פריטיגר נותר כפי שהיה - בן גורגונה צעיר, בן 25, שמבטו הוא הדבר הבולט ביותר במראהו, חודר ונחשי ומעביר צמרמורת. ״נשארת חתול נקמני, מה?״, שואל פריטיגר, לא מתרגש מהתיל. אחרי כל מה שעבר, חוטים של חתול לא מפחידים אותו. ״המוות חפץ בראויה לו, ולא בחפה מפשע״. הוא מחבק את מונה, המוטלת בחיקו - חיוורת ומעולפת, אך חיה. הוא משתתק, אך ממבטו ברור הוא משוכנע שאליאנה נידונה לגלגול הבא אומלל ביותר.