עוד קצת על הדת:
ההיררכיה בכנסיות דומה להיררכיה הנוצרית עם שמות עבריים: בראש עומד הכוהן הגדול (או הכוהנת הגדולה; פחות או יותר ארכיבישוף או אפיפיור), תחתיו כוהנים ראשיים של ערים (בישופים), אחריהם כוהנים מקומיים (החל מהמקדש הראשי ועד לקפלה הכפרית), ואחריהם עוזרים ומתלמדים - פרחי כהונה, שמשים וכו'.
אצל סול אינוויקטוס הכוהנים מתפללים 3 פעמים ביום (כשהשמש זורחת, שוקעת ובשיא גובה השמים), והעם מתפלל לרוב במיסה, הנערכת בערב יום שבת (כאילו, כש''יוצאת שבת''), לקראת יום הראשון (בכל זאת sun-day). החג הראשי הוא ביום הארוך ביותר בשנה, אז נערכת מיסה ענקית ואחריה פסטיבל עממי שנמשך שבוע שלם.
אצל ניקס מתפללים בשקיעה, בזריחה ובשיא הלילה, ומיסה חגיגית יותר (עם יין) נערכת בערב יום ראשון, לקראת יום שני (mon-day), אך לא רבים משתתפים בה. החג הראשי הוא הלילה הארוך ביותר, ובו עורכים תפילת ענק בה מתפלל כל העם שניקס תרחם עליו בלילות, ואחריה שבוע של תענית, אבל וקורבנות לניקס. הכוהנים והמאמינים נוהגים לערוך חג וסעודות לכבוד ניקס בסוף שבוע האבל.
אצל מיתראס המצב מסובך יותר. באיזורים הים תיכוניים עורכים לו מיסה בערב רביעי (לקראת חמישי), במשך כל עונת הגשמים, ויש לו שני חגים - חג היורה, בו מתפללים לגשמים מוצלחים וליבול טוב, וחג המלקוש בו מודים על הגשמים ומסיימים בציפיה לשנה הבאה.