IN
פרדאן קופץ על אחד הכיסאות ונשכב לאורכו בלי שום התחשבות במושגים מטופשים כמו "כבוד" או "נימוס". הארכימג היה רק עוד שלל עבורו, סחר חליפין שלא הייתה לו ברירה אלא לקבל.
"או שאתה לא יוצא הרבה אל מתחת לשמש או שבאמת יש משהו דפוק בראש שלך לגבי כל מה שנוגע לקריאת-אנשים." אומר פרדאן ישירות. רגנארוק נוהם אך לא קוטע אותו. במקום זאת הוא נכנס אל מתחת לאחד הכיסאות האחרים ונשכב שם.
"קודם כל, שלחת אותנו למשימה. אני לא יודע כמה רחוק אתה מסוגל לראות בעזרת הקסמים שלך, אך כל יצור עם טיפת שכל היה מזהה ממבט אחד זריז כי דיפלומטיה היא לא האפשרות הראשונה שנבחר בה כאשר אנחנו מתמודדים עם איום. אתה לא גורם לאריה רעב לעזוב אותך ולחפש ארוחה אחרת עם מילים מתוקות."
פרדאן עוצר לרגע את ההטחות שלו על מנת לקחת נשימה ולתת למילים שלו להיספג. הוא אומנם לא עשה זאת במכוון, אך היה לו כישרון מולד להעליב אנשים, להראות את הצד הרע שלהם, ולהוציא אותם מאיזון נפשי. אחת היכולות שהחזיקה אותו בחיים כל הזמן הזה.
"שנית, אני לא יודע למה ציפית מהאסירים. הם פושעים, שמו אותם תחת סוגר ובריח מסיבה מסויימת. הם האנשים הגרועים ביותר שאתה יכול לדמיין, גנבים, אנסים ורוצחים, רובם אפילו לא היו מודעים למעשים שלהם. ואתה רצית שנבוא אליהם עם ענפים ירוקים ודגל לבן על מנת לשאת ולתת? באותה מידה יכולת פשוט להגיד שאתה רוצה לשלוח אותנו למותנו."
רגנארוק, אשר ההצגה הספיגה לו, קם ונובח על פרדאן בזעם. פרדאן מפסיק לדבר ומביט בזאב. הוא גדל, והרבה. הוא ידע כי אם יתחילו להילחם פה הוא לא יצא מהסיפור ללא פגע. הוא נאנח ונכנע לחיה השחורה משחור.
"אם אתה רוצה סיבה יותר מטופשת, אני מתכוון מתורבתת, עבור המעשים שלנו, היא שהיו להם שבויים. לא יכולנו פשוט להשאיר את האנשים המסכנים לגורל הנוראי שכנראה בוודאי מחכה להם. עינויים, התעללות, מכירה לעבדות, מי יודע מה האסירים היו עושים להם. גם לא יכולנו פשוט לתת להם להמשיך הלאה בדרכם. אחרי הוריזון, הם היו ממשיכים למקום אחר, וזורעים עוד הרס וסבל בדרכם. לא יכולנו לתת לזה לקרות, היינו צריכים למנוע מהם לפגוע בעוד אנשים, או משהו כזה."
זה די ברור שפרדאן לא באמת התכוון לסיבה האחרונה שהוא ציין.
OUT
יש לי טיפה בעיה עם הקובץ בדרייב ואני מחפש דרך לעדכן אותו מבלי לגרום לכל האלגוריתם לקרוס, אז זה ייקח לי עוד כמה זמן. בכל מקרה אין הרבה מה לשנות.