• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[שו''ש 56] - אבן הנחש

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
כי סקוטים זה תמיד טוב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

היה הייתה פעם ארץ, ארץ רחבת ידיים של הרים, רמות ואגמים. ידו של החורף הייתה קשה ואכזרית בארץ הרחוקה הזו כאגרוף של קרח. גשמי זעף ירדו על הארץ בסתיו, וברד קטלני ליווה את השלג, שהלבין את פני הארץ לחודשים ארוכים. דובים וזאבים היו יוצאים מיערותיהם בחורפים הקשים, רעבים וכועסים, ועטו על שבטי בני האדם האומללים. החורף האכזרי היה נמשך ירחים מטריפי-דעת, והקיץ לא היה נמשך יותר מחודש תמים.

בני האדם שרדו את החורפים זמן רב, אך לבסוף קצה נפשם, והם זעקו לאלים על מר גורלם. האלים התעלמו מבני הארץ הנידחת, חוץ מאחד, נדחה ובזוי ושנוא - הנחש.
בארץ הנידחת הזו נחשים מעטים בלבד היו, חסרי ארס, עלובים ושונאי קור. התעוררותם של הנחשים בישרה את בוא הקיץ המבורך והחיים. כשבא האל-הנחש-הגדול לארץ מהדרום, מלווה ברבבות ובגדודים של צפעונים ופתנים, עלזו השבטים עד אין קץ. הוא הבטיח להם שיביא להם קיץ - לא נצחי ולא ארוך, רק כמה חודשים, אך בני האדם מוכי הקור נכנעו לו במהרה, שמחים עד הרקיעים.

ובתמורה, דרש הנחש להיות עליהם לאל, מלך עליון שבשמיים. הוא דרש כי את צלמו יקעקעו על עורם, את דמותו יציירו על נסיהם, מגניהם וסמליהם, את ארסו ישתו במשתאות הנסך של היום הארוך בשנה. הוא ציווה עליהם להקים לו מאורות, מקדשים, סלעים מקודשים. הם חרטו אותו על המגליתים שלהם, הקימו לו ולמשרתיו הקדושים תלי קבורה צוננים ומוגנים, הקריבו להם חלב, חזירים ובני אדם. מלכיהם השתעבדו לרודן השמימי, ששלט בהם בגחמותיו ובפקודותיו, מהפנט בעיניו ובלשונו החלקלקה.

שכניהם של השבטים העלימו מהם עין - אסופת השבטים הנבערת לא איימה על איש - עד שיום אחד, ציווה האל-הנחש-הגדול על עבדיו להפיץ את כוחו, דתו וארסו לכל העולם.

השבטים המקועקעים, הפראיים והמשועבדים לחמו בעוז, נאמנים ככלבים לאלילם. מלך דאל-ריאטה נפל לפי חרב כשהגן על מצודתו מהקנאים, שליט פורטריו נטל נפשו בכפו כשקטלו את שלוש בנותיו וארבעת בניו, אדון סקארה-ברי נשבה בידי הפראים ומת בצינוק מקדש הנחשים, מוכש בכל גופו. המלחמה נראתה אבודה, כשלפתע קם במחוז נידח לוחם צעיר, בנו השביעי של אדון כפרי. שמו של אותו הלוחם היה קוֹן-גאָייְל-מוֹרג, ''קונגאל אדום השיער'' בלשון ימינו. קון-גאייל-מורג הכריז ברבים כי אלת הקרב מוֹרִיגָן, עוטת דמות העורבת, התגלתה אליו בחלומו וציוותה עליו למגר את אלוהי הנחש בשמה של אלת העורב.

בשורתו של קון-גאייל-מורג התפשטה במהרה בארץ. הוא רכב על סוסתו השחורה כלילה, מוקף עדת עורבים, וקרא לכל הלוחמים לקום ולהילחם בשמה של אלת העורב, טורפת הנחש ומגינת החופשיים. גברים ונערים נלהבים ולהוטים אחזו בגרזינים וחניתות, יצאו אחרי המצביא הצעיר. קון-גאייל-מורג ועשרת אלפים לוחמיו האמיצים התקיפו את הפראים עובדי הנחש במעברות נהר הדוֹנדִי. המקועקעים לא התכוננו כראוי לקרב, והיו שיכורים ועייפים מהמשתה הפראי שערכו לכבוד ניצחונם בסקארה-ברי. חסידיה של מוריגן עטו עליהם כעופות טרף, והשאירו מאחוריהם סעודה לעופות הפגרים. קון-גאייל-מורג לא נעצר, ובחסדה של מוריגן הוביל את לוחמיו לארצם של עובדי הנחש עצמם.

אלופיה של מוריגן שעטו לעבר ארץ ההרים והרמות בה חיו עובדי הנחש, בוזזים ומחריבים בשמה של אלת העורב. הם לא הותירו אף לא בקתה עומדת על תילה, אף לא גבר אחד חי, את כל הבקר, השלל והנשים לקחו לעצמם. עובדי הנחש הובסו בכל מקום על אדמתם שלהם. והנחש, הנחש כדרכו לא התקיף, אלא חיכה בסבלנות, כרוך סביב אחת מאבני הפולחן שהקימו לכבודו בראש הגבעות, ושמתחתיה נחו ביציו הממתינות לבקוע. אך לבסוף הגיע קון-גאייל-מורג גם אליו. נחשים וצפעונים הסתערו על אנשי מוריגן, שנחרדו מהמתקפה השקטה והארסית. אך הם נלחמו בעוז. הקרב היה קשה, ובינתיים נאבקו ביניהם הנחש והעורבת. מוריגן הוכשה בכנפה, הנחש איבד את עיניו ולשונו. לבסוף, גברו הלוחמים על הזוחלים, ומוריגן ניקרה את לבו של הנחש וטרפה את ביציו. הנחש מוגר. מתיישבים חסידי מוריגן יישבו מחדש את הארץ, הורסים את מקדשי ומזבחות הנחש - רק אבן הנחש האחרונה והמפורסמת נשארה, כזיכרון לאותו הקרב. ושנים רבות חלפו מאז, שנים רבות...

לאחרונה הוטרדה שלוות הכפריים שחיים ליד האבן. תחריטי המגולפים בגרניט נצבעו בתערובת של דם אדום וארס ירוק. לחשושים לא ברורים נשמעים לידה, ונחשים החלו מתקבצים לידה. כמה כתות החלו לסגוד לאבן, ולהקריב קורבנות כדי להחזיר את הנחש.
מה סודה של האבן? מה קורה בה? ואיך זה ישפיע על האיזור, ועולם?

זרעי הרפתקה:
1) הדמויות הן חברות כת, המנסות להחזיר את הנחש לחיים.
2) הדמויות הן חוקרות שנשכרו על ידי המלך לחקור את המאורע, ולוודא שאין סכנה להתעוררות הנחש.
3) כל דבר אחר שתרצו!

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אז, איך זה? טוב? רע? סקוטי מדי?

800px-Serpent_stone.JPG
 
זה רעיון ממש מגניב, אהבתי. אם כי אני לא חסיד של קרס העלילה השלישי ;)
בעולם מערכה כזה, שהרי הוא לא המיתולוגיה הסקוטית כפי שנכתבה מילה למילה, מי יהיו האלים העיקריים? מה התפקיד של המוריגן בפנתיאון של אחרי הנחש?
 
תודה רבה!
פלדריק - לא בדיוק, כי השבטים ״הושמדו״, ומאמיני מוריגן יישבו את הארץ ולקחו את הבקר, הזהב והנשים, כי ככה עושים פלישה. אבל כן, יש בזה משהו שהקיץ הלך...
אביעד - עובדי הנחש מבוססים על הפיקטים (ברברים מקוכקעים בכחול שסגדו לאבני נחש, כמו זו שבתמונה), וכל העמים מסביב מבוססים לפחות בשם על הקלטים (מורחגן הייתה אלת הקרב האירית שנהגהה להתגלם כעורב; סקארה ברי הוא מקום בסקוטלנד, ופורטריו ודאל-ריאטה הן ממלכות אמיתיות מההיסטוריה שלה).
נקסטורל - האמת שלא חשבתי על זה עד הסוף. אני מניח שהיא התחזקה מאוד, ועכשיו יכולות לפרוץ מלחמות בין האלים, מה שיוסיף עניין. לגבי האלים האחרים - אני מניח שהם יהיו אלי-חיות (אלת העורב, אל הנחש, אלת חזיר הבר וכו׳) עם שמות של אלים קלטיים. זה נתון לחוםש הבחירה של המנחה...
 
חזרה
Top