• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בני המפלצות -עץ משחק [3/3] (חופשיטה,פנטזיה) - גמרנו

ואז אתם מגיעים למסתור. אתם עומדים מול קיר חסום, כשקאגה מזיז אותו בידו ואתם מגלים שזה היה וילון מאוד מושקע.
הביוב נפתח מולכם לחדר עגול גדול. מדפים ארוכים מלאים בכלי נשק ושיקויים, ספרים כתובים בכתב משונה וכלי התנקשות רבים ממלאים את החדר. קאגה רואה שחלק מהדברים נשדדו, אבל הוא שמח לראות שרוב המשאבים היקרים נשארו.
אישה גוצה לבושה שחורים עומדת במרכז החדר. היא מסתובבת לעברכם, וצועקת:
"קאגה, אני צריכה לדבר איתך. עכשיו. כל השאר, צאו."

[spoiler title=קאגה]
"אז," אומרת ריו. "למה יש איתך חברים, ומה קורה בעיר הזאת? שמעתי שמועות על דברים רעים שקורים פה ובאתי לעזור לך, ואני מגלה עיר הרוסה, טבח ברחובות ואותך מביא זרים למאורת מסתור."
[/spoiler]

[spoiler title=כל השאר]
מונה תופסת ביד של פריטיגר ומושכת אותו הצידה, משאירה את דון לבדו עם הלנה, יטונה וגאמור.
[spoiler title=פריטיגר]
"פריטיגר, יש לי משהו שאני צריכה לדבר איתך עליו." אומרת מונה.
[/spoiler]
[/spoiler]

הספוילרים חוזרים לזמן קצר. אל תדאגו, הם רק לכמה שיחות פרטיות קצרות.

30 זהב זה כ-300 שקל+-.
 
dragonitzan
קאגה מגרד בראשו במבוכה "א... לא חשבתי שתחזרי..." ואז מחייך "ולשאלה שלך: אני לא בטוח, הייתה כלוא במרתף של אמא שלי במשך חודש, אבל נראה לי שבלאד סום פלשו" קאגה מסתכל מעבר לדלת "החברה האלה עזרו לי להביס אותה אז אני מחזיר להם טובה, תכננתי לצאת מהמדינה ולנסות לחפש אותך..." קאגה נאנח "בקשר למאורת המסתור, אני חשבתי שאנחנו אוזבים את המקום הזה במיוחד בגלל הפלישה ולכן לא חשבתי שזה קריטי לחשוף את אחת המאורות..." קאגה אומר "אני מצטער אם פעלתי בצורה לא נכונה" אחרי שהוא אומר לה את זה הוא מספר לה מה קרה לו עד אחשב..
out
אני מסכים עם הח'אן, מטבע כסף אמורה להיות שווה שקל ומאה מטבעות כסף אמורות להיות שוות מטבע זהב.
 
העולם הזה לא עובד עם מטבעות כסף/זהב. ערך המטבעות הוא לא ערכם בזהב (אם תמכור את המתכת שלהם תקבל פחות), ומטבע זהב זה בערך העלות של 10 קילו תפוחי אדמה.

[spoiler title=קאגה]
"חזרתי." היא אומרת. "ויש לי מידע. האיום הוא לא האורקים. אינגילמור. הוא זומם משהו שיתרחש היום, ויגבה את חייהם של כל תושבי הממלכה הזאת."
[/spoiler]

[spoiler title=פריטיגר]
"אתה... אתה בן מפלצת, נכון?" היא שואלת.
[/spoiler]
 
הדחף הראשוני של פריטיגר הוא לשקר, להתכחש, ״לא, ברור שלא, למה?״. אבל הוא יודע שאין טעם, וסיבה לשקר למונה. הוא יודע שזה לא ישנה דבר מרגשותיה אליו. ״כן, הוא אומר בשקט. בן גורגונה״.
 
[spoiler title=קאגה]
"לא. חכה. מה שהוא זומם זה לא משהו שיש לעצור בכח החרב. תברח איתי. אין זמן לאחרים. נוכל להמשיך בחיינו בלינגאה. אילהארה גמורה.
[/spoiler]

[spoiler title=פריטיגר]
"כי... גם אני לא בדיוק בת אדם. אני בת סירנה. זה למה השירה שלי..." היא מתחילה לבכות. "אתה לא באמת אוהב אותי. אני... אני סתם פיתיתי אותך. אדם נורמלי לא יהרוג את מורהו בגלל אהבה סתם. זה היה הקסם שלי, שאפילו לא שלטתי בו באותו זמן. זה... זה הכל באשמתי. יכולת לחיות חיים טובים יותר... אולי לא היינו מקבלים את המכתב באינגילמור ביום ההוא, כי הוא התכוון אלי, לא אליך..."
[/spoiler]
 
dragonitzan
im
"הצאתי את המעבר הסודי כדי שהם לא ישימו לב שאנחנו הולכים" בוא לוחש לה בעודו פותח את המעבר "והם מעולם לא היו החברים שלי, היה לנו אינטרס משותף לשרוד וגם בגלל שאנחנו לא נחזור לכאן קיוותי להוציא מהם קצת כסף בתמורה לקח שאבריח אותם מהארץ"
out
קאגה התחיל לחבב את פיט אבל הוא עדיין רחוק מאוד מלקרוא לו חבר.
מעבר לזה הוא מרגיש תסכול שאמו מתה ואשתו של פיט חייה, וגם הוא מקנא במערכת היחסים שלהם.
במילים אחרות הם לא החברים שלו עילה משהוא בין זרים לכמעט ידידים, וזה לא שמשהו מהם גילה עניין מיוחד בחיים שלו.
 
פריטיגר עומד כמה רגעים, שותק. ''לא אכפת לי'', הוא אומר לבסוף, ''ואני לא מתכוון לעזוב אותך. את מה שקרה אי אפשר לבטל, ועברנו יותר מדי מכדי לסגת עכשיו. בת מפלצת?... גם אני'', הוא מחייך, חושף ניבים של נחש. ''בן גורגונה מדור רביעי. אני לא מתכוון לעזוב אותך בגלל מה שאת, מונה, ואני מציע לך לזכור את זה טוב''. הוא מחזיר את ניביו, משווה לחיוכו מראה נעים בהרבה.
 
חאן
מונה נאנחת בהקלה ומחבקת אותך.
"שנבדוק מה שלום האחרים?" היא שואלת.

דון
"כן," נוהם גאמור. "מה אתה קשור?"

אלישע
"אין זמן. הוא הולך לזמן אותו. חייבים למצוא מקלט." היא פותחת את הדלת הסודית, ואתה שומע אותה לוחשת, "לא הייתי מאמינה שמישהו כמוהו יתקרב לשדים... יצורים מאוסים. ועוד השד האחד הזה..."
 
dragonitzan
"שדים?" קאגה זז באי נוחות בעודו עוקב אחריה "האמת ששלחתי את ידי ביכולת הזו... מתברר שירשתי כישרון טבעי מאמי" הפנים של קאגה מתקשחים לשנייה "למה מעולם לא סיפרת לי עליה? שהיא ציידת מפלצות ומזמנת שדים? אני יודע טוב מאוד שאת יודעת יותר מדף המידע הקטן שנתת לי, לא שזה משנה במיוחד בהיתחשב בזה שהיא ישנה שנה נצחית."
 
אלישע
"אז היא מתה?" היא שואלת. "מעולה. היא הייתה מטרד לא צפוי. תכננתי לטפל בה בעצמי. עכשיו, בכל אופן, אמרת שיצרת קשר עם שדים?" כעס חודר לקולה.
"למה לא סיפרת לי? שדים הם טומאה. שדים הם רוע טהור. למה אתה חובר אליהם?"
 
dragonitzan
קאגה מסתכל על ריו בחוסר אמון "לטפל בה? בעצמך?" קאגה חושק שניים בכעס "למה מעולם לא סיפרת לי? למה? אם משהו היה אמור להרוג אותה זה אני! אבל לא, היא בסוף מתה מדמום בפצעים" המחושים של קאגה יוצאים בלי שהוא שם לב ומכים בתסכול בקירות בעוצמה שגורמת לחדר לרעוד "תמיד סמכתי עליך, את הייתי האור היחיד בעולם השבור שלי באותו יום, למה מעולם לא סיפרת לי?" קאגה שואל בחוסר אמון "את יודעת שאם תבקשי ממני אני אחתוך את החזה שלי ואשלוף את הלב הפועם שלי ואתן לך אותו בשמחה, למה לא סמכת עלי וסיפרת לי?" קאגה מסתכל עליה ואז מוחה את עיניו ונושם עמוק "נדון על זה אחר כך, כרגע אנחנו צריכים לעזוב את המקום המקולל הזה מהר" קאגה מסתכל על ריו "אני אספר לך הכול על השדים ברגע שנהייה על ספינה למקום בטוח, בואי נזוז"
 
אלישע
"זו הסיבה שלא סיפרתי לך עליה." היא אומרת בארס. "לאנשים יש נטייה להיקשר לאנשים אחרים רק בגלל קשר דם. איפה המתנקש חסר הרגשות שהכרתי פעם? איפה המתנקש שיכל לראות ילדים מחבקים את גופות הוריהם בלי להגיב? תראה אותך, נופל למלכודת של הרגשות. היא נטשה אותך, זרקה אותך מביתה, ואתה כועס על מותה. זו ברכה, לא קללה. היא הייתה מכשול בדרכך ולא יותר. בוא."
 
dragonitzan
קאגה מהנהן "אסון אומד ליפול על הארץ הזאת ואלפי אנשים עומדים למות" קאגה אומר בעוד צינת הקבר חוזרת לקולו "אנחנו מתנקשים" הוא אומר ועינו מתקשחות "ואף אחד לא שכר אותנו" הילד השבור והילד המאושר בתוכו נופלים מתים כאשר הנער בעל יד הקריסטל שולף את פגיונותו מגבם "בואי נעזוב את החור הזה" הוא אומר בעודו חומק אחרי מורתו הוותיקה לתוך הלילה.
 
ח'אן ודון
פריטיגר ומונה חוזרים אליכם.
"מה עכשיו?" שואלת מונה. "ואיפה קאגה?"

אלישע
"אני מתנקשת. אתה לא. איך היית מגיב אם הייתי מתה איתך במשימה? עוצר אותה בזעם, מתקיף את הרוצח, או ממשיך במשימה בלי היסוס?"
 
חזרה
Top