לאדמות המלחמה ! - הרפתקאת מוד 3.5 (3/3)- עץ משחק -סיימנו. תודה לכולם.

מיילו מרים את גבותיו "כל הסוסים? איך זה יעזור לכם? אנחנו עדיין נוכל לרדוף אחריכם. אחד מבעל בריתנו הוא קוסם שיוכל לעקוב אחריכם לכל מקום, ואנחנו צריכים את הסוסים באופן נואש עבור הקרב, כפי שאת יודעת היטב..."

"אני מאמינה שתעדיפו שהקוסם יעזור לכם בהגנות למקרה שהאל מתים יתקיפו, ולא תוכלו לרדוף אחרינו ללא סוסים, אבל אם יש לך הצעה אחרת?"

"הקוסם כבר עזר בהגנה את כל מה שצריך, ותאמיני לי שהוא מסוגל בקלות לרדוף אחריכם אם יבוא הצורך, ולהחזיר אתכם לכאן. אין לי הצעה אחרת...מלבד מילתי. אני יכול להישבע לך שלא נרדוף אחריכם. אין לנו עניין בלוחמים שלא רוצים להיאבק, ואין לנו הזמן בשביל לשפוט אתכם כראוי על מעשיכם....להניח לכם ללכת יסדר את העניינים עבורי היטב. ומלבד זאת, מה תעשו עם קרוב למאתיים סוסים?"

"אז שהקוסם שלך יוציא אותנו מפה." היא אומר. "שישגר את כולנו דרומה."

יאס

יאס

עוג

"הקוסם שלנו עסוק במשימה שביטחון גלקוס תלוי בה. לא אקרא לו כדי להרחיק מידי בוגדת. אם לא הייתי יודע על מעשיך, הייתי מזמין אותך ברגע זה לדו קרב של כבוד על חייהם של הכוהנים...אבל אני בספק שכבודך קיים, אם בכלל"

"יכול להיות..." היא מתחילה להגיד כשאר כולם מרגישים את הרעידה הקלה. "אבל בסופו של דבר, " היא אומרת בחיוך "בחיים הכל עניין של זמן, ואתה, אביר. עזרת לי למשוך את הזמן כמו שצריך

מליק ממקומו, מוסתר שומע את קול הדלת הנפתחת, ואת הדמויות יוצאת האחת אחר השנייה מהמרתף, חמושות במדי הנקרופולטינאים.

"אני לא יודע מה אמא שלך לימד אותך." אומרת האבירה, "אבל היא תמיד אמרה שהקוד של האבירים ישבור אתכם, כל כך מהירתם לטפל בבעיה אחת, כשאתם לא שמים לב לבעייה השנייה. המפקד שלך לא אמר לך שאיבדתם קשר עם הצופים?" היא שואלת.

דממת הלילה נשברת באחת, הן מאחר ומאחורי האבירה נפתחת דלת מגורי הכהנים, וסירין יוצאת ממנה, מלווה באביר טארקך, ואבירים נוקרפוליטאנים נוספים.

האביר הוא הראשון לצעוד קדימה, חרבו השחורה בוהקת באור הליל "חסלו אותם," הוא צועק, "כבשו את השערים, פתחו אותם לצבאנו!" הוא צועק.

"למען אלתוס!" צועק לאפייט מאחורי מיילו, כשאר הטבעת שיצרו האבירים החיים מסתערת קדימה לפגוש בנקרופוליטאנים שיצאו מתוך המגורים, מוצא עצמו מיילו בין שני גושים נלחמים, כאשר חרב כמעט ירודת לערוף את ראשו, והוא מוצא עצמו עומד חרב מול חרב. במרחק אפסי, מול הלהב של המצביאה האפורה, אימו.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
השטנים עולים על עיר הבירה, יאס/אוב המרחף יכול לראות את חיילי העילית של קורט עומדים מולם, מכשפיו של רדיסוס מופעים מהאוויר בזה אחר זה, מתגברים את כוחות החיילים בזימונים משלהם, בקסמי הרס, נאבקים למנוע מהשטנים לכבוש את החומות. נראה שיחסי הכוחות זהים כרגע, ואין עדיין זכר לדיוואש בשום מקום.

ליאס יש עדיין קלף בשרוול, יש לו עדיין כלים לפרוס על הלוח, האם הוא יקרא לבאנשי לבוא? האם יקרא לכוחות אחרים, הוא שיצטרף לשדה הקרב בעצמו? הכוחות בשיווין כרגע, מי יהיה זה אשר ישבור אותם

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ובמקום רחוק, ברור לכולם שהעולם לא ישאר זהה אחרי הלילה הזה.
ממחר, יחול לו עידן חדש, לטוב, ולרע.

מיילו מתנשם בבהלה, והוא מרגיש את עצמו נכנס לפאניקה. וא רואה את האלמתים מסתערים על אחיו לנשק, קורעים חתיכות מבשרם. הוא מרגיש את נטל האשמה מכסה אותו. הוא אט אט שומט את נשקו ומגנו, באופן מזערי כמעט, מוכן לתבוסה הובלתי אותם אל מותם...הכל באשמתי, הייתי צריך לדעת, הייתי צריך......לא. לא היום. היום אני נלחם בשמו של אלת'וס, היום אני מנצח בשמו של אלת'וס.

מיילו מרים את מבטו, ולהבה כסופה זעירה מהבהבת באישוניו. האלמת שמולו עמד להרוג אותו במכת חרב, אך המבט הזה גרם לו להסס, גרם לו להרגיש משהו שדומה לפחד, ולעצור את חרבו לשניה אחת. שניה אחת יותר מדי.
בצרחה אדירה, מיילו מתפרץ בלהבות. זרקור של להבות אדומות, כסופות, זהובות וירוקות נוצר באמצע שדה הקרב, ובעוד האלמתים נסוגים באימה מהעמוד הבוהק, האבירים שבחצר מרגישים את כוחו של אלת'וס מחזק אותם, מעודד אותם, ומגן עליהם. ומתוך הזרקור, מגיחה ציפור אדירת מימדים, פניקס עשוי להבות ססגוניות שמרחף לגבהים בלתי נתפסים, מפלח אלמת אחרי אלמת, שולח אותם אל האפלה ממנה באו.
הפניקס מגיע לגובה בלתי אפשרי, ונוחת בחבטה מטלטלת קרקע מול סירין, אבירת המוות. הציפור הבוהקת נעלמת, ובמקומה עומד מיילו. אבל הוא...שונה. סביבו מופיעה הילה עמומה של הלהבות הצבעוניות, מגוננת עליו. כל כולו עטוי באש הזו, והיא נעה איתו כאשר הוא צועד לעבר סירין. הוא מרים את עיניו לעבר אימו, וגם הן השתנו. כעת הן מתכתיות, חלקות, וססגוניות, במגוון צבעי הלהבות שיצרו את הזרקור ממנו מיילו התחדש. כאשר מיילו מדבר, נשמע כאילו אלפי קולות מדברים דרכו, ולמרות זאת קולו בקושי עולה על לחישה
"טרקאך וג'ן. אתם גזלתם ממני את היקר לי מכל. גזלתם את משפחתי, את המורשת שלי, החלתם רצף אירועים שגרם לסבל איום ברחבי העולם. ראו זאת בתור המקדמה לתשלום שאני חייב לכם-עולם שלם של כאב, ואתחיל בהשמדת המשרתים שלכם" הוא עוצם את עיניו ושפתיו יוצרות בדממה את המילים "אני מצטער"

והוא מזנק לקרב

מיילו מצליף בחרבו, מזנק ומתגונן, מנסה למצוא פרצה בהגנותיו של אביר טרקאך, משסף ודוקר, ותמיד דואג לשלוח מכות הדיפה לעבר סירין, לוודא שאימו לא תעבור אותו, יוצר קו הגנה בלתי עקיף בינו לבין האבירים האחרים. בעוד הוא נלחם, הוא מרגיש אושר בלתי מוסבר ממלא אותו. זהו ייעודו, זהו המקום בו הוא אמור להיות. מגונן על אחיו לנשק, מתעל את רצונו ואת דבריו של אלת'וס. כנפיים לגבו, אש ואור בידיו, הוא שליחו של אלת'וס בעולם הזה. ואין אף מקום אחר בו הוא היה מעדיף להיות.

מיילו צובר מהירות, משסף קדימה יותר ויותר חזק, ובסוף נועץ את להבו בקרקע. גל של אש מרחיק אחורה את כל הסובבים, מפנה דרך בינו לבין סירין. הוא מצביע עליה בחרבו, ואז טופח על חזהו, ומסמן לשאר האבירים לשמור מרחק. כנפיו הלבנות, שגם הן צבועות כעת בצבעי הלהבה, נפרשות מאחוריו, והוא מרגיש את בטחונו העצמי גואה. הוא עושה דברו של עיט השמש, שומר דברתו של שופט האמת, ולוחם בשם הלהבה הטהורה. הוא אביר אלת'וס, הוא לעולם לא יכשל שוב.

האש של מיילו מרחיקה לרגע את האל מתים, יוצרת מחסום וחומה, עד אשר מתוכה האש, בזינוק מלא מתוך הלהבות, נוחת אביר טרקאך אל מול האביר. "כל אשר אלתוס נותן לך." הוא אומר, "טרקאך נותן לי כפליים." הוא שואג, האדמה רועדת בקולו, הוא נועץ את להבו השחור באדמה והרעידות מתחזקות, מזעזעות את הרחבה בעוד האדמה נקרעת במס' מקומות, ידיים מלאות טפרים יוצאת מהאדמה, בעוד שטנים בוקעים מבין העולומות. שאגה אדירה נשמעת, בעוד האביר שולף את החרב מהאדמה ומפנה אותה לעבר מיילו, "אני קורא לאדון הראשון, עלה מתוך הגהנום וחסל את אויבינו. באל!" הוא שואג בעוד האדמה נשברת בינו לבין מיילו, כאשר אדון השכבה הראשנה בוקע מהאדמה, שואג בעוצמה, האש האפלה שלו מכסה אותו.

באל מסתער לרגע על המבצר, מחסל אבירים במכת חרב אחת בעודו שואג בצחוק מרושע, לאפייט מסתער קדימה, חרבו בוהקת לרגע בעוד הוא מצליח רק לשרוט את אדון השכבה הראשנה, וזה אוחז בו ברגע, מטיח אותו בעוצמה בקיר, עד אשר הקיר נופל.
אביר טרקאך מעביר מס' מהלומות מול מיילו לאחר שהוא מזנק את המרחק בינהם שוב, "זה נגמר אביר, האל שלך נטש אותך, המסדר שלך יחרב היום, החיים שלך יגמרו היום. אתה לא ראוי להיקרא בנה של סירין, אתה לא ראוי להחזיק בחרב." הוא מכה בחוזקה, מיילו הודף את המכה, אבל העוצמה מפילה אותו על ברכו, הוא במגננה מול האביר האפל, האבירים במגננה מול הנקרופוליטאנים והשטנים הבוקעים, מיילו מזהה את טומב מזנק על שטן ומחסל אותו במכה אחת בפטישו הקדוש, אבל אפילו הגמד האגדי מוצא עצמו מוקף.

"אתה כלום" אומר האביר, מכה שוב ושוב, מונע ממילו לקום. "ואתה תמות היום" הוא זועק, כמעט ומכה מכה אחת אחרונה, אבל מישהו מזנק קדימה, חוסם את הלהב בגופו, ומיילו רואה את הלהב השחור מפלך את כתפו של לאפייט.

"כלום?" שואל לאפייט, פצוע מהקרב מול באל, פצוע מהלהב, דם קדוש מטפטף מגופו של האססאמיר, "האביר הזה," הוא אומר, "יצא לבדו לעצור את הרוע של קורט," הוא אומר, חוסם מכה של איבר טרקאך, אבל לא את השנייה, והחרב ננעצת בכתפו השנייה, לא שלאפייט יורד על ברכיו. "הוא ברך מכלאו של קורט, צעד לצלקת נגד כל הסיכויים כדי להצטרף למסדר של אימו." האביר דוקר את לאפייט שוב, "תשתוק!" הוא צועק, אבל לאפייט נשאר עומד בגאון. "הוא שרד את מדבריות רעגיה, מוכר את עתידו למען העתיד שלנו." הוא אומר, קולו שבור, כוח רצון בלבד מחזיק אותו. "הוא צפה בעבר ובעתיד שהיה צפוי לנו, והקריב את גורלו כדי לתת לנו סיכוי." אבחת חרב כורתת את ידו של לאפיט. "מילו נגן להב סייע להציל את המדיקאן, הוא קטל דרקון ועמד לבדו מול שטני טרקאך ושדי פאזוזו." הוא צועק, ולרגע נראה כאילו כל האבירים מקשיבים. "ואז הוא הציל את הצפון, כשהוא משמש בגופו כלי קיבול לאדון השמש עצמו. והוא לא חדל בזאת, הוא חזר לפה, למסדר שניסה לגרשו בהתחלה, למסדר ששקל להתכחש לו, ניתנה לו האפשרות לתת למסדר להימחק, להחתיל מחדש, אבל הוא סירב, הוא נשאר נאמן לליבו, ואף על פי שניתנו לו ההזדמנות לעזוב, לברוח, להתכחש לגורל ולמלחמה, אבל הוא בחר להישאר, הוא..." חרבו של אביר טרקאך ננעצת בחזהו של לאפייט, מפלחת את ליבו, וזה נופל על ברכיו. דם כסוף בוקע מפצעיו, ומפיו. "אם נגזר עלי למות שוב, אעשה זאת בשביל מיילו נגן להב, ואצעד בצבא מרום ואספר להם שלחמתי בקרב לצידו, לצד אביר אמיתי, לצד גיבור של האור." ראשו של לאפייט צונח מטה, גופו כושל ואלו רגעי חייו האחרונים, "ניקואלי...." הוא לוחש, "סירין..." קולו נשבר ודמעה זולגת מעיניו. "תהיו גאים בבן שלכם."
לאפייט קורס לרצפה. הוא מת בידיעה שהעולם חייב הרבה למילו, אלתוס חייב הרבה למיילו.
אלתוס תמיד משלם את חובתיו אומר האל. ומיילו שומע את החצוצרות, את התרועה, ואפילו באל נראה מפוחד, בעוד כוכב הבוקר מעיר את הלילה, ועלומה של אור בוהק קורעת את החשכה, מתנגשת בבאל המעופף ומתיחה אותו לאדמה כאילו היה לא יותר מבובת סמרטוטים.
המלאך עומד, גובהו גדול יותר מכל אדם, הוא חסר נשק פרט למגן אחד בידיו, כנפיו פרוסות, והשטנים נוסגים ממנו, נעים אחורה בבהלה. בורחים ממפקד צבא מרום, שר צבא האור.
"מיילו." אומר קולו של גליידר אל-קדאר, אחיו הבכור של אדון הזמן, המלאך העליון, אביר קריוס אשר לו חושלה להב הפניקס. "אני אטפל בבאל." הוא אומר, "אבל אני אשמח לקבל את החרב שלי כדי לעשות את זה." באל מתחיל לקום בעוד גליידר פורס את כנפיו, ואור בוקע מהן. "אני אשיאר לך לטפל בתירוץ הזה לאביר."

IN
״באנשי, כמה יפה את. כמה יפה יצרתי אותך. אף אחד אחר לא היה יכול ליצור אותך בצורה כול כך יפה, כול כך... מושלמת. בבקשה, תרקדי למעני פעם נוספת, למען היוצר. כעת אני מבין מדוע אחיי הדרקונים חיפשו להם בנות זוג, יקירתי, אבקש שתרקדי על ראש העולם ההרוס הזה.״

יאס-אראק מעולם לא דיבר כך לבאנשי, אך אוב היה מוקסם. אבל הם עוד לא קראו לה, לא כעת, מוקדם מידי. אוב רצה להכפיל את כוחה בעשרות מונים, יאס-אראק זכר מי היא הייתה... זכר את השיגעון... ופחד ממנה.

אבל כעת, הם ריחפו יחד מעל החומות. אוב ויאס-אראק צחקו יחדיו, וקול הנשמות המעונות שצחוקו של יאס-אראק חיקה מאז שהוא קם לחיים כעת השתלב בקול הנשמע כמו נשיפת להבות, יוצרים ביחד קול הנשמע כמו אלפי בני תמותה הצורחים בלהבות ההשמדה.

והם לא צחקו לחינם. שכן במגע פשוט, החומות פתחו את שעריהם, לעוצמתו של מג הריקבון, ומהות האוב. שמות שייחרטו בלב העולם הזה לנצחי נצחים.

META
מטיל Passwall.

מיילו מביט בהלם במתרחש, ודמעות רבגוניות זולגות מעיניו. דמעות של עצב שנהפכות לחיוך של שמחה. מיילו מהנהן לדבריו של המלאך ומשליך אליו את החרב, שנעטית רגע בלהבות הרבגוניות לפני שהמלאך האדיר תופס אותה. מיילו פונה לאביר טרקאך, ושולף מחגורתו להב אחר, להב ישן יותר, הלהב של אימו. מוכסף ופשוט, הוא נוצץ בידו, ומיילו מנמיך אותו עד שהוא מכוון לחזהו של אחיו המאומץ.
"זהו. זה נגמר. אין הימלטות, אין משחקי מחשבה, או קרבות שנקטעים בפתאומיות. רק אני ואתה, עד הסוף...אם אתה חושב שיש לך את זה" שאגת הקרב של אביר הגיהנום מעלה חיוך על שפתיו של מיילו, והוא מסתער.

גליידר מעביר יד על חרבו של מיילו, ומזרים אליה כוח קדוש, "תודה," הוא מוסר בעודו פונה לעבר באל, כנפי הכסף שלו נפרסות פעם אחת נוספות לפני שהוא והשטן טסים האחד לעבר השני, מנהלים קרב באוויר מעל שמי המצודה.

"האל שלך שלח מלאך?" אומר האביר, "אז תן לטרקאך גם לשלוח אחד." הוא צוחק בצחוק מטרוף, "ככה נראה מלאך של אדון המוות, האל האחד, טרקאך!" הוא שואג, ולהבה שחורה עופפת אותו, הוא זועק, בכאב, בזעם, בטירוף, בעוד גופה גדל, ועורו מצתלק ממנו, נושר ונרכב על האדמה, הוא מגיע לגודלו של סוס, וזוג כנפיי עור רקוב פורצות מגופו, אביר חסר מזל שעבר לצידו נמק ונרכב ברגע בודד בעוד מלאך הריקבון פורס את כנפיו, "זהו כוחו של אדון המוות. זהו כוח שליחו" הוא נועץ בליבו את הלהב השחור, שנספג לתוך הגוף המת, מעצים את כוחו מעבר לכוחו של כל אל מת אחר.

הוא שואג בקול לא ברור, מוכן להסתער קדימה.

META
מפה

חוקים מיוחדים לקרב
*הקרב מתנהל כשמסביב לכם קרבות מלאים בין אבירים לשטנים/אל מתים, לעמד לצד משבצת בה מתנהל קרב עלול לגרום לנזק, שימו לב שאין לכם יכולת לגרום לנזק סלקטיבי, אם אתם מכלילים בהתקפה שלכם שדה קרב, וזו התקפת איזור, היא תפגע באבירים ושטנים/אל מתים כאחד. אתם יכולים לבזבז תור כדי לסייע לצד שלכם בקרב סמוך אליכם, פירוש הדבר שהצד שלכם יתקדם ב0.5 לניצחון, וכאשר יהיה ב1, הוא מסיים את הקרב שלו ויכול לסייע בשדה קרב אחר. סירין מתפקדת כאויבית חיצונית במסגרת זו, היא תסייע לצד שלה ותנסה להחזיר את שיווין הכוחות -אין לכם כרגע דרך לעצור אותה דרך התקפה-, במידה וגם אתם וגם סירין עוזרים לאותו שדה קרב, אף צד לא מתקדם.

*מעליכם נלחמים גליידור ובאל. עד כמה שהמלאך ניזהר שלא יזלגו התקפות, הן עלולות להתחרש ולפגוע בכל צד וצד. אתם יכולים לבקש ממנו כפעולה חופשית לרפא אחד מכם, אבל פיורש הדבר שהוא נחשף להתקפה מבאל.

במידה ושני צבאות אל מתים מצליחים לעמוד מול שער, הוא נפרץ. כרגע כל הצבאות בתיקו כוחות מלא, כאשר צבא יגבר על אחר/יקבל יתרון, זה יצויין במפה.

גלגלו יוזמה.




-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
השדים פורצים לתוך העיר, מתעלמים מהכוחות על החומות וקוטלים את אלה אשר מחפשים מסתור, שדים רבים פורצים פנימה, כאשר יאס מזהה את קסם השיגור, שני אשפים שחורי גלימה נעמדים במרחק בטוח מהשער, יוצרים יחדיו קיר כוח כדי למנוע משדים נוספים לנצל את הפרצה, השני מטיל סביבם מעגל הגנה, ולאחר מכן ינסה להטיל לחש אחר.

META
יאס יכול לשלוח את כוחתיו לחסל את האשפים, אבל פירוש הדבר הוא שההתקדמות שנוצרה תיעצר זמנית, אם בזמן הזה כוחות קורט ינסו לשלוף שפן מהכובע? זה אופציה שיאס יצטרך לקחת בחשבון.
הוא כמובן יכול ללכת לנסות לטפל בהם בעצמו, אבל האם לא כדי לשמור את כוחו לקרב האמיתי?

OUT
שטנים*

IN
יאס-אראק מרים את ידו, והשטנים זזים מהיר מתמיד, משתגרים ומחסלים את האשפים השחורים לפני שאלו יוכלו להתנגד, מטילים קסמים אפלים שמשתיקים, מרעילים ומקפיאים את האשפים, מונעים מהם מלהטיל את הלחשים שלהם ולהתנגד. יאס-אראק מחכה, מחכה לראות את המהלך של קורט ודיוואש. אוב מצפה למכת הנגד, הם ביחד רק מחכים לפרום את כוחו של דיוואש, ולהשפיל אותו למקום הראוי לו.

META
מטיל האצה על השטנים.

מיילו מביט בשדה הקרב סביבו וצועק "מליק, איפה שלא תהיה, תנוע לכיוון שער החצר הפנימי, ותסייע לכוחותינו להרחיק משם את האלמתים! אם הם יעקפו את הטירה, כל שטחי גלקוס יעמדו לרשותם, אסור לנו לתת לזה לקרות! אני אמנע מהבחור הגדול להתקדם, ואם אני אראה שצריכים עזרה אני אבוא לסייע, בהצלחה!" הוא נועל את עיניו על אילו של מלאך הריקבון, מסתער לקרב, וצועק "בשם אלת'וס!"
META
יוזמה
[dice:njux7hag]705234:0[/dice:njux7hag]