IN
״העיר הזו היא עיר בה האצילים מתהלכים עם פשוטי העם. זה חלק מהיופי שלה. באותה זוהמת רגליים אנחנו מהלכים, באותן מרחצאות אנו שוטפים. אוכל לשקר לך, לטעון כי אינני אחד מהם. אך אני הוא הבן של גוקה, ומחלציה יצאתי. אשקר לעצמי אם אני אתרחק מן האנשים הפשוטים, אתבצר עם העושר שלי ואטען להיות גבוה מכול האחרים, או אנפנף את הסיוטים הקטנים שצברתי בשוק תחתית. אדם מעיר אחרת עשוי שלא להבין, אך יש בכך יופי״ הוא אומר בהנאה ברורה, אך פניו מתעוותים כאשר אתה מזכיר את הוואי לינג.
״העיר הזו מגיעה עם טוב ורע, זה חלק מהרע. גזענים אכזריים וקטלניים, מתמקדים בתושבים הטובים של העיר הזו. הם לא נלחמים להוציא ולהבריח את אלו שמפריעים לשגשוג העיר, הם מנסים לפגוע דווקא באלו שחיים לצידנו כול יום כי הם שונים״ הוא אומר בכעס, אבל אז משחרר אנחה ארוכה ונרגע ״למזלנו, לאחרונה יש להם, ליאקוזה ולשאר הכנופיות שד מהסיוטים שרודף אחריהם, וביחד עם היורש מהצד השני, העיר הזו הולכת לכיוון טוב. השינוי יהיה כואב, מלא ביגון, אך השינוי יהיה טוב״.