כל מנחה נתקל בזה מידי פעם - שחקן מגיע עם רקע לדמות שנשמע הזוי ולא סביר לחלוטין. נכון, במשחקי תפקידים פנטסטיים אין דבר כזה שאין דבר כזה ולפעמים הבלתי סביר הופך לנפוץ (כמו מצעד האלפים האפלים עם הנטייה לטוב שבא אחרי דריזט) אבל לפעמים הרקע נשמע כל כך לא הגיוני, עד שהתגובה המיידית היא לשלול אותו.
אבל...
המציאות, מסתבר, יותר מוזרה ממשחקי תפקידים. הנה למשל כמה טיפוסים שכנראה לא היו מאושרים אצל רוב המנחים בתור דמויות, אבל הם היו אמיתיים לגמרי.
יסוקה, הסמוראי הכושי.
יסוקה, שכנראה במקור קראו לו יוסוף או איסאק, היה כושי ממוזמביק או אמהרי מאתיופיה שהתגלגל ליפן במאה ה-16 בתור משרתו של פורטוגלי כלשהו שהיה חבר במסדר הישועי. מפה ולשם, הוא הרשים מאוד איזה יפני (יוסוף/יסוקה היה בגובה של כמעט מטר תשעים וחזק מאוד) ונכנס לשירותו, הפך לסמוראי והשתתף במלחמות הפיאודליות המרובות של יפן. אין עליו הרבה מידע וגם אין אף תמונה שלו ולא ידוע מה עלה בגורלו, אבל די ודאי שהוא היה קיים ויש עליו תיעוד.
מחמד אסד/ליאופולד וייס
מחמד אסד היה תיאולוג מוסלמי די ידוע שתרגם את הקוראן לאנגלית וגם שימש כיועץ למלך סעודיה. הוא עבר לגור בהודו בין מלחמות העולם והפך לפוליטיקאי שקידם את הקמתה של מדינה עצמאית בחלקים המוסלמים של הודו והיה בין אלה שעיצבו את דמותה. כשהמדינה הזו הוקמה וקראו לה פקיסטן הוא היה לבכיר בממשל שלה ולסגן הנציג הפקיסטני באו"ם. נשמע כמו קריירה שגרתית לפוליטיקאי אסלאמי, אבל יש גם פרט קטן אחד ומוזר ברקע שלו - מחמד אסד נולד כיהודי בגליציה (כיום באוקראינה) וקראו לו ליאופולד וייס. אה, והוא די שנא את ישראל למרות שהיו לו כאן קרובי משפחה.
אברם פטרוביץ' גניבל (חניבעל)
כנראה נולד באריתריאה מתישהו במאה ה-17, נלקח כבן ערובה והפך לעבד בחצר הסולטן. עד כאן גורלו לא היה שונה בהרבה מזה של כושים אומללים רבים, אבל למזלו הוא נלקח על ידי השגריר הרוסי באיסטנבול שנתן אותו במתנה כ"כושון נבון ומשעשע" לצאר התמהוני והמבריק פיוטר הגדול. הצאר דאג להשכלתו ולהטביל אותו לנצרות, ואברם הפך לקצין צבא, התיידד עם משכילים צרפתים והצטיין בהנדסה. בביצורים שהקים לחוף הים הבלטי השתמשו גם במלחמת העולם השניה, ונינו הפך למשורר הלאומי של רוסיה - אלכסנדר פושקין.
ספטימיוס סוורוס
קיסר רומאי, אבל ממשפחה ממוצא פניקי שנולד בצפון אפריקה (לוב של היום). נאלץ להתמודד עם בעיות יציבות ופתר את זה בדרך של דיקטטורה צבאית וטבע את המושג "העשר את החיילים ותתעלם מכל השאר". בגלל מוצאו הפניקי היה אוהד יחסית ליהודים. מכיוון שהיה ממוצא לא-אירופי ונולד באפריקה, הוא וצאצאיו הקיסרים הסוורינים התגלגלו שלא באשמתם לתיאוריות קונספירציה מטופשות לפיהן קיסרי רומא היו אפריקנים שחורים והממסד הלבן צינזר את זה.
מאטה הארי
מרגלת מפורסמת, רקדנית אקזוטית וחשפנית מאיי האוקיינוס ההודי, אשת מסתורין, פאם-פאטאל, מאהבתם של בכירים ומפורסמים...
המציאות הייתה הרבה יותר אפורה. גרטרודה מרגרטה זלה הייתה הולנדית גרושה שגרה איזה תקופה באינדונזיה ושם לטענתה למדה ריקודים ממזרח אסיה. בפועל היא בעיקר הצטלמה בעירום או בתלבושות מגוחכות וחושפניות וחיה על חשבונם של מאהבים אמידים. במלחמת העולם הראשונה, בתור אזרחית של מדינה נייטרלית היא התגלגלה לניסיונות ריגול כושלים עבור הגרמנים ו/או הצרפתים. כנראה היא לא השיגה שום מידע מועיל אבל זה לא הפריע לצרפתים להוציא אותה להורג בהליך בלתי תקין משפטית.
האביר ד'און
האביר ד'און היה צרפתי ממשפחת אצולה עניה, ששלח את ידו בריגול והסתובב ברוסיה במאה ה-18. עד כאן שגרתי לגמרי. אבל במהלך משימות הריגול שלו, הוא גילה שהמראה האנדרוגני שלו מאפשר לו להתחזות בקלות לאשה בשם ליידי לאה דה בימון. ונחשו מה? זה די מצא חן בעיניו. בתור אשה, הוא התמנה לתפקיד חצרנית בחצרה של הצארינה ייליזבטה. מאז הוא הופיע מידי פעם בבגדי גבר (מדי פרשים) או בשמלות ותכשיטי אשה, ואף אחד לא היה סגור עד הסוף אם הוא גבר שמתלבש בבגדי נשים או שמא הוא תמיד היה אשה שהתלבשה בבגדי גבר מידי פעם. עד היום לא בטוחים אם הוא היה היא, או להיפך - ויש הטוענים שהוא/היא היה/היתה בעצם אינטרסקס מאז ומתמיד. מכיוון שבמובנים מסויימים המאה ה-18 הייתה יותר טולרנטית מאשר ימינו-אנו, אף אחד לא חשב להרביץ לו בגלל זה ואם לשפוט לפי התמונות מהתקופה בהן האביר משתתפת בתחרויות סיף מול קהל בעודו לבושה בשמלת ערב זה כנראה לא היה רעיון טוב לנסות להרביץ לה.
אבל...
המציאות, מסתבר, יותר מוזרה ממשחקי תפקידים. הנה למשל כמה טיפוסים שכנראה לא היו מאושרים אצל רוב המנחים בתור דמויות, אבל הם היו אמיתיים לגמרי.
יסוקה, הסמוראי הכושי.
יסוקה, שכנראה במקור קראו לו יוסוף או איסאק, היה כושי ממוזמביק או אמהרי מאתיופיה שהתגלגל ליפן במאה ה-16 בתור משרתו של פורטוגלי כלשהו שהיה חבר במסדר הישועי. מפה ולשם, הוא הרשים מאוד איזה יפני (יוסוף/יסוקה היה בגובה של כמעט מטר תשעים וחזק מאוד) ונכנס לשירותו, הפך לסמוראי והשתתף במלחמות הפיאודליות המרובות של יפן. אין עליו הרבה מידע וגם אין אף תמונה שלו ולא ידוע מה עלה בגורלו, אבל די ודאי שהוא היה קיים ויש עליו תיעוד.
מחמד אסד/ליאופולד וייס
מחמד אסד היה תיאולוג מוסלמי די ידוע שתרגם את הקוראן לאנגלית וגם שימש כיועץ למלך סעודיה. הוא עבר לגור בהודו בין מלחמות העולם והפך לפוליטיקאי שקידם את הקמתה של מדינה עצמאית בחלקים המוסלמים של הודו והיה בין אלה שעיצבו את דמותה. כשהמדינה הזו הוקמה וקראו לה פקיסטן הוא היה לבכיר בממשל שלה ולסגן הנציג הפקיסטני באו"ם. נשמע כמו קריירה שגרתית לפוליטיקאי אסלאמי, אבל יש גם פרט קטן אחד ומוזר ברקע שלו - מחמד אסד נולד כיהודי בגליציה (כיום באוקראינה) וקראו לו ליאופולד וייס. אה, והוא די שנא את ישראל למרות שהיו לו כאן קרובי משפחה.
אברם פטרוביץ' גניבל (חניבעל)
כנראה נולד באריתריאה מתישהו במאה ה-17, נלקח כבן ערובה והפך לעבד בחצר הסולטן. עד כאן גורלו לא היה שונה בהרבה מזה של כושים אומללים רבים, אבל למזלו הוא נלקח על ידי השגריר הרוסי באיסטנבול שנתן אותו במתנה כ"כושון נבון ומשעשע" לצאר התמהוני והמבריק פיוטר הגדול. הצאר דאג להשכלתו ולהטביל אותו לנצרות, ואברם הפך לקצין צבא, התיידד עם משכילים צרפתים והצטיין בהנדסה. בביצורים שהקים לחוף הים הבלטי השתמשו גם במלחמת העולם השניה, ונינו הפך למשורר הלאומי של רוסיה - אלכסנדר פושקין.
ספטימיוס סוורוס
קיסר רומאי, אבל ממשפחה ממוצא פניקי שנולד בצפון אפריקה (לוב של היום). נאלץ להתמודד עם בעיות יציבות ופתר את זה בדרך של דיקטטורה צבאית וטבע את המושג "העשר את החיילים ותתעלם מכל השאר". בגלל מוצאו הפניקי היה אוהד יחסית ליהודים. מכיוון שהיה ממוצא לא-אירופי ונולד באפריקה, הוא וצאצאיו הקיסרים הסוורינים התגלגלו שלא באשמתם לתיאוריות קונספירציה מטופשות לפיהן קיסרי רומא היו אפריקנים שחורים והממסד הלבן צינזר את זה.
מאטה הארי
מרגלת מפורסמת, רקדנית אקזוטית וחשפנית מאיי האוקיינוס ההודי, אשת מסתורין, פאם-פאטאל, מאהבתם של בכירים ומפורסמים...
המציאות הייתה הרבה יותר אפורה. גרטרודה מרגרטה זלה הייתה הולנדית גרושה שגרה איזה תקופה באינדונזיה ושם לטענתה למדה ריקודים ממזרח אסיה. בפועל היא בעיקר הצטלמה בעירום או בתלבושות מגוחכות וחושפניות וחיה על חשבונם של מאהבים אמידים. במלחמת העולם הראשונה, בתור אזרחית של מדינה נייטרלית היא התגלגלה לניסיונות ריגול כושלים עבור הגרמנים ו/או הצרפתים. כנראה היא לא השיגה שום מידע מועיל אבל זה לא הפריע לצרפתים להוציא אותה להורג בהליך בלתי תקין משפטית.
האביר ד'און
האביר ד'און היה צרפתי ממשפחת אצולה עניה, ששלח את ידו בריגול והסתובב ברוסיה במאה ה-18. עד כאן שגרתי לגמרי. אבל במהלך משימות הריגול שלו, הוא גילה שהמראה האנדרוגני שלו מאפשר לו להתחזות בקלות לאשה בשם ליידי לאה דה בימון. ונחשו מה? זה די מצא חן בעיניו. בתור אשה, הוא התמנה לתפקיד חצרנית בחצרה של הצארינה ייליזבטה. מאז הוא הופיע מידי פעם בבגדי גבר (מדי פרשים) או בשמלות ותכשיטי אשה, ואף אחד לא היה סגור עד הסוף אם הוא גבר שמתלבש בבגדי נשים או שמא הוא תמיד היה אשה שהתלבשה בבגדי גבר מידי פעם. עד היום לא בטוחים אם הוא היה היא, או להיפך - ויש הטוענים שהוא/היא היה/היתה בעצם אינטרסקס מאז ומתמיד. מכיוון שבמובנים מסויימים המאה ה-18 הייתה יותר טולרנטית מאשר ימינו-אנו, אף אחד לא חשב להרביץ לו בגלל זה ואם לשפוט לפי התמונות מהתקופה בהן האביר משתתפת בתחרויות סיף מול קהל בעודו לבושה בשמלת ערב זה כנראה לא היה רעיון טוב לנסות להרביץ לה.