אני חושב שהכי פשוט שאסביר את זה ככה, בעולם המערכה שלי, תמצאו כמעט תמיד דמויות ששיחקתי/משחק במשחקים אחרים, אלה מכם שעוקבים אחרי "השחר מפציע" אולי שמו לב שסארין, הזד ששיחקתי שם בהתחלה, היה חלק קטן מהעלילה, וזאת לצד וליראן, דמות ששיחקתי במשחק וושו פה בפורם אצל דרגוניין. זו דוגמה קלאסית, יש גם כמה "עקיצות" אישיות, כמו שהדמות שלי בקללת הדרקון "צ'אהיו" למדה נגינה ברקע שלה מטרובדור שזר לטיאן-שה, בשם סבסטיאן. שזה במקרה השם של הטורבדור שאני משחק בשחר מפציע... ואם כבר אז כבר, למשחק שאלישע פותח למהדורה 3.5, אני בונה גרסת שחקן ל"נוק"- משנה הצורה שעשה צרות לקבוצה באדמות. לדמוית שלי יש מעין "חוק הכלים השלובים" האחת עם השנייה, לפעמים זה יותר מורגש ברקע שלה.
אמרתי כבר שאני מאוהב במלחמת הכוכבים, וכמעט אף פעם לא יוצא לי לשחק בעולם הזה, מהצד השני אני מאוד מתחבר לעולם מערכה של ממלכות נשכחות, כנראה לאור הספרות הרבה שקראתי עליו, לא שיחקתי ברומח הדרקון, אבל האמת שזה גם משהו שהייתי רוצה לנסות... בכללי אני אוהב קונספט פתוח לפנטזיה, וקונספט סגור למדע-בדיוני.
יש לי 3 דמוית שחקוקות לי בזיכרון,
האחת היא מהראשנות ששיחקתי, זה היה 3.5 בעולם של שר הטבעות, קראו לדמות אלהנדר, לוחם אלפי שאני והשה"מ יחדיו גרמנו להרס של יצירה של טולקין בכך שברקע של הדמות, הייתה משפחה של אלפים במורדור ששירתה את שר האופל, והדמות שלי השתייכה למשפחה.
מעבר לזה שלדמות היה רקע שהתעשר בכל סשן והתרחב, היה לי מאוד מעניין לשחק דמות שמגיעה ממקום רע, אבל נאבקת להחליט באיזה צד של המתרס היא. לצערי היא לא שרדה עד סוף ההרפתקה (האמת שאף אחד לא שרד את הסוף) והיא מתה בדיוק אחרי שהיא חזרה הבייתה אחרי הרבה זמן, ומצאה עצמה מוכנת בעל כורחה בחזרה לצד הרע.
דמות נוספת הייתה ליקנטרופ ששיחקתי בממלכות נשכחות 3.5, זה היה בתקופה שבה התעמקתי קצת באסלם ובארצות ערב, והתוצאה הייתה דמות עם מקצוע תוצרת בית של ג'יהדיסט, לדמות קראו אחמד, והסיפור שלו גם התרחב עם הזמן (הקצר) שבו שיחקתי אותו, הרקע שלו דומה לנסיך הפרסי בהרבה נקודות. והיום הוא מתפקד כראש פנתיאון האילם בעולם המערכה שלי.
הדמות השלישית הייתה ניסוי חברתי אישי שלי, שיחקנו נבלים בעולמות פראיים, הת'מה הייתה מערב פרוע/מלחמת האזרחים של ארה"ב, כל אחד מאיתנו היה סוג של מפלצת בפני עצמו, בין אם מדובר בוונדיגו, מכשפה לאבקרפטית שסוגת לאל הנחשים, ויקינג שחזר לחיים בשם אלים עתיקם (הלוואי שהייתי צוחק) ואני, ששיחקתי גרסה קצת שונה של דוראין גרי, דמות של בן אלמוות שלא מזדקן לעולם, גופו מתחדש כל הזמן, והנשמה שלו שמורה בציור אשר מזדקן במקומו עם השנים. התוצאה הייתה דמות חסרת מעצורים, חסרת רגשות וחסרת מצפון. עצם זה שהאשיפה שלו הייתה סוג של אוטפיה לעולם קצת החלישה את ה"נבל" שבו, אבל הוא היה נבל בונדי מוצלח, לא רוצח פסיכופט, אבל מצד שני ישרוף כפר שלם אם פירוש הדבר שהוא יחסוך לעצמו כאב ראש אחר כך.
אמרתי כבר שאני מאוהב במלחמת הכוכבים, וכמעט אף פעם לא יוצא לי לשחק בעולם הזה, מהצד השני אני מאוד מתחבר לעולם מערכה של ממלכות נשכחות, כנראה לאור הספרות הרבה שקראתי עליו, לא שיחקתי ברומח הדרקון, אבל האמת שזה גם משהו שהייתי רוצה לנסות... בכללי אני אוהב קונספט פתוח לפנטזיה, וקונספט סגור למדע-בדיוני.
יש לי 3 דמוית שחקוקות לי בזיכרון,
האחת היא מהראשנות ששיחקתי, זה היה 3.5 בעולם של שר הטבעות, קראו לדמות אלהנדר, לוחם אלפי שאני והשה"מ יחדיו גרמנו להרס של יצירה של טולקין בכך שברקע של הדמות, הייתה משפחה של אלפים במורדור ששירתה את שר האופל, והדמות שלי השתייכה למשפחה.
מעבר לזה שלדמות היה רקע שהתעשר בכל סשן והתרחב, היה לי מאוד מעניין לשחק דמות שמגיעה ממקום רע, אבל נאבקת להחליט באיזה צד של המתרס היא. לצערי היא לא שרדה עד סוף ההרפתקה (האמת שאף אחד לא שרד את הסוף) והיא מתה בדיוק אחרי שהיא חזרה הבייתה אחרי הרבה זמן, ומצאה עצמה מוכנת בעל כורחה בחזרה לצד הרע.
דמות נוספת הייתה ליקנטרופ ששיחקתי בממלכות נשכחות 3.5, זה היה בתקופה שבה התעמקתי קצת באסלם ובארצות ערב, והתוצאה הייתה דמות עם מקצוע תוצרת בית של ג'יהדיסט, לדמות קראו אחמד, והסיפור שלו גם התרחב עם הזמן (הקצר) שבו שיחקתי אותו, הרקע שלו דומה לנסיך הפרסי בהרבה נקודות. והיום הוא מתפקד כראש פנתיאון האילם בעולם המערכה שלי.
הדמות השלישית הייתה ניסוי חברתי אישי שלי, שיחקנו נבלים בעולמות פראיים, הת'מה הייתה מערב פרוע/מלחמת האזרחים של ארה"ב, כל אחד מאיתנו היה סוג של מפלצת בפני עצמו, בין אם מדובר בוונדיגו, מכשפה לאבקרפטית שסוגת לאל הנחשים, ויקינג שחזר לחיים בשם אלים עתיקם (הלוואי שהייתי צוחק) ואני, ששיחקתי גרסה קצת שונה של דוראין גרי, דמות של בן אלמוות שלא מזדקן לעולם, גופו מתחדש כל הזמן, והנשמה שלו שמורה בציור אשר מזדקן במקומו עם השנים. התוצאה הייתה דמות חסרת מעצורים, חסרת רגשות וחסרת מצפון. עצם זה שהאשיפה שלו הייתה סוג של אוטפיה לעולם קצת החלישה את ה"נבל" שבו, אבל הוא היה נבל בונדי מוצלח, לא רוצח פסיכופט, אבל מצד שני ישרוף כפר שלם אם פירוש הדבר שהוא יחסוך לעצמו כאב ראש אחר כך.
