לא הבנתי מה יש בחדר...
בני המפלצות -עץ משחק [3/3] (חופשיטה,פנטזיה) - גמרנו
- מחבר/ת הנושא dragonitzan
- תאריך התחלה
זה חדר קטן עם הרבה ארונות, מלאים ברעלים, בקבוקים משונים, כלי נשק וכו'.
פריטיגר נכנס לחדר, חצי-מתפעל וחצי-מלא-חלחלה. ''אז אלה הרגו את כולם, אה?'', הוא אומר. ''גברים, נשים, ילדים. למען האלים, מה עשו לך רע ילדיו ואשתו של הרוזן פיטרגו המסכן?'', הוא משוטט בחדר, מחפש כידוני הטלה, בעודו נוטל כמה בקבוקוני רעל וארס מהארונות. הוא מורח את הרעלים על חרבו, מגביר את קטלניותה בצורה מפחידה. ''לפחות המסכן לא יצטרך לגסוס בייסורים או להיות נכה לכל החיים'', הוא אומר לעצמו.
אלישע
"מה אנחנו עושים ולמה?" שואלת מונה.
הוא יודע עליך הכל.
"מה אנחנו עושים ולמה?" שואלת מונה.
In
"בתור התחלה..." קאגה נעלם וערבע ממנו מופיעים מסביב לונה כשכול אחד מהם מצמיד אקדח קשת נטען לראושה וסכין לצוורה, העיניים שלהם עצומות אך נראה שהן זוהרות מתחת לעפעפיים "למה שלא תספר לי איך אתה יודע על החוזה הזה? מעולם לא סיפרתי לך עליו" ערבעת הדמויות מחייכות "אם תשקר לי או אם מישהו יזוז אפילו חצי סנטימטר אני אהרוג אותה, אז תתחיל לשפוך"
Out
dragonitzan
"בתור התחלה..." קאגה נעלם וערבע ממנו מופיעים מסביב לונה כשכול אחד מהם מצמיד אקדח קשת נטען לראושה וסכין לצוורה, העיניים שלהם עצומות אך נראה שהן זוהרות מתחת לעפעפיים "למה שלא תספר לי איך אתה יודע על החוזה הזה? מעולם לא סיפרתי לך עליו" ערבעת הדמויות מחייכות "אם תשקר לי או אם מישהו יזוז אפילו חצי סנטימטר אני אהרוג אותה, אז תתחיל לשפוך"
Out
dragonitzan
אני האחד שעומד אם זווית הראייה שמשקיפה על כול האחרים, העיניים שלי עצומות אבל הודות לקריית הפרא שלי אני עדיין יכול לראות את השאר וגם להיות חסין להשפעת המבט של הח'אן.
ניצן
פרטי החוזה?
ח'אן
אלישע
אנונימי שכר אותו כדי לאיים על הרוזן כדי שיחזיר חוב. כשזה לא קרה, הוא רצח לרוזן את כל משפחתו וילדיו.
אלישע
בחוזה הזה, שכרו אותך לאיים על אותו לורד כדי להחזיר חוב בזמן. שכזה לא קרה, שכרו אותך בשנית להרוג את כל משפחתו, פעולה שאכן עבדה.
פריטיגר לא נלחץ. ״איש אנונימי שכר אותך, כדי לאיים על הרוזן פיטרגו להחזיר לו חוב שהוא היה חייב לו. כשזה לא קרה, שרפת את ביתו, על הנשים והילדים, מול העיניים שלו״. הוא מגביר טון, בעוד הלנה מתכווצת בפחד, ומבטו של גאמור מתמלא בחלחלה. ״אני, ואתה, זוכרים את העיניים שלו. איך הוא הסתכל רועד בבית נשרף, שמע דומע את צרחות משפחתו, הריח מתחלחל את ביתו שלו עולה באש. כעת, תואיל בטובך לשחרר את ארוסתי?״.
Out
נראה לי שהבנתי אחרי שעברתי כמה דפים אחורה ובדקתי את הממצאים... זה די ברור כשאתה שם לב לרמיזה הדי ברורה אחרי הקרב ולכמות הספוילרים אחרי כול מילה שאמרתי מאותה נקודה.
In
קאגה מחייך "אתה לא מהעיר הזו ומעולם לא שמעת עלי לפני כן, מה עוד שעילו פרטים שרק מי שהיה שם יכול לדעת, הדרך היחידה שאתה יכול לדעת את זה היא על ידי חדירה לזיכרון שלי והפעם היחידה שזה התאפשר לך..." העיניים של קאגה נפתחות בהלם ואז הוא נסוג לאחור ופולט צחוק עצום, לונה משתחררת וקורסת על הריצפה בהלם בעדו פורץ בצחוק פראי "כמובן!" הוא נעלם ומופיע לצדו של פריטיגר כשהנשקים כבר לא גלויים והמרפק שלו נשען על כתפו של בן הגרוגונה "אתה זה שהכי נפגע מהגשם שלי בקרב נגד אימי, סביר להניח שהגעת לכול התקופה של חיי עד לאותו רגע" קאגה משיר מבט לתוך עיניו של הנחש בשעשוע "אם אתה נחרד מהזיכרון הזה סימן שלא הייתה בכול הזיכרונות שלי, הם כנראה מאוחסנים באופן דחוס בלי שהמוח שלך ינתח אותם עד שתחפש אותם באופן פעיל או שיהיה גירויי כמו מילות מפתח" קאגה מחייך עוד יותר ואז אומר "הדולתונים, מעיים, אבל'ה טעים" פריטיגר נאלץ להתנגד לגל הבחילה שעולה בו, הוא לא יסתכל על כפיות האכלה לתינוקות באותו אור שוב. קאגה מחייך חיוך רחב עוד יותר "הפאות של קריסטן, ילדותה של ארי" פריטיגר מתחלחל עד עמקי נשמתו כשהשיער מכבל משמעות שונה בשבילו. אבל החתול רק שיחק הטרף שלו ושמר את ניבו לסוף "אני אוהב אותך לנצח מיבל" בעוד הוא רועד בחלחלה קאגה תופח על גבו, יתכן שהוא לא יאמין שוב לעולם באהבה "ואתה יודע שכול עילו לא היו העבודה שלי, הם היו חלק מהסיפור שאני שיחקתי בהם תפקיד משני, אז אתה עדיין מאמין באנושות ידידי הטוב?"
Out
אני לא נותן יותר מדי הסבר על האירועים שקאגה הזכיר כי הם קשים מכדי שיהיה אפשר לכתוב אותם בפורום, קאגה בעצם מבצע התקפה פסיכולוגית על פריטיגר, המטרה שלה לגרום לו לעבד אמון באנושות או להוציא אותו מדעתו, בכול מקרה גם אם הוא יצליח להתנגד הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא ישפוט את קאגה שוב. אין בסיפורים האלה גיבורים, רק נבלים וטרגדיות מחרידות שבהן קאגה הוא פשוט כלי קטן ברקע וממלאה את אותה משמעות קטנה בסיפור כמו הכלים שבהם השתמשו.
החלק האחרון הוא המחריד ביותר בשביל פריטיגר בגלל שמדובר בסיפור אהבה שהפך לסיפור אימה מכוער ביותר. והם באמת אהבו אחד את השני באהבת אמת גם אחרי כול מה שהם עשו בשם אהבה שהפכה למפלצת המחרידה ביותר שפריטיגר יהיה מסוגל לדמיין אי פעם או לפחות עד שקאגה יחליט שזו שעת סיפור שוב...
נראה לי שהבנתי אחרי שעברתי כמה דפים אחורה ובדקתי את הממצאים... זה די ברור כשאתה שם לב לרמיזה הדי ברורה אחרי הקרב ולכמות הספוילרים אחרי כול מילה שאמרתי מאותה נקודה.
In
קאגה מחייך "אתה לא מהעיר הזו ומעולם לא שמעת עלי לפני כן, מה עוד שעילו פרטים שרק מי שהיה שם יכול לדעת, הדרך היחידה שאתה יכול לדעת את זה היא על ידי חדירה לזיכרון שלי והפעם היחידה שזה התאפשר לך..." העיניים של קאגה נפתחות בהלם ואז הוא נסוג לאחור ופולט צחוק עצום, לונה משתחררת וקורסת על הריצפה בהלם בעדו פורץ בצחוק פראי "כמובן!" הוא נעלם ומופיע לצדו של פריטיגר כשהנשקים כבר לא גלויים והמרפק שלו נשען על כתפו של בן הגרוגונה "אתה זה שהכי נפגע מהגשם שלי בקרב נגד אימי, סביר להניח שהגעת לכול התקופה של חיי עד לאותו רגע" קאגה משיר מבט לתוך עיניו של הנחש בשעשוע "אם אתה נחרד מהזיכרון הזה סימן שלא הייתה בכול הזיכרונות שלי, הם כנראה מאוחסנים באופן דחוס בלי שהמוח שלך ינתח אותם עד שתחפש אותם באופן פעיל או שיהיה גירויי כמו מילות מפתח" קאגה מחייך עוד יותר ואז אומר "הדולתונים, מעיים, אבל'ה טעים" פריטיגר נאלץ להתנגד לגל הבחילה שעולה בו, הוא לא יסתכל על כפיות האכלה לתינוקות באותו אור שוב. קאגה מחייך חיוך רחב עוד יותר "הפאות של קריסטן, ילדותה של ארי" פריטיגר מתחלחל עד עמקי נשמתו כשהשיער מכבל משמעות שונה בשבילו. אבל החתול רק שיחק הטרף שלו ושמר את ניבו לסוף "אני אוהב אותך לנצח מיבל" בעוד הוא רועד בחלחלה קאגה תופח על גבו, יתכן שהוא לא יאמין שוב לעולם באהבה "ואתה יודע שכול עילו לא היו העבודה שלי, הם היו חלק מהסיפור שאני שיחקתי בהם תפקיד משני, אז אתה עדיין מאמין באנושות ידידי הטוב?"
Out
אני לא נותן יותר מדי הסבר על האירועים שקאגה הזכיר כי הם קשים מכדי שיהיה אפשר לכתוב אותם בפורום, קאגה בעצם מבצע התקפה פסיכולוגית על פריטיגר, המטרה שלה לגרום לו לעבד אמון באנושות או להוציא אותו מדעתו, בכול מקרה גם אם הוא יצליח להתנגד הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא ישפוט את קאגה שוב. אין בסיפורים האלה גיבורים, רק נבלים וטרגדיות מחרידות שבהן קאגה הוא פשוט כלי קטן ברקע וממלאה את אותה משמעות קטנה בסיפור כמו הכלים שבהם השתמשו.
החלק האחרון הוא המחריד ביותר בשביל פריטיגר בגלל שמדובר בסיפור אהבה שהפך לסיפור אימה מכוער ביותר. והם באמת אהבו אחד את השני באהבת אמת גם אחרי כול מה שהם עשו בשם אהבה שהפכה למפלצת המחרידה ביותר שפריטיגר יהיה מסוגל לדמיין אי פעם או לפחות עד שקאגה יחליט שזו שעת סיפור שוב...
OUT
אממ... אתה אשכרה משחק במשחק הזה סוג של קניבל-רוצח ילדים? אממ... איכס, איכס רציני. מצטער.
יש לי פה הרבה טקסט, אני אדגיש את החלקים שפריטיגר אומר.
IN
פריטיגר כמעט מקיא, אך למזלו הוא לא אכל מאז שהתעורר... ואז הוא מביט בעיניה של מונה. ביטחון ממלא אותו שוב, והוא מנער את זרועו של קאגה מעליו. ''אני אולי בן גורגונה'', הוא אומר, מתגבר על הבחילה. ''אבל אני לא נחש. אני בן אדם, עם רגשות ועם אמונה. יש לי את מונה שלי'', הוא כורך זרוע סביבה, ''יש לי את החברים שלי'', הוא מביט בגאמור והלנה, ''יש לי את הזיכרונות שלי ואת הניסיון שלי. לי, בניגוד לך. לך אף פעם לא יהיו חברים, קאגה''. הוא מגביר את הטון שלו, מדבר בקול, תנוחתו מביעה כבוד וחוסר פחד. ''אתה בודד, אכזרי, רשע, חסר רגשות מלבד זעם, כאב ונאמנות עיוורת של כלבים נרצעים. אני לא יכול להאשים אותך. אמך זרקה אותך מהבית כשהיית ילד קטן, גדלת ברחוב עד שמתנקשת רקובה אימצה אותך'', הוא מניח יד על חרבו, דרוך כנחש. הוא יודע כמה נאמן קאגה לריו, אבל לא אכפת לו. הוא יומר את האמת. ''בגלל אמך איבדת כל אמונה באנושות, וריו חינכה אותך להיות מה שאתה - בודד, אכזרי ומרושע''. הוא נועץ את עיניו בקאגה - לא במבט גורגונה, אלא במבט מקפיא לא פחות של בן אדם, בשר ודם. ''אבל אני? אין סיבה שאאבד את האמונה באנושות בגלל תפוח רקוב אחד. הוריי אהבו אותי, הם הגנו עליי, גידלו אותי בחום ובאהבה. היו לי חברים נאמנים וטובים, למרות שאנחנו כבר לא בקשר, ויש לי חברים טובים ונאמנים חדשים. מוריי היו מכים אותנו התלמידים, אך הם פעלו מרצון לחנך ולעזור לנו בעתיד, לא מאכזריות''. גל של אשמה מכה בפריטיגר, והוא מעווה את זווית פיו בעצב. ''מונה אוהבת אותי. אתה יודע מה ההבדל בינינו, קאגה? בין איך שאנחנו מסתכלים על האנושות? אתה למדת להסתכל עליה מבחוץ, בלי להיות חלק ממנה, ועוד מבעד לעיניים של רוצח שכיר מרושע. אני, לעומתך, מכיר את בני האדם. יש לנו'', הוא כבר לא מדבר על קאגה כבן אדם, אלא כיצור מוזר שלא שייך אליהם, ''קשיים, ומגרעות, ואנחנו טועים ללא הרף. אבל יש לנו נאמנות, טוב לב שמתחבא בפנים, מידות טובות. רק מי שמכיר את בני האדם יכול לדעת את זה.''. הוא מסיים את נאומו, מביט בקאגה, מחכה, דרוך. קאגה לא זריז מספיק כדי לזנק מאחורי הנחש. פריטיגר לא מצפה שהנאום באמת ישפיע על לבו הרקוב של קאגה, אבל זה לא אכפת לו. והוא מביט.
OUT
יצא ארוך
אממ... אתה אשכרה משחק במשחק הזה סוג של קניבל-רוצח ילדים? אממ... איכס, איכס רציני. מצטער.
יש לי פה הרבה טקסט, אני אדגיש את החלקים שפריטיגר אומר.
IN
פריטיגר כמעט מקיא, אך למזלו הוא לא אכל מאז שהתעורר... ואז הוא מביט בעיניה של מונה. ביטחון ממלא אותו שוב, והוא מנער את זרועו של קאגה מעליו. ''אני אולי בן גורגונה'', הוא אומר, מתגבר על הבחילה. ''אבל אני לא נחש. אני בן אדם, עם רגשות ועם אמונה. יש לי את מונה שלי'', הוא כורך זרוע סביבה, ''יש לי את החברים שלי'', הוא מביט בגאמור והלנה, ''יש לי את הזיכרונות שלי ואת הניסיון שלי. לי, בניגוד לך. לך אף פעם לא יהיו חברים, קאגה''. הוא מגביר את הטון שלו, מדבר בקול, תנוחתו מביעה כבוד וחוסר פחד. ''אתה בודד, אכזרי, רשע, חסר רגשות מלבד זעם, כאב ונאמנות עיוורת של כלבים נרצעים. אני לא יכול להאשים אותך. אמך זרקה אותך מהבית כשהיית ילד קטן, גדלת ברחוב עד שמתנקשת רקובה אימצה אותך'', הוא מניח יד על חרבו, דרוך כנחש. הוא יודע כמה נאמן קאגה לריו, אבל לא אכפת לו. הוא יומר את האמת. ''בגלל אמך איבדת כל אמונה באנושות, וריו חינכה אותך להיות מה שאתה - בודד, אכזרי ומרושע''. הוא נועץ את עיניו בקאגה - לא במבט גורגונה, אלא במבט מקפיא לא פחות של בן אדם, בשר ודם. ''אבל אני? אין סיבה שאאבד את האמונה באנושות בגלל תפוח רקוב אחד. הוריי אהבו אותי, הם הגנו עליי, גידלו אותי בחום ובאהבה. היו לי חברים נאמנים וטובים, למרות שאנחנו כבר לא בקשר, ויש לי חברים טובים ונאמנים חדשים. מוריי היו מכים אותנו התלמידים, אך הם פעלו מרצון לחנך ולעזור לנו בעתיד, לא מאכזריות''. גל של אשמה מכה בפריטיגר, והוא מעווה את זווית פיו בעצב. ''מונה אוהבת אותי. אתה יודע מה ההבדל בינינו, קאגה? בין איך שאנחנו מסתכלים על האנושות? אתה למדת להסתכל עליה מבחוץ, בלי להיות חלק ממנה, ועוד מבעד לעיניים של רוצח שכיר מרושע. אני, לעומתך, מכיר את בני האדם. יש לנו'', הוא כבר לא מדבר על קאגה כבן אדם, אלא כיצור מוזר שלא שייך אליהם, ''קשיים, ומגרעות, ואנחנו טועים ללא הרף. אבל יש לנו נאמנות, טוב לב שמתחבא בפנים, מידות טובות. רק מי שמכיר את בני האדם יכול לדעת את זה.''. הוא מסיים את נאומו, מביט בקאגה, מחכה, דרוך. קאגה לא זריז מספיק כדי לזנק מאחורי הנחש. פריטיגר לא מצפה שהנאום באמת ישפיע על לבו הרקוב של קאגה, אבל זה לא אכפת לו. והוא מביט.
OUT
יצא ארוך
Out
הוא רק הרג, כל הדברים המחרידים האלה האנשים עשו אחד לשני, קאגה בדרך כלל מעדיף להימנע מפעולות מיותרות של עינויים עילה אם משלמים לו הרבה יותר, וגם אז הוא מותח קוו אדום ולא עושה יותר מעינויים מקובלים (הוא יחתוך אותך פרוסה אחרי פרוסה אבל אם המעסיק רוצה להכריח את הקורבן לאכול את הפרוסות העלה שיעשה את זה בעצמו או שיעסיק מישהו אחר).
קאגה בעיקר שיסף גרונות בסיפורים האלה ולא עשה הרבה יותר מזה חוץ מלצפות בצד המכוער ביותר של האנושות. זה מה שהוא ניסה להראות לך, שהמתנקשים רחוקים מלהיות שורש הרשע, הם רק התוצרים.
הוא גם לא מענה תינוקות, כאשר הוא מקבל חוזה על תינוקות הוא מעדיף לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אבל הוא לא עושה את זה מתוך חמלה עילה מתוך חינוך של ריו, גם למתנקשים יש עקרונות.
הוא רק הרג, כל הדברים המחרידים האלה האנשים עשו אחד לשני, קאגה בדרך כלל מעדיף להימנע מפעולות מיותרות של עינויים עילה אם משלמים לו הרבה יותר, וגם אז הוא מותח קוו אדום ולא עושה יותר מעינויים מקובלים (הוא יחתוך אותך פרוסה אחרי פרוסה אבל אם המעסיק רוצה להכריח את הקורבן לאכול את הפרוסות העלה שיעשה את זה בעצמו או שיעסיק מישהו אחר).
קאגה בעיקר שיסף גרונות בסיפורים האלה ולא עשה הרבה יותר מזה חוץ מלצפות בצד המכוער ביותר של האנושות. זה מה שהוא ניסה להראות לך, שהמתנקשים רחוקים מלהיות שורש הרשע, הם רק התוצרים.
הוא גם לא מענה תינוקות, כאשר הוא מקבל חוזה על תינוקות הוא מעדיף לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אבל הוא לא עושה את זה מתוך חמלה עילה מתוך חינוך של ריו, גם למתנקשים יש עקרונות.
OUT
נראה אם ניצן בכלל מסכים לשפוך שלוליות של דם במשחק שלו...
אהה. אבל פריטיגר תאר את קאגה די נאמנה - הבחור מרושע לחלוטין.
נראה אם ניצן בכלל מסכים לשפוך שלוליות של דם במשחק שלו...
אהה. אבל פריטיגר תאר את קאגה די נאמנה - הבחור מרושע לחלוטין.
Out
אפשר לומר, אבל קאגה מרושע מאותה הסיבה שזכוכית חדה, הוא שבור, ובעוד שנייה תראה כמה.
In
קאגה מחייך חיוך עצוב "ראיתי יותר מדי דברים בשביל להרשות לעצמי לעכל את זה רגשית, עילו רק גרגירים על הר של חול" קאגה מסתכל על הזוג "אם אתה רוצה להישאר אנושי אני לא ממליץ לך לצלול לזיכרונות שלי שוב, אתה חושב זה תפוח רקוב אחד אבל למעשה אין עץ אחד בעיר הארורה הזו שלא נגוע בתולעים, אתה פשוט לא יכול לראות את זה בגלל שהם רקובים מבפנים" קאגה קורס כנגד הקיר ושוקע לריצפה.
"אבל שחכת שתי חלקים בסיפור הזה, אחד אתה לא יודע והשני קבור כול כך עמוק שרק אני יכול לחסוף אותו" קאגה מסתכל על הנחש "קראת לי חתול אכזר וכלב נאמן אבל אחשב אני כלב נטוש" הוא מביט לתקרה ומתחיל לגכך ולבכות בו זמנית "כשהלכנו לחדר השני ריו ואני התכוונו לברוח בגלל שהמלך הלבן תכנן משהו רע מאוד, תכננתי בהתחלה לקחת אותכם איתי בשביל הכסף ובגלל שאני קצת מחיבבתי אותכם" קאגה מסתכל לעבר בן הגרוגונה במבט שהוא מזהה, זה המבט של אדם שנבגד ועיבד את הרצון לחיות, המבט שהיה לו כשריו פגשה אותו לראשונה "ריו אמרה שאין לנו זמן לזה ואני כמובן הסכמתי, אמרתי לה 'אנחנו מתנקשים אחרי הכול' היא אמרה לי שאני רחוק מלהיות אחד, היא אמרה שהתרקחתי ואמא שלי גרמה לי להיות פגיע, אמרתי לה שלכולנו יש צד רך כמו ששלה נחשף ביום שהיא לקחה אותי מהרחוב ושרק ידידנו הוותיק ביותר, זה שנמצא תמיד איתנו בעבודה, המוות הוא זה שישחרר אותנו" קאגה פולט צליל בין יפחה לגיחוך בעודו ממשיך לחייך והדמעות זולגות מעיניו "לפני שאפילו שמתי לב זה" סכין ההטלה מופיע בידו "כבר היה נעוץ ברגל שלי, הוא היה מרוח בשורש דם, אבל בקושי יכולתי להרגיש את הכאב הפיזי, היא סיפרה לי שאני לא היורש שלה ולא מתנקש העילית שלה כפי שחשבתי, אני הבחור שאפשר לשלוח למסימות קשות במיוחד שלא יהרסו לנו את המוניטין אם נכשל, כלומר מסוימות בלתי אפשריות, היא סיפרה לי שכבר הייתי מת כשהיא מצאה אותי, התחננתי לה שתסיים את העבודה, שתגעל אותי מהיסורים שנקראים חיים, אבל היא רק אמרה לי לפני שהיא עזבה שמעולם לא הייתי חיי באמת" קאגה מניח למשמעות לחלחל "הכאב הנפשי הכריע אותי ואיבדתי את ההקרה, שם פגשתי את מי שהחייה אותי שוב, אמא שלי שתלה בי שד כשהייתי קטן, הייתי מת כשריו מצאה אותי אבל הוא החזיר את הנשמה באופן חלקי להשלים אותה באופן חלקי, הוא מתגורר בגופי והוא סיפר לי על התוכנית של הכוהן הלבן לזמן את השד"
קאגה מחייך לעבר פריטיגר ומטיל את הסכין, הוא ננעץ ליד הרגל שלו "אז תגיד לי פיט, יש לי סיבה להישאר פה או שאתה מוכן לעשות לי טובה" קאגה מושך את הצווארון של שריון העור השחור שלו וחושף את גרונו הפועם "ולשלוח אותי לאחד היחיד שתמיד היה לידי?"
Out
אני לא מעוניין שתהרוג את הדמות שלי (למרות שהוא יקבל את זה בברכה), פשוט הדמות הדרדרה לסוף החוסן הרגשי שלה הודות לדמות שלך שהצליחה לדחות את הרוע של העולם בינוג עליו.
נ.ב. שורש דם זה רעל שגורם לכאבי תופת אך לא למוות, הוא בקושי הרגיש אותם בגלל שהוא התרסק נפשית.
אפשר לומר, אבל קאגה מרושע מאותה הסיבה שזכוכית חדה, הוא שבור, ובעוד שנייה תראה כמה.
In
קאגה מחייך חיוך עצוב "ראיתי יותר מדי דברים בשביל להרשות לעצמי לעכל את זה רגשית, עילו רק גרגירים על הר של חול" קאגה מסתכל על הזוג "אם אתה רוצה להישאר אנושי אני לא ממליץ לך לצלול לזיכרונות שלי שוב, אתה חושב זה תפוח רקוב אחד אבל למעשה אין עץ אחד בעיר הארורה הזו שלא נגוע בתולעים, אתה פשוט לא יכול לראות את זה בגלל שהם רקובים מבפנים" קאגה קורס כנגד הקיר ושוקע לריצפה.
"אבל שחכת שתי חלקים בסיפור הזה, אחד אתה לא יודע והשני קבור כול כך עמוק שרק אני יכול לחסוף אותו" קאגה מסתכל על הנחש "קראת לי חתול אכזר וכלב נאמן אבל אחשב אני כלב נטוש" הוא מביט לתקרה ומתחיל לגכך ולבכות בו זמנית "כשהלכנו לחדר השני ריו ואני התכוונו לברוח בגלל שהמלך הלבן תכנן משהו רע מאוד, תכננתי בהתחלה לקחת אותכם איתי בשביל הכסף ובגלל שאני קצת מחיבבתי אותכם" קאגה מסתכל לעבר בן הגרוגונה במבט שהוא מזהה, זה המבט של אדם שנבגד ועיבד את הרצון לחיות, המבט שהיה לו כשריו פגשה אותו לראשונה "ריו אמרה שאין לנו זמן לזה ואני כמובן הסכמתי, אמרתי לה 'אנחנו מתנקשים אחרי הכול' היא אמרה לי שאני רחוק מלהיות אחד, היא אמרה שהתרקחתי ואמא שלי גרמה לי להיות פגיע, אמרתי לה שלכולנו יש צד רך כמו ששלה נחשף ביום שהיא לקחה אותי מהרחוב ושרק ידידנו הוותיק ביותר, זה שנמצא תמיד איתנו בעבודה, המוות הוא זה שישחרר אותנו" קאגה פולט צליל בין יפחה לגיחוך בעודו ממשיך לחייך והדמעות זולגות מעיניו "לפני שאפילו שמתי לב זה" סכין ההטלה מופיע בידו "כבר היה נעוץ ברגל שלי, הוא היה מרוח בשורש דם, אבל בקושי יכולתי להרגיש את הכאב הפיזי, היא סיפרה לי שאני לא היורש שלה ולא מתנקש העילית שלה כפי שחשבתי, אני הבחור שאפשר לשלוח למסימות קשות במיוחד שלא יהרסו לנו את המוניטין אם נכשל, כלומר מסוימות בלתי אפשריות, היא סיפרה לי שכבר הייתי מת כשהיא מצאה אותי, התחננתי לה שתסיים את העבודה, שתגעל אותי מהיסורים שנקראים חיים, אבל היא רק אמרה לי לפני שהיא עזבה שמעולם לא הייתי חיי באמת" קאגה מניח למשמעות לחלחל "הכאב הנפשי הכריע אותי ואיבדתי את ההקרה, שם פגשתי את מי שהחייה אותי שוב, אמא שלי שתלה בי שד כשהייתי קטן, הייתי מת כשריו מצאה אותי אבל הוא החזיר את הנשמה באופן חלקי להשלים אותה באופן חלקי, הוא מתגורר בגופי והוא סיפר לי על התוכנית של הכוהן הלבן לזמן את השד"
קאגה מחייך לעבר פריטיגר ומטיל את הסכין, הוא ננעץ ליד הרגל שלו "אז תגיד לי פיט, יש לי סיבה להישאר פה או שאתה מוכן לעשות לי טובה" קאגה מושך את הצווארון של שריון העור השחור שלו וחושף את גרונו הפועם "ולשלוח אותי לאחד היחיד שתמיד היה לידי?"
Out
אני לא מעוניין שתהרוג את הדמות שלי (למרות שהוא יקבל את זה בברכה), פשוט הדמות הדרדרה לסוף החוסן הרגשי שלה הודות לדמות שלך שהצליחה לדחות את הרוע של העולם בינוג עליו.
נ.ב. שורש דם זה רעל שגורם לכאבי תופת אך לא למוות, הוא בקושי הרגיש אותם בגלל שהוא התרסק נפשית.
OUT
אתה בטוח שאתה רוצה שקאגה ימות? ההודעה הזו תתבטל אם תתחרט.
IN
פריטיגר מביט בקאגה, בתערובת של רחמים וסלידה. ''אתה לא יודע'', הוא אומר. ''יש גם יש עצים נקיים. אתה לא תמצא אותם''. עיניו מתרככות. ''אתה תיענש על מעשיך בגלגול הבא שלך, קשות. אבל אני מוכן. להתראות, קאגה''. הוא שולף את הפגיון מהרצפה, ופוסע אל מאחורי קאגה. ''סלחו לי על כך, אלים'', הוא אומר, עוצם את עיניו. ידו נעה בכבדות, רועדת מעט, אך הפגיון עושה את שלו. עיניו של קאגה נכבות סופית, ראשו נשמט, דם פורץ לכל עבר. פריטיגר מנקה בחלחלה מהדם את הפגיון על ירכו. יחד, הם מסדרים את הגופה בצורה מכובדת יותר - עיניו עצומות, גופו שוכב באציליות (שלא הייתה לאדם עצמו), ידיו אוחזות בפגיון על חזהו. ''שתזכה לחיים הבאים מוצלחים יותר מאלו שהיו לך'', הוא אומר, דמעה בודדת זולגת על לחיו.
OUT
נו... להתראות אלישע. אני מקווה שתמשיך לעקוב!
ניצן ודון - הוא ביקש ממני...
אכן סוף ראוי לחיו הטראגיים של קאגה. אני יכול לומר שלמדתי להכיר אותו, והוא נראה בעיני הרבה פחות רשע ודוחה, פשוט דחוי ומסכן.
אתה בטוח שאתה רוצה שקאגה ימות? ההודעה הזו תתבטל אם תתחרט.
IN
פריטיגר מביט בקאגה, בתערובת של רחמים וסלידה. ''אתה לא יודע'', הוא אומר. ''יש גם יש עצים נקיים. אתה לא תמצא אותם''. עיניו מתרככות. ''אתה תיענש על מעשיך בגלגול הבא שלך, קשות. אבל אני מוכן. להתראות, קאגה''. הוא שולף את הפגיון מהרצפה, ופוסע אל מאחורי קאגה. ''סלחו לי על כך, אלים'', הוא אומר, עוצם את עיניו. ידו נעה בכבדות, רועדת מעט, אך הפגיון עושה את שלו. עיניו של קאגה נכבות סופית, ראשו נשמט, דם פורץ לכל עבר. פריטיגר מנקה בחלחלה מהדם את הפגיון על ירכו. יחד, הם מסדרים את הגופה בצורה מכובדת יותר - עיניו עצומות, גופו שוכב באציליות (שלא הייתה לאדם עצמו), ידיו אוחזות בפגיון על חזהו. ''שתזכה לחיים הבאים מוצלחים יותר מאלו שהיו לך'', הוא אומר, דמעה בודדת זולגת על לחיו.
OUT
נו... להתראות אלישע. אני מקווה שתמשיך לעקוב!
ניצן ודון - הוא ביקש ממני...
אכן סוף ראוי לחיו הטראגיים של קאגה. אני יכול לומר שלמדתי להכיר אותו, והוא נראה בעיני הרבה פחות רשע ודוחה, פשוט דחוי ומסכן.
לא אני לא רוצה שתהרוג את הדמות, לא קראת את הout?
אני נותן לדמות שלך הזדמנות לגאול מישהו שנשבר מעבר לכול דמיון, אז אני מבטל את ההודעה שלך.
אם לא שמת לב החלק הקטן והעקשן של קאגה שרוצה עדיין לחיות רמז לך כשהוא שאל אם הוא חושב שעדיין יש משהוא ששווה לחיות למענו.
האמת שזה יהיה דרך די טובה סיפורית לגמור את החיים שלו אבל אני נהנה יותר מדי לשחק מכדי לתת לו למות, חוץ מזה פרק חדש עומד להיפתח בפניו כי הוא רק אחשב גילה שהוא חצי שד, וכמובן מציאת סיבה חדשה לחיות.
אם אתה לא מעוניין לגאול את קאגה בכול זאת (יש בזה הגיון, אחרי הכול הוא איים על אהובתו של הדמות שלך ועדה אין ספור זוועות בחייו) הדמות שלך עדיין דוקרת ואני אסביר איך הוא לא מת.
אני נותן לדמות שלך הזדמנות לגאול מישהו שנשבר מעבר לכול דמיון, אז אני מבטל את ההודעה שלך.
אם לא שמת לב החלק הקטן והעקשן של קאגה שרוצה עדיין לחיות רמז לך כשהוא שאל אם הוא חושב שעדיין יש משהוא ששווה לחיות למענו.
האמת שזה יהיה דרך די טובה סיפורית לגמור את החיים שלו אבל אני נהנה יותר מדי לשחק מכדי לתת לו למות, חוץ מזה פרק חדש עומד להיפתח בפניו כי הוא רק אחשב גילה שהוא חצי שד, וכמובן מציאת סיבה חדשה לחיות.
אם אתה לא מעוניין לגאול את קאגה בכול זאת (יש בזה הגיון, אחרי הכול הוא איים על אהובתו של הדמות שלך ועדה אין ספור זוועות בחייו) הדמות שלך עדיין דוקרת ואני אסביר איך הוא לא מת.
למקרה שח'אן לא הבין את ההודעה האחרונה של קאגה, שהייתה מסובכת למדי:
- קאגה ננטש על ידי ריו.
- קאגה באמת מת ביום ההוא, והוא חי בגלל שיש בתוכו שד. למעשה, קאגה המקורי כבר מת.
בנוסף, נא להפסיק לאיים בהרג זה של זה. אין לי בעיה עם הרקע האלים של קאגה, יש לי בעיה עם שחקנים שהורגים זה את זה.
מוזמנים להמשיך בשיחה. כל הדבשים לוטשים בכם עיניים בניסיון להבין מה קורה פה לעזאזל. המשיכו בשיחה.
דון, אתה יותר ממוזמן להצטרף.
- קאגה ננטש על ידי ריו.
- קאגה באמת מת ביום ההוא, והוא חי בגלל שיש בתוכו שד. למעשה, קאגה המקורי כבר מת.
בנוסף, נא להפסיק לאיים בהרג זה של זה. אין לי בעיה עם הרקע האלים של קאגה, יש לי בעיה עם שחקנים שהורגים זה את זה.
מוזמנים להמשיך בשיחה. כל הדבשים לוטשים בכם עיניים בניסיון להבין מה קורה פה לעזאזל. המשיכו בשיחה.
דון, אתה יותר ממוזמן להצטרף.
dragonitzan
זה לא בדיוק איום ברצח ואני יכול להבטיח לך שלא משנה מה היה קורה בסיפור הדמות שלי לא הייתה הורגת אף אחד מהשחקנים.
ח'אן
את דוקר גואל נוטש או משהו אחר? אני צריך להכין את התגובה שלי לפי מה שתעשה (אף אחת מהפעולות לא יהרגו את קאגה וגם אם תחליט לנסות להרוג אותו הוא לא ינטור לך טינה, אז תעשה את מה שהדמות שלך הייתה עושה).
זה לא בדיוק איום ברצח ואני יכול להבטיח לך שלא משנה מה היה קורה בסיפור הדמות שלי לא הייתה הורגת אף אחד מהשחקנים.
ח'אן
את דוקר גואל נוטש או משהו אחר? אני צריך להכין את התגובה שלי לפי מה שתעשה (אף אחת מהפעולות לא יהרגו את קאגה וגם אם תחליט לנסות להרוג אותו הוא לא ינטור לך טינה, אז תעשה את מה שהדמות שלך הייתה עושה).
אגיב בסביבות 8 וחצי, עסוק.
