אז סיימתי לא מזמן לקרוא את 2 הספרים האחרונים של ''גורלו של אפולו'' - כן, אני יודע שאי אפשר להשוות את הספרים של ריק ריירדן לרולינג, טולקין ודומיהם, אבל הוא סופר טוב והספרים שלו ''העמיקו'' - ושמתי לב לאיזו בעיה שקיימת בכל הספרים שלו, אבל רק עכשיו היא באמת הטרידה אותי.
לא, אני לא מדבר על החתירה הטיפה מעצבנת לנאורות (מגנס ואלכס כזוג ביסקסואלי פלואידי? מה לעזאזל?), או על החוסר בדמויות מרקע מונותאיסטי (מה שהיה יכול ליצור הרבה מאוד דילמות מעניינות) - אני מדבר על העובדה שבספרים שלו, כשמפלצות מתות הן מתפוגגות לאבק.
זה די סותר את המיתולוגיה עצמה (סיפור מדוזה והכל), אם כי זה משהו שאין בעיה להתעלם ממנו. הבעיה עם זה היא שבזמן שבן תמותה מת, נשארת גופה, נשאר שריד. משהו שהחברים שלו בוכים מלהסתכל בו, ע''ע המוות של ג'ייסון. משהו שמזכיר לנו שזה היה פעם יצור חי עם אישיות, ושהוא כבר איננו.
כשמפלצת מתה בספרים שלו, זה לא ככה, היא פשוט הופכת לערימת אבק. שדה קטל מלא גופות - נורא. ערימות של אבק? פשוט מזמינים מנקה. זה די יוצר זילות למוות של מפלצות. הן לא יצור עם אישיות (אני מדבר על קיקלופים ויצורים תבוניים), הן סתם רובוט לוחמני שהופך לאבק כשהוא נוגע בארד שמימי.
ובכן, זה בסדר אם זה פעם, פעמיים, על גזעים ספציפיים. אבל אצל ריק ריירדן, כל המפלצות הן בעלות אותה האישיות, אותו הרצון (''להרוג!''), אותה צורת המחשבה. אם המפלצות הן מרושעות, שלפחות תהיה להן אישיות. מישהו יכול להיות חרא של בן אדם, ועדיין להיות בן אדם.
ובכן, עד עכשיו עוד בסדר. נניח שכל המפלצות שונות מהותית מבני אהדם, ככה שהן לא יותר מ - ובכן, מפלצות.
בסדרה ''גורלו של אפולו'' הקיסרים הרומיים משתמשים בשכירי חרב גרמאנים - והגרמאנים היו (ועדיין) בני אדם לכל דבר ועניין. ולמרות זאת, היחס והתיאור שלהם הוא בדיוק כמו של שאר המפלצות. הם לא חושבים על כלום חוץ מלהרוג, מדברים בנהמות, ומתנהגים כמו רובוטי הרג. וכשהם מתים, הם הופכים לאבק למרבה הנוחות.
כאן אני רוצה לציין לטובה את הפנדוס קרסט, שלמרות היותו מפלצת לוחמנית עם אוזני ענק ופרווה היה חבר של הדמויות והראה אנושיות. למרות שגם הוא הפך לאבק.
לא, אני לא מדבר על החתירה הטיפה מעצבנת לנאורות (מגנס ואלכס כזוג ביסקסואלי פלואידי? מה לעזאזל?), או על החוסר בדמויות מרקע מונותאיסטי (מה שהיה יכול ליצור הרבה מאוד דילמות מעניינות) - אני מדבר על העובדה שבספרים שלו, כשמפלצות מתות הן מתפוגגות לאבק.
זה די סותר את המיתולוגיה עצמה (סיפור מדוזה והכל), אם כי זה משהו שאין בעיה להתעלם ממנו. הבעיה עם זה היא שבזמן שבן תמותה מת, נשארת גופה, נשאר שריד. משהו שהחברים שלו בוכים מלהסתכל בו, ע''ע המוות של ג'ייסון. משהו שמזכיר לנו שזה היה פעם יצור חי עם אישיות, ושהוא כבר איננו.
כשמפלצת מתה בספרים שלו, זה לא ככה, היא פשוט הופכת לערימת אבק. שדה קטל מלא גופות - נורא. ערימות של אבק? פשוט מזמינים מנקה. זה די יוצר זילות למוות של מפלצות. הן לא יצור עם אישיות (אני מדבר על קיקלופים ויצורים תבוניים), הן סתם רובוט לוחמני שהופך לאבק כשהוא נוגע בארד שמימי.
ובכן, זה בסדר אם זה פעם, פעמיים, על גזעים ספציפיים. אבל אצל ריק ריירדן, כל המפלצות הן בעלות אותה האישיות, אותו הרצון (''להרוג!''), אותה צורת המחשבה. אם המפלצות הן מרושעות, שלפחות תהיה להן אישיות. מישהו יכול להיות חרא של בן אדם, ועדיין להיות בן אדם.
ובכן, עד עכשיו עוד בסדר. נניח שכל המפלצות שונות מהותית מבני אהדם, ככה שהן לא יותר מ - ובכן, מפלצות.
בסדרה ''גורלו של אפולו'' הקיסרים הרומיים משתמשים בשכירי חרב גרמאנים - והגרמאנים היו (ועדיין) בני אדם לכל דבר ועניין. ולמרות זאת, היחס והתיאור שלהם הוא בדיוק כמו של שאר המפלצות. הם לא חושבים על כלום חוץ מלהרוג, מדברים בנהמות, ומתנהגים כמו רובוטי הרג. וכשהם מתים, הם הופכים לאבק למרבה הנוחות.
כאן אני רוצה לציין לטובה את הפנדוס קרסט, שלמרות היותו מפלצת לוחמנית עם אוזני ענק ופרווה היה חבר של הדמויות והראה אנושיות. למרות שגם הוא הפך לאבק.