• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

IN
המקדש של שיילין מדהים מבפנים בדיוק כמו שהוא מדהים מבחוץ, והמראה מפעים. כול קיר ועיטור בקירות נעשה בקנאות דתית ובהערכה אדירה ליופי שלו, מהפנט במבטו. על הקירות, תמונות של גיבורים שוניים של הכנסייה השיילינית, עיטורים של האלה ומשרתיה השונים והשמיימיים, ולבסוף תמונות שונות שכולן מייצגות אהבה

גיישה גבוהה, לבושה בקימונו ירוק שעליו דוגמת וורדים פורחים, בעלת עור בהיר ובעל גוון כחול, ועל ראשה שיער אפור בהיר, מתקרבת אליך. אתה מזהה אותה כסאסמאראנית, והיא פונה אליך בחיוך. ״אדון מכובד, בחיפוש אחר מה הגעתה למקדשה של הורד הנצחי?״ היא שואלת אותת בנעימות, קולה כאילו מתנגן עם המוזיקה ברקע מבלי שהדבר מורגש כמעט.
IN
״כמובן! לסרב לכזו הזמנה יהיה חוסר כבוד, אבל גם בלי חוסר הכבוד... זה סימן טוב״ הוא אומר ״אל תדאגי בנוגע לזה״.
IN
״אאסימרים מקוללים. אנשים חושבים שהם נעלים וטהורים, אבל הם מלוכלכים ורמאים בדיוק כמו הטנגו והקיטסונה״ הוא מרים את הכוס שלה ״בוא נשתה כוס להכחדתם״ הוא אומר לשינג-שי.
 
IN
״ללא הזמנה, אני לא חושב שיהיה נכון בשבילי ללכת. אבל אל תדאגי, אני בטוח שתהיי בסדר! אני אחכה לך בחוץ, מבטיח״ הוא אומר בחיוך לבן ומשרה ביטחון.
IN
האיש מרים ידו וכוסו ״היאח!״ הוא אומר בקול והוא והאנשים שמסביבו שותים.

לאחר שהוא שותה נשאר עליו שפם של קצף, והוא מנגב אותו בגסות לפני שהוא פונה לשינג-שי. ״תגיד ילד, איפה אתה גר? האם אמא ואבא נותנים לך את כול מה שאתה צריך או שיש לך איזה מחסור?״ הוא שואל אותך.
IN
״אם כך, בוא אחריי״ אומרת הגיישה. אתה הולך אחריה, מתפעל מהיופי של המקום, שמהמם ממש ברוחו. ורדים וציורים שלהם בכול עבר, פסלים אדירים ויפיפיים, ועוד. אתה רואה חדרי מרפא, אך הם נראים יותר כמו חדרי אירוח לאורחים היקרים, למרות שסימני פציעות או העובדה שרוב האנשים שבהם נחים במיטה מראים על הסיבה האמתית שהם מתארחים במקום הזה.

אתם מגיעים למזבח, שנראה כמו פסל אדיר של אישה טיאנית יפיפייה העומדת בגן פרחים, ומחזיקה בורד. כול הפסל עשוי מאבן כחלחלה, שאור השמש משתקף עליה וגורם לה לבלוט במרכז החדר. מכול מקום מסביב לפסל, אתה רואה גומחות קטנות שנועדו לאנשים להניח את המנחות שלהם. בצד מסוים, יש מנחות לאלו שהגיעו ללא כול דבר להציע, שאתה יכול לקחת בהשארת תשלום מכובד במקומן. בנוסף לפסל של שיילין עצמה, פסלים שונים של הגיבורים של שיילין, ושל הנציגים השמימיים שלה- יסודן אוויר אדיר בעל מראה מאושר, מלאך שנראה כאדם ציפור והצורה בה הוא עומד מדמה את ציפור הפניקס האדירה, ופסל אבן אדיר של אישה חסרת הבעות, שלאחר שאתה מסתכל לעומק אתה מבין שככול הנראה הנציגה השמימיית הזו היא בעלת מראה של פסל בעצמה. עוד כמה נציגים שמימיים מקבלים מנחות, למרות שפחותות. המקום מלא המזבחות ריק בשעה זאת של היום.
 
שינה מתעלמת מהאדם המוזר והחבל שלו, הולכת היישר למעלה אל החדר שהיא לקחה לעצמה. היא מבלה מספר שעות בניסיון לפצח את המסמכים, אך בשלב מסוים העייפות מכריעה אותה. היא מרגישה את הריכוז שלה נחלש, את העיניים שלה נעצמות. לבסוף, היא הולכת לישון. היא תמשיך את המחקר שלה בבוקר.
 
אשיגה מהרהר לרגע ומחיל לחפש בין כל כיסי חגרותו, אחרי כמה רגעים של חיפוש הוא מוציא חמישה חפצים קטנים שהוא חושב שיעניינו את הילדים- ראש חץ מאבן ירוקה ומבריקה, מינאטורה של סוס בצבע אדום, מטבע כסוף עם סימנה של אהיאומדי (Iomedae) בצד אחד, גולת זכוכית מעורפלת עם משהו במרכזה ובלוט מאבן.
הוא אוחז אותם בכף ידוומראה אותם לילדים, סוגר ומושך אותה אחורה אם אחד מהם מנסה לקחת את מה שבידו.
"צאחרוי כל אחד מהחפצים האלה יש סיפור, אם תתנו לנו לעבור אני אתן לכם אותם, וכשנחזור, אם תרצו, אספר לכם את הסיפור שלהם."
 
שינג שי
"הורים? אין לי מושג מה קרה להם. אני חי ברחובות - הייתי חבר זוטר בכנופייה אממה מה? חצי מהם נתפסו וחוסלו, והחצי השני ברח כמו שפנים. מאז אני מסתובב ברחובות ודואג לעצמי - זה משהו כמה בני כלאיים מטומטמים אפשר להפיל בפח בשביל כסף. ככה הסתבכתי עם האאיסמר ההוא." שינג צוחק. היופי בעיניו הוא שדבריו הם אמת ביסודם.
 
ריוסקה:
ריוסקה כורע על ברכיו לפני הפסל של האלה האדירה, ומוריד את תיקו מכתפיו. הוא מוציא את קערית החרסינה הקטנה שלו, ומוריד ממנה את המכסה, מגלה את האפר שנמצא בתוכה. הוא מוציא את שלושת מקלות הקטורת האחרונים שנשארו לו, מקלות אמיתיים, מעשה יד, אשר יוצרו על ידי רב-אומן משוקורו, והוא נועץ אותם באפר ומעמיד את הקערית מולו, ומדליק את המקלות.
עשן דקיק המפיץ ריח עדין של יסמין יוצא מתוך המקלות ואופף את ריוסקה בעודו מכניס את אבן החן שמצא במקדש של דסנה, המתנה היחידה שהיה בה די ערך להציע לישות כבירה.
"בקשתי צנועה אך בעלת משקל כבד." ריוסקה מתחיל למלמל את תפילתו. הוא לא היה אדם דתי, אך סגידה לרוחות, אלים קטנים ואבות-הבית היו מנהגים בלתי-נפרדים מחיי היומיום בשוקורו. "אני מבקש שתשמרי על הדבר היפה ביותר בחיי, הממלכה ממנה באתי, וחיי הילדים אשר עליהם חסתי. עשיתי מעשים נוראיים, ולכן איני מבקש גאולה לנשמתי, אך לאלו שהשארתי יתומים וחסרי כל מגיע יותר."
ריוסקה מסיים את תפילתו בהשתטחות על הרצפה אל מול פסל האלה, ולאחר מכן הוא קם ומסתובב לצאת מהמקדש.
 
IN
במהלך הלילה, רעשים נשמעים מחוץ לחלונה של שינה, אבל היא מתעלמת מהם. גוקה היא עיר שלא ישנה, גם בלילה. בסופו של דבר, היא מתעוררת מוקדם משהיא ציפתה, כמה רגעים לפני הזריחה אפילו. ליד דלת ביתה, היא רואה עוד מכתב.

הפעם, יש עליו סימן מוכר. לוטוס המנופץ לחלקים שונים.
IN
״אני יודע מה ייתן לך את הביטחון למפגש הזה!״ הוא אומר בעודו מסיים את הראמן שלו, ״בואי נלך... לקניות! אנחנו בעיר המסחר הגדולה בעולם! בטוח שנוכל למצוא לך בגד או תכשיט שתאהבי״.

את מרגישה כאילו בו זמנית הסוחרים המקומיים כולם הריחו ממש את ההצעה של יוקו ומסובבים את מבטם אלייך, למרות שצ׳אהו יודעת שזהו רק הדמיון שלה.
IN
הילדים לא ציפו לדבר כזה, אבל הצעיר מביניהם אןמר ״אתם יכולים להיכנס!״ מיד. הילדים האחרים מתווכחים איתו, אבל טינסה יודעת לנצל את ההסכמה ופשוט עוברת קדימה. אתה רואה כניסה למרתף תת קרקעי, וטינסה פותחת אותו. אתם יורדים אל המחסן של בית היתומים, וטינסה נעזרת בך על מנת להזיז מיטת תינוק גדולה. מתחתיה, יש גומחה קטנה. ״תתכופף, שלא תשבור את הגולגולת הירידה״ היא אומרת ומתכופפת, נכנסת אל תוך החשכה.
IN
״למען החברים שלך״ הוא אומר ומרים איתך עוד כוס. ״תמשיך לבוא לפה, ילד, אני מבטיח לך שבשלב מסוים תמצא את החבורה שתצטרך. הזיכרונות של החברים הישנים תמיד יהיו שם, אבל החיים ממשיכים הלאה, לא משנה כמה זה נראה שהלא-אנושיים הרסו לנו אותם, אפשר לשנות ולהתקדם הלאה״ מבטיח לך האיש.
IN
הגיישה מהנהנת, אך לפני שאתה יוצא, היא אומרת ״אדון נכבד, האם תרצה לפני שתצא לראות את הגנים של שיילין? אני בטוחה שהדבר יחמם את ליבך. זה יהיה לפשע מצידי לא להציע לאדון מכובד לראות את היופי שאנו דואגים לטפח במקדש שלנו כאשר הוא ממש מעבר לפינה״ אומרת הגיישה בכבוד.
 
צ'אהיו
העטלף מצייץ לרגע, מסמל לצ'אהיו לקרב אותו אליה, היא מקרבת את היד שלה וכמעט נראה שהוא לוחש לה לאוזן. "אני חושבת שאם אנחנו מחפשים תועלת, אני צריכה לחפש מגילות, אני כנראה אוכל לחזק את עצמי דרכן, איכשהו."
 
אשיגה עוקב אחר טינסה, לא מודאג מהחשיכה שחושיו הנוספים מאפשרים לו לראות ישר דרכה.
META
היכולת הפאסיבית שלי Third Eye מאפשרת לי ראיית חושך ל60 רגל (20 מטר?)
 
IN
״מגילות? ואני דווקא חיפשתי חנויות מעניינות של בגדים למענך״ אומר יוקו באכזבה. אתם רצים קדימה, בעודכם מחפשים חנויות לקסם. ובגוקה יש הכול, החל מחנויות בגדים ותכשיטיל, חנויות רהיטים ומזון שונות, בתי תה ומסעדות המוקדשות לתרבויות מכול מין וסוג. בסופו של דבר, יוקו לוקח אותך לחנות ״לחשי הגנה לכול נפש״. חנות שככול הנראה, אמורה להתמחות בלחשים ממסורת המגננה.
IN
עיר תחתית מעוצבת כמו תל נמלים כמעט, מלא מערות ומנהרות שמחוברות זו לזו ויורדות עמוק יותר ויותר אל תוך האדמה. טיפוסים מפוקפקים, וגם אנשים רגילים עם עסקים קצת פחות רגילים מסתובבים במקום. תישאר באותו מקום כשינג-שי יותר מידי זמן, וישדדו אותך. אבל כריי הולי, הדבר הטבעי ביותר בשבילך הוא משהו שהעיניים שלך כבר מחפשות איך לעשות. וזה פשוט להיעלם.
OUT
18 מטר.
IN
אשיגה יורד במדרגות, רואה את האבן בצורה שלה, ובסןפו של דבר, אשיגה מוצא את עצמו...
בבית תה. או לפחות אחד שמתחזה לכזה.
אנשים שלבושים כאצולה, למרות שאף אחד מהם לא מעז לשים פס צהוב בבגדיו, הולכים ומסתובבים. רובם לא אנושיים במידה מסוימת, והדבר נכון הרבה יותר לגבי העובדים והעובדות של בית התה- רבים מהם מגזעי הנאגאג׳י, קיטסונה בצורת השועל שלהם, כמה טנגו. קיומם של חדרים אליהם לעתים זוגות נכנסים מראה לך מהו באמת הטבע של המקום. בכניסה, עומדות כמה שומרות חמושות, כולן נאגאג׳י.

אתה חושב על מה שאתה יודע על גזע הנאגאג׳י, מהרישומים של האגודה. בעוד שיש בהם דמיון גם לאנשי הלטאה של מרחבי המוואנגי הפראיים, גם לטרוגלודיטים התת קרקעיים (גם אם הם לא חולקים את הריח) ואולי יותר מכול- לאנשי הנחש, שעל קיומם שמעת רק בספרים של האגודה, שטוענים שהם שלטו באימפריה אדירה לפני עליית האדם. גזע הנאגאג׳י נוצרו להיות משרתים לגזע הנאגה, והם חולקים את המאפיינים הנחשיים של הנאגה, אבל הם בעלי רצון חופשי. חסונים וחזקים, הם אחד מהגזעים הייחודיים ביותר בטיאן-שיה.
 
שינג שי
שינג מתלבט מעט לאן בדיוק ללכת. יש מספר מקומות ברחבי השוק בהם הוא יוכל להשיג מידע על המצב בעיר - עדיף שבלי לשלם יותר מדי. בנוסף, יש לו את ערימת החפצים מהמקדש שהוא רוצה למכור. לכן, הוא מחליט ללכת לפונדק חצי מהוגן בו יש סחר בחפצים גנובים - מקום בו ניתן יהיה להיפטר מהסחורה ולהשיג מידע מבלי להישדד.
 
ריוסקה:
"אני מודה לך, גבירתי, אך איני מאמין כי אני ראוי לצעוד בגן של האלה, ולראות את יופייה." אומר ריוסקה וקד לגיישה, "מעשיי הופכים את צעדי במקדשה לכפירה, ולכן באתי לבקש את ברכתה למשפחתי, אשר לא עשתה כל אוול לאדם, מי ייתן ונשמותיהם ינוחו על משכבן."
 
אשיגה מסתכל בנאגאג׳י בעניין שהוא לא יכול להסתיר, אבל הוא נמצא במשימה רגישת זמן, והוא עוקב אחר טינסה בלי להתעקב.
אולי אחרי שהמשימה שלו כאן תסתיים, ואחרי שהצפעים "יטופלו", ואחרי הפגישה שלו עם ליידי נאי יאן פיי.. אולי יהיה לו את הזמן לחזור לכאן ולשאול כמה שאלות.
 
חזרה
Top