[TEotW System] האחרונים - עץ משחק [5/5]

ג'וני · 24 מאי 2018

קון

קיילב? את קיילב הייתי מצפה לראות כאן ולא את הבחור הזה. אני עבדתי עם קיילב בעבר, הוא יודע איפה אני גר. הוא אולי חייב לי טובה או שתיים או שבעצם אולי אני חייב לו? עם קיילב האמת אני כבר לא באמת סופר, אבל קיילב לא כאן והוא שלח את הבחור הזה... אני כבר לא ממש יודע מה לחשוב. הוא שלח אותו לכאן כדי לעשות לי טובה, אבל אם זה כזו עסקה טובה למה הוא לא עוזר בעצמו.. או שהוא כן? טוב, לעזאזל... נעשה מה שאני תמיד עושה..
"כן, אני פנוי לעבודה רצינית." אני עונה בחיוב ולפני שהתקווה של הבחור הזה תעלה יותר מדי אני מוסיף: "אבל אני לא מנסה להרוג את עצמי, אז לפני שאני מתחייב למשהו אני רוצה לשמוע את כל הפרטים. מה העבודה? איפה היא תתרחש? מי מעורב בעבודה?" בלי לשים יותר מדי לב, אני מדגיש את השאלה האחרונה. לפי מי שמעורב אני אוכל לדעת כמה המשימה הזו רצינית וכמה היא מסוכנת, אחרי הכל אני מכיר את רוב השחקנים הרלוונטיים בעסק, את השמות אם לא האנשים עצמם, כמו שיכול מאוד להיות ששמעתי על הבחור הזה שעדיין לא הזכיר את השם שלו.

Qurrion · 3 יוני 2018

מת'יו וג'יל:

ג'יל לוחצת על שלט-רחוק קטן אשר עוצר את נגינת הג'וקבוקס, דבר אשר מושך את תשומת ליבם של יושבי-הבר האחרים. אם מת'יו יצא מכלל שליטה, היא תאלץ להיעזר בכל חייל הנמצא באולם על מנת לרסן אותו.
"מתיו, הרגע." היא אומרת בנימה שקטה בעודה מסמנת בעדינות לריאן שיתרחק מעט, "אתה יודע שאני לא אוהבת כאשר מטרידים לקוחות שלי."

העוג הברברי · 3 יוני 2018

IN
״ולמה שאטריד אותו״ שואל מתיו, על פניו הבעה מחויכת, כאילו הוא יודע בדיוק מהן הפעולות שהוא יכול לעשות מבלי לחצות מספיק קווים בשביל שלג׳יל יהיה את התירוץ שהיא צריכה כדי לעצור אותו. ״שנינו בצבא הרי, שנינו ׳אחים לנשק׳. אחרת לא הייתי מתאמץ כול כל להתנצל, אבל הוא משפחה, ולמשפחה תמיד עוזרים, לא משנה במה הם צריכים עזרה״ הוא אומר ומבטו ננעץ כסכין אל עבר השולחן והפנקס הקטן שבידו של האיש. החוסר במנגינה ברקע מאפשר להרגיש את המתח באוויר, את כול הסכנה שנמצאת במרחק הקטנטן בין שני האנשים.

מת׳יו לא היה חסר רסן כמו שאנשים חשבו, אבל מת׳יו בעצמו חיזק את התפיסה שהוא חסר רסן- כאשר אנשים ראו אותו כברברי חסר מעצורים, זה נתן לו יתרון כנגדם.

thatKika · 9 יוני 2018

קון

"כן, אני פנוי לעבודה רצינית." המבריח לא מראה שום שינוי בפניו, שעדיין מזכירות חרק מוזר. "אבל אני לא מנסה להרוג את עצמי, אז לפני שאני מתחייב למשהו אני רוצה לשמוע את כל הפרטים. מה העבודה? איפה היא תתרחש? מי מעורב בעבודה?"
הוא נאנח ומחכך את כפות ידיו האחת באחרת. "תשמע, זו לא עבודה פשוטה. יש סיבה לזה שאני בא אליך ולא משתמש רק באנשים שלי - וזה בגלל שחלק מהם לא מוכן לעשות את זה. דיברתי עם קיילב, והוא אמר לי לבוא לדבר אתך." הוא עובר לגרד את אחורי ראשו. "הוא אמר שהוא סומך עליך לשמור סוד גם בתנאים… מסובכים."

וויליאם

IN
כשאתה מתחיל ליישר את המקומות שלא אמורים לבלוט באף שלו, סטוארט בועט מתוך אינסטינקט ופוגע ברגל שלך, קצת מתחת לברך. אתה מתעלם כמיטב יכולתך מהכאב ומצליח לסיים את ההליך. אחרי שאתה מדביק לו את הפלסטר, הוא ממשש בעדינות את אפו, כמו מוודא שהכל אכן חזר לנורמה.
"זהו, לך לישון. יש לך משמרת בוקר." אתה אומר, ובתגובה סטו מעווה את פניו. הוא משלב את ידיו בהפגנתיות וצונח נמוך יותר במקומו על הכיסא.
"אני לא צריך את המשמרת!" הוא אומר בקול, ומחווה בידו אל עבר ערימת התלושים על השולחן. "אני מסודר! חוץ מזה שגם בלי התלושים האלה, שנינו יודעים שאתה מרוויח הרבה מעבר למה שאתה צריך." אתה חש את ההשפעה של אמה בדברים שלו, של הדעה שלה על מערכת חלוקת המשאבים המשוחדת וחסרת ההגינות של האזור הבטוח. "זה לא שאתה עושה משהו עם התלושים חוץ מלשתות. ואם לך מותר לשתות, אז לי מותר להרוויח מהצד במקום ללכת למשמרת הדפוקה הזאת." המבט בעיניים שלו נחוש.
אתה מרגיש את הרגל שסטו בעט בה בטעות מפעמת בגלים עמומים של כאב שהולכים ונחלשים.

META
וויליאם הצליח בביצוע הפעולה לפי תוצאות הזריקה, אך ספג שתי נקודות סטרס של נזק בעץ הפיזי.

אלסי

"ברור… אני תמיד חושבת עליך דברים טובים..." את אומרת, ומביטה הצידה. בזוית העין את מבחינה בו איכשהו מאדים עוד יותר, ומהנהן לעצמו קלות, כמו מנסה להרגיע את עצמו או לשכנע את עצמו שזה אכן קורה. הוא לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא מדבר שוב, כמו מאפס את עצמו.
"את רוצה - אממ, את רוצה לקנות מים?" הוא מושיט בקבוק לעברך. "בשבילך, בשלושה תלושים לבקבוק?"
בדרך כלל, המחיר הוא חמישה תלושים לבקבוק, שבחלוקה דקדקנית יכול להספיק לשלושה ימים, בהם את עם העבודה במטבח מרוויחה תשעה תלושים סך הכל. לא זול, אמנם, אבל הכרחי. גם ככה רוב הכסף שטוני מרוויח הולך, לפי מה שהוא הספיק לספר לך, לבחור שמטפל במים ומוודא שהם נקיים מספיק. הוא זקן ולא הרבה רוצים לקנות ממנו, לעומת טוני הצעיר והחברותי. מבחינת אחוזים, רק כשלושים אחוז מהתלושים הולכים לטוני, עם עיגול כלפי מטה.מצד שני, זו לא עבודה קשה והוא עובד רק כל עוד יש לו בקבוקים למכור, מה שאומר שברוב הימים הוא אפילו לא עובד יותר מארבע שעות.

ג'יל ומתיו

מתיו נתקע בחייל מהמודיעין, והוא מוציא צליל מופתע קטן לפני שהוא מתאזן שוב, ומביט בו במבט ספק מבולבל ספק מפוחד. "אני מצטער, לא ראיתי אותך שם," מתיו אומר בקור. אתם קולטים את פניו של החייל מתעוות באי נוחות.
"אבל אולי אני אוכל להתנצל ולעזור לך. בכול זאת, על פי המבט שלך מקודם נראה שאתה צריך ממני משהו, אני צודק?" כעת המבט של מתיו הופך מרושע ממש, ואותו מבט של החייל נוטה לכיוון המפוחד. "אולי תוכל לומר לי איך אני יכול להתנצל על כול העניין הזה."
לפני שהוא מספיק להגיב, ג'יל מכבה את הג'וקבוקס, והשיחות של אלה שעדיין נוכחים בוולהאלה בשעה זו נחתכות אל תוך דממה מתוחה. היא יוצרת קשר עין זריז עם הנוכחים, וחוזרת לסיטואציה מולה. "מתיו, הרגע." היא מסמנת בתנועה עדינה לריאן שיתרחק, "אתה יודע שאני לא אוהבת כאשר מטרידים לקוחות שלי.
ריאן מציית, ולוקח צעד וחצי הצידה, רחוק יותר ממתיו, ומכחכח בגרונו כאילו הוא עומד לומר משהו, אבל לא מספיק לפני שמתיו ממשיך לדבר.
״ולמה שאטריד אותו?״ שואל מתיו, על פניו הבעה מחויכת שכמעט מתגרה בג'יל. אחרי הכל, בנתיים הוא לא עשה שום דבר שיגרום לה להעיף אותו מהמסבאה. ״שנינו בצבא הרי, שנינו ׳אחים לנשק׳. אחרת לא הייתי מתאמץ כול כל להתנצל, אבל הוא משפחה, ולמשפחה תמיד עוזרים, לא משנה במה הם צריכים עזרה." מבטו של מתיו מתמקד בפנקס של ריאן, שמתופף על הפנקס באצבעותיו בטורדניות.
"א-אני צריך ללכת…" ריאן אומר. מבטו עובר ממתיו לג'יל באיטיות. "המפקד פוקס יחזור להמשיך את השיחה הזאת מ-מחר, אני מאמין." מבטו חוזר למתיו. "לילה טוב." הוא אומר, ומתחיל לתלוש חלק מהעמוד בפנקס שלו באיטיות. המבט על פניו חסר הבעה, כאילו יותר מדי דברים עוברים במוח שלו בו זמנית והפנים שלו לא עומדות בקצב ובמקום עומדות במקום נירטלי.
כשהוא מסיים, הוא מושיט למתיו את החלק בעמוד שמציין שמתיו נכח שם בשעה שלוש לפנות בוקר.

העוג הברברי · 9 יוני 2018

IN
״תבוא שוב״ אומר לו מת׳יו ומרים את הכוס שלו בחיוך מרושע, קורע את חתיכת הנייר וזורק את הפיסות הקטנות שלה במאפרה. ״להשיג חברים זה קשה״ הוא אומר לג׳יל בקול מעצבן בעודו משאיר שני תלושים על הדלפק- אחד לתשלום ואחד לטיפ.

הוא מעביר יד על הסכין שלו ועל הרובה שלו, מרגיש את הביטחון העצמי שלו עולה, ושותה את מה שנשאר מהמשקה בשוט בודד. ״להתראות ג׳יל״ הוא אומר ויוצא מהפונדק, מוציא עוד סיגרחה, מדליק ומכניס לפה, ומסתכל אל האופק, מסתובב ברחוב בלילה ומחפש איזה עניין בין החומות האלו, לפני שיפרוש לישון פשוט.

Jägermeister · 10 יוני 2018

thatKika אמר/ה:
וויליאם

IN
כשאתה מתחיל ליישר את המקומות שלא אמורים לבלוט באף שלו, סטוארט בועט מתוך אינסטינקט ופוגע ברגל שלך, קצת מתחת לברך. אתה מתעלם כמיטב יכולתך מהכאב ומצליח לסיים את ההליך. אחרי שאתה מדביק לו את הפלסטר, הוא ממשש בעדינות את אפו, כמו מוודא שהכל אכן חזר לנורמה.
"זהו, לך לישון. יש לך משמרת בוקר." אתה אומר, ובתגובה סטו מעווה את פניו. הוא משלב את ידיו בהפגנתיות וצונח נמוך יותר במקומו על הכיסא.
"אני לא צריך את המשמרת!" הוא אומר בקול, ומחווה בידו אל עבר ערימת התלושים על השולחן. "אני מסודר! חוץ מזה שגם בלי התלושים האלה, שנינו יודעים שאתה מרוויח הרבה מעבר למה שאתה צריך." אתה חש את ההשפעה של אמה בדברים שלו, של הדעה שלה על מערכת חלוקת המשאבים המשוחדת וחסרת ההגינות של האזור הבטוח. "זה לא שאתה עושה משהו עם התלושים חוץ מלשתות. ואם לך מותר לשתות, אז לי מותר להרוויח מהצד במקום ללכת למשמרת הדפוקה הזאת." המבט בעיניים שלו נחוש.
אתה מרגיש את הרגל שסטו בעט בה בטעות מפעמת בגלים עמומים של כאב שהולכים ונחלשים.

META
וויליאם הצליח בביצוע הפעולה לפי תוצאות הזריקה, אך ספג שתי נקודות סטרס של נזק בעץ הפיזי.

"זו לא בקשה, סטיוארט. אתה הולך למשמרת הזו." אני מודיע לו לאחר שאני מחזיר את הערכה למקומה, מסתובב אליו ומוסיף, "אתה צריך מסגרת." תוך כדי שאני מושך באפי, רומז לו את הסיבה. אני מודע לכך שהוא יודע את דעתי על הספורט שהוא עוסק בו, ניהלנו שיחות דומות לזו, אבל הפעם אין לי כוח לויכוח הזה -- רוב בקבוק הויסקי שקניתי נשפך, כואב לי הראש ובנוסף לכך הברך שלי כואבת. רק לגמור עם זה.
מונע ממנו לענות, אני מיד ממשיך תוך כדי שאני מתקדם לעברו, "אין שום ערך לתלושים האלה. הם מסמלים את חלקך בחברה, איזה ערך אתה מעניק לה. מה אתה עושה למענה." מביט לו בעיניים, "~הקרבות~ שאתה לוקח בהם חלק. אתה יודע היכן הם יעילים?" אני שואל ומיד עונה, לא נותן לו הזדמנות להשיב, "בצבא. אם אתה רוצה, אני אדבר עם ידידיי בצבא ותלך לשרת. אם אשמע מארתור שאתה לא היית במשמרת הבוקר הזו, אבין שאתה רוצה ללכת לצבא." אני פוסק והולך חזרה לחדר.

Qurrion · 10 יוני 2018

ג'יל ומתיו:

"תגיד לפוקס שלא יצא מדרכו וימהר להגיע לכאן, הממזר מרים סקנדל ענקי כל פעם שאני מסרבת להגיש לו משקאות בחינם." אומרת ג'יל לריאן ומפעילה מחדש את הג'ובוקס, והפעם בוחרת בתקליט מעט יותר קצבי ושמח, להרגיע את הרוחות בבר. "תבוא מתישהו בנסיבות יותר טובות, ריאן, לא רק בענייני הצבא. יכול להיות זה ירפא את הדיכאון שלי מלראות את הפרצוף שלך." היא מוסיפה בהלצה קטנה ודוחפת את הילד המפוחד לדרכו, לפני שילכלך את רצפת הפרקט שלה בשתן שלו.

"מת'יו!" ג'יל קוראת לחייל רגע לפני שהוא מגיע אל דלת הכניסה. היא יוצאת מאחורי הבר וניגשת אליו בצעדים מהירים ככל שהעקבים השחורים שלה מאפשרים לה, ומניחה יד על כתפו, מעשה יחסית אישי שהיא ניסתה לבצע מספר פעמים, אך נמנעה מלהשלים אותם עד כה ממבוכה או מהתנגדותו של מת'יו. "שמור על עצמך, מת'יו. היא אומרת לו בשקט, מביטה היישר לתוך עיניו, ועצב מעורבב עם חוכמה וניסיון חיים משתקפים בעיניים שלה. "לא כל העולם חייב להיות האויב שלך, אתה יודע? אל תדחוף אותי הרחק מהחיים שלך, בבקשה."
היא מיד עוזבת את כתפו לאחר מילים אלו, ומושיטה לו חפץ קטן ונוצץ בצבע כסף: מפתח.
"אם אתה אי-פעם צריך מקום ללכת אליו, אני כאן."

ג'וני · 10 יוני 2018

קון

אם הוא מתחמק ממתן תשובות לשאלות שלי משהו פה מסריח, הוא אפילו לא מוכן לתת מידע חדש על המשימה ומי משתתף בה.
"אני לא יודע עם מי אתה רגיל לעבוד, אבל אם אתה רוצה לעבוד איתי אתה תצטרך לתת לי מידע על המשימה ואם קיילב אמר לך לדבר איתי, אז הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר. אם אתה לא מוכן לעשות את זה, אז אולי מוטב שניפרד עכשיו כידידים." אני מנסה לשמור על ידידותיות מסוימת, כלומר הוא בן אדם שמבקש עזרה ומציע לי עבודה, אבל זה לא אומר שאחרי שחיכיתי לו שלושה ימים אני אמור להמשיך לתת לו למשוך אותי באף כשהוא לא מוכן לומר אם מי אני אעבוד במהלך המשימה ומהי בכלל המשימה.

Darthsphere · 10 יוני 2018

thatKika אמר/ה:
אלסי

"ברור… אני תמיד חושבת עליך דברים טובים..." את אומרת, ומביטה הצידה. בזוית העין את מבחינה בו איכשהו מאדים עוד יותר, ומהנהן לעצמו קלות, כמו מנסה להרגיע את עצמו או לשכנע את עצמו שזה אכן קורה. הוא לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא מדבר שוב, כמו מאפס את עצמו.
"את רוצה - אממ, את רוצה לקנות מים?" הוא מושיט בקבוק לעברך. "בשבילך, בשלושה תלושים לבקבוק?"
בדרך כלל, המחיר הוא חמישה תלושים לבקבוק, שבחלוקה דקדקנית יכול להספיק לשלושה ימים, בהם את עם העבודה במטבח מרוויחה תשעה תלושים סך הכל. לא זול, אמנם, אבל הכרחי. גם ככה רוב הכסף שטוני מרוויח הולך, לפי מה שהוא הספיק לספר לך, לבחור שמטפל במים ומוודא שהם נקיים מספיק. הוא זקן ולא הרבה רוצים לקנות ממנו, לעומת טוני הצעיר והחברותי. מבחינת אחוזים, רק כשלושים אחוז מהתלושים הולכים לטוני, עם עיגול כלפי מטה. מצד שני, זו לא עבודה קשה והוא עובד רק כל עוד יש לו בקבוקים למכור, מה שאומר שברוב הימים הוא אפילו לא עובד יותר מארבע שעות.

והמנצח בתחרות הסומק השנתית של האזור הבטוח הוא… היא… הוא... טוני! הפנים שלו כמו מזנקות משלושים אחוזי סומק לתשעים אחוזים, בפחות משלוש שניות. הישג מרשים, ואני אפילו יותר בטוחה עכשיו שהגיע הרגע. שהיום טוני הולך לאזור אומץ ולהיות מספיק בטוח במתח בינינו - להציע לי לשבת איתו פעם אחת לארוחת ערב! על חשבונו! או משהו דומה לזה. כמות התלושים שהוא עומד לחסוך לי…
והנה - העיניים שלי עוד מושפלות, אבל הן עוקבות בתזזית אחרי פניו, רואות אותו נושם עמוק, אוסף את הביטחון העצמי שלו. יופי, אני כבר יודעת מה הולכות להיות המילים שהוא יגיד - אלסי, את רוצה - אמ… אולי נשב שנינו? זאת אומרת, בצהריים? נאכל… יחד? - ואני אעמיד פנים שאני מתלבטת, אולי אפילו קצת אסמיק, אבל בסוף - כמובן! - אענה לו כן, בטח. משעמם מאוד, רגיל וצפוי להחריד. אני לא יכולה לחכות שזה יקרה.
"את רוצה - אממ, את רוצה לקנות מים?"
שתיקה.
מה. חבר, אתה לא רציני. איך זה יכול להיות שהוא עדיין מתבייש אחרי כל מה שעשיתי? אולי הוא לא שווה את הזמן שלי אחרי הכל?
"- בשלושה תלושים לבקבוק?"
אני ממצמצת ושוקלת את העניין. טוני ידידי, אולי אתה שימושי אחרי הכל? אני יודעת שזו הקרבה לא פשוטה לטוני, שגם לו יש מישהו שמקצץ לו מהרווח, גם אם אצלו זה מגיע עם דרישות התפקיד. הבחור שמטפל במים לוקח את החלק העבה יותר. שלושה תלושים הם כמעט חצי מחיר, מכה קשה למשכורת של טוני, שגם ככה לא עובד הרבה שעות כל יום. מנגד, אני אוכל להשתמש בבקבוק הזה לשלושה ימים לפחות, וזה אפילו לא כולל מים למקלחת; אם אני לא טועה, ירד גשם לא מזמן. זה חיסכון לא קטן בתלושים, כזה שיכול לעזור לי הלאה.
אני מחייכת; חיוך מתוק, אסירת תודה. אני מקפידה לעפעף פעמיים תוך כדי שאני אומרת, "זה ממש נחמד מצדך! אני אשמח." אני מחפשת אחר התלושים שלי, מרוצה מהרווח הקטן שכבר זכיתי בו היום.

העוג הברברי · 17 יוני 2018

IN
מת'יו מסתכל על ג'יל, מבט כועס על פניו, והוא דוחה את המפתח. "אם לא אמצא עוד אויבים בעולם, זה סימן שהעולם הפך למשעמם מידי בשבילי" הוא אומר ומתקדם קדימה "את תישארי בבר ותמשיכי לדבר על רגשות, ואני אמשיך לירות בראש של נגועים בקצב של 850 כדורים לדקה, וככה כול אחד מאיתנו יעשה את מה שהוא טוב בו, מה שגורם לו לחיות" הוא אומר ומלטף את הנשק שהוא נושא קשור אליו, ה-M4 הצבאי שלו.

הוא לא התכוון להיות עד כדי כך לא נחמד לג'יל, אבל החיים מאחורי החומות הוציאו ממנו את הצד המכוער של האישיות שלו, או שמה יש לומר- היותר מכוער מהרגיל. מת'יו פשוט חיפש עכשיו משהו שיעסיק אותו, הסתכל אל האופק, אל החופש שמאחורי החומות האלו. הוא קיווה שהוא יקבל משימה צבאית בקרוב, משהו שינצל את הכישורים שלו, משהו שייתן לו חופש מהתחושה החונקת שאחזה בו בכול הזמן האחרון.

thatKika · 7 יולי 2018

אלסי

את עוברת על הדברים בראשך כמה שניות ארוכות, בהן טוני מתאמץ מאוד להישיר מבט רק לעבר עינייך ולא לסטות מטה, ולבסוף מחייכת. הוא משיב מיד לחיוך בחיוך קטן משלו, באופן שנראה כמעט ולא מודע. את נוברת בתיק ומוצאת את התלושים שלך. כרגע נמצאים ברשותך שבעה תלושים.

וויליאם

אתה מניח את ערכת העזרה הראשונה בחזרה למקום, "זו לא בקשה, סטיוארט. אתה הולך למשמרת הזו." אתה אומר. "אתה צריך מסגרת." סטוארט זז באי נוחות כשאתה מושך באפך קלות. הוא עומד לענות, ממלא את הריאות אויר לפני שזרם של מילים יזרום מפיו, אבל אתה לא מאפשר לו. "אין שום ערך לתלושים האלה. הם מסמלים את חלקך בחברה, איזה ערך אתה מעניק לה. מה אתה עושה למענה." אתה עומד קרוב אליו כעת, ומישיר מבט לעיניו, "ה'קרבות' שאתה לוקח בהם חלק. אתה יודע היכן הם יעילים?" אבל אתה לא מחכה לתשובה ממנו, "בצבא. אם אתה רוצה, אני אדבר עם ידידיי בצבא ותלך לשרת. אם אשמע מארתור שאתה לא היית במשמרת הבוקר הזו, אבין שאתה רוצה ללכת לצבא." אתה פוסק וחוזר לחדר. אתה שומע קול חבטה עמום שמלווה באנקה שקטה, מוחנקת. סטו חוזר לחדר שלו בהפגנתיות, בצעדים כבדים ורועשים, וטורק את הדלת אחריו.
אתה לא מצליח להירדם בשעה וחצי שעוקבת למאורע לפני שמכשיר הקשר בסמוך אליך מתעורר ואתה שומע את אחד החיילים שעובדים תחתיך מודיע לך על אירוע שהתרחש כשמונה ק"מ מהאזור הבטוח.
"מדובר ב…" החייל מהסס, "כוויות? הם הגיעו ליעד באופן רגלי, אבל פגשו בכוח עוין שנושא בקבוקי תבערה." הוא שותק במשך כמה רגעים, כמו קורא שוב את ההודעה שהוא עצמו כתב אחרי הדיווח הראשוני. "הם אמורים להגיע בעשר הדקות הקרובות."

מתיו

כמו בכוונה, הרחובות בחוץ ריקים מדברים מעניינים. מעבר לחייל המזדמן שעושה סיור ומתעלם מהעובדה שאתה בחוץ, שיכור, ובבירור לא בעת ביצוע התפקיד שלך.אפילו קולות הפיצוץ שהדהדו קודם לכן דממו וכעת רק הצרצרים ממלאים את הדממה. מדי פעם צליל יריה מפלח את השקט הטעון. עוד נגוע מחוסל.

ג'יל

"את תישארי בבר ותמשיכי לדבר על רגשות, ואני אמשיך לירות בראש של נגועים בקצב של 850 כדורים לדקה, וככה כל אחד מאיתנו יעשה את מה שהוא טוב בו, מה שגורם לו לחיות." אומר מתיו לפני שהוא יוצא, ושקט יחסי חוזר למסבאה.שני החיילים עומדים בסמוך לדלפק עם תלושים בידיהם, מוכנים לשלם על המשקאות וללכת הביתה.
יחד עם התסכול שמתיו גורם לו, באה גם עייפות עמוקה יותר מהרגיל. "זה היה קרוב," את שומעת את אחד החיילים אומר ומגחך.

קון

"אני לא יודע עם מי אתה רגיל לעבוד, אבל אם אתה רוצה לעבוד איתי אתה תצטרך לתת לי מידע על המשימה ואם קיילב אמר לך לדבר איתי, אז הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר. אם אתה לא מוכן לעשות את זה, אז אולי מוטב שניפרד עכשיו כידידים." אתה שומר על נימה ידידותית מספיק, ונראה שזה משפיע. המבריח לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא מתחיל לדבר.
"אני בטוח שהספקת לחזות במדורות במרחק," הוא מתחיל. אכן, המדורות הן מחזה שקשה להתעלם ממנו אם גרים בקומה גבוהה מספיק כדי לראות מעבר לחומה. מי שלא גר מספיק גבוה, שומע על הנושא משכנים, מחברים לעבודה, מכל אחד. מדורות גדולות, כל אחת דולקת במשך כמה ימים לפני שהן זזות. יש הטוענים שהמדורות זזות קרוב יותר ויותר לאזור הבטוח. "יש לי שני בחורים שהלכו לבדוק את העניין. הם עשו עיקוף די גדול כדי לא להיתקל באלה שמדליקים את המדורות, ובגלל שהם היו צוות קטן כל כך הם הצליחו להתחמק גם מקבוצות שודדים אחרות באזור. הם מצאו מקום אחד, איפה שהמדורה הראשונה היתה, שנראה כמו סוג של בסיס. המקום היה כמעט ריק, למעט כמה אנשים בבגדים מוזרים בצבע אדום ששמרו על האזור. זה נראה כמו מחסן נשק מזדמן, כאילו הם הולכים לחזור אליו מתישהו אבל כרגע מעדיפים שלא לסחוב את כל התחמושת שלהם אתם."
הוא בולע בקול רם. "אם נמהר, נוכל להשתלט על הכוח הקטן שהם הציבו שם, לקחת חלק נכבד מהנשקים והתחמושת, לעוף משם וגם להחליש איום פוטנציאלי וגם להרוויח."

Qurrion · 7 יולי 2018

ג'יל:

ג'יל לוקחת את התלושים של החיילים ומכניסה אותם לקופת הברזל הקטנה שלה, ונועלת אותה בחזרה במפתח, ואז מוציאה את פנקסה ורושמת את הקבלות לחיילים, נעצרת לשנייה על מנת להציץ על המגנט הארוך שנמצא מאחורי הבר, עליו היא הדביקה את ההזמנות של כל אחד.
"לא הייתם צוחקים אילו הייתם בנעליים שלו." אומרת ג'יל ונועצת בשני החיילים מבט מקפיא.
אנשים דיברו בבר שלה, והיא שמעה את השמועות על הנער שגדל מחוץ לחומות, והגיע לבוסטון כאשר עדר נגועים נמצא על עקבותיו. היא מעולם לא ראתה אפילו "סטוקר", אולי "רץ" אחד או שניים שהצבא נכשל לזהות בזמן, אבל עדר שלם? לבחור היה את המזל של השטן. לא פלא שהוא היה כל-כך מרוחק ואגרסיבי, אחרי מה שהוא עבר.
"לכו תבדקו אם יש התקדמות כלשהי בסוגיית הפיצוצים, אם יש לכם זמן לבזבז כאן אז עדיף שתנצלו אותו על משהו באמת שימושי." היא אומרת להם באגביות וחוזרת לסדר את כל הכלים במקומם.

הגיעה שעת הסגירה.

העוג הברברי · 14 יולי 2018

IN
מת'יו העצבני מקנא בכול אלו שכרגע נלחמים בנגועים, באלו שכרגע נמצאים בלב האקשן. הוא מדליק סיגריה בחשכה, שתאיר את דרכו, ומתקדם חזרה אל עבר המגורים שלו. הוא מקווה שישלחו אותו למשימה בקרוב, הוא לא יודע כמה זמן עוד הוא יוכל להיות כלוא בחומות האלו.

כשהוא מסיים את הסיגריה, הוא זורק את הבדל ברחוב בלי הרבה הבחנה, אפילו לא טורח לדרוך עליו, ממשיך להתקדם קדימה.

Darthsphere · 22 יולי 2018

thatKika אמר/ה:
אלסי

את עוברת על הדברים בראשך כמה שניות ארוכות, בהן טוני מתאמץ מאוד להישיר מבט רק לעבר עינייך ולא לסטות מטה, ולבסוף מחייכת. הוא משיב מיד לחיוך בחיוך קטן משלו, באופן שנראה כמעט ולא מודע. את נוברת בתיק ומוצאת את התלושים שלך. כרגע נמצאים ברשותך שבעה תלושים.

טוני מחייך אליי בחזרה מיד כשאני עונה בחיוב; הוא לא נראה מודע לעצמו בשום צורה, ואני מרגישה איך מיציתי את השיח איתו. ככה זה כשסומכים על ילדים. הוא אמנם מתאמץ מאוד להיראות כאילו הוא יודע מה הוא עושה, אבל אני לא מסוגלת יותר לעמוד ולדבר איתו כשהוא מסמיק ומתבייש ולא עושה מה שאני מכוונת אותו כל כך טוב לעשות. אולי טוב שהעניין מסתכם כרגע בבקבוק מים. אני ממילא מאחרת למשמרת שלי.
אני מגששת בתיק שלי, תיק גב מעור משופשף ובלוי עם אבזמי מתכת כבדים, שלא מכיל תמיד כל כך הרבה אבל ניחן בתכונה הכה חשובה של בליעת תכולתו והסתרתה, שמסייעת בעיקר לתסכול של המחפש בו. כמו רוב הדברים שבבעלותי, הוא שריד של החיים הקודמים של אמא, שלקחה איתה רק את הדברים הלא-חשובים, בלי לדעת שלטווח הארוך כל אלו יהיו כל כך נחוצים. אני יודעת בדיוק איפה למצוא את התלושים שלי; שלא כמו שאר האנשים שעלולים לחטט בתיק שלי בכוונה למצוא בו דברים שווי-גניבה, אני מודעת הן לאופי החמקמק של דברים שנקלעים לחלל המרכזי של התיק כמו גם את כל הפינות הנסתרות בו בהן אף אחד לא ידע לחפש. למרות זאת, אני משקיעה כמה שניות של גישוש בתא הגדול והריק למדי של התיק. תהנה מההצגה. אני אפילו משרבבת את קצה הלשון שלי החוצה, נשוכה בין שיניי, כדי להשלים את המראה המרוכז.
לאחר מכן אני פותחת את אחד הכיסים הפנימיים ושולפת שלושה תלושים מתוך הצרור שלי. אני לעולם לא משאירה אותם בבית, פעם מחשש שאמא תעשה בהם איזה שימוש הזוי ומיותר והיום יותר מתוך הרגל. אני שוקלת להשמיע רעש חמוד שיגלה גם לטוני שמצאתי, אבל אני חושבת שעשיתי מעל ומעבר כדי לקנות אותו להפעם. אני מגישה לו את התלושים בפנים נעימים, לא בדיוק מחייכת אבל ללא ספק לא-לא מחייכת. "הנה, שלושה תלושים."

Jägermeister · 6 אוגוסט 2018

thatKika אמר/ה:
וויליאם

אתה מניח את ערכת העזרה הראשונה בחזרה למקום, "זו לא בקשה, סטיוארט. אתה הולך למשמרת הזו." אתה אומר. "אתה צריך מסגרת." סטוארט זז באי נוחות כשאתה מושך באפך קלות. הוא עומד לענות, ממלא את הריאות אויר לפני שזרם של מילים יזרום מפיו, אבל אתה לא מאפשר לו. "אין שום ערך לתלושים האלה. הם מסמלים את חלקך בחברה, איזה ערך אתה מעניק לה. מה אתה עושה למענה." אתה עומד קרוב אליו כעת, ומישיר מבט לעיניו, "ה'קרבות' שאתה לוקח בהם חלק. אתה יודע היכן הם יעילים?" אבל אתה לא מחכה לתשובה ממנו, "בצבא. אם אתה רוצה, אני אדבר עם ידידיי בצבא ותלך לשרת. אם אשמע מארתור שאתה לא היית במשמרת הבוקר הזו, אבין שאתה רוצה ללכת לצבא." אתה פוסק וחוזר לחדר. אתה שומע קול חבטה עמום שמלווה באנקה שקטה, מוחנקת. סטו חוזר לחדר שלו בהפגנתיות, בצעדים כבדים ורועשים, וטורק את הדלת אחריו.
אתה לא מצליח להירדם בשעה וחצי שעוקבת למאורע לפני שמכשיר הקשר בסמוך אליך מתעורר ואתה שומע את אחד החיילים שעובדים תחתיך מודיע לך על אירוע שהתרחש כשמונה ק"מ מהאזור הבטוח.
"מדובר ב…" החייל מהסס, "כוויות? הם הגיעו ליעד באופן רגלי, אבל פגשו בכוח עוין שנושא בקבוקי תבערה." הוא שותק במשך כמה רגעים, כמו קורא שוב את ההודעה שהוא עצמו כתב אחרי הדיווח הראשוני. "הם אמורים להגיע בעשר הדקות הקרובות."

אני חוזר לחדר ונשכב במיטה, בוהה בתקרה ונאנח כשקול חבטה עמום המלווה באנקה שקטה נשמע ברקע. 'מדוע הם מנסים להילחם בי?' אני מהרהר לעצמי בחוסר הבנה, הדברים שנאלצתי לעשות ושהאנושות נאלצת לעשות בשביל לשרוד הם נוראים ואיומים, זה נכון. אבל בשביל לשרוד ולתת ביטחון לאנשים צריכים להקריב לעתים את האנושיות שלנו, אי-אפשר להמשיך לחיות בבערות שכזו ולנסות לשמור על ערכים ישנים, בדיוק בשביל זה הצבא כאן, לעניק לנו את הביטחון הדרוש כדי שתיהיה לנו הפריווילגיה לחיות לפי הערכים הישנים הללו.
'אני לא מאשים אותם, באמת שלא.' אני מסכם שאני עובר לישיבה ומביט בבקבוק הויסקי הכמעט רק במרכז שלולית ויסקי, 'הם עוד היו ילדים כשהכל התחיל. הם לא הספיקו לחוות את החיים כפי שהיו לפני שהמגפה החלה.' מחשבותיי ממשיכות לרוץ כשלפתע מכשיר הקשר הסמוך אליי מתעורר וקול אחד החובשים הצבאיים (? או שהוא סתם חייל?) נשמע ברקע ומודיע לי על אירוע שהתרחש מחוץ לאזור המוגן.
"כוויות? או משהו אחר, חייל? האם מדובר בחיילים? בכמה מדובר? מה מצב הכוויות" אני שואל אותו תוך כדי שאני מחליף חולצה ומתקדם לעבר היציאה, לא שוכח להסתכל בחדר של סטיוארט לראות אם הוא ישן, ואם הוא ישן אני מעיר אותו בבעיטה קלה במעקה המיטה ומעדכן אותו שאני יוצא לטפל באירוע ומורה לו לקום ולהתארגן לעבור, ואם הוא ער, אז אני מוותר על הבעיטה במעקה המיטה ופשוט מעדכן אותו.
"תתחיל טיפול בעזרת מים פושרים, שלא יהיו כמעלה מתחת לטמפרטורת החדר (בין 20 ל-25 מעלות), מרח עליהם תחשירים ומשחות אנטיביוטיות לטיפול ראשוני בכוויות." אני לוקח אוויר בין ההוראות, "אם הם צריכים שתלי עור תכין לי את חדר הניתוח." אני מסיים.
אני לא מנתח פלסטי, אבל יצא לי במשך ה-10 שנים שאני מתפקד כרופא ראשי באזור המוגן לעשות פרצדורות כאלה.
אני יוצא מהבית וממהר ככול שאני יכול לכיוון.

ג'וני · 6 אוגוסט 2018

קון

"אממ, זה נשמע יחסית פשוט." אני אומר כדי להרוויח מעט זמן לחשוב, מנסה להיזכר אם אני שמעתי על יחידה כלשהי המשתמשת במדים אדומים ולאתר את מה שהוא לא מספר לי. "זה נשמע כמו עבודה שכמעט כל אחד בבוסטון יקפוץ עליה, אלא אם כאן הצוות ההוא גילה את האנשים שלך או שהם היו חמושים במשהו מיוחד?" אני מנסח את החלק האחרון בשאלה.
"בכל מקרה, מה התכנית? מתי אני צריך להחזיר לך תשובה, מי ומתי יוצאים למשימה ועם איזה ציוד?" אם הוא לא ירצה תשובה מיידית אני אוכל לשאול כמה שאלות בסביבה ולשמוע את מה שאינו מספר. בנוסף, אני גם אוכל לברר מי הולך למשימה הזאת ולמה הוא לא מוכן לספר לי על זה...

[TEotW System] האחרונים - עץ משחק [5/5]

ג'וני

פונדקאי ותיק

Qurrion

פונדקאי ותיק

העוג הברברי

פונדקאי ותיק

thatKika

פונדקאי מהשורה

העוג הברברי

פונדקאי ותיק

Jägermeister

פונדקאי מהשורה

Qurrion

פונדקאי ותיק

ג'וני

פונדקאי ותיק

Darthsphere

פונדקאי חדש

העוג הברברי

פונדקאי ותיק

thatKika

פונדקאי מהשורה

Qurrion

פונדקאי ותיק

העוג הברברי

פונדקאי ותיק

Darthsphere

פונדקאי חדש

Jägermeister

פונדקאי מהשורה

ג'וני

פונדקאי ותיק

נושאים חדשים