ברוכים הבאים לפורום הפונדק
פורום הפונדק הוא קהילה של משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד. נשמח לענות על השאלות שלכם, לקרוא את היצירות שלכם ולשחק איתכם.
אתם מוזמנים להירשם לפורום ולהצטרף לקהילה.

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
הלדין
הודעות: 3146
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק רביעי

שליחה על ידי הלדין » 24 ספטמבר 2018, 19:53

תודה על התגובה. :D

הרעיון מאחורי החדר דומה לרעיון מאחורי תא בבית סוהר - הוא מפנה אדם כנגד עצמו. אחרי תקופה מסוימת, הוא מוכן להצטרף לקבוצה. סמאר הייתה משחררת אותה משם בסופו של דבר. אצל וינדאריה, ישנו האספקט של הארס שמעצים את חוויית הכליאה אבל גם בלי זה, הוא די אפקטיבי למרות שהוא לא עובד על שמוקים אנוכיים.
הלדין
הודעות: 3146
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק רביעי

שליחה על ידי הלדין » 25 ספטמבר 2018, 11:04

ה
המחנה ישב פשוק בצלה של עיר הבירה כוכבתפוז. הוא היה מוקף בחומות קוצניות ובשומרים שריחפו כבלונים מעל החומות. את וינדאריה ואלאן הציבו ליד הדרך שהובילה לכוכבתפוז כדי שידווחו על ספינות אוויר חמושות של המשטרה שמגיעות מהאיזור הזה.

"כפי שאני רואה את זה." אמר אלאן, לאחר שנשארו לבד, זחוח בהבעתו החיוורת, "את תשמרי ואני אראה אם "בית התענוגות של הנסיכה פלאיה" עדיין מציע את שירותיו." אלאן גארבן, בנו של נשיא גראווניציה לשעבר, היה גבוה בצורתו הנוכחית ובעל עור חיוור משלה עם שיער בצבע תות ועיניים כחולות. וינדאריה תהתה איזה דרך ייסורים הוא עבר בימים האחרונים אם הוא עדיין מרשה לעצמו להתבטל ככה. היא שמעה את הקולות דורשים ממנה לעמוד על שלה ולנתק את אלאן מהניסיון להקים קישור ל-"בית התענוגות". שניהם שומרים או שניהם מבלים. והוריה של וינדאריה גידלו אותה טוב מדי כדי שתתפנק. והיא התכוונה לבלות אחר כך עם פאלון. אחרי שתתעמת עם סמאר, כמובן, על מה שעשתה לה. היא תהתה אם גם את אלאן היא בישלה בחדר הבידוד במשך ימים בלי אוכל.

אלאן הצליח לפתוח ערוץ ל-"בית התענוגות". הוא חשב לעצמו שווינדאריה יכלה להיות בילוי חמוד לאחר כל הסיפור הזה עם אינדירה. לא, הוא צריך מישהי מקצוענית כדי שתשכך את כאבו אחרי שאינדירה בחרה בסמאר על פניו. והם היו תקועים בחדר רק יום. עכשיו אינדירה נמצאת עם האחרים במחנה. למרות שהוטל משטר צבאי על קלאמניטיה, מקומות כמו "בית התענוגות של הנסיכה פלאיה" היו עדיין פתוחים. היו להם לקוחות נאמנים במקומות הגבוהים. אלאן היה בדרך כלל עם אביו כשנכנס למקום המופלא הזה שהציע נשים מקצועניות שהבינו הרבה יותר בחיים מנערות מתוקות כשוקולד כווינדאריה. אפשר היה לבחור איך הגברת שלך תראה. הוא כבר החליט שזו תהיה סמאר שעתה תיעב. לא שהוא היה מאוהב באינדירה. הם פשוט היו החברים הכי טובים. ביחד הם רדו באחרים. רק הוריהם כבר רקמו במחשבותיהם רעיונות לזוגיות ביניהם כאילו הם עדיין בגראווניציה והוריהם הם עדיין נשיא גראווניציה ומהנדס המושבה. אביו היה צריך מקום כזה בו קיבלו תשלום כדי להזין את האשליות שלו. ועתה אלאן היה צריך שיזינו את אשליותיו. הוא ידע שהסיכויים שלו להניח את ידיו על צווארה הענוג של סמאר ולחנוק אותה שואפים לאפס. הוא יכול לחנוק אותה שם.

עיניה של וינדאריה התרחבו כשהשקיפה לעבר המחנה. המבנים התעוותו בעוויתות כששוטרים מסתובבים במבוכים שנוצרו בתוך המסדרונות, מחפשים אחרי ילדים אבודים. כמה מהם שיצרו בכל זאת קשר עם הילדים האבודים הפכו לאנרגיה טהורה והתפזרו. היא ראתה את החומר מתעצב סביבם בעודם תועים במבוכים, מתעצב סביבם כדי להרוג אותם. נראה שלנערים והנערות שהובילה סמאר לא היה כל קשר לזה. היא לא הבחינה במישהו שעומד ומרכז את כל הפעילות הזו כאילו הם היו רק המוליכים של הפעילות ולא מחולליה.

"ברוכים הבאים לבית התענוגות של הנסיכה פלאיה, לקוח מכובד." נשמע קול נשי באוויר – באופק נראו ספינות אוויר של המשטרה מנסות להיחלץ ממעגן בתוך כוכבתפוז הנצורה. האם אין סוף לכוחות שהמשטרה יכולה להטיל לעברם או שהם גייסו את כל התושבים?
"שמי אלאן גראבן. אני רוצה להיות אדון כאב." ביקש אלאן, מלקק את שפתיו בעונג "ואת סמאר ניס-גמאר כשפחתי. תרשמו את התשלום על שם לודיג גראבן."

"חשבונו של לודיג גראבן מכיר בך כמורשה." הפתיע הקול את וינדאריה "אדון הכאב." ואז פתאום השתתק הקול והתחלף כשנשמע קול אחר שהיה מוכר לווינדאריה מהחווה. "אני רואה שמישהו ממכם עקב אחרי שביל פירורי הלחם לעינברון שהשארנו לכם." אמר השוטר שדיבר בגנותם של בני השוליים בעת המפגש בחוות דרייפוי "אם נותרה בך מספיק אנושיות ללכת למקום הדוחה ההוא, אתה יכול לשרת את הפדרציה ולדווח לנו. הנסיון שלנו לאסוף את כולכם נכשל כפי שעיניכם רואות בזה הרגע."

ועוד שוטרים מתו למטה, גופם מתפזר לארבע רוחות השמיים במפץ טהור של אנרגיה.

"מאיפה יש לכם כל כך הרבה שוטרים?" שאלה וינדאריה, מלכסנת את מבטה לעבר ספינת האוויר שהצליחה לדחוף את עצמה מחוץ למעגן. היא שמעה את השוטר מקלל אותו בשקט – הוא אמר: "אם תשרוד, בקש מאביך לללמד אותך לפתוח ערוצים פרטיים.
וינדאריה, אנחנו לא המשטרה. אנחנו הכוחות המיוחדים. ויש לנו הכשרה שהוא מעבר להכשרתם. זוכרת את הספינה הבלתי נראית. לא כל השוטרים שאת רואה אמתיים."

ואז הבינה וינדאריה שהשוטרים משדרים מידע. אם ניתן לקלוט מידע, ניתן לשדר מידע. לילדים הספינה הייתה בטח נראית לחלוטין. הכשרונות שלהם הפכו אותם לקלים להטייה. המציאות שהם חווים בחושיהם לא אמתית. היא זכרה שהשוטרים האחרים במאסף שתקו. האם ויני והשוטר האחר היו השוטרים האמתיים היחידים שם?

"אולי תסבירו לנו את הצד שלכם ואל תתייחסו אלינו כילדים קטנים." אמרה וינדאריה "אתם מתנהגים כמו משוגעים כל הזמן. ואתם מצפים מאיתנו שנעקוב אחריכם בעיוורון."

"תפתחי ערוץ, וינדאריה." אמר השוטר "ספינות האוויר שאנחנו שולחים עכשיו ממילא לא יגיעו בזמן. הן מותקפות בדיוק כמו המחנה." ואחד הבלונים של ספינות האוויר התפוצץ, מפזר איברים ודם על פני כל כוכבתפוז. אלאן הקיא ליד וינדאריה למראה הזה. אלמלא משהו בלתי נראה החזיק אותו, הוא היה בורח מהמקום.

וינדאריה פתחה ערוץ והייתה ביחד עם אמה והנשיא גראבן, יושבים מול נשיאת הפדרציה. הם היו בלישכתה המוארת בפנסי גז צפים, כיפותיהם אדומות. מעבר להם נשקפו טבעותיו של אורון בכבודו ובעצמו, עולם הבירה של הפדרציה הטרנס-אורנית ומקור שמה הנוכחי. דיוקנאותיהם של קודמיה – נשיאי הפדרציה ואז ראשי מועצת הקונפדרציה של המלחמה – הבהבו כרוחות רפאים מעברה של הפדרציה. הקירות היו כתומים ומתולמים כאילו הלשכה עצמה הייתה זקנה מעבר למניין שנותיה של הפדרציה הטרנס-אוראנית. וינדאריה חשה ב.. תבונה שוכנת במוטותיה. היא לא נתנה לזה להסיח את דעתה מהמחזה ששוחק לנגד פניה.

"את הקוסמולוגית." אמרה נשיאת הפדרציה "תסבירי במילים פשוטות שגם אני אבין."

"מדובר בישות אנרגיה." הסבירה אמה בנימה מיושבת, שהסתירה את המתח בעמידתה, "הישות ניזונה מתודעות. עם זאת, - " פנתה ללשון יבשה במיוחד כדי לחפות על רגשותיה, " – נראה שהתודעות צריכות להגיע למצב מסוים כדי שהישות תוכל להיזון מהם,
הנשיאה. הכשרונות שלנו עשו את התודעות שלנו נגישות לישות האנרגיה הזו אבל – "

" – אבל הבן שלה." התערב הנשיא גראבן "הוא הושפע ראשון מהתצפיות שלה בישות." אם אמה הייתה אדם אלים יותר, לגראווניציה לא היה נשיא עכשיו. היא אמרה, בקרירות, "הוא צריך לשנות את התודעות כדי שיגיעו למצב הזה. בהתחלה חשבתי שבני פיתח כשרונות מיוחדים שלא היו של אף אחד אחר. הייתי גאה בו עד שהבנתי לאן זה הוביל. ועד אז – "

"גראווניציה הייתה אבודה." אמר הנשיא, מביע את צערו. נשיאת הפדרציה אמרה: "ליל, הפדרציה משתתפת בצערכם."
וינדאריה הייתה המומה.

"בקיצור," אמר השוטר, מסלק את ההקלטה, "אנחנו תחת התקפה של ישות חייזרית, אזרחים."

"אנחנו רק ילדים." הביע אלאן את דעתו. וינדאריה הייתה נבונה דיה להבין שזו לא תשובה – הם ימותו. השאלה היא רק כמה זמן יחלוף עד שהם ימותו. זה פשוט סידר לה יותר מדי טוב את כל הפרטים שהיא שמעה עד עכשיו. השוטר ענה, בנחרת בוז, "לפני אלף שנה, גבר בגילך היה כבר נשוי ואב לפעוט אחד מצווח לפחות. לא שמעתי את התשובה שלך."

"אני לא חושבת שיש לנו יותר מדי זמן." אמרה וינדאריה, מסתכלת לעבר הקרב במחנה. השוטר משך בכתפיו בצד השני של הקשר ואמר: "לא שכל דבר לפני אלף שנה היה נכון. המוחות שלכם עדיין מתעצבים. זו הסיבה שחרק הענק הזה בחר לשלוק את מוחותיכם – ולא להתעסק עם מישהו גדול יותר כמוני, לדוגמא. זו הסיבה שקיבלתם עתה כשרונות."

"שכחו בערך כל דבר שחשבתם על איך שאנשים חושבים. מחשבה אנושית היא כמו... אוקינוס סוער מסביב לאיים. כל אחד מהאיים הללו חושב שהוא אני אבל רק אחד מהם... הוא באמת אתם. הדרך שבה אנחנו לשים את האוקינוס הזה ליצור אחד המשוכנע שהוא, בעצם, ישות אחת היא מה שעושה אותנו תבוניים." הסביר השוטר כשהנערים ממצמצים.

"חרק הענק הזה הוא רק עוד אוקיינוס, נכון?" שאלה וינדאריה. השוטר ענה, בהתלהבות, "אישה חכמה. במקום שהוא יציף אותכם, אתם תציפו אותו. זה ישאיר אותכם בשליטה."

"לא עוד ילד." צעקה אמה, תוקעת את להב גרזנה בחזהו של אלאן לידה "אין לכם מושג."

וינדאריה נרתעה כשקלטה עתה לאן נפשה של אמה נסחפה על גלי האוקיינוס האפל של התודעה. היא חשבה שאלאן נמצא עמוק יותר, וכחסד, הרגה אותו ראשון. גופתו נפלה על פני האדמה, עיניו נעשות זגוגיות. "הארורה," נהם השוטר "היא שוב פרצה לרשת שלנו!"

מוכנה, וינדאריה חשה את זרמי האור מכים כברקים באדמה מסביבה וניתזים שוב למעלה. עתה היא קלטה שזוהי הדרך בה מוחה מייצג את נגיעותיו של מה שהשוטר קרא לו "חרק". היא חשה אותו דוחף אותה בצורה ברורה ובלי שום נסיון להסוות את עצמו. וינדאריה היטתה את ראשה כשהסופה, הנראית רק לעיניה, מסתובבת סביבה והיא מנסה לפצל את... אמה. אם זה עבד אצלה, היא חייבת להיכנס לתוך האוקיינוס של אמה, לתוך האיים שלה. ולהשיב לה את צלילותה. במעורפל היא זכרה שאי אפשר לעשות את זה לפי התפתחות המחלה. לא שהקריינית מבינה משהו. היא רק קראה את מה שאמרו לה לקרוא בפני כולם.

ואז היא הייתה בתוך אמה. היא כפתה על המקום להיראות כמו האוקיינוס שהוא דיבר עליו כדי שתוכל להבין מה עליה לעשות. ועדיין המקום סער, סופות אפלות השתוללו על פניו. "אמא" קראה וינדאריה, נמנעת בכח מליהכנס לעין הסערה. זו המקום בו שכן טירופה. וזהו בדיוק המקום שהיא לא חיפשה. היא מצמצה כשהיא ראתה את האדומה מרחפת מעל.


"את מבזבזת את זמנך, ורודה." סיננה האדומה בעוד כל גופה של אמה רעד. לקח לווינדאריה זמן להבין שברגע שהרפתה את המושכות, השחורה החליטה לתקוף את אמה. היא החליטה להיפטר מהאיום הזה בדרך הישירה ביותר.

" – אבל אני אוהבת את אמי." קראה וינדאריה מול נוף הסערות של תודעתה של אמה. הפציעות, שכן טפריה של וינדאריה היו חדים, הופיעו כקרעים אפלים בתוך שמי האוקיינוס, מפלחים את הסערות ואת הימים.

"אני חלק מוינדאריה בדיוק כמוך." סיננה האדומה "ואני אהיה הכי חזקה שאוכל כנגדו. אמך היא חתיכת בשר מת מבחינתי. הצרה היא שכדי לזכוח בכח, אני צריכה לבוא איתך. ובשמחה, אשאיר אותך למות כאן... רק שאני לא יכולה לעזוב, ורודה."

וקרעים אפלים חדשים פילחו את הנוף מסביבן. וינדאריה חשה את עצמה נקרעת לגזרים כשאמה קרעה את בשרה ודמה בלהב גרזנה האפור. לפחות השחורה הייתה מהירה לחמוק.

"אני לא יכולה להציל אותה כשהיא מנסה להרוג אותי." הסבירה וינדאריה לעצמה ונמוגה. ולפניה ראתה את אמה, עיניה בוהקות בשנאה, כשלהבי גרזן אפורים נוצצים על שני פרקי ידיה, והפצעים על בשרה מטפריה השחורים, שהוורידו, מחלימים הודות לעורה החכם. אותו הכשרון שריפא את וינדאריה ברגע הזה.

ואז האדמה הסתלסלה לצורתו של קוץ ועברה דרך גופה של אמה, שלולית דם נשפכת על האדמה בצל הרעמים של סופת מחשבותיה. וינדאריה הבינה שהיא עתה במגע ישיר איתו. ומחשבותיו הקיפו אותה, מלאות ברעב, בכמיהה ובערגה שאין לה קץ לכל מה שהיה שלה. והיא חסמה אותו. ובלי למצמץ לרגע, סמאר הופיעה, עולה מהמחנה עם הנערים והנערות שלקחו משם, והביטה על גופתו של אלאן בלי הרבה צער על נפילתו. היא חשקה בשפתיה החומות והביטה בווינדאריה לקבלת פקודות. וינדאריה לא שמעה יותר את קריאת השוטר. הוא בטח ניתק אותו כשהייתה בתוך אמה. היא תצטרך זמן לארגן את מחשבותיה בהמשך. בינתיים היא הובילה את סמאר והאחרים לעבר הנקבובית הקרובה יותר. לא לעינברון. הבית שם כבר לא היה בטוח אלא קרוב יותר, למקום רביצתם של הסטויים ליד כוכבתפוז. ורק אז וינדאריה הרשתה לעצמה לבכות. האחרים סביבה היו מחוקים מכדי לשאול אותה, מוצפים מדי.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4352
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 25 ספטמבר 2018, 18:59

לא ממש הבנתי על מה הפרק - הדברים היחידים שהבנתי הם שבסוף וינדאריה נלחמה קרב מוחי נגד אמה המשוגעת, ושבהתחלה אלאן רצה ללכת לבית זונות ולחנוק מישהי (ואחר כך טען שהוא ילד. אה-הא). לא הבנתי מתי הדיבור עם הבית בושת הופך לקרב ומתי מגיע השוטר וכו'. בקיצור, פרק די מבולגן.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
הלדין
הודעות: 3146
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי

שליחה על ידי הלדין » 26 ספטמבר 2018, 00:05

תודה על התגובה. הפרק פשוט עמוס באירועים שלי הרגיש מאד אינטנסיבי מאד אחרי הכתיבה אבל אני יכול להבין איך הוא יכול להיות מבלבל. הוא אמור לסגור את החלק הראשון של הסיפור. עתה, לאחר שהקדשתי לעניין מחשבה, החלטתי לכתוב את הסיפור מחדש לאחר שאעשה את מה שלא עשיתי בטיוטה הזו: רקע לדמויות. וגם הצגה מסודרת יותר של התפאורה של הסיפור.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה