• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הרקעים המוזרים ביותר - שהיו באמת

כל מנחה נתקל בזה מידי פעם - שחקן מגיע עם רקע לדמות שנשמע הזוי ולא סביר לחלוטין. נכון, במשחקי תפקידים פנטסטיים אין דבר כזה שאין דבר כזה ולפעמים הבלתי סביר הופך לנפוץ (כמו מצעד האלפים האפלים עם הנטייה לטוב שבא אחרי דריזט) אבל לפעמים הרקע נשמע כל כך לא הגיוני, עד שהתגובה המיידית היא לשלול אותו.

אבל...

המציאות, מסתבר, יותר מוזרה ממשחקי תפקידים. הנה למשל כמה טיפוסים שכנראה לא היו מאושרים אצל רוב המנחים בתור דמויות, אבל הם היו אמיתיים לגמרי.


יסוקה, הסמוראי הכושי.

יסוקה, שכנראה במקור קראו לו יוסוף או איסאק, היה כושי ממוזמביק או אמהרי מאתיופיה שהתגלגל ליפן במאה ה-16 בתור משרתו של פורטוגלי כלשהו שהיה חבר במסדר הישועי. מפה ולשם, הוא הרשים מאוד איזה יפני (יוסוף/יסוקה היה בגובה של כמעט מטר תשעים וחזק מאוד) ונכנס לשירותו, הפך לסמוראי והשתתף במלחמות הפיאודליות המרובות של יפן. אין עליו הרבה מידע וגם אין אף תמונה שלו ולא ידוע מה עלה בגורלו, אבל די ודאי שהוא היה קיים ויש עליו תיעוד.


מחמד אסד/ליאופולד וייס

מחמד אסד היה תיאולוג מוסלמי די ידוע שתרגם את הקוראן לאנגלית וגם שימש כיועץ למלך סעודיה. הוא עבר לגור בהודו בין מלחמות העולם והפך לפוליטיקאי שקידם את הקמתה של מדינה עצמאית בחלקים המוסלמים של הודו והיה בין אלה שעיצבו את דמותה. כשהמדינה הזו הוקמה וקראו לה פקיסטן הוא היה לבכיר בממשל שלה ולסגן הנציג הפקיסטני באו"ם. נשמע כמו קריירה שגרתית לפוליטיקאי אסלאמי, אבל יש גם פרט קטן אחד ומוזר ברקע שלו - מחמד אסד נולד כיהודי בגליציה (כיום באוקראינה) וקראו לו ליאופולד וייס. אה, והוא די שנא את ישראל למרות שהיו לו כאן קרובי משפחה.

אברם פטרוביץ' גניבל (חניבעל)
כנראה נולד באריתריאה מתישהו במאה ה-17, נלקח כבן ערובה והפך לעבד בחצר הסולטן. עד כאן גורלו לא היה שונה בהרבה מזה של כושים אומללים רבים, אבל למזלו הוא נלקח על ידי השגריר הרוסי באיסטנבול שנתן אותו במתנה כ"כושון נבון ומשעשע" לצאר התמהוני והמבריק פיוטר הגדול. הצאר דאג להשכלתו ולהטביל אותו לנצרות, ואברם הפך לקצין צבא, התיידד עם משכילים צרפתים והצטיין בהנדסה. בביצורים שהקים לחוף הים הבלטי השתמשו גם במלחמת העולם השניה, ונינו הפך למשורר הלאומי של רוסיה - אלכסנדר פושקין.


ספטימיוס סוורוס

קיסר רומאי, אבל ממשפחה ממוצא פניקי שנולד בצפון אפריקה (לוב של היום). נאלץ להתמודד עם בעיות יציבות ופתר את זה בדרך של דיקטטורה צבאית וטבע את המושג "העשר את החיילים ותתעלם מכל השאר". בגלל מוצאו הפניקי היה אוהד יחסית ליהודים. מכיוון שהיה ממוצא לא-אירופי ונולד באפריקה, הוא וצאצאיו הקיסרים הסוורינים התגלגלו שלא באשמתם לתיאוריות קונספירציה מטופשות לפיהן קיסרי רומא היו אפריקנים שחורים והממסד הלבן צינזר את זה.

מאטה הארי
מרגלת מפורסמת, רקדנית אקזוטית וחשפנית מאיי האוקיינוס ההודי, אשת מסתורין, פאם-פאטאל, מאהבתם של בכירים ומפורסמים...
המציאות הייתה הרבה יותר אפורה. גרטרודה מרגרטה זלה הייתה הולנדית גרושה שגרה איזה תקופה באינדונזיה ושם לטענתה למדה ריקודים ממזרח אסיה. בפועל היא בעיקר הצטלמה בעירום או בתלבושות מגוחכות וחושפניות וחיה על חשבונם של מאהבים אמידים. במלחמת העולם הראשונה, בתור אזרחית של מדינה נייטרלית היא התגלגלה לניסיונות ריגול כושלים עבור הגרמנים ו/או הצרפתים. כנראה היא לא השיגה שום מידע מועיל אבל זה לא הפריע לצרפתים להוציא אותה להורג בהליך בלתי תקין משפטית.

האביר ד'און
האביר ד'און היה צרפתי ממשפחת אצולה עניה, ששלח את ידו בריגול והסתובב ברוסיה במאה ה-18. עד כאן שגרתי לגמרי. אבל במהלך משימות הריגול שלו, הוא גילה שהמראה האנדרוגני שלו מאפשר לו להתחזות בקלות לאשה בשם ליידי לאה דה בימון. ונחשו מה? זה די מצא חן בעיניו. בתור אשה, הוא התמנה לתפקיד חצרנית בחצרה של הצארינה ייליזבטה. מאז הוא הופיע מידי פעם בבגדי גבר (מדי פרשים) או בשמלות ותכשיטי אשה, ואף אחד לא היה סגור עד הסוף אם הוא גבר שמתלבש בבגדי נשים או שמא הוא תמיד היה אשה שהתלבשה בבגדי גבר מידי פעם. עד היום לא בטוחים אם הוא היה היא, או להיפך - ויש הטוענים שהוא/היא היה/היתה בעצם אינטרסקס מאז ומתמיד. מכיוון שבמובנים מסויימים המאה ה-18 הייתה יותר טולרנטית מאשר ימינו-אנו, אף אחד לא חשב להרביץ לו בגלל זה ואם לשפוט לפי התמונות מהתקופה בהן האביר משתתפת בתחרויות סיף מול קהל בעודו לבושה בשמלת ערב זה כנראה לא היה רעיון טוב לנסות להרביץ לה.
 
מגניב!
לא הבנתי מה כזה מוזר בסיפור של ספטימיוס סוורוס - הוא היה בסך הכל מצביא-קיסר רומי טיפוסי, שבא מפרובינקיית אפריקה. ביחס לפלאביוס ריקימר (מצביא רומי מהמאה ה-5 שהיה נכד של מלך גרמאני ויזיגותי) ופיליפוס הערבי זה נשמע די סביר.
כנ''ל לגבי מאטה הארי. ממה שאתה מתאר לא היה בה שום דבר מוזר, היא בסך הכל רקדנית-חשפנית הולנדית עם מאהבים בכירים.
כל השאר מגניבים ברמות! על חניבעל ידעתי ועל אסד קראתי מתישהו. אבא שלי תפס בשירות שלו פעם ערבי מוסלמי, שבמקור היה ישראלי בשם יוסף כהן שהתקרב לאסלאם (הוא כבר שינה את השם ליוסוף).
 
זה אכן די מגניב.
סיפור מעניין נוסף הוא הזמר המצויין (לשעבר, אני לא אוהב את הסגנון מוזיקה שלו כיום) קט סטיבנס, שהיה זמר בריטי חביב, ואז הוא כמעט טבע ואמר לאלוהים שאם הוא מציל אותו אז הוא יהיה מאמין אמיתי ובלה בלה בלה, ואז הוא שרד.
הוא חיפש דת כלשהי להאמין בה, ואז האח שלו שהתגייר הביא לו כמתנת יום הולדת קוראן מביקור בירושלים, וקט סטיבנס התאסלם ושינה את שמו ל"יוסוף איסלאם".
לא זכור לי שהוא עשה איזושהי פעולה עויינת נגד ישראל, אלא אם מחשיבים את הפעם שהוא כתב שיר עבור הילדים שסובלים בעזה, אבל למרות זאת לא אישרו לו להגיע לארץ.
 
Hell lord אמר/ה:
לא זכור לי שהוא עשה איזושהי פעולה עויינת נגד ישראל, אלא אם מחשיבים את הפעם שהוא כתב שיר עבור הילדים שסובלים בעזה, אבל למרות זאת לא אישרו לו להגיע לארץ.
בויקיפדיה כתוב שהוא התבטא נגד ישראל כמה פעמים. מכל מקום, נראה לי שנשאר לו מספיק שכל בריטי ישר כדי לדעת שישראל עדיפה על השכנות שלה (בכל מה שנוגע לדמוקרטיה/זכויות אדם/חופש ביטוי/חופש דת/וואטבר).
אביעד אמר/ה:
למה לא היה מאשר?
אני לא הייתי מאשר. אני אישית אוהב דמויות שהן אנשים רגילים ש''הפכו למיוחדים'' או משהו - איכר רגיל שיצא להביס את הדרקון שמאיים על הכפר; נער פשוט, שוליית נגר, שעזב את העיר המשעממת בשביל עושר והרפתקאות. דברים כאלה. רקע צריך להיות טוב, אבל לא ארוך מדי או ''מיוחד מדי''.
 
TheKnightWhosaidKnit אמר/ה:
ברור שאף מנחה לא היה מאשר רקעים כאלו : אלו סיפורים של גיבורים, מה הטעם בלשחק דמות שהרקע שלה יותר מגניב מסיפור ההרפתקאות שלה ?!

נכון, אבל כאן הבאתי את כל הסיפור שלהם - אפשר להשתמש ברקע בשלב מוקדם יותר. למשל - משחקים ביפן הפיאודאלית, ואחד השחקנים רוצה להיות כושי. הנטיה היא לסרב, אבל מסתבר שזה קרה באמת. מכאן והלאה - אלה ההרפתקאות של הדמות עם הטוויסט.

הח׳אן הטטרי אמר/ה:
לא הבנתי מה כזה מוזר בסיפור של ספטימיוס סוורוס - הוא היה בסך הכל מצביא-קיסר רומי טיפוסי, שבא מפרובינקיית אפריקה.

מה שהופך אותו למעניין, זה תיאוריית הקונספירציה שצמחה מסביבו בקרב גזענים אפרו-אמריקאים. דעתם שקיסרי רומא (ולפניהם הפרעונים) היו אפריקנים שחורים זכתה להרבה הטרלות ופרודיות - תריץ חיפוש על we wuz kangz ותהנה מגאגים רבים בנושא.

הח׳אן הטטרי אמר/ה:
מאטה הארי. ממה שאתה מתאר לא היה בה שום דבר מוזר, היא בסך הכל רקדנית-חשפנית הולנדית עם מאהבים בכירים.

בדיוק. היא הייתה סתם סוג-של-נפקנית. אבל היא הפכה בתודעה לשם-דבר, לארכיטיפ של מרגלת אקזוטית ויפהפיה פתיינית. בעוד שבמציאות היא לא הייתה משהו בריגול וגם לא יפה במיוחד.

אנשים שהמירו את דתם יש מכל הסוגים והמינים והדתות בערך, אבל גם כאן יש כמה עם סיפורים מעניינים - אם כי לפעמים הסיפור זוכה להגזמות. למשל "עובדיה הנורמני" - בן אצולה צרפתי זוטר שנשלח לתפקיד כנסייתי מתישהו במאה ה-12. בהשראת בישוף שהתגייר וברח למצרים, הוא החליט שהיהדות היא אמונת האמת ועשה כמוהו - אנחנו יודעים על קיומו בעיקר ממכתבים שלו שנמצאו בגניזה הקהירית. בזמנו הסתובבו סיפורים גם שהוא היה בהתחלה צלבן והסתובב עם מלך ירושלים גודפרואה מבויון, אבל זה כנראה לא נכון.
 
המפקד האלמוני אמר/ה:
ולפניהם הפרעונים
הייתה שושלת כושית (כאילו, מארץ כוש) של פרעונים (השושלת ה-25 אאל״ט), ויכול להיות שעוד כמה פרעונים היו כושים. יכול להיות שלמצרים היה קשר לעמים כושים נילוטיים, אבל העור שלהם היה בהיר יותר (לגברים עור נחושתי ולנשים - או שהגברים השתזפו בשדה או שהנשים התאפרו).
 
אנשי ה we wuz kangz יותר מתעסקים בלשייך את עצמם לפרעונים המפורסמים יותר כמו תות הנח המון או רעמסס השני (שהיה בכלל בעל אף נשרי ושיער אדמוני). כנראה שהיו אפריקנים שחורים בהיקף כזה או אחר באצולה המצרית (תווי הפנים של הספינקס הם *אולי* של אפריקני במוצאו) אבל בגדול, אוכלוסיית מצרים והשליטים שלה היו קרובים יותר לאנשי אגן הים התיכון מאשר לתושבי אפריקה שמדרום לסהרה ובהחלט לא היו בקשר משמעותי עם אנשי החוף המערבי של אפריקה - שממנו הגיעו עיקר אבותיהם של האפרו-אמריקאים כעבדים.

אנשי דת הוזכרו כבר בשרשור, ונראה שהם מספקים לא מעט רקעים יוצאי דופן, למשל:

הבתולה מלודמיר

יהודיה מאוקראינה של המאה ה-19, בשם חנה רחל ורברמאכר. היא ירשה הון לא קטן מאביה שאיפשר לה עצמאות כלכלית ובשלב מסויים החלה להתעניין בחסידות ואף להתנהג כאדמו"רית. היא חיה עד גיל שמונים ושלוש, ואת עשרים השנים האחרונות של חייה בילתה בירושלים כשהיא מתנהלת כאדמו"ר חסידי לכל דבר. אגב, היא לא הייתה כנראה היחידה מסוגה - במאה ה-14 חיה בצרפת אשה דתיה בשם מרים לוריא, שכיהנה כראש ישיבה ולימדה תורה, כאשר מטעמי צניעות היא לימדה בעודה ישובה מאחורי וילון.

שמואל פאלאג'י

יתכן שאת שמו צריך לבטא כשמואל פאלאצ'י או פלאח. היה רב ממגורשי ספרד במרוקו של המאה ה-17, ששימש כשגריר הראשון של מרוקו בארץ נוצרית - הולנד. הוא תיווך למעשה ברית בין הולנד ומרוקו נגד ספרד, אבל כנראה שמר גם על קשרים עם בית המלוכה הספרדי לכל מקרה. חלק גדול מזמנו הוא בילה בפיקוד על צי של שודדי ים ברשיון מהסולטן של מרוקו ושדד ספינות ספרדיות שהובילו אוצרות מהעולם החדש. יש המספרים שהיה לו בית כנסת קטן על ספינת הדגל שלו. כשנפטר בהולנד ממחלה, נערכה לו הלוויה ממלכתית בהשתתפות נציג מבית המלוכה ההולנדי.
 
רעמסס כנראה היה שמי במוצא (רואים באף שלו, יהודון מלוכלך ;)), ובאופן כללי הוא היה מכוער משהו ומרשים הרבה פחות מהדיוקן הפיקטיבי שלו, שהוצג לפועלים מצריים:
1280px-Abu_Simbel%2C_Gro%C3%9Fer_Tempel_196.jpg

המפקד האלמוני אמר/ה:
חלק גדול מזמנו הוא בילה בפיקוד על צי של שודדי ים ברשיון מהסולטן של מרוקו ושדד ספינות ספרדיות שהובילו אוצרות מהעולם החדש.
צדיק.

ועוד בחור מיוחד, ג'יימס ברוק, שהיה בחור אנגלי הרפתקן, שעזר ב-1841 לסולטאן ברוניי נגד מורדים. כגמול הוא קיבל מחוז די גדול באינדונזיה, בו שלטו הוא ושושלתו כראג'ות לכל דבר, עד שצאצאו מסר בשנות ה-40 את הממלכה לבריטניה.
 
הראג'ה ברוק מופיע כנבל הראשי בסדרת הספרים על שודד הים המלזי סנדוקאן "הנמר ממומפרסאם" (אי דמיוני איפשהו באזור מלזיה) - ספרים שזכו לסדרה מצויירת די מטרידה עם חיות מואנשות.

בכל אופן, גם בספרים המקוריים יש כמה דמויות עם רקע מוזר. יאנץ, ידידו הטוב של סנדוקאן, הוא פורטוגזי - באף אחד מהספרים שתורגמו לעברית לא ממש מוסבר איך הוא התגלגל למלזיה. אבל במקור האיטלקי אמור להיות ספר בשם "נקמתו של יאנץ" שבטח מפרט על זה יותר, אבל אני לא קורא איטלקית. חוץ מזה מופיעים שם מידי פעם כל מיני טיפוסים משונים כמו אירי המכונה "שד המלחמה" שהמציא שיטה לפוצץ אוניות באמצעי אלחוטי מסתורי, או יווני שמייעץ לאיזה נסיך הודי אכזר ויודע להשתמש בלאסו בטכניקה שהגיבורים משערים שהוא למד באמריקה.

גם לסופר אמיליו סלגרי שכתב את הספרים האלה היה סיפור מעניין, אבל זה בעיקר בקטע שהוא מת - לאחר שנקלע לקשיים כלכליים, הוא כתב מכתב נזעם למו"ל שלו אותו הוא כינה כמי ש"חי כטפיל על זעת אפיו" והודיע "אני שובר את העט שלי ומצדיע לך, היה שלום" ואז, בהשראת כל התחקירים שעשה על ארצות אקזוטיות לטובת כתיבת ספריו, הוא התאבד בחרקירי, מה שלא הלך כל כך מהר...
 
אמין פאשא - קרוב משפחה שלי שחי במאה ה-19, ייקה משלזיה שנולד בשם יצחק אדוארד שניצר, רופא במקצועו, שהתגלגל איכשהו להיות מושל פרובינציית אקווטוריה שבאפריקה(כיום - בערך דרום סודאן), וככל הנראה הספיק להיות בחייו יהודי, נוצרי, ומוסלמי.

https://he.wikipedia.org/wiki/אמין_פאשא
 
מצטער על ההקפצה, אבל מצאתי את הסרטונים המעניינים האלו (הערוץ עצמו מומלץ ביותר לחובבי היסטוריה צבאית):

ג'ון אדמס - הרפתקן ובונה ספינות אנגלי שהספיק להשתתף בקרב הארמדה הספרדית, הצטרף למסע ימי שנשמע כמו חומר להרפתקת פיראטים, הגיע ליפן והפך לסגן של השוגון טוקוגאווה.
מאליק אמבאר - ילד משבט כושי באזור אתיופיה שנחטף לעבדות, קיבל השכלה מוסלמית גבוהה, התגלגל להודו, הפך ליד ימינה של סולטאנית של ממלכה קטנה, ירש אותה אחרי המוות והביס את האימפריה המוגולית בכמה קרבות מדהימים למדי.
 
חזרה
Top