קריאת הארורים עץ הרשמה [3.5, פנטזיה אפלה] (0/4)

https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1631423

שאלה - יש איזה שהוא מקצוע/ארכיטיפ (לא יוקרה) של נוכל ששולט בצללים או נוכל דמוני?

שם- נוק (אם היה לו שם משפחה, הרי שהוא לא יודע אותו)
גזע- changling (מסיים לתרגם ואשלח לך מסודר, בפלאפ בן של דופלנגדר ובן אנוש, אין שינוי בתכונות או מתאם דרגה, מקבל תוסף לכמה מיומניות ויכולת שיני צורה מינורית וויזואלית בלבד.)
תיאור:
תמונה לעזרה בתיאור :

מבחינת מראה, אני מתאר פה את צורתו הטבעית, לרוב הוא נראה כאדם רגיל לכל דבר, בצורה הטבעית צ'ינצ'ילינג בעל עור לבן, שיער לבן ועיניים חסרות אישוניים. בגרסת האדם שלו נוק לרוב מסתובב עם שיער חום ארוך קשור בצמה, בעל עיינים ירוקות ועור מעט לבן, אבל הוא מתאים עצמו לאנשים בסביבה.
סיבת מוות- תלייה, סימן הארורים הוא הצלקת מלולאת החנק.

סיפור רקע
לפני בערך 25 שנה, נוק הוצא להורג באשמת רצח,חבלה,גנבה,בגידה,וגרימת נזק. במשך עשר שנים משנה הצורה הזה נדד בין ערים,ממלכות ויבשות, וחי בהם כמות חיים שלא הייתה מביישת כפר שלם, הוא היה העני בכיכר השוק, הוא היה עוזר לקצב, הוא היה חבר בגילדת הגנבים, קצין משטרה, פעם הוא גם היה אציל. העניין הוא, שנוק בורך ביכולת לעשות הכל ולדעת הכל, אם יקדיש לו מספיק זמן. בסוף הוא לבש זהות אחת יותר מידי, ואיזה גיבור חשף אותו וסיבך אותו עם העיר, הוא היה בכלא, והוא גם כמעט הצליח לברוח. אבל בסוף תלו אותו.
נוק חי 25 שנה, ובחיי, איזה 25 שנים זה היה.

הסיפור של נוק מתחיל באיזה בית יתומים איפשהו, ההורים שלו זרקו אותו, זה מה שסיפרו לו, בטח בגלל שהוא נראה מוזר או משהו.
לנוק היה שם אחר פעם, איזה שם שמנהל בית היתומים נתן לו, אבל בדרך כלל היו קוראים לו "ילד" או "בוא הנה." ולכן הוא לא באמת זוכר אותו, לימים כשהוא יגדל הוא יקח לעצמו את השם נוק, בטענה שתמיד יש הזדמנות שדופקת בדלת.
בגיל עשר נזרק נוק מהבית, הוא היה עושה צרות לא קטן כבר בתור ילד, כשהוא היה לבד ברחובות, הוא גילה את הכוח שלו, היכלות ללבוש צורה אחרת, הגוף שלו היה חומר ביד היוצר, הוא בילה ימים בתור בן אנוש, ואת הלילות בתור גמד, הופך לכייס שקשה לאתר, ומצא את מקומו בכמה גילדות גנבים, אשר גם איתן הסתבך אחרי שניסה לברוח עם השלל שלה, נוק לא באמת מאמין בכבוד בין גנבים.

לבסוף הוא השתקע באיזו עיר, האחת שבה הוא גם יוצא להורג בסוף, והפך למעין "סיפור" אמרו שאם אתה צריך לפטור בעייה, כל בעייה. ואתה צריך מישהו שיכול לשמור סוד, אתה צריך למצוא את נוק.
או שהוא כבר ימצא אותך, ואז הוא יקבל את העבודה, את התשלום הוא לא יבקש בכסף, לעולם לא בכסף, הוא ידרש ממך להבטיח שאתה חייב לו, ושהוא יגבה את החובה, הוא למד שחובות הרבה יותר יעילים מכסף.

נוק לא בדיוק מחפש את העבר שלו, הוא כבר למד והבין מה הוא, והוא יודע כיצד בני גזעו באים לעולם, אבל הוא לא מחפש את המורשת שלו, ולא אכפת לו מי הוא היה, הוא רודף כוח ועוצמה, והוא אנרכיסט בטבעו, שונא את העולם שעבר הפנה לו את הגב.

האמת שנוק התאכזב מהמוות שלו, הוא לא חשב שיעלו עליו אי פעם שוב, ויש כל כך הרבה דברים לעשות, מקומות חדשים להגיע אליהם, כוח לצבור. הוא קפץ על ההזדמנות לחזור לחיים, והוא יגרום לעולם להתחרט על כך. הוא יביא כאוס לעולם הזה, וזה יהיה מעניין.

שיראק בקע מהביצה עשרות שנים לפני פריצת המלחמה, לפני שאפילו סימנים למלחמה הקרבה ובאה הגיעו.
השבט אליו בקע שיראק היה שבט שליו של יחסית של קובולדים שלא טרחו לעשות הרבה בחייהם, מידי פעם הם רדו בכפר בני המחצית שהיה לידם, אבל בשאר הזמן הם רק חצבו בתוך הגבעות שלהם, ומילאו אותן במלכודות.
הקשקשים של הקובולדים מתחילים בצבע שנהב, חיוורים וחולניים למראה, ועם הזמן הם מתכהים ומתמלאים בצבע שלהם, וכך לראשונה היה ברור ששיראק הוא חריג, כאשר הוא בקע עם קשקשים חומים כהים-שחורים שרק הלכו והתכהו עם השנים, לעולם לא מפסיקים להתכהות, גם כשקשקשיהם של אחרים הפסיקו מזמן.
כעולל שיראק כבר עשה צרות, מפרק מלכודות, משחרר את עטלפי הרכיבה, בהזדמנויות רבות הוא נקלע למריבות עם בני גילו, כשבדרך כלל הוא מפסיד עקב חולשתו הפיזית.
בגיל 7 שיראק כבר הצליח להביס את החכמים של השבט בוויכוחים, בגיל 13 הוא כבר עבר על כל הספרייה של השבט פעמיים, ובגיל 15 הוא חלם חלום שהוא לא ישכח לעולם.

זו הייתה מנהרה צרה למדי, עשוייה אבן גרניט. בהמשכה הוא ראה בוהק ירקרק, והוא הריח משם צחנת גופרית, סוגר את נחיריו באופן אינסטנקטיבי כנגד הריח הדוחה. צידה השני של המנהרה הוביל לתוך חשכה עמוקה, וצמרמורת חלפה בו, יחד עם הידיעה הברורה שהזוועות שמחכות שם הן יותר קדמוניות ומחרידות מאשר נסיכי השטנים העתיקים ביותר.
שיראק התבונן סביבו שוב, מחפש סימן כלשהו שיסגיר מה זה המקום הזה, ונכשל. בסופו של דבר הוא נכנע והחל לפסוע לכיוון מקור צנחת הגופרית והאור.
עם הגיעו ליציאה הוא הביט סביבו המום. המערה שנחשפה הייתה גדולה יותר מכל מה שבני שבטו חצבו או יחצבו אי פעם, והיא הייתה מלאה בנוזל צמיג ודוחה שזהר באור עמום בצבע ירוק, ובתוך הנוזל, היה סלע שחור עצום, מתנשא לגובה עשרות מטרים ונמתח מחוץ לטווח הראייה של שיראק.
ואז הסלע נפתח, וחשף עין אדומה רושפת, ובעקבותיה נעו שאר הסלעים, חושפים דרקון שחור ועצום עשוי זכוכית געשית ובזלת, וקול נשמע במחשבתו של שיראק, קול שלחש לו סודות אבודים, ספרי לחשים אגדיים וידע אינסופי. ובאותה מהירות שבה הגיע המידע הזה, הוא נעלם, ושיראק היה חייב לדעת אותו. לאחר שטעמת מפרי גן העדן אין דרך חזרה. הקול צחק במוחו, הסביר לשיראק על עצמו, לוגאר, שר שדים רב עוצמה ופטרון הדרקונים השחורים. הוא סיפר לשיראק על מלחמה גדולה ההולכת ומתבשלת, ולכך שהוא יזדקק לנציגים על פני האדמה. הוא הראה לשיראק את השושלת שלו, חושף ששיראק הוא היצור הראשון זה עידנים שאינו דרקון ועם זאת מכיל בתוכו כאלה ריכוזים של דם דרקוני. ובסוף, הוא תבע משיראק שישרת אותו בבוא הזמן, שכאשר יגיע הרגע שיראק ימלא את תפקידו כפי שידרוש לוגאר, ובתמורה הוא יזכה לידע שוב.
שיראק הסכים, החלטה עליה יחשוב שוב ושוב בהמשך וכל פעם יגיעה למסקנה שהייתה נכונה, וקיבל מעט מהידע הזה שוב, עם הבטחה לעוד כאשר ימלא את תפקידו.
הדרקון דרש רק עוד דבר אחד - הבטחת נאמנות שתשאיר על שיראק חותם, שלא ישכח לעולם את העסקה - טבילת היד בתוך ים החומצה.
ללא כל היסוס דחף שיראק את ידו אל תוך החומצה.


כאשר התעורר שיראק ידו השמאלית נותרה חסרת קשקשים עם מראה כאילו עברה בתוך מעבד מזון, אבל עדיין ניתנת לתפעול. והוא התעורר עם עוד משהו - ידע. אוצרות של ידע שאף אחד אחר לא ידע כבר עידנים. ועם הידע הזה ניגש שיראק למועצה שניהלה את השבט, ודרש שיכתירו אותו למלך השבט. כאשר המועצה סירבה בבוז לבקשתו שיראק שחט את חברי המועצה בזה אחר זה, עד שהנותרים הכתירו אותו כדי שלא יהרוג אותם.
שיראק זכר את המלחמה הבאה וקרבה, והתפתח בו רעיון לגבי המשימה אליה ישלח אותו לוגאר, שאולי זה ידרוש את שירותיו במלחמה, והוא לא רצה להיות חסר תועלת כשזה יקרה. השבט הלך והתחזק תחת שליטת שיראק, נעשה מיליטריסטי, ואז הם יצאו למסע כיבושים, טובחים בלי רחמים באויביהם, הגבוהים, ומספחים אליהם את שאר שבטי הקובולדים, יוצרים ממלכה קובולדית שתהיה מעצמה בלתי מנוצחת עד שתיפול בידי צבאות השמיים במלחמה הגדולה.
בגיל 54 נמאסה על שיראק המשימה של ניהול הממלכה, והוא נתן אותה לידיו של יורשו, אחד מבין 37 הילדים שהספיק להטיל עם נשותיו הרבות.
שנתיים שיראק הסתובב בעולם חסר מעש, מנסה לחיות בשלווה ובשקט, אך גם המשימה הזאת נמאסה עליו, והוא החל בלימודים מעמיקים בהרבה משיכל לעשות קודם, עקב הזמן שהתפנה לו, וכך הוא יצא בין השאר למסעות חיפושים אחרי עתקים קדושים, כשסביבו מתאגדת כת קיצונית של קובולדים קוסמים וכוהנים, כולם מקדישים את חייהם ללמידה. הכת הזאת תרד למחתרת כאשר תחזה במותו של שיראק והתפוררות הממלכה במלחמה.
שיראק הספיק לעשות עוד לא מעט דברים בחייו. הוא גייס צבאות אדירים, זימן שדים ושטנים אינספור, יצר את המבוכים הקובולדיים הנודעים, וכמובן יצר את כדור הדם, עתק בצורת כדור בדולח ארגמני עם תבונה מרושעת וכוחות קסומים אדירים.
כאשר פרצה המלחמה הקובולדים היו מוכנים ותקפו את כוחות האור, אבל הם היו רק נקודה אחת קטנה, כשסביבם אינספור ממלכות שהשתייכו לכוחות האור. החל מפריצת המלחמה שיראק היה דרוך לקבלת הפקודות מלוגאר, אבל לא קיבל כאלה פקודות, לא כאשר סביבו קרסה הממלכה, ולא כאשר מת בעודו ממוטט באמצעות כדור הדם את עיר הבירה החצובה בהר על צבאות השמיים, ועל עצמו, בקרב האחרון של הממלכה הקובולדית, 10 שנים בדיוק לפריצת המלחמה.
--------
חלפו עשרות שנים, שיראק קיבל הזדמנויות רבות להפוך לשד, אך דחה את כולן, נותר משוטט בלימבו יחד עם שאר הנשמות, ואז הוא שמע בראשו את הקול, דורש, מצווה חזור, עוד לא ביצעת את דרישותי.
מיד אחר כך הוא מצא את עצמו חזרה בעולם החומרי, עוטה גוף בשר ודם, אומנם חסר את הכוחות האדירים והרבה מהידע שהיו לו בעבר, ועם זאת, חי.
הסוקובוס ומלאכית החבלה טענו שהן אלה שזימנו אותו, אבל היה ברור ללוגאר מי באמת משך בחוטים שהובילו לחזרתו לעולם.