• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

משחקי ריגול

הסיפור המביך של השר לשעבר גונן שגב שהפך למרגל איראני שהיה לאחרונה בחדשות, גרם לי לחשוב (שוב) על ריגול במשחקי תפקידים ואיך הוא יראה בעולם פנטזיה.

נתחיל במרגל שנראה הכי מו"די - ג'יימס בונד. משחק ריגול שמבוסס על דמויות בסגנון ג'יימס בונד, לא בדיוק יהיה משחק ריגול, אלא משחק אקשן מו"די רגיל. לא שלא היו בהיסטוריה מרגלים הרפתקניים וצבעוניים, אבל חבורה שלמה של כאלה זה קצת פחות משכנע. חוץ מזה, שאני חושב שראיתי פעם את כל סרטי ג'יימס בונד (היה מרתון שבועי באחד הערוצים) ו007 החביב עושה המון דברים מגניבים אבל לא את הדבר הבסיסי ביותר שמרגלים עושים והוא איסוף מודיעין.

אז איך כן לעשות משחק ריגול שבאמת מתעסק בריגול? אני אנסה להציע כמה רעיונות בהודעה הזו ואולי בהודעות המשך אם יהיה עניין.

מי המרגלים?

חבורת ההרפתקנים שלנו, אלא מה. אבל איך הם הגיעו לזה בכלל? ההרפתקנים יכולים להיות סוכנים בשירות רשמי של איזה שליט או ראש ארגון, אבל מה אם אתם כבר עמוק במשחק ופתאום אתה רוצה להכניס עלילת ריגול? עד עכשיו ההרפתקנים לא היו סוכנים של אף אחד ופתאום כן? פחות אמין...

אז מה עושים? מפעילים. מכירים את האיש בגלימות מהפונדק? אז בעולם האמיתי זה עובד כמעט ככה. מישהו (הסוכן הרשמי) צריך להשיג מידע מסויים ומעדיף לא לעשות את זה בעצמו מכל מיני סיבות (למשל - קשה לרגל בקיסרות האלפים כשאתה גמד), אז הוא מוצא מישהו שכן מתאים ושולח אותו לעשות את זה במקומו. אבל עד כאן הדמיון לסצנת האיש בפונדק. רוב האנשים הנורמליים לא ילכו לרגל עכשיו בגלל שמישהו שהם פגשו כרגע הציע להם כסף ורוב הסוכנים לא מספיק מטומטמים כדי לבוא לאנשים רנדומליים ולהציע להם לעסוק בפעילות שיכולה לסבך את כולם בצרות. זה הרבה יותר מורכב.

בתור התחלה, הסוכן (נקרא לו "מפעיל") אוסף מידע על המופעלים העתידיים שלו. מי הם, מה הם צריכים, מי האויבים ובעלי הברית שלהם ומה הם יכולים לעשות. אחרי שיש לו מספיק מידע, הוא פונה אליהם בעצמו או בתיווך צד שלישי ופשוט מציע להם עזרה על בסיס אינטרס משותף שלא בהכרח קשור למשימה שלו. למשל - הדמויות צריכות להשיג איזה תרופה נדירה לאחת מהן או לחבר שלהן? הן "במקרה" פוגשות הרפתקן חביב שמחפש גם את התרופה הזו, עוזר להם המון בדרך ומוכן לחלוק אותה איתם. או מה שיותר נפוץ - הדמויות מחפשות לקנות ציוד מסויים או צריכות הלוואה - ומישהו ששמע שזה מה שהן רוצות מציע להן תנאי מימון ממש טובים או מחיר מעולה.

הקשר הראשוני נוצר. עכשיו מתחילים לתחזק אותו. המפעיל מייצר תלות של המופעלים שלו בו. אם זה קטע של כסף אז זה הכי קל - הוא מתחיל לתת לדמויות כסף (או חפצי קסם, או ציוד מיוחד, או כל דבר שווה-ערך) עד שהן מכניסות את זה לתקציב השוטף שלהן ומעכשיו יהיה להן קשה לוותר על זה. אם זה עזרה שאיננה חומרית, אז העיקרון עובד אותו דבר. המפעיל מייצר תלות ומייצר צורך ואז, כשמידי פעם הוא בא עם כל מיני בקשות אז לא נעים לסרב לו.

והבקשות מגיעות. בהתחלה זה דברים תמימים ואחר כך דברים שיותר ויותר יכולים לסבך את הדמות בצרות. אם במשימה הראשונה המפעיל פשוט מבקש מהדמויות למפות לו איזה טירה מבחוץ כי יש לו דוד אדריכל שרוצה להעתיק את העיצוב שלה, קצת אחרי זה תגיע בקשה להיכנס פנימה. ברגע שהדמויות גם תלויות במפעיל שלהן וגם מוכנות להסתבך בשבילו בצרות, הוא עובר למשימה האמיתית.

לפעמים, המפעיל יחשף בפני הדמויות בזהותו האמיתית - הוא הסוכן של המלך מה-שמו או של הדוכס ראשכרוב ממלכת גילדר והוא רוצה שהן ישיגו לו מידע מממלכת פלורין. אבל הסוכנים המוצלחים באמת, עושים משהו יותר מתוחכם - הם משכנעים את הדמויות שהם בעצם עובדים בשביל צד אחר. אם הדמויות הן מממלכת פלורין, הן יהססו כנראה לבגוד בממלכה לטובת אויב מממלכת גילדר, אבל מה אם הוא מוצג כמישהו מממלכת שילינג הידידותית? מה כבר רע בלהעביר קצת סודות בין חברים? ואם הוא לכאורה מייצג את גילדת הסוחרים של ממלכת פלורין שרוצה לאסוף מידע על הצבא הפלוריני כדי לוודא שלא תפרוץ מלחמה שתסכן את עסקיהם, אז בכלל מדובר בעצם במשימה פטריוטית!

אפשר כמובן להפוך את המודל שתיארתי כאן על הראש - הדמויות הן אלו שידרשו להיות מפעילות (אולי הן באמת סוכנות של מישהו, או שהן עוסקות בחתרנות מסיבותיהן הפרטיות - למשל, הן רוצות להדיח איזה מלך רשע כדי שאחד מהחבורה שהוא דודן רחוק של בית המלוכה ישתלט על הכס) ואז הן צריכות לאסוף מידע על מופעלים פוטנציאלים ולשדל אותם לרגל.

אז עד פה הסברתי איך באים מרגלים לעולם. מה אפשר לעשות איתם? בהודעות המשך כשתנוח עלי שוב ההשראה. זה גם הזמן לשאול שאלות ולהציע רעיונות!
 
משחק ריגול זה קונספט מגניב. אבל נראה לי שיהיה פחו כיף לדמויות להיות בצד של הסוכנים ולא בצד של המפעיל או להיות מרגלים של ממש בשירות רשמי. בסופו של דבר להפסיד כל הזמן למפעיל שלך ולהידחק לקצה זה לא כיף כל כך.
או שכן, זה תמיד תלוי בשחקנים, אבל מהניסיון שלי לרוב זה לא ככה.
 
הדמויות יכולות לבצע את פעולות הריגול בעצמן וגם בלי שיהיה מי שמפעיל אותן - לא חסרות סיבות שיכולות לגרום לחבורת הרפתקנים לרצות לשים את היד על מידע שהן לא אמורות לקבל. מצד שני, זה לא יתאים לכל חבורה - ריגול הוא פעילות שדורשת אינטראקציות חברתיות ולפעמים קצת חשאיות (לפרוץ למשרד ולחפש מסמכים, לעקוב אחרי מישהו, לצותת לשיחות) והרבה פחות אקשן ישיר - אם המרגל שלך הגיע למצב שהוא נכנס ללחימה, המשימה שלו כנראה נכשלה באופן נוראי.

אבל גם אם הדמויות עושות את העבודה הריגולית בעצמן, הן עדיין צריכות להפעיל אנשים. אתה לא יכול למשל להגיע לממלכת בלפוסקו ותוך שבוע להתקבל לעבודה כמזכירו של שר הצבא, אבל אתה כן יכול להיות סוחר עשיר שיזכה בהזמנות לארועים בהם משתתף מזכירו של שר הצבא ולנסות ליצור איתו קשר ולהוציא ממנו מידע.

ואם הדמויות מופעלות על ידי מי שמתברר כאויב שלהן, אז זה אולי מעצבן לגלות את זה אבל זה יוצר טוויסט מגניב בעלילה ואתגר - איך לתקן את הנזק שנגרם?

עוד בעיה שיש בריגול - איך להעביר את המידע? הדרך הכי קלה היא כמובן פגישה באיזה מקום בין המוסר למקבל - מקום נייטרלי כמו פונדק או מלון, רצוי בארץ זרה או עיר רחוקה, שבהם גם אפשר לאכול בצוותא (מה שמשחרר את האווירה - או מספק הזדמנויות להרעלה!). אבל לפעמים זה לא עובד. מה אם מי שמחזיק במידע הוא עבד מיוחד שעל מצחו מקועקע סמל שאומר שצריך להרוג אותו מיד אם הוא נראה מחוץ למתחם של בית האצולה לו הוא שייך? מה אם אחד הצדדים חושד שעוקבים אחריו ומנסים לגלות עם מי הוא נפגש?

כאן נכנס לתמונה מה שנקרא "מישלש" או באנגלית dead letter box - זה יכול להיות כל דבר - החל מגזע עץ חלול ועד מיכל הדחה של שירותים ציבוריים. מוסר המידע שם אותו שם, משאיר איזה סימן (למשל - תולה סרט בד על ענף של עץ, מדליק פנס בחלון ביתו וכו') ואז מקבל המידע יודע שהוא צריך ללכת "לבדוק דואר". לפעמים מקבל המידע לא ידע בכלל מי מוסר לו את המידע הזה ולפעמים לא יהיה בכלל סימן ויהיה צריך לבדוק את המישלש בתדירות מסויימת.

עוד דרך להעביר מידע היא באמצעות צפנים - משהו שמופיע באופן גלוי אבל רק מקבל המסר ידע במה מדובר. אבל בעולם טרום-טכנולוגי זה יכול להיות מסורבל מאוד ולהישמר רק למסרים קצרים - למשל "הדלק מנורה אחת בחלון אם האנגלים מגיעים דרך היבשה, שתיים אם דרך הים" (זה מקור הביטוי two if by sea שמופיע מידי פעם במשחקי מילים, סדרות וכו').

כמובן שקסם משפר ומייעל מאוד את איסוף המידע והעברתו ועולם פנטזיה עם לחשי קריאת מחשבות וכדורי בדולח יתן למרגלים כלים מהסוג שדומה יותר לנגישויות שעל פי כל מיני פרסומים יש בימינו לכל מיני מעצמות טכנולוגיות. אתה כבר לא צריך להיפגש בפונדק נידח עם מורד נגד ממלכת גילדאר שחצה בסכנת חיים את הגבול כדי לקבל מידע מסולף וחלקי על מערך הביצורים ומשמר הגבול הגילדאריים - אתה יכול לראות אותם במראת הקסמים שלך או להאזין לשיחות מועצת המלחמה הגילדארית ממרחק של עשרות מייל.
 
ראשית, פעם היה משחק ריגול נחמד שיחקתי בו בשם spycraft, שבעצם התבסס על החוקים של 3.5. היה חביב ביותר וגם פופולארי.
כמובן שם מזמן-מזמן היה את top secret שהיה משחק קופסאות בסגנון מודרני המקורי. בו לצערי לא יצא לי לשחק.
בכל מקרה, המשותף לשניהם ולמשחק ריגול טוב הוא שאכן בהם השחקנים הם הסוכנים.
ג'יימס בונד אם תרצה לקרוא לזה כך או משימה בלתי-אפשרית זה תיאור יותר הולם.

וזה אחלה משחקים מודרניים ונהנתי לשחק בזה.

לגבי משחק ריגול שבו השחקנים הם המפעילים, אישית זה אוטומטית צועק לי משחק לוח. משהו בסגנון שכל שחקן שולט על סוכנות ריגול אחת ונלחם באחרים.
והיה/יש גם כאלה. אחד שקופץ לי זה CIA vs. KGB, משחק לוח לשני שחקנים.
ממש קשה לי לראות את זה כמשחק תפקידים מוצלח. אלא אם זה וואן-טיימר. שם זה יכול לעבוד היטב בייחוד בכנס בתור לארפ חדר.
 
יצא לי לשחק פעם בspycraft באיזה כנס - שיטת אחוזים קצת מוזרה ומסורבלת אבל מגניבה. במשחק שהשתתפתי בו, כל הדמויות היו סוכנים באותו ארגון (שוטרים בריטים בא"י המנדטורית) ולכל אחד הייתה בדף הדמות רשימה של כמה מקורות (מופעלים) ומה הם יודעים, שאפשר לפנות אליהם כדי לקבל מידע.

אני חושב שלשחק הפעלה של סוכנים בתור משחק לוח מפספס את החלק הכי מעניין בהפעלה כזו - האינטראקציות עם המופעל. זה לא סתם "גלגל כריזמה כדי לשכנע אותו לרגל", זה תהליך ארוך וגם די מסוכן והמופעל גם עשוי להתגלות כסוכן כפול, או לנסות ולחסל את המפעיל שלו.
 
אחד המוטיבים הנפוצים בסיפורי ריגול שהיו באמת או סתם הומצאו ממוחם הקודח של תסריטאים וסופרים, הוא נושא הזהות הבדויה.
אלי כהן למשל נשלח לתקופת-מה בארגנטינה כדי לבנות לעצמו זהות של איש עסקים סורי, כדי שכשיגיע לסוריה יהיו אנשים שמכירים אותו בזהותו החדשה ולא שהוא יצוץ פתאום באמצע דמשק.

בעולם פנטזיה שאין בו תיעוד רשמי ותעודות זהות אבל כן יש בו קסמי שינוי צורה זה יכול להיות קל יותר, אבל עדיין - זהות בדויה היא יותר מאשר מראה חיצוני.
 
חזרה
Top