• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

למראה האבק, ליבה של שינה צונח. אם לא נגעו בחדר הזה במשך עשרות שנים, זה אומר שאין לו קשר ללינג. היא מסיטה את מבטה מהסמל המשפחתי שלה, לראות אותו רק מזכיר לה את מה שאיבדה. את מי שאיבדה. היא זוכרת את גופתו של אביה באחוזה השרופה, מוקפת בהובגובלינים מתים.

זה לא הזמן. היא אומרת לעצמה, שולחת מבט חטוף אל עבר אשיגה. היא לא יכולה לתת לו לראות את החולשה שלה.
"מרחב אימונים גדול." היא מציינת, שוברת את הדממה. מחניקה את הרגשות שעולים בה. "בובות קש. ייתכן ואבי, או אביו לפניו, רצה לבצע מהפכה בעיר. או לכל הפחות, אימן כאן חיילים בהסתר." היא ניגשת אל הארגזים, פותחת את אחד מהם. מוודאת את החשד שלה- שיש בו כלי נשק ישנים, בדים, או מזון.
 
IN
שאנג-רן, למרות שהוא נראה כסוחר פשוט, שהדבר היחיד שמקשר אותו לפסטיבל הוא שרשרת צבעונית שהגיעה בדרך לא דרך לצווארו, מזנק מעלה בקלילות, הוא קופץ אל הבימה, ואז תופס ביד הפסל ומזנק מעלה, מתהפך מעל ראשו של הפסח לתרועות הקהל. נשים וגברים בבגדים מינימליים מנסים למשוך אותו לרקוד איתם בהנאה ברורה, אבל שאנג-רן כבר בצידו השני של הקרנבל, והוא יכול לעבור.
IN
״המנהיגה של מסע הצלב הכסוף היא בחיפוש אחר ספר. ׳תורת העליונות׳, כך הוא נקרא, והוא ספר השייך לארגון הוואי-לינג. היא מאמינה שהוא יעזור לה להבין את הרוע בעולם יותר טוב. הוואי-לינג הם ארגון בני אדם שמאמינים שהם עליונים מכול גזע אחר ודוגלים בדיכוי ואפילו השמדה של כול גזע שאינו מבני האדם. הייתי מביאה את המשימה למישהו מהסיעה שלה, ואני אעשה זאת אם תסרב לקחת אותה, אך מגלי הארצות שלה ידועים בדרכים היותר מידי... ישירות שלהם.״
IN
׳תלכי מכאן, או שתאספי עוד מידע, אם את מאמינה בעצמך׳ אומר העטלף טלפתית, והסיום נשמע כמעט כמו קריאה לאתגר.
IN
אשיגה זוכר במעומעם קבוצת אנשים היושבת כאן. אחד מהם, שהוא לא מצליח לזהות איך הוא נראה, נושא את הסמל של הבית של שינה. הם מדברים על מסע, אל ההרים, והקרב האדיר שמצפה להם. האיש לבית הואנג מרים חנית זהובה מתוך תיבה...

ששינה כרגע פותחת. היא רואה שם מקום לחנית אדירה, בעיצוב מיוחד, שנראית קסומה, אך החנית איננה. המגרות והארגזים ריקים, חלקם עם כמה חרבות חלודות וחרבות אימונים מעץ, אבל שינה תצטרך בדיקה מדוקדקת יותר בשביל למצוא כול רמז בחדר הזה...
 
שאנג-רן
שאנג-רן מחייך לעצמו לאור ההצלחה המסחררת שלו בפסטיבל - אין דבר שהוא יותר אוהב מלהרשים קהל. טוב, אולי לרמות מישהו במסגרת עבודה. הוא ממשיך בדרכו לכיוון בית הסוחר - מטרתו המקורית לא השתנתה - למצוא דרך לעקוץ את הסוחר בשביל הכיף ובשביל האתגר שבדבר.
 
ריוסקה:
ריוסקה קם מהאמבט וקד לאיש. "אני מודה לך מעומק ליבי, עזרת לי רבות. גוקה צריכה להתגאות בבניה."
ריוסקה יוצא מהאמבט והולך להתייבש וללבוש את בגדיו. הוא יאלץ לחקות לערב על מנת להיפגש עם הגבירה, ואז לקבל את המידע לו הוא זקוק על מנת לפשוט על המרתף של וואי-לינג.
 
IN
האיש הולך איתך ולוקח כמה דגים טריים, מכניס אותם לפח. ״קצת טונה וסלמונים, על חשבוני״ הוא אומר ומביא לצ׳אהו את השק, ״תסתדרי בלסחוב את זה חזרה? זה יהיה חסר כבוד מצידי לתת למישהי לעזוב את בית הדגים רעבה״ הוא אומר.
IN
שינזו לבית שגשוג מתגורר לו בבית שאדיר אפילו יותר מביתה שלליידי נאי יאן פיי. זהב, כסף ושנהב מעטרים את האחוזה בעלת המימדים המוגזמים. הגינה מעוטרת ומוקפת בשומרים, ומקולות בפנים נשמע שהיא מקום אירוח לחיות אקזוטיות. הסמל שת גילד המצפן מעוטר על הדלתות הענקיות, שגובהן הוא מעל לפעמיים גובהו של שאנג-רן. להיכנס לא יהיה פשוט, אך נראה שיש צבא של מארחים העומדים בכניסה ונועדו לדבר עם כול מבקר שמתעניין בכניסה לאחוזה.
IN
״אני תוהה אם ניפגש פעם נוספת, בתקווה רק בנסיבות הטובות ביותר״ אומר האציל בחיוך קל.
 
חנית? שינה מנסה להזכר בסיפורים שאביה סיפר לה בילדותה. על ההיסטוריה שלהם, על הקרבות בהם הם נלחמו. "בית הואנג היה חשוב בתקופת לונג-ווא." היא זוכרת את אביה אומר לה, "ויום יבוא, הקיסר הנצחי יחזור, והחשיבות שלנו תחזור אלינו. הוא יזכור את הקרבות בהם נלחמנו, את מחיר החיים ששילמנו."

לא. לא הזמן. שינה עוצמת את עיניה בכוח, מנסה לסלק את הזכרון. היא פוקחת אותן לאחר רגע- מפנה את מבטה אל החדר. אולי, בכל זאת, היא תמצא כאן רמז.
אולי.
META
ידע (אצולה)= 14 סה"כ. אני מבזבז נקודת גיבור בשביל לגלגל מחדש: 15 סה"כ. מדהים.

תפיסה= 28 סה"כ. THANK YOU להחליף קוביה בהחלט עזר.
 
שאנג-רן
"מרשים ביותר. ממש דורש שישדדו אותו." שאנג-רן ממלמל לעצמו. הוא מחפש פינה שקטה כדי לשנות צורה לגאו שו הזקן. הוא מתקרב אל אחד המארחים באיטיות ופונה אליו בחביבות. "אמור נא לי, נערי, מי מתגורר בבית נאה זה?" הוא שואל בחיוך.
 
ניצוץ של עניין מופיע בעיני אשיגה.
"אם המשימה אינה רגישה בזמן אשמח לשמוע עליה עוד פרטים, אני מאמין שכרגע המשימה הדחופה שלי היא למצוא את מי שהרג את האיש מהליגה הזהובה כדי לשחרר את נריוס, אך אחרי שהעניין הזה יוסדר אני אוכל להתמקד במשימה חדשה."
 
IN
ריוסקה ממשיך לו בדרכו, יוצא מבית המקלחות, נקי ומתהלך לו ברחובות העיר. בין המולת הרחובות, הכיכרות ואלפי הצריחים שכול אחד מהם משמיע מנגינה אחרת- שילוב שביחד גורם לכאב ראש קל לריוסקה- הוא מצליח לזהות קול נואש.

"בבקשה, אתם חייבים להאמין לי!" צועק האיש, בגדיו קרועים, שיערו פזור, והוא מנסה לאחוז באנשים העוברים והשבים, אך נכשל בלשכנע מישהו לעצור ולהסתכל עליו "מתחת לעיר, היא חיה! ה... מפלצת הזו! אתם חייבים לעשות משהו, בבקשה... אתם לא יודעים..." הוא מתחנן, אך מקבל רק הסטת מבטים בתמורה. התושבים מספיק מכובדים בשביל לא לקלל אותו בפניו אלא להתעלם מקיומו, אך אתה מזהה שהוא לא זר שלא מבין את המנהגים המקומיים... אלא טיאן-שו. אזרח.
IN
צ׳אהו לוקחת את שק הדגים ומתרחקת. גוקה מכילה ארגונים רבים, ושונים. אין לצ׳אהו באמת איפה לשים את שק הדגים המסריח שהיא סוחבת עימה. כיצד היא תיפטר ממנו?
IN
שינה מסתכלת סביב, מנסה לסלק את הזיכרונות, אך בעודה סורקת את החדר לכול רמז שתוכל למצוא, לכול טיפת מידע שתוכל להשיג... הזיכרונות עולים וצפים בה.
אביה, עומד בחצר הבית. שינה זוכרת, היא קיבלה את סימני הבגרות הראשונים שלה באותה התקופה, ולכן נקראה בדחיפות הביתה מביקור הנימוסים אליה אביה שלח אותה, לבית השכן. שינה הייתה אבן קטנה במשחק הדיפלומטי, השולט בפו לי עד היום.

בחצר הבית, היו מסודרות בובות אימונים. הן היו בעיצוב זהה, ולבשו שריון סמוראים. אביה נשא את חרב הדאדאו האדירה שלו, והסתכל על האנשים של ביתו, מתקן וכועס על אלו שנכשלו לעמוד בציפיות שלו. הם היו אמורים להיות טובי אנשיו, הוא סירב לתת להם להיות לא מאומנים. הם קיבלו את הזכות לבחור את הנשק שהם ילחמו בו, ורובם בחרו בחרבות שונות או חניתות.

"אתה לא מניף את זה עם מספיק כוונה, כאילו לא ראית מספיק מוות, בכמה קרבות השתתפת?" הוא אמר לאחד מהשומרים, ששתק ולא ענה, ידע שזוהי שאלה מכשילה. אביה שלף את חרבו האדירה "בהנפת חרב, אל תפחדו לקחת חיים, אל תהססו, ולו לרגע. התמקדו במה שאיבדתם, לא במה שיש לכם לאבד, ותהיו מוכנים למוות שלכם" הוא אמר, והסתכל על קבוצת בובות העץ. לאחר נשימה עמוקה, בה הוא אחז וייצב את החרב בידיו, נותן לאור השמש להשתקף על הלהב הארוך והרחב, הוא זז קדימה, בקול צעקה שהרעיד את שינה בבהלה, והיא הייתה בטוחה שהיא שמעה משרתת אחת או שתיים נופלות מתוך מבנה המגורים בהפתעה. במכה בודדה, הוא ריסק את פסל העץ לחתיכות, במכה שהייתה יכולה לרסק גם דרך שריון של סמוראי או קשקשיו של דרקון קיסרי בכוחה.

הוא הסתכל מטה, ואז הסתכל על אחד מהשומרים, לוקח מהם את החנית. ופה, הזיכרון פתאום קיבל משמעות.

"החנית, היא לא כמו החרב. עם החנית אתם צריכים דיוק, הכוח לא צריך להשתנות אף פעם. החנית היא נשק של חייל, לא של אומן קרב. היא נשק לאלו שלא רואים יופי בקרב, שלא רואים הנאה בו, רק יעילות" הוא החזיר את חרבו האדירה בזמן שהוא דיבר לנדנה, ומשרת נאמן לקח אותה ממנו, בעוד זיהאו הואנג הרים את החנית בידו. היא הייתה ארוכה ויציבה יותר מחנית הטלה, יכולה לספוג ולחסום מכות כמו שהיא יכלה לתת אותם. "היה לי חבר שנשא בחנית, והוא לימד אותי את כוחה. החנית היא כלי חסר פחד, שמסתער קדימה, גם כנגד המפלצות האפלות ביותר. הוא מקרב אותך אל האויב, הוא זול מספיק בשביל שלא תפחד לשבור אותו בזמן הקרב ותוכל להכות בלב שלם" הוא הסביר, ואז התקרב לפסל העץ, והניף את החנית. ארבע פעמים.

בפעם אחת, הוא ריסק את נקודת מרכז הפנים, בשנייה את מרכז הלב, מבין חרכי השריון שלבשה בובת העץ. בשלישית, את מרחב הבטן, וברביעית את כתף יד הימין, בדיוק מעורר פחד. "המפלצות רעדו כאשר הם ראו את האור משתקף על החנית שלו והחרב שלי, ארץ המפלצות כולה רעדה, אבל קבוצת קטנטנה לא יכולה לנצח מלחמה" הוא אמר בכעס, זרק את החנית חזרה אל השומר בעוצמה שכמעט העיפה אותו ממקומו, ופסע משם.

"כול אלו שלא יהיו טובים מספיק, יפוטרו בתוך שבוע וחצי. אין לי צורך באוכלי חינם" הוא אמר לסיום, והלך.

והכוח האכזרי שהוא הפגין עם כלי הנשק, הדיוק, המוכנות להרוג... לא, כאשר היא הסתכלה בעיניה של אביה, הוא לא התרפק על זיכרונות העבר עם חבר ישן, הוא נזכר בזעם, זעם שהתקשה והיווה את האישיות של זיהאו הואנג.


בתוך הארון בינתיים, שינה מוצאת רמז. בובות האימונים פשוטות, גם אם מעוצבות היטב, ולמרות יצירת האומנות שמהווה שטיח הקיר- אין עליו רמז ששינה מזהה, חוץ מחתימה של אומן ששינה מעולם לא ראתה (היא לא התעניינה רבות באומנות מסוג זה). אבל הארון כן מסתיר רמז. בתוכו, נמצאים ארבע שמות הכותבים בטיאנית, מאחורי ארבע מגירות ריקות, שנועד לאלו שהמגרות ככול הנראה היו שייכות להן.

"לורד זיהאו הואנג"
"וואקאגאשירה ג'וטן ראקו"
"ג'ון סו מין הטהורה מכול"
"קראסקווה"
IN
״זוהי אחוזתו של שינזו לבית שגשוג, ששמו נישא על גבי הרוח והימים, שהסיפורים עליו ישרדו למשך אלפי שנים, ששמו שגשוג הוא רק צניעות ביחס לעושרו. האם בכול שנותיך לא שמעת עליו?״ שואל המארח הלבוש בבגדים מחויטים ויפיפיים בהלם מסוים, למרות שנראה שהרבה מדבריו נובעים מן הדמות אותה הוא משחק למען העבודה הזו.
IN
״אני לא יודעת רבות על המחקר של הגבירה אוליסטה זאדריאן, ראש סיעת מסע הצלב הכסוף, אך היא יוצרת ספר על טבעו של הרשע בלב האדם. ספר שהיא מקווה שיעזור לה לקדם את תפיסת העולם שלה. מעשה מבורך, לדעתי, ספר שכזה יכול להיות לעבודה שתיזכר לדורות״ היא אומרת ולוגמת מן התה שלה.

״ישנן תמיד עוד משימות. כוכים לחקור, מערות למפות, וידע להשיג. אבל העדיפות שלהן נמוכה יותר. אל תדאג, סוכן השטח אשיגה. אם תעסוקה היא מה שאתה מחפש, לא תתאכזב מהמקומות אליהם אני יכולה לשלוח אותך״ אומרת אמארה לי.
 
צ'אהיו
צ'אהיו חוזרת לפונדק כשהיא נושאת את שק הדגים בקושי רב. מאחסנת אותו, ומנסה עדיין להבין מה יוקו רצה שהיא תראה שם. יכול להיות שהיא תצטרך לחזור שוב כשהיא יודעת יותר, או עם אחד החברים שלה.
 
גאו שו
"הו? ייתכן ששמעתי את שמו מוזכר פה ושם. אני חדש בעיר אתה מבין, ושמעתי שבאיזור זה נווד זקן יכול עם קצת מזל למצוא מטבע או שניים ללינה בלילה. הגד נא לי, האם באיתו של אדונך ממוגן היטב? מניסיוני לאנשים עשירים יש לעתים נטייה מצערת לפספס נקודות קטנות בהגנה על ביתם שלהם - ואז הם גומרים כקבצנים. " גאו שו אומר ומצביע על עצמו בעודו מניד בראשו בצער.
Meta
Bluff: 11+13=24
 
אשיגה מהרהר עוד רגע לפני שהוא מגיע להחלטה.
"אם כך, אני אקח על עצמי את המשימה הזאת כרגע. אם כי אני כנראה שלא אוכל להתפנות אליה בימים הקרובים."
רואה את העניין כסגור, הוא עובר לעניין אחר שהוא לא רשם בדיווח שלו.
"זמן קצר אחרי שהגעתי לעיר קיבלתי הזמנה מליידי נאי יאן פיי להיפגש בביתה מחר. ההזמנה ניתנה גם לשאר האנשים ששרדו את המפגש עם היורש, כך שאני מניח שהמטרה הראשית שלה תהיה להשיג מידע על מה שקרה, למרות שאני לא יודע מספיק כדי לפסול מניעים אחרים."
הוא מציג את המכתב לאמרה לי.
"אני אקבל בשמחה כל עזרה שתוכלי לתת לי בהכנות לפגישה, בדגש על מידע על הנימוסים הנאותים בפגישה שכזאת המידע על הלידי עצמה."
 
IN
יש זמן קצר מאוד עם לפגישה עם ליידי נאי יאן פיי, מה צ׳אהו רוצה לעשות לפני סיום הפגישה שלה?
IN
״אל דאגה, אדוני. רק הדרקונים עצמם יוכלו למוטט את הבית הזה, ואף להם יהיה הדבר אתגר״ אומר האיש, מדבר אליך בטיפה יותר כבוד כאשר הוא שומע שהיית פעם עשיר בעצמך.
IN
״הנימוס של ליידי נאי יאן פיי הוא חסר פגם, אך כמוני- שנינו רגילות לאלו שאינם מגיעים מגוקה ואינם נושאים באותו הנימוס. אל לך לדאוג, אך אם תרצה לכבד אותה במיוחד אוכל ללמד אותך את מנהגי גוקה״ היא אומרת.

היא מלמדת אותך, כיצד להרים את הכוס ומתי, רק לאחר שבעלת הבית שתתה מן התה- מנהג שנובע מכך שגוקה מעריכה יותר את האדם שהניח את התה על השולחן כחלק מהילול העושר שלה. אך אם מוצע סאקה, המנהג שונה, שכן גוקה היא עיר שמאדירה הוללות גם כן, ולכן זוהי חוצפה לא למלא מחדש את כוסך בסאקה אם הדבר מוצע לך. כמובן, מתי להרים ולשתות על פי מהלך השיחה ומי מדבר זה נושא חשוב, גם אם מבלבל, וסדר הישיבה משמעותי. עליך לשבת משמאל לשינה ולצ׳אהו, בעקבות מעמד האצולה שלהן, וגם מצ׳או צ׳ן, אם זוהי תהיה הזהות בה יבחר הקיטסונה להשתמש.
 
גאו שו
"זה מה שגם אני חשבתי. נהגתי לעסוק בסחר בתבלינים ואבני חן וחייתי חיים טובים - לא ברמת אדונך, סביר להניח שרחוק מכך, אולם עדיין. אולם לפני מספר שנים מזלי התהפך - תפסתי את עינו של אחד שמכנה את עצמו הצל מטיאן שייה - עד היום לא פענחתי כיצד הוא שדד את ביתי עם האבטחה הקסומה והרגילה שהייתה בו. אני רק מקווה שלעולם הוא לא ישים את עינו על בית אדונך - הוא ערמומי מאין כמוהו ומאז שאיבדתי את הוני אני מהלך בדרכים בניסיון למצוא אותו ולשאול אותו כיצד הוא שדד אותי. שמעתי שמועה כי הוא הגיע לגוקה אז באתי אחריו. " גאו שו נאנח בעודו מספר את סיפורו.
Meta
Bluff: 8+13=21
 
שינה מסמנת לאשיגה להתקרב. "החנית. אולי היא חשובה." היא אומרת בזמן שהיא משרבטת הערות בפנקס שלה. "אתה יכול לראות את העבר של הקופסה?" היא מדברת מהר, בהתרגשות. לשם שינוי, אין בקול שלה שום נימה של התנשאות, שום יהירות.

לאחר מכן, היא מצביעה על 4 המגירות הריקות שמצאה, "מזהה את השמות הללו במקרה?" היא שואלת. הראשון הוא שם אביה של שינה, לורד זיהאו הואנג.
השאר הם:
"וואקאגאשירה ג'וטן ראקו"
"ג'ון סו מין הטהורה מכול"
"קראסקווה"
 
ריוסקה:
ריוסקה מתקרב אל האיש במטרה לשמוע יותר טוב על הדברים עליהם הוא מדבר, אך כאשר האיש מנסה להתנפל עליו ולתפוס בבגדיו הוא מוצא את עצמו פנים אל פנים עם להב חרב משונן ומבריק אשר מוצמד לצווארו.
"אנא שמור על מרחק הולם, אדוני." אומר ריוסקה ומחזיר את חרבו לנדנה, מהר אף יותר מששלף אותה. אחרי שהבהיר את נקודתו לאיש שעליו להירגע, ריוסקה מוביל אותו אל צד הרחוב ומוריד את קולו.

"הייתי רוצה לשמוע את מה שבפיך, וכן מהיכן אתה יודע מידע זה ואילו הוכחות יש בידייך."
 
אשיגה מתקרב אל הקופסה, בוחן את החלל שבו הייתה מונחת החנית.
"אני יוכל לראות משהוא מעומעם.. יש קבוצת אנשים, הם מדברים על מסע אל ההרים וקרב שעומד להתרחש שם, אני גם יוכל לראות מישהו שנושא את סמל הבית שלך שמוציא חנית זהובה מתוך הקופסה."
הוא מניד בראשו.
"אין הרבה זכרונות שטבועים בקופסה הזאת, אני יוכל לנסות לחקור עמוק יותר ולהוציא ממנה עוד, אבל זה לא משהו שאני יכול לעשות בקלות ואני חושב שכדאי שקודם נבדוק אם יש בחדר משהוא שיהיה יותר "טעון" בזכרונות ורגשות."
META
Object Reading על הקופסה
ידע היסוטוריה על השמות-12+18=30
ידע אצולה על השמות- 3+5=8
והערכה על הקופסה, שיהיה-13+4=17
 
חזרה
Top