלק מהכוח הקמאי שהשתחרר על גלקוס עקב הפלישה נספג על ידי סיירה זמן קצר אחרי שהיא נכנסה להריון. הזוג לא ידע מה לעשות אם יוולד להם ילד מעוות או מקולל, וחודשים רבים השניים התפללו לאלים שנטשו אותם עבור נס, שלא קרה. הבן שלהם, אוסקר, נולד קטן, חלש ושקט, ויתרה מכך, הלידה הכניסה את סיירה למצב-צמח, הכאב והטראומה הכניסו אותה לשוק מתמשך ולא נגמר.
מייק זעם על כיצד האירועים התגלגלו, אך הוא החליט להאשים את בנו במקום את הפיות או את סירונה. הוא התייחס אל אוסקר כאל ממזר, בן-חורג ולא רצוי, ונכס. אוסקר למד להחזיק במעדר ולהשקות אדמה לפני שלמד ללכת כראוי, הוא נאלץ להסתדר בכוחות עצמו רוב הזמן.

הכוחות שאוסקר נולד איתם היו הקש ששבר את גב הגמל. כאשר מייק גילה כי אוסקר מסוגל לזמן, לשלוט ולהשפיע על מים, הוא העביר לבנו את כל העבודה בחווה, שכן היכולת המופלאה הזו, או הקללה לפי דעתו של מייק, איפשרה לאוסקר לעשות את כל העבודה בעצמו פי שתיים מהר יותר מצוות מיומן. הוא היה בן 8 שנים בלבד.

השנים עברו לאיתן, ויחסיו של אוסקר עם אביו לא השתפרו. האיש המבוגר המשיך להרחיב את החווה בעודו נופל על ברכיו בתחנונים לרחמים כל פעם שהפיות הגיעו. עד היום בו אוסקר חגג את עשר שנות חייו, אביו גידר שני שדות חיטה חדשים ובנה מטחנת קמח-קטנה, וקנה אבני-ריחיים איכותיות מסתת בעיר. עד יום הולדתו ה-11, אוסקר הצליח להרחיב את הנהר ממנו שאבו מים והעביר אותו דרך המטחנה, ואז בילה את מרבית ימיו בהאצת הזרם, מגדיל את תפוקת הקמח עשרות-מונים.
העבודה הקשה הגבילה את גדילתו, אך חישלה את הסיבולת שלו. עד יום הולדתו ה-15, גובהו של אוסקר לא עלה על מטר וחצי, משקלו היה כשלושים קילוגרמים בלבד, ועצמותיו נראו מבעד לעורו. למרות שהוא לא הפעיל את שריריו כאשר השתמש בכוחו, זימון הכוח דרש ממנו הרבה ריכוז, ומכיוון שלא שלט היטב בכוחו השימוש הקל ביותר יכל לגרום לו להתכווצויות שרירים, בעוד שימוש מוארך גרם לו לפרכוסים חזקים וכאבים בחזה. באותו הזמן, הוא יכל לרוץ מסביב לחווה בשמש בעודו נושא על גבו חבית של מים מבלי להתנשף אפילו, לפחות בזמן ההקפה הראשונה או השנייה.
אוסקר לא התווכח עם אביו ולא התנגד למטלות הרבות והקשות שהוא הטיל על בנו. הוא לא ידע אלטרנטיבה אחרת. מבחינתו, הוא נולד לחיים האלו. אך הוא הרגיש סגור, הוא הרגיש חנוק, כמו נהר שבנו סכר במורדו וכלאו את הזרם במקום אחד, כדי שיהיה אפשר לנצל אותו. הוא לא אהב זאת, וככל שגדל ההרגשה התחזקה יותר ויותר.

הוא החליט לעזוב, לברוח. אוסקר אסף מעט כסף שאסף מהמכירות, אוכל מוכן בתיקו, את מימיית המים שלו ופשוט יצא, מבלי להגיד מילה לאביו ואמו. הם לא ירעבו, וגם עם היעדרו הם יוכלו לגדל מספיק חיטה ולטחון אותה כדי שיהיה להם כסף למחייה.
אוסקר לא ידע לאן ללכת, לכן הוא הלך למקום השני שהכיר: התחלה-חדשה. הוא קיווה שהשם שלה היה מדויק יותר מבמובן אחד. הוא טעה.

השיעור הראשון שלו בעיר כאשר נכנס בשעריה היה אודות כוחם של הפיות. הוא הלך במרכז הרחוב ולא קד לאחת הפיות שעברה על פניו, והיא דקרה אותו בגבו. ככה, כי היא חשבה שזה מגיע לו. אף אחד לא העז לעזור לו, אך חוסנו וכוח-רצונו מנע ממנו לדמם למוות.
כאשר החלים מספיק כדי לעמוד, החליט שלא להישאר, והמשיך הלאה, אל עבר אורקל. הוא נשאר להביט בעיר ההרוסה רק כחצי יום בעודו מקיף אותה ממרחק בטוח, הוא לא רצה להיתקל בפיות, או חלילה, בגבירת החורף עליה שמע. הוא הרגיש כי כוחו יהיה כזרזיף מים לעומת מה שהיא יכולה לעשות.

את השנתיים הבאות אוסקר בילה במסע מסביב לעולם, לומד את ההיסטוריה העדכנית של העולם, על פלישתה של סירונה, הפיות, מה שקרה לפני 500 שנה, ומה קרה מאז לעולם. הוא ביקר למרגלות תמ-אדרה, ראה את אורקל המוצפת, פגש את הנקרופוליטנים בצלקת והפליג אל רעגיה בספינה מלאה עד אפס מקום בפליטים נוספים. אחרי שביקר במספר ערים רעגיות וראה את הפיתוח הטכנולוגי, חזר לגלקוס, דבר אשר התגלה כקשה הרבה יותר, והמשיך מזרחה, אל עבר יער גאלה השרוף. הוא יכל אפילו להתקדם אל היער מבלי שההרס והקרינה יגרמו לו לבחילה עצומה וחום שנמשך ימים, לכן עקף אותו ממרחק בטוח.

אוסקר למד 3 דברים מהמסע שלו:
קיומם של אלים, דתות וצורות שונות של אמונה, דבר שהוא מצא את עצמו מאמין בו בעצמו. אביו לא היה דתי ולא היו אייקונים של אמונה בביתו, ולכן אוסקר התפלל חרישית לכל אל שזכר את שמו.
ההיסטוריה העדכנית של העולם, תור הזהב, פלישתה של סירונה ושליטת הפיות על העולם, ואוסקר פחד מכך. הוא לא היה רגיל לתגרות, ולא רצה להיפגע או להימצא בסכנת חיים. האם הוא יכל להתנגד לפיות בעזרת כוחו? בהחלט. האם הוא עשה זאת? לא.
שליטה. במהלך המסע הוא קיבל שליטה כלשהי על הפעלות קטנות של הכוח שלו, והדבר לא דרש ממנו השקעה גדולה של כוח וריכוז. הוא ידע שהוא חייב לפתח את כוחו מעבר לכך, להתחזק, אם הוא רוצה לשרוד בעולם, בו פיה יכולה להרוג אותך רק כי היא רוצה בכך.
 
אני העתיק את זה לכאן:
tkhag1 אמר/ה:
דף דמות
שם: אלדריס פירלנס. נקסטרול פיירפנג ( פייר-פנג, Fire-fang).
גזע: חצי אורק (חדש).
גיל: 19.

אלדריס נקסטרול פירלנס נולדת לאם אנושית בשם אליס פירלנס ואב אורקי בשם אגרולק סי-ברייקר (sea breaker).
בניגוד למצופה הוא לא היה תוצאה של מעשה אלימות סוטה או טעות שיכורה, אליס ואגרול היו שניהם הרפתקנים שהכירו זה את זה לראשונה בנמל חירות, או יותר נכון לומר התקוטטו לראשונה בנמל חירות, אליס נושאת את אחד הניבים של אגרולק שהיא העיפה לו באותה קטטה.
הגורל רצה והשניים מצאו את עצמם באותם משימות לעטים קרובות, מה שהפך את תיעוב ההדדי לעט לעט לידידות ושותפות, הם הפכו להרפתקנים מבוססים בנמל חירות.
לעט לעט השוטפות שלהם הפך ליותר מזה אך הם ידעו שזיווג מסוג זה לא יתקבל באף מקום ולכן החליטו להגר רעגייה והתישבו בנווה מדבר ניסתר שם את ביתם, כיס קטן ונפרד משער העולם שהתחיל לאבד את שפיותו.

כאשר נולד להם ילד האב והאם נתנו לו שם כפול, אלדריס שמו האנושי ונקסטרול שמו האורקי, אביו נהג לקרוא לו בשמו האורקי בעוד אמו נהגה להשתמש באנושי.
אלדריס נוקטרול בילה ילדות מאושרת למדי ומנותקת מהעולם, הוא גילה כישרון בציור והחל לצייר את היופי הטבעי שהקיף אותו, באחת מהפעמים הנדירות שהוריו עזבו את העמק והלכו לעיירות קרובות בשביל לקנות דבר זה או אחר שלא יכלו להכין בעצמם החזירה איתה ספר ריק גדול ועיפרון פחם, אותו ספר הפך לרכוש היקר ביותר על האדמות עבורו.

אך שום דבר אינו נמשך לנצח.
כאשר היה בן 16 אמו יצאה שוב לאחת העיירות כדי להביא דבר זה או אחר, אך היא לא ידעה שמישהו עוקב אחריה, בן אנוש העיירה עקב אחריה מסיבה לא ידועה עד העמק וראה את האב מברך את האם בשובה הביתה, הוא ראה תועבה, לפחות בעניו, למרבה המזל הוא לא ראה את הנער.
כעבור שלושה ימים הוא חזר עם אספסוף קטן שהיה נחוש "לטהר" את מעשה התועבה, כאשר אלדריס נקסטרול עמד לחזור משיטוטו היומי לביתו הוא ראה עשן עולה מהמקום שבו היה הבית, הוא התגנב בין העצים וראה את אביו ואמו נלחמים באספסוף הזועם כאשר ביתם עולה באש, בפעם הראשונה בחייו ראה את החרב המעוקלת הישנה של אימו ואת מגל הקרב הוותיק של אביב בפעולה, אך זה לא היה מספיק.
כאשר ההמון הכריעה אותם הם החלו לבצע ליינץ' באגרולק שבסופו שרפו אותו בחיים, אליס סבלה גורל גרוע מזה שהרעיד את בנה עד עמקי נשמתו.
הוא עמד שם בקצה היער צופה במופע האימים הזה ועשה את הדבר היחיד שיכל לעשות, הוא צייר, הספר שעד הראה יופי הראה לראשונה את הכיעור של העולם, והוא עוד יראה הרבה יותר כיעור, הוא צייר כל אחד ואחד מהם, כל דבר ודבר, הוא צייר כדי לא לשכוח אף אחד ואחד מהאנשים האילו, כי כאשר יגיע היום הוא יצייר את מותם, 28 אנשים צוירו באותו יום, 28 אנשים בצעו את התועבה, ו28 אנשים ירדפו עד סוף חייהם.

הבית נשרף כללית וההמון עזב הוא התקרב לגופתה המוכה של אימו ולערמת העפר שבעבר הייתה אביב והיסתכל עליהם, הוא ניסה לאסוף את העפר אך הוא התפזר ברוח משאיר אחריו כמה עצמות שרופות וניב מפוחם, מקביל לניב שאימו עדיין נשאה על גופתה הלבושה בקרעים.
הוא חפר קבר יילד הגופה החלולה של הבית וקבר את אליס ומה שנשאר מאגרולק ביחד, אך הוא לא קבר את הניבה מפוחם, היא ענד אותו כמו שאימו ענדה את השני.
עם הספר של אימו בתיקו הניב של אביו על צבו ושתי הנשקים בידו הוא יצא לעולם שפלש באלימות לביתו.
באותו יום הוא נטש את שמו האנושי ואימץ לעצמו שם מורשת חדש, פיירפנג.

כעבור שלושה חודשים הכפר ממנו יצא ההמון סבל ממכת רציחות, 3 אנשים נמצאו מתים בבתיהם, אחד קצוץ לחתיכות השני מוכה למוות והשלישי נשרף כנראה בעודו בחיים, שמעות על רוח רפאים של אורק החלו להסתובב בכפר, צל ירוק שבא לנקום את נקמת אישתו.
אילו שהיו מעורבים בפשיטה החלו לחשוש לחייהם והאמינו שהם נרדפים, והם לא טעו, כאשר גופה נוספת מה28 נמצאה השאר פתחו במנוסה.
3 נוספים מצאו את מותם בדרכים בידי "הרוח", הזכות להרוג שתיים נוספים נלקחה מנקסטרול על ידי נסובות הגורל.
אילו שרדו והיו בעלי כישורים מהרו למצוא לעצם פטרון שיגן עליהם, אילו שהגורל לא העיר להם פנים ברחו כל עוד נפשם בם, חלקם הצטרפו לאריחי הברזל בשביל למצוא מחסה.
מתו 8, נשארו 20.

בסופו של דבר רצה הגורל ונקסטרול נתקל בסרלין.
סרלין הייתה רמת דם מחצר הסתיו היא התמחה בקסם הפיות המסתורי ואלכמיה, שערה היה בצבע צבע עלי שלכת הרב גווני.
בעבר הייתה סרלין חלק מ"בית" בחצר הסתיו, אחרי שורה של בריתות כושלות יריבים מרים מזל רע ותקיפות חוזרות ונשנות של אריחי הברזל ראש הבית פרש ופירק את הבית.
סרלין היסתכלה על ניהול הבית הכושל עד להתפרקותו בשאת נפש, היא ידע שהיא הייתה יכולה למנוע את ההתפרקות אלו הייתה עומד בראש הבית, לכן במקום להצטרף לבית אחר החליטה להקים בית משלה.
היא החלה לרדוף אחר אריחי הברזל כדי ליצור לעצמה שם, האירגון מצידו ראה את הזדמנות הפז להיפטר מפיה נוספת, ביחוד כשהיא ללא סיועה או תומכים.

המבצע הלך חלק, חמישה חיילים, מפקד אחד, אזור מבודד.
סרלין מצאה את עצמה תחת אש צולבת ונפצעה, המצב היה בכי רע וזה היה סופה אילולי פרט קטן, מפקד היחידה היה אחד מה28.

המבצע השתבש לחלוטין כאשר חצי אורק הופיע מנופף בנשק מוזר, חרב מעוקלת ומגל קרב מחוברים למוט עץ, מפקד היחידה נפל לקרקע כאשר רגלו ניכרתה, נקסטרול פנה לטפל בשומרים בעודם מכוונים לעברו את נשקיהם וסרלין ניצלה את ההיזדמנות, בטוך זמן קצר ארבעה גופות היו מוטלות על הקרקע.

חצי האורק התעלם לחלוטין מהפיה הפצועה וניגש לתחקר את האיש, האיש הבין שהוא עומד מול "הרוח" ואף חיבר את הנקדות והבין מי הוא.
הוא איים על המפקד שאם לא יגיד לו מי היה האיש הוביל את ההמון לביתו המוות של הוריו יראה כמו מנוחה שלווה ביחס למה שיעשה לו, המפקד ירק על פניו בתגובה ונקסטרול עמד להעביר אותו תשע מדורי גיהנום, אך הוא לא חישב נכון את חומרת הפציעות של סרלין.
סרלין סיממה אותו באותו רגע ולקחה את שתי השבויים החדשים שלה איתה.
עד שנקסטרול חזר להכרה היא כבר הוציאה את כול המידע שהיא הייתה צריחה מראש היחידה, היא הציעה לנקסטרל שתי אפשרויות, אחת להתמודד עם מה שהפיות יראו לנכון לגזור עליו או שתיים, לשרת אותה בנאמנות.
נקסטרול הסים לשרת אותה ובתמורה היא הובילה אותו למרתף, שם היה שבר האדם כרות הרגל שמלמל שם אחד שוב ושוב, ארנולד גרייס.
המשימה הראשונה שהוא קיבל ממנה היה לסיים את מה שהיא התחילה, מניין ההרוגים עלה ל9, נשארו 19.

נקסטרול שירת אותה בנאמנות וחריצות מפתיעה, אומנם הוא עדיין לא הצליח להניח את ידיו על ארנולד גרייס אך בין בריחי הברזל שתפס היו שתיים נוספים, נשארו 17.

לא הצלחתי לשחזר את מה שנמחק, שעה שלמה של עבודה שירדה לטימיון.
אחרי שהבנתי שאני לא יכול לשחזר את זה במקום כתבתי את זה בקיצור.
זה היה אחד מהרקעים היותר טובים שלי... איפולו היו שם קטעים פנים סיפוריים...
זה ממש מתסכל שמשהו נימחק לך ואתה יודע שפשט לא תצליח לשחזר את זה.
 
חזרה
Top