[spoiler title= האגם הכסוף]ג'יין מחייכת כשהיא רואה את מונרו נכנס למטבח. "שבו ותאכלו." היא אומרת, "אני אספר לכם סיפור שסבא שלי סיפר לי. אולי הוא יעזור לכם."
בזמן שאתם אוכלים, ג'יין מספרת. "כשסבא שלי היה קטן, לפני שישים, שבעים שנה בערך, הכפר היה הרוס. השדים היו כאן, תמיד. על האדמה, במים, באוויר. אם הם ראו אותך- הם היו הורגים אותך, אם היה לך מזל. תושבי הכפר היו צריכים להתחבא מתחת לאדמה, לצאת רק בלילות החשוכים ביותר, לחמוק מעיניהם הצופות של השטנים. אבל הם ידעו שהם לא יכולים לשרוד ככה הרבה. הקיבות שלהם לא ידעו לעכל פטריות משונות, הם היו צריכים דגים. הם היו צריכים מים. "
"סבא יצא לבד, ביום של ירחים מלאים. הוא אמר לי שהוא ראה באגם את מה שהוא היה צריך לעשות, לשחרר את הנחש שהשדים כלאו בתחתית האגם. הוא הגיע למלטה, דרך המערות. הוא הגיע אל המערה של הנחש, עוצר את נשימתו בתוך מי האגם. הוא ידע שאין לו הרבה זמן- אבל האגם הראה לו מה לעשות, הוא לקח את אחת החרבות שהיו שם, ובאמצעותה חתך את השרשראות האפלות שהחזיקו את הנחש. משחרר אותו לחופשי."
"אז, סבא רכב עליו. נלחם בשדים ובשטנים ששלטו באיזור. הם ניצחו בכוחות משותפים, מגרשים את השדים חזרה לבורות האש מהם הגיעו. ואז, סבא עשה עסקה עם הנחש. הנחש הבטיח שישמור על הכפר, בתמורה לתשלום. אגוז כסף לכל אדם שנולד, והדבר היקר ביותר שסבא שלי ימצא בנדודיו. סבא הסכים, ועזב את הכפר, ממשיך להלחם בשדים." [/spoiler]
[spoiler title= דאי-קי]"יום אחד, הוא פשוט לא התעורר." ג'רום אומר, "מוות רגוע, בשנתו. ועדיין, מוות."[/spoiler]