ברוכים הבאים לפורום הפונדק
פורום הפונדק הוא קהילה של משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד. נשמח לענות על השאלות שלכם, לקרוא את היצירות שלכם ולשחק איתכם.
אתם מוזמנים להירשם לפורום ולהצטרף לקהילה.

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי

שליחה על ידי הלדין » 22 ספטמבר 2018, 20:15

א
ספינות האוויר פרקו את מטענן בכוכבתפוז, עיר הבירה של קלאמניטיה. עוד מבעד לשכבת העננים נצנצה כיפת הזהב של היכל העיר שצורתו ככוכבתפוז והוא המבנה היחיד בעיר זו. מנהג היה לאנשי הפדרציה לגור באוהלי עור חכמות. רק לצורך טכסים רבי חשיבות, וטכס הגעתם לבגרות של הדור הראשון שנולד על אדמת קלאמניטיה, נבנה ההיכל הזה.

לווינדאריה הולט הייתה זו הפעם הראשונה שראתה עיר. מאז שהגיעה משפחתה לעולם, התגוררו בחווה נידחת במדבריות הצפוניות שהזכירו להוריה את העולם שהשאירו מאחור. מנעד הסגנונות הארכיטקטוניים של אוהלי העור היה כמספר אוהלי העור.

עוד ממעל, עיניה השחורות של וינדאריה נפערו למראה הרבגוניות הצבעונית שהפגינה עיר הבירה בלי להתאמץ כמעט לעומת החווה שהשאירו מאחור. הוריה , שראו כמה בתם מתרגשת, החליטו לתת לה ליהנות מנפלאות כוכבתפוז שלה בזו כהתגלמות השחיתות והרקבון כאן. לו הייתה הבחירה בידיהם, היו מתיישבים בעולם דומה יותר לעולם שאותו עזבו מאחור. לצערם, אמונותיהם לא עברו לדור ההמשך.

כשנחתה ספינת האוויר, ירדו המשפחות בסדר מופתי ובהתעלות חושים. יותר מכל, וינדאריה רצתה לראות את מאט קרודין ששמו נישא בין צעירי החוות. הוא היה כוכב עולה בשירות הציבורי של הפדרציה וכבר עתה היה עוזר למהנדס המושבה. והוא הגיע איתם. היא התאכזבה מלראות את השוטרים שומרים על הסדר והמשמעת מחוץ להיכל שכן המונים הגיעו להיכל העיר אפילו מכוכבתפוז בעצמה. גם צועריהם, שקיבלו חופשה, הגיעו לטכס שהיה אמור לחתום תקופה בחייהם. הם יקבלו עכשיו גישה לכשרונות המבוגרים – הגם שעדיין נחשבו לילדים מבחינת החוק.

מרחוק שמעה את צעקות המפגינים. מהוריה שמעה וינדאריה עוד בטרם עלתה לספינת האוויר שויכוח היה נטוש מתי לתת את הכשרונות – האם בגילה או בגיל עשרים ואחת? הוריה תלו את האשמה בפינוק היתר ובנהנתנות של הקלאמניטים. לו חיו בעולם אמיתי, הנחיצות בכשרונות הייתה מובנית מאליו. נוכחות שמיים כחולים ועלים בשרניים סגולים גרמו לאנשים לשכוח את הערכים שהביאו את הפדרציה המהוללת לאן שהיא נמצאת כיום. וינדאריה דווקא לא התגעגעה למרחבים הסגורים של העולם ממנו באו. רק המבוגרים, הודות לכשרונותיהם, יכלו להלך תחת השמיים בעוד הילדים נחבאו מתחת לאוהלי העור. כאן יכלה לנשום את אוויר העולם הצח, הרענן ובלי מסננים. עם זאת, הסכימה עם הוריה. היא לא רצתה לחכות יותר לכשרונות.

"בוגדים!" נהמו הוריה למראה קבוצה של בני חסות שבתאים, לוקחת את ילדיה לעבר הטכס, "דווקא אתם לא ראויים לאף כשרון!" נהמו כמה מהמבוגרים האחרים. המנהרה הכסופה הבוהקת נפתחה לעברם, מובילה אותם אל החצר המרכזית של היכל העיר. השבתאים מיהרו להיחפז קדימה לעבר החצר בעוד האחרים נוהמים. אחד מהם אפילו חפן ענבים שקטף בטרם מועד מבחוץ והשליך אותם לעברם. השבתאים לחמו איתם כתף אל כתף מול כדור הארץ הזקן רק כדי להתהפך כנגדם כשהנסיבות השתנו לטובתם. ובכן, כדור הארץ הזקן לא היה שם כשהפדרציה כבשה את ירחיהם. וינדאריה ריחמה עליהם. בשקט, כמובן. עם הורים כמו שלה, הם עשויים לגרש אותה מהבית על הפגנת רחמים כזו.

"הנה סמאר ניס-גמאר." הצביע אביה לעבר נערה גבוהה, מלווה בגברת גבוהה וזעופה, שתיהן בחליפות גוף צהובות כשיערה של וינדאריה, "הוריה כפויי הטובה מפגינים בחוץ על שלילת זכות המוענקת אפילו לבוגדים כשבתאים."

"אז מי האישה שאיתה?" שאלה וינדאריה, לומדת את סביבתה. הנערים והנערות היו מיעוט מבוטל לעומת שטף המבוגרים שזרם דרך המנהרה הכסופה. היא לא התעכבה על צבע עורם או שיערם. אלה ישתנו ברגע שיקבלו את כשרונותיהם. המבוגרים דווקא חזרו לצבעי נעוריהם דווקא לכבוד הטכס כך שאי אפשר לדעת איך נראו בחיי היום יום שלהם. אפילו חליפותיהם היו וורודות, שחורות וחומות כחליפותיהם של הנערים שהם ליוו. וינדאריה הייתה בהירת עור ובעל שיער זהוב, מפותל מסביב לראשה וקצת פרוע. הוריה התירו לה לגדל את שיערה עד כמה שזה לא הפריע לה למלא את חובותיה בחווה שלהם. לא שווינדאריה שנאה את זה. אנשי השוליים בחוותם עשו את כל העבודה הקשה באמת. עבדים לכל דבר פרט לשם.

"עובדת הרווחה שלה." הסבירה אמה "כשהוריה סירבו לשלוח אותה לטכס הזה, בתי, הפדרציה שללה מהם את זכויותיהם על בתה מחמת הזנחה הורית. אני מרחמת עליה – " עליה אמה ריחמה אבל לא על השבתאים הבוגדים שעבדו בפרך בחוותה " – לגור לבד, מחוץ לחיק משפחתה. אסור לה לתקשר איתם בשום צורה שהיא."

"ברצינות, יקירה, את לא חושבת שהיא צעירה מכדי לדעת שקיימים דברים נוראים כאלה בעולם כמו הזנחה הורית." התרעם אביה בחומרה ולחץ את ידה של וינדאריה. כמה בכו. אחרים רעדו בעצבנות. כמה מההורים לחשו דברי נחמה באוזני ילדיהם. ופה ושם, וינדאריה הבחינה בעוד נערים ונערות מלווים על ידי עובדות רווחה. גם אותם הוריהם לא אהבו מספיק כדי שייקחו אותם מחסותם לנצח. בניגוד למה שהוריה חשבו, וינדאריה ידעה. אי אפשר לגדול באיזור החוות בלי לשמוע עליהם. בהפסקות, וינדאריה הייתה תמיד צריכה לשחק את עובדת הרווחה כשהמקובלים משחקים את ההורים ואת הילדים שלהם. חסרי המזל שיחקו את השוטרים שליוו אותם.

ואביה החזיק את ידה כדי שלא תרעד מאימה. טכס הענקת הכשרונות היה מספיק מפחיד. עיניה של וינדאריה סרקו כמעט אוטומטית בחיפוש חבריה מהחוות. האחד שהבחינה בו, פאלון, הופרד על ידי מאסות של מבוגרים. היא גם לא עמדה לנטוש את הוריה בנהר הזה, נהר האדם הזה.

המנהרה הכסופה נפתחה לבסוף לגרם מדרגות שירד למטה, בין מושבי האבן, לעבר במת האבן הנישאת, הכתומה. אמה אמרה לה מבלי שתשאל שהאיש בחליפת השרד שהיא רואה הוא נשיא עולמם קלאמניטיה. היא הייתה מספיק מבוגרת להבין שהמבוגרים דיברו על קלאמניטיה, הם דיברו על שלושת העולמות המיושבים של קלאמניטיה. האיש, אשר ראתה את צדודיתו המטושטשת בזווית עינה, היה האדם שאזרחי הפדרציה בחרו למשול בעולמם.

"אנחנו יכולים לשבת ליד פאלון?" שאלה וינדאריה, מצביעה לעבר דמותו הנסחפת לאיטה מהם עם נהר האדם. אביה אמר, מבחין בנער כמוהה, "יקראו לפאלון לפנייך, וינדאריה. אחרי הענקת הכשרונות, הוא יהיה קצת בהלם."

ואמה כיוונה אותם למושב בין שתי משפחות מהחוות שעם ילדיהם וינדאריה לא הסתדרה. היא לא רצתה לשבת איתם. אמה הבהירה לה שזה המקום הכי טוב שיוכלו לשבת בו. וינדאריה רצתה לשבת ליד פאלון. היא קיבלה את גזר הדין של הוריה. הילדים האחרים החמיצו את פניהם כשראו כשמשפחותיהם זזות כדי לתת לה ולהוריה מקום לשבת ביניהם. והוריה שקעו בשיחה עליזה עם משפחת גראבן. ובנם פשוט הוציא לשון לעבר וינדאריה. הוריה והוריו פשוט שקעו בביקורת על כל מה ששזפו עיניהם בכוכבתפוז בכמה דקות בין ספינת האוויר להיכל העיר. הנערה של בני ויג'ום פשוט עיקמה את זווית שפתה לעברה. היא תמיד שיחקה את האמא.

ואז כולם שתקו. מבין הנאומים שהושמעו בחלל ההיכל, וינדאריה זכרה את נאום הנשיא. "כשאנחנו משקיפים לאחור על העבר העכור, עוד בטרם עזבו אבות אבותינו את כדור הארץ הזקן, רואים אנחנו איך הכשרונות סילקו את כל המסגרות הישנות. לא עוד אפליה. לא העדפה לטובה. רק מי שאתה ומי שאתה יכול הודות לכשרונות. חברתנו, ששמה מאחוריה את התלות במכונות, שמה את פניה לעתיד בו גם המסגרות הקיימות ייפלו גם הן. וכולנו נהיה מאוחדים תחת הפדרציה."

הנאום השאיר את המבוגרים קרים ומרוחקים. הם לא ראו שום דבר משותף ביניהם לבין הקלאמניטים שהתייפחו למשמע המילים החמות. אפילו וינדאריה טמנה את פניה בידה. והגניבה דמעת התרגשות. הנער של משפחת גראבן אפילו פרץ בצחוק והנערה של משפחת ויג'ום הזעיפה פנים. למרות שלא ראתה את פניו של פאלון, וינדאריה הייתה בטוחה שבכה. לפעמים נראה לוינדאריה ולחבריה קיילה, סייפרין ופאלון שהמבוגרים פשוט כפויי טובה על החסד שניתן להם על כך שיישבו אותם איפה שיישבו אותם. כשהיא שאלה את הוריה לעניין, אמה סטרה לה. והיא אמרה לה שהיא צעירה מלהבין מהי הקרבה אמתית. המקום הזה לא היה לפי ערכיה. המקובלים, כמובן, חשבו כמו המבוגרים. זו הסיבה שהם היו המקובלים בין היתר, כמובן. וגראבן וויג'ום היו המקובלים שבמקובלים. והם הסתכלו על מישהי כווינדאריה מלמעלה בתערובת מקובלת של רחמים והתנשאות מוסווית רק בקושי.

ואז התחילו לקרוא לאנשים בסדר לפי שמות המשפחה. וינדאריה שפשפה את עיניה השחורות במחשבה שהיא מדמיינת אבל האם ארכי טכסי הענקת הכשרונות לא השתנו מאדם לאדם. היא העזה לשאול את אביה והוא אמר שהוא מופתע שהיא, בגילה הצעיר, קלטה עובדה זאת. הוא יסביר לה בהמשך שרק אזרחי הפדרציה קיבלו את כל הכשרונות. השבתאים לא קיבלו את אלה שהתגלו אחרי בגידתם. ובני הארץ המעטים רק את הבסיס. וינדאריה אמרה לאביה, בעודם מטלטלים באוויר בדרכם הביתה, שזה לא הוגן. הרי כולם אזרחי הפדרציה כפי שאמר הנשיא. אמה פשוט אמרה לה שהיא תמימה אם האמינה לנוכל. כל זה היה בעתידה כשקראו לה בשמה: וינדאריה הולט. הנערה ממשפחת וויג'ום שיכלה את זרועותיה והזעיפה את פניה על כך שקוראים לווינדאריה לפני שקוראים לה, המקובלת.

וינדאריה הספיקה לשמוע את אמה מסבירה לה שקוראים לפי שמות המשפחה. רעידת אדמה עברה בעמוד השדרה שלה לנוכח כל המבטים כשירדה במדרגות לעבר הבמה המרכזית. מהנדס המושבה רכן לעברה וקנוקנות אפורות קטנות יצאו מכף ידו הימנית. וינדאריה לא נרתעה. זה היה אחד מכשרונות המבוגרים שראתה מדי יום ביומו אצל הוריה. היא רכנה על מנת שהקנוקנות האפורות יחלחלו לכל תא ותא בגופה. ויעניקו לה כשרונות. בזווית עינה הציצה בהערצה לעבר מאט קרודין, עוזרו של מהנדס המושבה. להפתעתה, עיניו של מאט קרודין זהרו בזוהר חולני ומפחיד. וינדאריה נרתעה כמעט מבלי להבין זאת.

"אל תזוזי." אמר מהנדס המושבה "התאים החכמים כבר נמצאים בתוכך. אני רק מפעיל... אותם."

עוזריו של מהנדס המושבה, מאט קרודין וחבריו, עזרו לה ללכת למקום אליו הובלו הנערים והנערות שכבר הוענקו להם הכשרונות. הוריה אספו אותה משם בסוף הטכס. זיכרונותיה של וינדאריה היו חלשים במקרה הטוב ומעורבלים תחת הצפנה כבדה במקרה הגרוע. היא זכרה רק קטעי שיחות עם הוריה לפני הרגע ההוא בו התעוררה בלילה בחווה.

"לא עוד פעם." קראה אמא, גרזן קשקשים אפור מתהווה מעל כף ידה, "לא עוד ילד!" וניסתה להפריד את ראשה של וינדאריה מעל גופה. הסביבה זהרה לנגד עיניה הממצמצות. היא לא הבינה למה אמה תקפה אותה. היא שמעה את אביה בוכה בעודה בורחת מאמה, צועקת אחריה עם גרזן כף ידה נישא מאחוריה. וינדאריה כבר הייתה קצרת נשימה כשמצאה את נקבובית חלל-הביניים בחצר החווה וברחה משם. לפתע היא הבינה הכל – כיצד להיכנס, לשרוד בחלל הביניים, ולצאת מהנקבובית. זה היה מוזר מבחינת וינדאריה. רק יחידי הסגולה הורשו לדעת זאת. האנשים שמשכו במרכבות שהביאו אותם לעולם זה... אבל כשאמה המטורפת מאחוריה, וינדאריה העדיפה לעשות קודם ולנתח את זה אחר כך.

אפופה בריקנות המתעתעת של חלל-הביניים, וינדאריה בכתה.
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 25 ספטמבר 2018, 11:05, נערך 6 פעמים בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4526
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) מוכשרים מדי חלק ראשון

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 22 ספטמבר 2018, 20:55

סיפור נחמד, העולם קצת מסובך אבל הצגת אותו יחסית טוב. לא הבנתי מה זה חלל הביניים. בכל מקרה, מחכה לחלק הבא!
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 3138
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33
תשובות: 1

(ס) מוכשרים מדי חלק ראשון

שליחה על ידי tkhag1 » 22 ספטמבר 2018, 21:08

אהבתי למרות שבהתחלה שקראת לכוכב כוכבתפוז והיה שם שהזכיר באופן חשוד קלמנטינה חשבתי שזה סיפור הומוריסטי.
אשמח לקצת הסבר בפרק הבא ולא ממש הבנתי מה זה בדיוק ספירות עור.
ישבתי חצי שעה מול המסך בניסיון לחשוב על משהו חכם ומתוחכם, ואז הבנתי שאין לי שום דבר מעניין להגיד.
א.ש.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) מוכשרים מדי חלק ראשון

שליחה על ידי הלדין » 22 ספטמבר 2018, 22:05

תודה על התגובות. :D

כוכבתפוז הוא שמה של בירת העולם של קלאמניטיה (שנקרא אחרי קלאמניטי ג'יין). מדובר בתרגום מילולי של שם העיר - אוראנסטר ("מצודת אוראנוס", מעין קטע של יוהרה מצד אלה שהקימו את העיר להשוות את עצמם לאימפריה הרומית שגם הרבה מהיישובים בבריטניה מסתיימים ב-טר). לא קלטתי שייתכן שיש פה אפשרות לחידוד לשוני.

לגבי ספירות עור, מממ... חיפשתי מילה מתאימה לבתים שצמחו מעורם של המקומיים. הלכתי לבסוף על 'אוהלי עור'. נראה לי שניתן להבין מההקשר שמדובר באוהלים שמעוצבים במגוון צורות.

לגבי חלל הביניים, אולי אכניס הסבר בחלק הבא. בגסות, העור של היקום שמעבר לו משתרע התוהו-ובוהו הבין-יקומי. מכניזם של החלל הרגיל יוצר מעין מנהרות מוארכות שניתן לטוס בתוכן באמצעות התאמה ביולוגית מיוחדת (במקרה של האנושות) או טכנולוגיה מתאימה. הן נקראות בסיפור "נקבוביות".
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 22 ספטמבר 2018, 22:28, נערך 2 פעמים בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 3138
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33
תשובות: 1

(ס) מוכשרים מדי חלק ראשון

שליחה על ידי tkhag1 » 22 ספטמבר 2018, 22:10

הלדין כתב:
22 ספטמבר 2018, 22:05
לגבי ספירות עור, מממ... חיפשתי מילה מתאימה לבתים שצמחו מעורם של המקומיים. זה נראה לי הכי מתאים.
זה... מטריד.
ישבתי חצי שעה מול המסך בניסיון לחשוב על משהו חכם ומתוחכם, ואז הבנתי שאין לי שום דבר מעניין להגיד.
א.ש.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 22 ספטמבר 2018, 22:31

הייתה זו החווה של משפחת דרייפוי, המשפחה של פאלון. היא כבר בדקה אצל קיילה וסייפרין וגילתה שהן אינן. המשפחות שלהן התנהגו כאילו הן מעולם לא התקיימו בחייהן.

עתה וינדאריה הייתה חשופה לשטף התקשורת המתמיד שזרם דרך קלאמניטיה אל עולמות הפדרציה שמעבר להם. מאמה למדה וינדאריה שחלל הביניים היה העור של היקום שהגן עליו מפני התוהו ובוהו הבין-יקומי. היא ייאשה את אמה כשהתחילה לפהק כשזו נסחפה בהסברים על תחום ההתמחות שלה: הקוסמולוגיה של חלל הביניים. האנושות יכלה לנוע בו רק באמצעות כשרונותיהם של טייסי וסיירי הזו שנקראו "זאבי חלל" ולתקשר דרכו. הנקודה בה וינדאריה נרדמה הייתה בה אמה התחילה לענות לשאלתה למה היא לא מועדת על הנקבוביות שהובילו לחלל הביניים. משהו על המימדים שמעבר לה. הרבה מתמטיקה. תמונות ושברי מילים הסתחררו בתוך ראשה כשעמדה על הגבעה, מביטה מטה לעבר חוות דרייפוי הדוממת.

ברקע וינדאריה שמעה את ההפגנות של אלה שרצו לדחות את הענקת הכשרונות לגיל עשרים ואחת.
קריינית אחרת הצביעה על שלבי המחלה בטון ילדותי ומתנשא להחריד: "בשלב הראשון, אתה מאמין שאתה יכול לחצות מרחקים עצומים בהרף עין. בשלב השני, אתה מאמין שאתה יכול להטיל אשליות. בשלב השלישי, אתה מאמין שאתה יכול ליצור חומר. בשלב הרביעי, אתה כבר מאמין שאתה שולט בחומר והוא נע לפקודתך. בשלב החמישי, אתה מאמין שאתה שולט בשדות הכח. ובשלב השישי, רגע לפני מותך, אתה מאמין שאתה קורא את מחשבות זולתך."
ומקהלה של נערים ונערות, קצת יותר מבוגרים מווינדאריה, ענתה: "זה כמו שאנשים האמינו בידידם הדמיוני בכדור הארץ הזקן. שום דבר טוב לא יצא משני הדברים ביחד." הופיעה גם ד"ר אולידיה רני, הרופאה שניהלה את המחנה. היא גם הסבירה יותר על דרכי הטיפול במחלה. היה גם קצת בידור נורמלי לצד החדשות על הטלת משטר צבאי. המבוגרים ממש השתגעו. אלה כשרונות כמו כל כשרון אחר שהעניקו להם המבוגרים. וינדאריה לא הרגישה חולה.

וינדאריה הלכה על קצות האצבעות שלה כשהתקרבה אל הגדר. מחייה בחוות משפחתה, היא ידעה בשעה זו הפועלים בני השוליים כבר היו בדרכם לעינברון העלובה. היא שמעה את בני משפחת דרייפוי מתכנסים לארוחת הערב שלהם וביניהם שמעה את פאלון. יופי! פאלון לפחות לא הועלם מביתו כמו חברותיה. פאלון היה החבר שלה והיו להם תוכניות. הם קיוו לגלות ביחד את המיניות עתה שכשרונותיהם הגנו עליהם מכשרונות המבוגרים שדיכאו אותם עד עכשיו. וינדאריה ופאלון חשבו שהם מאוהבים אבל קיוו לגלות שזה נכון. הקנוקנות שיצאו מידיה הקלו עליה לטפס על הגדר. היו לה עתה את כשרונות המבוגרים. היא שמעה את פאלון תוחב את ידו בשערה של אחותו הקטנה. לרגע התעורר בה חשד קל. ואז היא משכה בכתפיה וצנחה על אדמת החווה. היא תשמח לאכול אוכל נורמלי אחרי שחיה כל הימים הללו מהענבים הסגולות והבשרניות הללו שצמחו בכל פינה בעולם הזה. המשפחה של פאלון גידלה מטעים סגולי עלים עליהם גדלו מגוון פירות. עוד בהולכה, הרגישה וינדאריה כמה האדמה תחוחה בין השורשים של העצים הנלחמים על אדמתם, הנלחמים על כל שעל ושעל באדמתם. היא חשה שהם אינם מחבבים אותה במיוחד כרגע. היא לא ידעה למה.

היא שמעה את ההורים של פאלון צוחקים על כמה שהם ברי מזל שהעננה העכורה שריחפה מעל קלאמניטיה דילגה עליהם. וינדאריה נעצה מבט באחד מהעצים הבשרניים, שנראה יותר כמו גבעול מגודל מאשר כמו עץ הגון, ותהתה באמת למה היא דילגה עליהם. לא, וינדאריה לא הייתה חולה! אולידיה רני טועה!

עוד כמה שניות של נשימה מתאמצת ווינדאריה דפקה על הדלת. קנוקנה אפרפרה פתחה את הדלת לאוהל הראשי של החווה. האם הייתה זו קנוקנה שיצאה מידיו של פאלון? וינדאריה התרגשה מכך שפאלון הפגין את כשרונותיו החדשים רק בשבילה. ואז נחשף לפניה המקום ריק ושומם כאילו יושביו נטשו אותו לפני זמן קצר. חדר האוכל היה ריק. ולאחר שעברה בחדרי השינה, היא לא מצאה כלום בכיסים הקרומיים ששימשו לאחסון. החשד שלה מקודם היה נכון. משהו חיכה לה במקום.

וכשחזרה לחדר האוכל כדי לצאת מהספירה, השוטרים חיכו לה שם, להבי העור האפורים שלהם שלופים לעברה. הם לבשו את המדים הכתומים של משטרת קלאמניטיה וטור של כפתורים דמויי כוכב על מרכז בגדיהם.

"היכנעי, וינדאריה הולט." קרא אחד מהם "ואם טובתך חשובה לך, בואי איתנו למחנה. חברך פאלון מחכה לך שם."

הנקבובית הייתה מעבר לגדרות החווה. והשוטרים חסמו את כל היציאות מחדר האוכל. וינדאריה החליטה לשתף איתם פעולה עד שתצא לשטח הפתוח. היא לא הייתה חולת נפש. היא הרימה את ידיה והתקרבה אל השוטרים. הם הצמידו את להבי העור האפורים שלהם לגבה בעודם צועדים על האדמה התחוחה לעבר השער. עוד מכאן, וינדאריה יכלה להריח את ההורמונים שהשוטרים השתמשו בהם כדי לשמור על קור רוח. ההורמונים שמוחם שחרר לא אחת סתרו את ההורמונים המלאכותיים ועוררו את הרגשות שניסו להשתיק. זה היה אותו כשרון שאפשר להוריה לדכא את מיניותה. עתה ראתה וינדאריה את ספינתם – ספינת אוויר כתומת בלון שהוסתרה מעיניה קודם לכן. היא החליטה להסתכן ולשאול: "מעולם לא שמעתי על כשרונות כאלו המאפשרים לחקות קולות של אנשים חיים ולהסתיר ספינות אוויר. מנין לכם שאין כשרון להיכנס ולצאת דרך הנקבוביות?"

"אם היה כשרון כזה, לא היינו צריכים את הספינה, חוכמולוגית." אמרה אחת מהשוטרות "זה שאת מאמינה שאת יכולה לעשות את זה, לא אומר שזה נכון. האמת מסתתרת אי שם – "

"ויני, סתמי את הפה." אמר שוטר אחר, מנקה את הרוק מפיו, "את מבלבלת ילדה חולה."

"אני לא חולה! העובדה שיש לי כשרונות שאין לכם לא אומרת שאני חולה!" הכריזה וינדאריה "ומה עשיתם עם משפחת דרייפוי?"

"הם עזבו את קלאמניטיה, ילדה." אמרה השוטרת ויני, שהכאיבה לה עם להב העור האפור, "והרשו לנו להשתמש בחוותם כדי להציב מארב לילדים החולים שמשוטטים להם במדבריות."

אז לא רק אני הצלחתי לברוח. וינדאריה הרגישה כזו הקלה עד שהבינה שייתכן שאלה הנער והנערה שנואי נפשה ממשפחות גראבן וויג'ום. מר גראבן היה מנהיג קהילתם. ייתכן שהבריח את בנו מבעד מועד. לפחות הוא לא האמין שילדו חולה. והיא הבינה שאם הבריח, הוא לא היה משוטט במדבריות. היו לפחות עשרים מילדי החוות שבאו איתה לטכס ההוא.

"היה לך מזל, וינדאריה," אמר השוטר, לוטש מבט לא מלא שביעות רצון בשוטרת ויני, "כל שאר הילדים בטח מסתתרים בעינברון בין כל בני השוליים הממורמרים הללו." וינדאריה הבחינה באמה נוחתת ליד הגדר, קליפת העור העצומה דמויית הבלון מתרוקנת מגז. וינדאריה הופתעה וקיוותה שאמה באה להיפרד ממנה.

אפשר היה ממש לגעת בפחד של השוטרים כשהבחינו באמה המתקרבת, להב גרזן אפור מתהווה על פרק ידה המגוייד. כמה מלמלו על אם שיצאה מדעתה בהנחה שהייתה שפויה מכלתחילה. כל הגראווניצים הללו היה חסר משהו בראש. הם תמיד לא היו מרוצים תמידית. אחד נהם שגם בטירופה, היא הייתה חכמה דיה לפרוץ לרשת התקשורת שלהם, הארורה.

ואז ,בשאגה מחרידה, אמה הסתערה לעבר השוטרים. להב גרזנה פגע בשוטרת וויני שעמדה כפסע מווינדאריה. השוטרת היהירה נפלה על הארץ, ברכיה מתקפלות תחת הכאב העצום, ועם זאת, פצעיה התחילו להחלים הודות לעורה החכם שריפאה.

וינדאריה ניצלה את המהומה. היא הבינה מהעובדה שעמדו להוביל אותה בספינת אוויר שהם לא סומכים עליה שתישאר איתם אם ייכנסו למצב הבלון שאמה יצאה ממנה. השוטרים הרימו את להבי העור האפורים שלהם בניסיון לרסן את אמה שצעקה, בפשטות, "לא עוד ילד!"

וינדאריה הספיקה לשמוע אותם משתלטים על אמה כשהחליקה בחזרה לעבר הנקבובית, בדרכה לעינברון. השוטר אמר שבני השוליים מקבלים בחום ובאהבה את הילדים החולים – לא שוינדאריה הייתה חולה. אם כך, על וינדאריה לחפש בית בקרב בני השוליים הללו.
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 23 ספטמבר 2018, 19:50, נערך פעם 1 בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4526
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 23 ספטמבר 2018, 15:06

פרק טוב, אם כי כל העניין ש הדברים שיוצאים מהעור טיפה מטריד. כדאי לתת לזה PG13 בכותרת לדעתי.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 23 ספטמבר 2018, 15:15

תודה על המשוב החיובי. :D

האמת שהיה לי הרושם שהכשרונות עשויים להצטייר כמעט מחרידים במהלך כתיבת הסיפור.

האם תהיה מוכן לתת ביקורת קצת יותר מפורטת?
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4526
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 23 ספטמבר 2018, 17:19

הממ...
הבעיה העיקרית כאן היא שאתה מעמיס בפרטים על העולם, מה שקצת מעיק. הסיפור עצמו כתוב טוב, אבל טיפה קשה לי להתחבר לוינדאריה כי לא הבנתי את רוב המושגים בעולם, אז קשה לי לדעת על החיים שלה.
ובכן, כן, הכישרונות וספירות העור מטרידים על גבול הדוחה. אני מניח שלזה כיוונת?
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 23 ספטמבר 2018, 17:33

מממ... מרוב עצים, לא רואים את היער. יש לי את הבעיה הזו. בכנות, לא ממש רואים הרבה מחיי היום-יום של וינדאריה פרט לכך שהיא למדה בבית-ספר מאולתר באחד החוות, עבדה בעבודות קלות בחוות הוריה ושיחקה בסימולציה חברתית עם חבריה לגיל. לא ממש עבדתי על העולם מעבר למעט שהייתי צריך לסיפור בערך מתוך הנטייה שלי לנטוע יערות. לא התחלתי את הסיפור עם מושג ברור לגבי חיי היום-יום בקלאמניטיה.

לגבי הכשרונות, הרעיון מאחוריהם היה חברה פוסט-מכנית שמרכזה הוא האדם. הם נותנים לאדם את היכולת להתקיים בלי מכונות מחוץ. רק במבט לאחור הבנתי שהם עלולים להיות דוחים עבורנו. זו לא הייתה הכוונה המקורית...
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 23 ספטמבר 2018, 19:55

ג
הדחף להתמיר את צורתה בער בה. וינדאריה לא מצאה סיבה טובה למה להישאר כפי שהיא. חבריה היו במחנה והשוטרים רדפו אחריה. בכל רחבי קלאמניטיה כפי שבישרו החדשות נתפסו בני הנוער החולים והובאו אל המחנה. המקום היחיד שפסחו עליו כוחות המשטרה הכל יכולים הייתה העיירה הנדכאת עינברון. לווינדאריה הייתה היכרות שטחית עם הפועלים שעיבדו את אדמות חוותה ויותר מרושם שהם יסגירו אותה לרשויות עולמה.

הצורות שהפועלים נטו לעטות היו צעקניות וחסרות עידון: עור ששלט בו צבע אחד בלבד, עיניים בעלות שני גוונים שונים, ארכים שונים של הגפיים, שרירים נפוחים אך לא... הרבה מזה. לא היה פה העידון של כשרונות המבוגרים כפי שראתה עתה מהשידורים מקלאמניטיה. אולי היו מגבלות שהציבו להם כשרונותיהם המוגבלים יותר שהוענקו להם. וכשעלתה מהנקבובית ליד עינברון, וינדאריה סקרה את עצמה: בעל עור חיוור, ונצנצים מרקדים מתוכו ולתוכו, ידיים ארוכות שהיו עדינות מלעסוק במלאכה, שהסתיימו בטפרים ורודים, אלה שיקפו עיניים ורודות שלא שיקפו את טווח חושיה האמתיים של וינדאריה – שראתה היטב למרות המוגבלות של עיניה החדשות. היא לבשה כותונת עור שחורה ארוכה עם קוצים לבנים שהסתיימה במגפיים ארוכות ושחורות. היא חשבה שהכותונת מעוצבת... מדי. שיערה הצהוב איבד את צורתו המקורית והתפזר בגלים על פניה וכתפיה הרחבים. בשבועות לפני טכס הענקת הכשרונות, אביה אפילו דיבר על כך שיקחו אותה למומחה לשינוי צורה המקומי שידריך אותה בחיפוש אחרי הצורה האמתית שלה. אביה לא רצה שתסיים כאחת הסטויים שלא מסוגלים להתקיים בכוחות עצמם ורוכזו בשכונת העוני – חורדל – בפאתי עיר הבירה כוכבתפוז.האם היא נראתה עתה כבת שוליים צעקנית באמת?

לא הרחק מהנקבובית היתמר מבנה מחומש שעל חמשת כיפותיו נראו חמשת הסמלים – צלב, סהר, מגן דוד, צלב קרס וגלגל רוחות שאמאניסטי. הפועלים קראו למקום "כנסיית הכל בכל" בלעג. רשמית המקום נקרא 'המרכז לשירותי דת' ואף אחד לא קרא לו בשם זה.
אמה נהגה לומר שרק בני שוליים יכלו לבוז לעצמם עד כדי כך שיסגדו לכח עליון כלשהו.

בבית הספר המאולתר שהקימו אנשי החוות, וינדאריה לא שמעה שום דבר טוב על הדתות שקדמו לראציונליזם המבורך של הפדרציה. ואפילו משם שמעה וינדאריה את המשדר: "בשלב הראשון, אתה מאמין שאתה יכול לחצות מרחקים עצומים בהרף עין. בשלב השני, אתה מאמין שאתה יכול להטיל אשליות. בשלב השלישי, אתה מאמין שאתה יכול ליצור חומר. בשלב הרביעי, אתה כבר מאמין שאתה שולט בחומר והוא נע לפקודתך. בשלב החמישי, אתה מאמין שאתה שולט בשדות הכח. ובשלב השישי, רגע לפני מותך, אתה מאמין שאתה קורא את מחשבות זולתך."

ומקהלה של נערים ונערות, קצת יותר מבוגרים מווינדאריה, ענתה: "זה כמו שאנשים האמינו בידידם הדמיוני בכדור הארץ הזקן. שום דבר טוב לא יצא משני הדברים ביחד."

וינדאריה זכרה איך המבוגרים הסתירו את ספינת האוויר. גם הם ידעו להטיל אשליות. לא מדובר בסימן בדוק של טירוף. אחרי שהמשדר הסתיים, ובינתיים וינדאריה הספיקה להתקרב לעבר אחת הכניסות לכנסייה, ולראות גבר שחור כלילה על בגדיו ונעליו. הדבר היחיד שלא היה שחור היה העיניים. הם היו חומות כהות. ממה שוינדאריה למדה, בנצרות, השחור ייצג סוג כלשהו של פורמליות ובן השוליים הזה לקח את הרעיון עד קצהו הצווחני. לו וינדאריה יכלה לייעץ לו, היא הייתה ממליצה לו להבהיר קצת את הגלימה. הוא נראה כמעט כמו צל שהתנתק מהארץ ולבש צורת אדם.

"ועתה האב דיימונד בורק ישא דבריו אל המאמינים." אמר כרוז בלתי נראה לווינדאריה. ההמונים היו דווקא בצורות רשמיות כמו בטכס הענקת הכשרונות: כותונות ארוכות בצבעי הגוף הטבעיים שלהם, שיער אסוף בקפידה בכל הגוונים האפשריים, ישובים בספסלים. לא היו ביניהם אף אחד משכבת הגיל של וינדאריה. היא תהתה איפה הם הסתירו את ילדיהם.

"והנה באים ימים על המאמינים ולשון השטן הזקן תצא לעברם ותלחש שקרים באוזניהם. אני הייתי עד שהשטן לחש לאוזניהם של מעטים והם יצאו להפיץ את בשורתו בקרב צעירי גראווניציה שאיננה איתנו עוד."

"זהו הגל הראשון." התרה האב בורק באצבעו "ואחרי שיתפטם בנשמות הצעירים, יבואו הגלים הבאים בהם ייספו צעירינו אם לא ידגלו באמונה הנכונה ויחתרו לטוהר נשמתם. מאמינים הם שניתנו להם כשרונות יחודיים שאין לאיש מהמבוגרים מהם. טעות בידיהם. כשפים זדוניים אלו והם יעלו במחיר נשמתם. על המאמינים לשקוד על טוהר נשמתם. ולהימנע מפיתויי השטן. התרחקו משערי השמיים שכן לא נועדו לבני התמותה הפשוטים."

"ודרכם של מבוגרים, כשהם מגלים שהצעירים מוכשרים מדי, הוא להיכנס לפחד שמא הם יישארו מאחור והדור הבא יראה אותם כפי שאנחנו רואים את בני השוליים." העירה לידה. וינדאריה הסיטה את מבטה לעבר אישה מרהיבה שעורה היה זהוב, מפוסק במרכזו בסגול, בתוך בגדים לבנים שנעו בספירלות מסביב לגופה הרזה והשרירי. ציפורניה היו פשוטות אך צבועות באדום.

"סמאר ניס-גמאר." אמרה סמאר, שהייתה שיחת היום בקלאמניטיה, "הרגשנו שהגעת. ונשלחתי ללוות אותך לבית המוגן בו תוכלי לפתח את כשרונותייך כפי שהוענקו לך. והיזהרי מלהקשיב למבוגרים. הם לא מבינים כלום כפי שמישהי עם הורים כשלי יודעת."

סמאר הייתה הפנים הידידותיות הראשונות שווינדאריה ראתה מזה ימים רבים. היא הרגישה שעליה לבטוח בה משום שהיא הייתה כמוהה. ומנגד, היא הייתה בטוחה עתה שקהל בני השוליים אחרי שהקשיבו לדרשתו של האב בורק עשויים להיות עוינים כלפיה. הם אף עשויים להזעיק את המשטרה. סמאר נקשה באצבעות רגליה ושאלה: "מה שמך?" בנימה שהבהירה שהיא לא מרוצה מההיסוס. וינדאריה הבינה שאחרים לא היססו כמוהה. "וינדאריה הולט." מסרה וינדאריה את שמה בלי חשק רב. עיניה הכחולות של סמאר נצצו. היא ליטפה את ידה החיוורת של וינדאריה ואמרה: "בואי הצטרפי אל האחרים, וינדאריה."

בעוד הולכת אחריה, מבטה של וינדאריה התעכב על הבלחי הזוהר הקטנים שהתעצמו ככל שהתקרבה לבית המפלט. היא הרגישה כאילו ראשה פועם בין התפרצות לבין התפרצות. הארץ התמלאה במטפסים קוצניים סגולים עם קוצים שחורים. בית המפלט עצמו היה במכתש שפער מטאוריט – רסיס מהטבעות של ענק הגז הוליידי – שפגע לפני זמן רב בקלאמניטיה. רסיסים ממנו היו מפוזרים על מדרונותיו המעגליים שיצרו מעין במה למטה. מטר של ניצוצות פילח את שדה הראיייה שלה כשנכנסו לתוך סבך המטפסים. וינדאריה נעקצה על ידי כמה מהקוצים של המטפסים ונפלה על האדמה, מצחה פועם. החולי היה זר לעולמה. הכשרונות של המבוגרים היו כה יעילים בהפיכת העולם לבריא עד שהחולי נשכח. וסמאר התוותה באוויר מסביבן חדר בידוד שהדף את המטפסים הארסיים. היא חרצה דלת לעצמה ויצאה מהחדר. הנקבובית הייתה רחוקה הפעם מכדי שתברח.

"וינדאריה," אמרה סמאר, לוחשת מעבר לקיר, "את עדיין לא מוכנה. אשוב שתהי מוכנה."
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4526
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שלישי

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 23 ספטמבר 2018, 20:09

פרק טוב, אהבתי את הרפרנס לנצרות, אם כי ראיתי כוהני דת ונזירות גם בגלימות לבנות (ולקרדינלים יש גלימות אדומות). המטיף נשמע כמו משהו אוונגליסטי.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שלישי

שליחה על ידי הלדין » 23 ספטמבר 2018, 20:36

תודה על המשוב החיובי. :D

עד כמה שהבנתי, דיימונד בורק הוא כמר קתולי למרות שייתכן שהוא אוואנגליסט. הוא גם צריך להתחרות על תשומת הלב של קהל המאזינים שלו עם כוהנים של אמונות אחרות במרכז לשירותי הדת ומכאן הבחירה בסגנון הדרשה שלו. יש לו עוד הופעה בהמשך.
הלדין
הודעות: 3182
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק שלישי

שליחה על ידי הלדין » 24 ספטמבר 2018, 15:58

וינדאריה בערה. הקירות חסמו כל אפשרות לתקשורת שהייתה מאפשרת לדמה החכם להוריד נסיוב נגד הארס של המטפסים שבטח פותח עוד בטרם התיישבו בקלאמניטיה.

בהתחלה, כשהארס לא היה חזק, וינדאריה יצאה להגנתה של סמאר. היא ידעה שהשוטרים אורבים בכל פינה מפינותיה של קלאמניטיה והיא הייתה עשויה להיות מודיעה שלהם. ווינדאריה היססה לבטוח בה. כשהארס טיפס במעלה עמוד השדרה שלה, וכבר חלף יום, ההבנה לרגשותיה של סמאר התחלפה ברעב ובכאב שגרמו לוינדאריה לחשוב שהיא רואה את עצמה וכל החדר מלא בזהרורים. כל העת ההיא ניסתה להשתמש בקנוקנות לפתוח את החדר ומצאה שהקנוקנות פשוט מחליקות מעל החומר הכמו פלסטי ממנו נוצרו הקירות. וינדאריה לא הייתה הראשונה שסמאר כלאה מאחורי קירות אלו. ואז נולדה בה טינה קלה.

"מי יודע כמה היא הרעילה בחדר הזה עד שהם היו מוכנים?" סיננה וינדאריה אדומת טפרים לוינדאריה ורודת הטפרים שטענה עדיין שמדובר באי הבנה. "איזו אי הבנה?!" צעקה וינדאריה שחורת טפרים "סמאר רוצה שהכשרונות יהיו שלה!" ושתי האחרות הביטו בה בחשש שכן היא נשמעה לשתיהן מטורפת. וינדאריה אדומת הטפרים נהמה: "וכמובן שהייתי צריכה להיות זהירה יותר איתה."ווינדאריה שחורת הטפרים הוסיפה: "להרוג אותה לפני שיצרה את החדר, הארורה!"

וינדאריה ורודת הטפרים תהתה למה היא מדברת אל עצמה. האם זו השפעת הארס הזה? "את לא מדברת אל עצמך!" צעקה וינדאריה שחורת הטפרים "אנחנו חלק ממך בדיוק כמוך. בגלל הארס, את לא מספיק חזקה לסתום לנו את הפה, ואז וינדאריה שומעת אותנו!"
"את כולנו. אלמלא אנחנו, היה פה הרבה יותר רועש." הסכימה וינדאריה אדומת הטפרים.

"אני חולה." אמרה וינדאריה ורודת הטפרים, לשה את פניה החיוורות בטפריה הורודים, "עכשיו זה ברור. המבוגרים צדקו."

"המבוגרים טעו!" צעקה וינדאריה שחורת הטפרים, חושפת את ניביה בהצהרת כח אפלה. וינדאריה אדומת הטפרים קימצה את ידיה לאגרופים, מבחינה בהזדמנות נקרית לפניה, "תשמעי, אני יכולה להוציא אותנו מהחדר. את רק צריכה לעשות את עצמך קטנה קטנה."

"לא!" קראה וינדאריה שחורת הטפרים, תוקפת את האדומה, "אני אוציא אותך מהחדר!"

ניצוצות ריחפו כל העת בחדר, חורכים את הקווים שיצרו את הקירות המשתנים תמיד. וינדאריה חשה שהיא כל אחת מהן ואז הביטה בעצמה מבעד לעיניהן של כל אחת מהן כאילו ריחפה מעל לגופה. הניצוצות סביבה היו רעב. הניצוצות סביבה היו כרסום מתמיד. היא הרגישה חלשה. מבעד לעיניה, כשעברה מבעד לכל השלוש, כולן נראו זוהרות כאילו אף אחת מהן לא הייתה אמתית וכולן היו אמתיות. היא כבר לא ידע מי היא האמתית ומי היא ההזיה. "אני!" קראה האדומה בנחישות. "אני!" קראה השחורה, משתוללת בטירוף. גפיה התחילו להתפתל כאילו זרם חשמלי עבר לאורך גופה. הוורודה לא אמרה מאומה, שקועה בפחדיה ובחולשתה. השחורה הריחה את החולשה ותקפה את הוורודה בשטף רשע – רק כדי להיקרע לגזרים מהאדומה.

עתה וינדאריה פקחה את עיניה האדומות וידעה. החדר לא היה מחובר לאדמה. היא שלחה את קנוקנותיה מתחת לקירותיו המשתנים תמיד והרימה אותו מעל לראשה כדי להעיף אותו. ואז ראתה את המטפסים הסגולים כהים, בשרניים ומפתים למרות קוציהם הארסיים. עתה שהחדר לא חסם אותה, דמה החכם נעור, יוצר את הנסיוב שכה ייחלה לה קודם בתמימות. המבוגרים לא יעשו עבורה, עבור וינדאריה, כלום. היא צריכה לעשות הכל עבור עצמה. וינדאריה חייכה, חושפת שיניים בוהקות, ושקעה בשינה, נותנת לדמה החכם לרפא אותה. בחלומותיה היא שמעה צרחות. את הצרחות של אויבותיה מושבות למקום ממנו באו. מתהום הנשייה של מי שהיא הייתה. ובשנתה, וינדאריה חייכה. כשתתעורר, היא תתמודד עם כל אתגר שסמאר תציב לפניה, הארורה. היא לא הספיקה להתעמת איתה כשסמאר בעטה בה, מעירה אותה מחלומותיה.

"אנחנו יוצאים לתקוף את המחנה. את שומרת, וינדאריה, ביחד עם אלאן." אמרה סמאר "קדימה אני רואה שעברת את מבחן הקבלה הקטן שלנו."

כל דחף להתעמת איתה נעלם לעומת הרצון לראות שוב את חבריה. הניצוצות ריחפו לפניה כשהאדומה והוורודה נלחמו ביניהן על העליונות. סמאר חשקה את שפתה החומה ואמרה: "את מתכוונת לעמוד פה כל היום?"

והוורודה דחפה את האדומה לתהום הנשייה, שומעת אותה מיתדרדרת במדרון האפל מטה. "אני מרגישה כמו חדשה." אמרה וינאריה, פוקחת את עיניה הוורודות, "קדימה למחנה!" סמאר הנהנה והובילה את שתיהן לעבר הנקבובית הקרובה ביותר. בעודה צועדת אחריה, וינדאריה שמעה את הלחישות האפלות של האחרות לא לתת לסמאר לחמוק מעונש הולם. מסביבה הרגישה בנהר חיוור וחסר צורה זורם מסביבה של צורות מטושטשות שנעו מהר מכדי שתצליח לתפוס פרטים מצורתם. וינדאריה נאחזה ברצון לפגוש את חבריה כדי להשאירן מאחוריה כשנכנסה לנקבובית, מתכוונת ללבן את העניינים עם סמאר בהמשך.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4526
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק רביעי

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 24 ספטמבר 2018, 19:10

פרק טוב. אני מבין שהחדר גורם לאנשים לצאת מדעתם?

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה