• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

לאדמות המלחמה ! - הרפתקאת מוד 3.5 (3/3)- עץ משחק -סיימנו. תודה לכולם.

מיילו מהסס לרגע "אדוני, אולי אילו לא בעיות חמורות בשבילך...אבל אילו בעיות חמורות בשבילנו, אנחנו חיים בעולם הזה. בני תמותה חפים מפשע חיים בעולם הזה. ואם נדחק אותן הצידה, אז בקרוב הן יעלמו. כי כבר לא ישאר את מי להציל. ואז....אז נהיה אשמים לא פחות מאותם רוצחים. לא תמיד היעד שנראה נעלה ואצילי הוא החשוב" הוא נושם עמוק, נזכר במאורעות בטירת-שלג, ואז מיישיר את מבטו אל המלאך "המלחמה הזו מתחוללת כבר אלף שנה לפחות, בעוד המלחמה הזו מגיעה לשלבי הסיום שלה בעוד אנו מדברים. אותך לא מעניינים אולי וויכוחי בני התמותה, שהם בוודאי זעירים ביחס אליך, אבל האם לשבת בחיבוק ידיים בעוד הרשע תוקף היא באמת דרכו של אלת'וס?"
 
"אני מבין את הדאגה שלך, והיא אופיינית לבני התמותה וראוייה להערכה." אומר הארכון. "אבל אתה מפספס את התמונה הגדולה." מבטו עדיין על המפה. "מלחמות באות והולכות בשבילכם, אתם חיים למען המלחמה וההרס, בכל שנות קיומכם כל מה שידעתם הוא איבה ומלחמה עד שאפילו האלים נאלצו לבוא ולסיים את הבעיות שלכם." הוא אומר. "המלחמה בגהנום היא מלחמת אור בחושך, כשזו תסתיים לא תדעו עוד צרות וצער, לא יצעדו אל מתים על האדמה, ואף שד לא יחדור מבעד להגנות. לעיתים מעטים צריכים לסבול בשביל שרבים ינצלו."
 
''אני מבין את החשיבות של סיום המלחמה הגדולה, אך אם לא הציל את היבשת עכשיו, יתכן שלא ישארו יצורים ליהנות מהטוּב שיבוא על העולם. כל מה שאני מבקש זה עוד מעט זמן עם הלהב. מספיק כדי לסלק את הבלגן הזה, ואז תקבל אותה. תן לי, תן לנו הזדמנות להוכיח את עצמנו. הזדמנות להוכיח שאולי אנחנו חיים את המלחמה...אבל אנחנו לא חיים למענה. תן לנו להוכיח שאנחנו ראויים לכל האור שיגיע לעולם עם סיום המאבק בגיהנום. כי אם השינוי יהיה רק חיצוני, הרי שהעולם עדיין יתדרדר בסופו של דבר למלחמה, וכל מאמציכם למענו יהיו לשווא.''
 
"כפי שאמרתי, סרין היא לא עיקר הבעיה. הבעיה היא שאנחנו זקוקים לצבא בכדי להביס את אלו המאיימים על שלום העולם, וצבא החול יסייע לנו בצורה יוצאת דופן. ואתה צודק, אני לא יודע לנצל את הפוטנציאל של החרב במלואה...אבל אני קיוויתי לדבר עם מישהו שכן יודע, ויוכל לסייע לי להשתמש בה כדי להביס את אויבינו ולגייס בעלי ברית לצידנו, וכך נוכיח שאנו ראויים למלחמתכם. גליידור אל קדאר"
 
"גליידור נלחם במלחמה שאתה מנסה למנוע ממני לסיים." אומר הארכון. "ולאור זאת אני אתקשה לתקשר איתו, זה אפשרי אבל זה יקח זמן, וגם אם הייתי מתחיל בזה הרגע, אני מאמין שלא אוכל לסיים את ההליך לפני שסרין תגיע." הוא אומר. ומיילו לראשנה מבחין בסימן על המפה, נקודה אפורה שנעה בקצב איטי לכיוון המבצר של האבירים. "וכמו שאתה וודאי מבין, אני אמור לתכנן את ההגנות של המצודה כרגע, ולא לעסוק בטקסי קודש לתקשור."
 
מיילו מהנהן "אם כך, אני לא אדבר עם גליידור, אבל יש לי דרכים אחרות כדי להשיג את המידע הדרוש שלי. בהתאם לכך אני אוכל לענות ל. אני מבקש ממך, השתמש בכוחותיך המלאכיים כדי להוכיח את אמינותי" מיילו פורש את ידיו לרווחה, ורוח קלה חולפת על פניו, מסיטה את שערותיו לאחור וחושפת את סמל העיט הכסוף. בידו האחת חרב ובשניה מגן, מיילו כורע על ברכיו כשאור כסוף זורם דרך העורקים שלו. הוא ממלמל מילים לא מובנות, ואז קולו מתייצב והוא מדבר בקול מזמרר וצלול
"אלת'וס הקדוש, היענה לתפילתי והאזן לבקשתי
האם עלי להשתמש בלהב על מנת לשלוט בצבא החול לפני שאביא אותו לשליח הקדוש שלך שניצב לפני?
האם אתה מאשר את תכניתי להביא את הלהב לסרין?
האם לסרין יש דרך להשחית את להב הפניקס?
האם סרין עדיין ראויה לאחוז בלהב הפניקס?
האם יש לסלק את הרוע מהעולם הגשמי לפני ניצחון המלחמה בגיהנום?"
עיניו זוהרות לרגע קט, ואז נכבות. הוא מתרומם על ברכיו ומביט במלאך, מחכה לתשובותיו של אלת'וס
 
אני מצוטט כדי לוודא שאני לא מפספס שאלה...

yds אמר/ה:
[post]699674[/post] האם עלי להשתמש בלהב על מנת לשלוט בצבא החול לפני שאביא אותו לשליח הקדוש שלך שניצב לפני?
יש יתרון וחיסרון בכל מעשה
yds אמר/ה:
[post]699674[/post] האם אתה מאשר את תכניתי להביא את הלהב לסרין?
כן
yds אמר/ה:
[post]699674[/post] האם לסרין יש דרך להשחית את להב הפניקס?
לא ברור

yds אמר/ה:
[post]699674[/post] האם סרין עדיין ראויה לאחוז בלהב הפניקס?
לא ברור
yds אמר/ה:
[post]699674[/post] האם יש לסלק את הרוע מהעולם הגשמי לפני ניצחון המלחמה בגיהנום?"
יש להשמיד את הרוע
 
מיילו נעמד ומביט בארכון. עשרות מילים כועסות, וויכוחים וטיעונים, מתערבבים בראשו...ואז שוקעים. המאבק לא שווה את הוויכוח, את הסכסוך. הוא נושם עמוק, ואומר''אלת'וס נגלה אלי, הוא אישר את תכניתי...אבל אני לא אעמוד בדרכך. אם רצונך בלהב, קח אותו'' מיילו מחזיר את להב הפניקס לנדנו, שולף את הנדן מחגורתו, ומגיש אותו לידיו של הארכון
 
"נגן להב." אומר הארכון, מבטו לראשנה עוזב את המפה. "אנחנו עוסקים פה בהגנה על המבצר. אני אינני אעזוב עד שנסיים כאן. מה שאני מנסה לעשות הוא לעזור." ידו נעה לעבר הלהב. לוחצת את הניצב כאשר הוא משחרר קול צווחה. הוא מושך את ידו. "לא יתכן." הוא מביט בך. קווית אש על ידו. "מה פשר הדבר?"
 
מיילו מביט בהלם, והוא עוצר את החיוך הגדול שעולה על שפתיו אני ראוי, ראוי יותר ממנו, יותר מהמלאך ''להב הפניקס בוחן אותך כשאתה אוחז בו, ועד שלא תהיה ראוי אליו, הוא שורף אותך. יכול להיות גם שהוא ישרוף את ידך לגמרי לאחוז בו מספיק זמן'' מיילו מרים את יד החרב שלו, חושף את צלקות הכוויה הישנות על כף ידו ''גם אני שילמתי את המחיר''
 
מיילו מביט סביב, וחיוך רחב עולה על פניו. הוא מביט ביאס אראק העטוף בגלימותיו, בלהביו של מליק, באבירים הנעים לכאן ולשם על החצר הגדולה, ביצור השמימי שעומד לפניו, ופםורץ בצחוק "האמת היא...שזה ממש פשוט. הצבא של אמא שלי נפגע אנושות לאחר פיצוץ האור בקרב של טירת שלג. מליק יכול להפיל המונים מבלי להזיע, יאס אראק יכול להשתמש בכוחות המאגיים שלו כדי להפיל חורבן על ראשם, לי יש את הלהב ואני לא עד כדי כך רע בשימוש בו, אני משוכנע שגם התרומה שלך לקרב תהיה גדולה לאין שיעור. שלא לדבר על מאות האבירים שמחכים כאן, מוכנים לפקודה להילחם. אני מציע שננסה לתקשר עם גליידור. ועד שהוא יגיע?" קולו של מיילו מתקשח לפלדה, וכל הצחוק נעלם "אנחנו נלחמים. אנחנו נפרק את הצבא הזה חייל אחר חייל אם נצטרך, אנחנו יכולים לעשות את זה!"
 
"האופטימיות שלך מעודדת נער," אומר הגמד טומב, "אבל אם אתה חושב שצפוי לנו קרב הוגן, אתה ממעיט בערכה של אמך." הארכון מהנהן. "אני אשלח את ההודעה, אבל מסופקני שנצפה לתגבורת מגליידור. יש גבול כמה ניסים הצפון רואי לקבל, ונראה לי שכבר חרגתם מהמכסה שלכם."
 
מיילו מושך בכתפיו ''אולי הקרב שאמי מתכננת עבורנו לא יהיה הוגן, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לרוץ עם הראש קדימה ולטפל בקירות אחרי שניכנס בהם. אנחנו יכולים לנסות לגייס עזרה מאלור גאנה, לחבל בצבא שלהם בעודו מתקרב אלינו,ולהכין כמה מכשולים ומלכודות בדרכו של צבא האויב. אנחנו לא נשב כאן ונחכה למות'' הוא ניגש אל המפה ''אז, מה מצבנו? מבחינת מספר הכוחות, המשאבים, תוואי השטח?"
 
מיילו מהרהר לרגע ''בתור התחלה, אני חושב שכדאי להרחיב את תנאי השטח. אנחנו יכולים לצאת טיפה קדימה, לשנות את הקרקע מחוץ לטירה לטובתנו. אני חושב שאם מספיק לגייס תגבורת מאלור גאנה הם יוכלו לסייע לנו, גם מבחינת המזון. איך אתם משיגים מזון ומים כאן בכל מקרה?. ואני מאמין שיאס אראק יוכל להטיל כמה לחשים שיעזרו לנו להטות את שדה הקרב לטובתנו...'' הוא מביט בו בנימת שאלה. הוא עוצר עוד רגע, ואז פונה חזרה לארכון ''בנוסף לכך, אני חושב שיש לנו סיכוי למשא ומתן עם אמא שלי. כשהיינו בטירת שלג, יארל אולפריק אמר שהצבא טען שהם עושים זאת כנקמה על כך שהאבירים לא עזבו אותם במנוחה.אני תוהה אם אולי נוכל לשאת ולתת איתם, לפתור את המלחמה לפני שהתחילה''
 
מיילו חושב לרגע ''בסדר, אמצא דרך אחרת לתקשר איתה אם אוכל. בכל מקרה, אני חושב שיאס יוכל להביא לנו כמה לחשים מאוד קטלניים נגדם, במיוחד אם תהיה לו גישה לספריית הלחשים כאן אם יש כזו. מליק ואני נוכל, בהנחה שהצליח ליצור צוואר בקבוק, להדוף די הרבה מהם. נוכל ליצור מלכודים ומעכבים נגד הצבא, וכמובן שיש את האופציה לבקש תגבורת מאלור גאנה בהנחה שהם לא עסוקים מדי. במקביל, נשלח הודעה לגליידור. שיהיה ליתר ביטחון''
 
OUT
את הימים הבאים אתם מבלים בלתכנן על הגנות המצודה עד שסירין תגיע, או עד שההודעה תגיע לגיילדר. אני מחכה לקבל מכם את תוכנית ההגנה שלכם. בנתיים.....
IN
עוג
המצודה, נשמע קול בראשך רגע לפני שאתה שוב נמשך, חוזר לחדר בו לפני שבועות נכחת בדיון עם ניקואלי ושאר האל-מתים.
ניקולאי שוב שם, והאמת שלצידו ערפדית, לובשת בגדים אדומים. אין זכר לרוח או לליץ'. הם כנראה לא לוקחים חלק בדיון.

סירין בצד השני של החדר, אתה מבחין שאין זכר לבחור שהיה איתה, זה עם הדמיון למיילו. אבל לצידה ערפד לבוש שריון כבד.. נראה שהם לא שמים לב אליך. "אעזור לך," אומר ניקואלי לסירין. "בתמורה אני צריך משהו מהמצודה."
"גרש אותה." אומרת סירין, וניקולאי מחווה בידו, שני הערפדים נעלמים. "החרב לא שלמה." היא אומרת כשרק שניהם נשארים. "שברת אותה." היא מספרת לו. "כולם חשבו שהבגידה שלך הייתה בכך שתקפת אותנו, אבל זה היה החריג, אתה וידאת שלא נוכל לקרוא לחול עם הלהב."
ניקולאי נוחר. "ועדיין," הוא אומר. "הניצחון נלקח ממני, ואז הכבוד נלקח ממני, והחיים נלקחו ממני. כל שנשאר לי הוא מוות, כאב, ונקמה." הוא מביט בה. "ונראה שזה גם מה שנשאר בך."
היא לא מגיבה. "זה אצלך?" היא שואלת. וניקולאי מראה את החרב שלו, להב לבן וארוך. "חושל מחדש לתוך החרב הזו." הוא עונה. "אף פעם לא הייתי טוב בשמות, אבל קראנו לזה השחר השחור." הוא עונה לה, "חלקיק מלהב הפניקס חושל פנימה. החלק השני שחסר בלהב נמצא אצל האבירים, לא שהם יודעים את זה."

סירין מתקדמת בחדר, נעה קרוב לאביר המוות השני. "אז צריך למצוא את זה במצודה, צריך להביא את החרב אליך..." היא מתחילה.
ניקולאי מהנהן, "ואז נחשל את הלהב מחדש שוב, אני אעיר את צבא החול, ונכבוש יחדיו את האדמה הזו, עידן החיים יגמר, ועידן המוות יתחיל."
היא מהנהנת. "והסוכן שלך?" היא שואלת. "לא האלמנה, אני מתכוונת לשני."
"הוא שם, הוא מוכן. והוא יפתח את הדלת." הוא עונה לה.

ואז בשקט בשקט הם נעלמים, ויאס מבין שהוא מסוגל לצאת מהשיחה הזו בעצמו, מבלי להיזרק החוצה
 
חזרה
Top