• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בני המפלצות -עץ משחק [3/3] (חופשיטה,פנטזיה) - גמרנו

דו"ח
"תביא אותה." היא אומרת, ומניחה את ידיה עליה. אור בוקע צידיה, מכסה את הפצע הגדול של מונה. כשהוא כבה, מהפצע נשארת רק צלקת מכוערת, אבל הלנה נופלת.
"ייצבתי אותה. היא תהיה בסדר." היא לוחשת.

אלישע
הוא יחזור בהרפתקת ההמשך.
In
אתה מגיע למזח.
הוא שרוף לגמרי.
המזח הרוס, הספינות בשלבים שונים של טביעה, ונראה שתצטרך למצוא דרך אחרת לצאת מאילהארה.

שאלה כללית:
הייתם רוצים, כשהמשחק יגמר, להמשיך להרפתקאת ההמשך?
 
כן, כן, כן, ושוב כן! כבר תיכננתי דמות! (אמנם לפי הדפ''ד של המשחק הזה אז אני לגמרי לא בטוח שהיא תתאים, אבל היא מגניבה ברמות).

דו''ח (עצור בצד, נהג!)
''תודה!'', קורא פריטיגר. דמעות הדאגה והעצב מתחלפות בדמעות של אושר, והוא מחבק את הלנה בהכרת תודה עצומה. כשהוא מרפה, הוא מביט לרגע בפניה של מונה, ואז מתחיל לדבר בנימה שמחה על גבול המטורפת. ''אנחנו הגענו לאילהארה, וראינו מחוץ לה אותות לקרב שהתנהל בינה לבאלאד סום, פגשנו בחור חתולי, מתנשא, יהיר, מעצבן ואכזרי בשם קאגה, ואז באה האמא ה$#@%&*~ שלו אליאנה, והם נלחמו בגלל איזה ריב ישן, ואז ירד גשם זכרונות של קאגה ועכשיו אני יודע עליו הכל, והייתה לו ילדות קשה, ואליאנה פצעה קשה את מונה ארוסתי'', הוא עוצר משטף הדיבור האופורי, ופניו מתקדרות מעט. ''רצתי איתה לרופא, אבל הוא לא יכל לרפא אותה. נזכרתי לפתע בהלנה, ורצתי אליה. השאר אתה יודע''.

OUT
למקרה שתהית דון, לא באמת נזכרתי בהלנה. לא ידעתי מה לעשות וניצן נאלץ לספק לי רמזים עבים. מאוד.
 
בנוגע למשחק ההמשך: תוכלו (ואני אפילו אשמח) אם תמשיכו עם הדמויות האלה. בנוסף, תוכלו לשחק בני מפלצות אחרים או אנשים אחרים שעליהם אסביר כשהוא יפתח. לשאלות, אתם מוזמנים לפנות אלי לפרטי.

דו"ח
נותן לכם להמשיך לדבר, הלנה נחה בצד.
גאמור ויטונה מתעוררים בינתיים, אבל פריטיגר שם לב לפרט משונה:
גארנהאר לא נמצא שם.

אלישע
אתה נזכר בשער, שגם הוא היה הרוס בעקבות קרב. אולי שם תמצא רמזים... או אנשים שיודעים מה קרה לאילהארה.
 
dragonitzan
out
אני מקיר מקומות בלוי של העולם התחתון נכון? סביר להניח שהם מוסתרים מספיק טוב בשביל שפושעים יברחו לשם באת משבר, הדמות שלי הולכת לאחד המקומות הללו (סביר להניח שמדובר במועדון או בר סודיים שמוסתרים היטב)
 
dragonitzan
אני מחייך לעברו חיוך חביב (מהסוג שרואים באנימות עם אני עצומות מהסוג שגורם לך להראות נחמד) ואז מניח למסכה הזו ליפול מהפרצוף שלי וחוסף את המבט האמיתי שלי, זה המבט שפגיון קר ומחודד של מתנקש היה לובש עם היה לו פרצוף.
אני מתחיל לצעוד לעבר הדלת, השומר קולט כאשר הוא מביט בפני המבט לא אומר שאם הוא ינסה לעצור אותי אני אהרוג אותו, הוא אומר שאם הוא לא יפתח עבורי את הדלת אני אהרוג אותו.
 
dragonitzan
אני מחייך "אני רואה שדברים השתנו מאז שגיברת ריו עזבה את העיר, אתה מקיר את השם הזה נכון?" אני מחייך כאשר פני השמור מתאוותים בזיהוי, ריו היא אחת ב10 העליות של המתנקשים בעיר וניהלה את עסקי ההתנקשות של החברה הגבוהה בעיר "אני הצל של ריו ואני פה מטעם האדונית שלי, אתה באמת רוצה למנועה ממני את הכניסה על סמך השארה מגוכחת? זורמם בדמי דם בני טחב ולכן המראה המוזר שלי" החיוך של קאגה נהייה קטלני "אחשב תועיל בטובך לפתוח את הדלת?" קאגה מתה את ראשו ואומר "ריו אמרה לי שרק בעלי נימוסים ראויים ללשונם, אתה בעל נימוסים אדוני?" האיום הלא בדיוק מוסווה מרחף באוויר.
 
אלישע
"גברת ריו עזבה?" הוא אומר. נראה שעשתה זאת בשקט. "בכל אופן, איומים לא יעבדו עלי. אני שומר מכובד, ואיום פשוט לא יגרום לי לפתוח את הדלת הזאת."

דו"ח
נותן לכם לדבר בינכם. כתבו אם אתם רוצים דב"שים.
 
קאגה נאנח "שמע, אני אכריח אותך לפתוח את הדלת אם אין לי ברירה וכנראה האלץ להרוג אותך ואין לי עניין מיוחד לעשות את זה, חוץ מזה אני בטוח שהממונים שלך לא ישמחו לשמוע שלו נתת לבן החסות של ריו להיכנס. לפני שאתה נותן תשובה אולי כדי שתשאל את הממונים מעליך, אני צריך לפגוש סוחר מידע ואין לי יותר מדי זמן לבזבז. אין לי בעיה לעשות את זה בסמטה האחורית עם אתה מעדיף" קאגה נאנח "אני ממהר ואני מעדיף לגמור עם זה מהר"
 
אלישע
"אתה מוזמן לפרוץ בכח," הוא אומר. "את מה שאתה רוצה לא תקבל ככה."

דו"ח
"אורקים." לוחשת הלנה. "אילהארה חיה בפחד מפני מתקפה שלהם, ובחודש שעבר בקרב נגד הגלאי הם הרסו את כל המקום הזה. מה קורה פה?.."
 
דו''ח
פריטיגר מניד בכתפיו. ''אני לא יודע'', הוא אומר. ''האורקים שוב מתקיפים, לכבוש את אילהארה... ורגע, גראנהאר הוא אורק... איפה הוא, הכלב מלא הפרעושים?'', הוא אומר בנימה מתבדחת, שברור שכוונתה לא להעליב.
 
חזרה
Top