• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

השחר מפציע- עץ משחק [מו"ד 5] (4\4)- תם ונשלם!

האגם הכסוף
מונרו מחטט בביתה של ג'יין, פותח את דלתות הארון כדי למצוא מדי צבא מקופלים ואכולי עשים, יחד עם מספר ספרים ובגדים נוספים.
כמו כן, הוא מוצא מתחת לשטיח לוח עץ שנראה שונה מעט משאר הרצפה, אם כי לא בהרבה. אבל לפני שהוא מספיק לגעת בו, קולה של ג'יין קורא לכם אל המטבח, לאכול.
 
הונג-יי, מונרו וקאלי-
In
הונג-יי מסובב את המטה שלו ומכה בידו של מונרו, מסתכל עליו בכעס בתגובה למעשה חסר הכבוד שהוא התכוון לעשות, ומניד בראשו. לאחר מכן, הוא פונה אל המטבח, ונועץ מבט כועס במונרו שלא יעשה שום דבר אסור.
 
האגם הכסוף
"והיכן בדיוק החבר שלכם?" ג'יין שואלת את הונג וקאלי בקול, בעת שהלה יושבים לשולחן העץ הקטן. "אני מקווה מאוד שהוא לא מתכוון לוותר על נזיד הסרטנים המיוחד שלי."

בינתיים בחדר הגדול, מונרו לא מצליח לפתוח את הדלת ברצפה, כאילו קסם מגן עליה.

דאי-קי
"הוא היה אדם קשה, אתה יודע. כמו רבים. המלחמה הפכה אותו לכזה, את כולנו. אבל הוא היה אדם חרוץ. אחרי שאישתו מתה, הוא נותר לטפל בשדה לבד. ללא שום יורש, ללא שום משפחה. הוא סירב לעזרה מבני הכפר שלו, אבל אנחנו לא נתנו לו את האפשרות. שלחנו את הילדים שלנו שיעזרו לו, בלי לשאול אותו. הוא התעצבן, אבל למד לקבל את זה." ג'רום צוחק בחולשה, "במהלך המלחמה, הוא היה הסמ"פ שלנו, והוא הציל לי את החיים יותר מפעם אחת. הייתה את הפעם שבה שד קפץ מהאדמה מתחתי, אם הוא לא היה דוחף אותי- לא הייתי כאן כדי לספוד אותו."
 
האגם הכסוף-
IN
"אני חושב שהוא יבוא בקרוב, או יצא שוב. הוא דיבר על כמה דברים שהוא רוצה לעשות, ואני לא בטוח שיש לו זמן לארוחה" אומר הונג-יי. "אבל ארוחה מאוזנת היא הבסיס לנפש מאוזנת, כך תמיד אמרה לי הנזיר ראתאן, כך שאנו לא נפספס את הנזיד המיוחד" הוא אומר בחיוך.
 
[spoiler title= האגם הכסוף]ג'יין מחייכת כשהיא רואה את מונרו נכנס למטבח. "שבו ותאכלו." היא אומרת, "אני אספר לכם סיפור שסבא שלי סיפר לי. אולי הוא יעזור לכם."

בזמן שאתם אוכלים, ג'יין מספרת. "כשסבא שלי היה קטן, לפני שישים, שבעים שנה בערך, הכפר היה הרוס. השדים היו כאן, תמיד. על האדמה, במים, באוויר. אם הם ראו אותך- הם היו הורגים אותך, אם היה לך מזל. תושבי הכפר היו צריכים להתחבא מתחת לאדמה, לצאת רק בלילות החשוכים ביותר, לחמוק מעיניהם הצופות של השטנים. אבל הם ידעו שהם לא יכולים לשרוד ככה הרבה. הקיבות שלהם לא ידעו לעכל פטריות משונות, הם היו צריכים דגים. הם היו צריכים מים. "

"סבא יצא לבד, ביום של ירחים מלאים. הוא אמר לי שהוא ראה באגם את מה שהוא היה צריך לעשות, לשחרר את הנחש שהשדים כלאו בתחתית האגם. הוא הגיע למלטה, דרך המערות. הוא הגיע אל המערה של הנחש, עוצר את נשימתו בתוך מי האגם. הוא ידע שאין לו הרבה זמן- אבל האגם הראה לו מה לעשות, הוא לקח את אחת החרבות שהיו שם, ובאמצעותה חתך את השרשראות האפלות שהחזיקו את הנחש. משחרר אותו לחופשי."

"אז, סבא רכב עליו. נלחם בשדים ובשטנים ששלטו באיזור. הם ניצחו בכוחות משותפים, מגרשים את השדים חזרה לבורות האש מהם הגיעו. ואז, סבא עשה עסקה עם הנחש. הנחש הבטיח שישמור על הכפר, בתמורה לתשלום. אגוז כסף לכל אדם שנולד, והדבר היקר ביותר שסבא שלי ימצא בנדודיו. סבא הסכים, ועזב את הכפר, ממשיך להלחם בשדים." [/spoiler]

[spoiler title= דאי-קי]"יום אחד, הוא פשוט לא התעורר." ג'רום אומר, "מוות רגוע, בשנתו. ועדיין, מוות."[/spoiler]
 
אגם
"אז האגדות נכונות." משלב מונרו את הידוע לו עם הסיפור של בת המחצית. "ונראה שהנחש הזה באמת אוהב אגוזים." הוא עוצר לחשוב רגע. "ואני מניח שהמערות מחוברות לבית הזה?" ספק שואל, ספק קובע. "אנחנו צריכים לדבר עם הנחש הזה, ועד כמה שזה נשמע הזוי. אנחנו צריכים אגוזים."
 
דאי-קי:
"מוות שקט מעיד על כך שהאדם חי בשלווה, שלם עם עצמו. לפחות בזה תמצא נחמה. לכשנגיע לכפר, אבדוק אותך ואת חואניטה. לאחר מכן עליי לברר היכן נמצא האגם שראיתי בעיניך. הצללים שראיתי ככל הנראה מסתובבים באזור זה. לעת עתה, ליל מנוחה, ידידי", אומר הנזיר ועוצם את עיניו.
 
האגם הכסוף-
IN
"זה מדהים" אומר הונג-יי, מתלהב מהסיפור. "תמיד רציתי לרכוב על אחת מחיות הים, אבל לא יצא לי לדבר עם הרבה כאלו, הפך לריק אחרי מלחמת הדמים, נותר רק עם שדים אכזריים ודגים שהיו קטנים מספיק בשביל להתחמק מעיני השדים" הוא אומר בעצב. "הנחש הזה באגם, הוא היחיד שנמצא שם? אולי קיימים נחשים נוספים?" הוא שואל בעניין, מחפש עוד מידע על הנושא- שבבירור מעניין אותו מאוד.
 
[spoiler title= האגם הכסוף]
"אתם תצטרכו יותר מאגוזים." ג'יין אומרת, "כל פעם שבן מחצית נולד כאן, אנחנו לוקחים אגוז וטובלים אותו בכסף מותך. רק אחרי שהכסף מתקשה אנחנו זורקים אותו לאגם ומבקשים מהנחש להגן על הרך הנולד. ואני חושבת שהנחש הוא האחרון ממינו." היא מביטה בכם לרגע, "אני לא חושבת שאמרתם לי איך קוראים לכם, זה די חסר נימוס, לא?"
[/spoiler]

[spoiler title= דאי-קי]
אתם ממשיכים בדרככם אל עבר הכפר הבא, ובדרככם אתם עוברים בבית קברות. שם, על קבר חדש, נמצאת אישה בגיל העמידה, ממררת בבכי.

"ילדה, מה קרה?" ג'רום מתקרב לפני שדאי-קי מספיק לעשות משהו. "את בסדר?"
"זה הבן שלי." היא אומרת בין ייפחת בכי אחת לשנייה, "הוא מת."
[/spoiler]
 
דאי-קי:
דאי-קי מביט בקבר של הילד, קורא את כל הפרטים. מתי ואיך הוא מת. אם הפרטים לא כתובים, הוא שואל את האישה.
"אני מצטער לשמוע על כך. האם תרצי שאשא תפילה עבור מנוחת נשמתו? זה המעט שיש בידי להציע", הוא אומר וקד קידה צנועה.
 
[spoiler title=דאי-קי]המצבה היא לא יותר ממקל עץ תקוע באדמה. כשאתה בא לשאול את האמא על מות בנה, היא מביטה בך, פותחת את פיה, ופתאום... משהו קורה. העיניים שלה זוהרות בסגול והיא מתחילה לדבר בג'יבריש.
"ארדיסב הישרושמ רקעת הנומאה הבכי נותגלפה ברק נורחאה הלילה"

"זה... זה מה שקרה לי?" ג'רום מועד לאחור, מבועת.
[/spoiler]

[spoiler title=האגם הכסוף]
"אני לא עומדת לספר את אחד מסודות הכפר שלי לכמה זרים, בטח לא כשהם חסרי נימוס." ג'יין אומרת.
[/spoiler]
 
חזרה
Top