• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הבדולח היוקד [מו''ד 4] (4/4), עץ משחק

"לקחת את הילדים איתנו זו לא בחירה חכמה." קולו של ארכיון מהדהד בראשים של אלו הקרובים אליו, בעוד ליתומים עצמם הוא משדר קולות של פעמוני-רוח וציוצי-ציפורים. הוא כמעט תמיד יצר את הקולות האלו כאשר היה ליד לאורה, היא אהבה אותם וטענה כי הם מרגיעים אותה. כנראה היתומים התרגלו ליכולת זו שלו וההשפעה עליהם תהיה דומה.
"אנשים בעלי כוח רב רוצים את הסכין שלאורה הורישה לנו. נוכחותם של הילדים תהווה מכשול, שכן הם יסתכלו אליינו עבור מזון, הגנה ומחסה."
 
״לא אמרתי לך להפסיק עם זה?!״ אומר דורן בעצבים. ״או שתמצא דרך לדבר רגיל או שלא תדבר בכלל, לא אכפת לי. אם אתה רוצה אני אשבור לך את הפרצוף ואולי זה ייעשה לך פה״ דורן מתנשף בכעס. ״אם אתה חושב שכל מה שלאורה דאגה לו זה הסכין אתה טועה לגמרי, היתומים האלה היו העולם שלה. אבל לא ציפיתי לאחרת מפסל. עכשיו בואו נתחפף לפני שיתחילו צרות. הילדים באים איתנו, מבחינתי נזרוק אותם באיזה בית, אבל אנחנו לא משאירים אותם פה בשביל להיטבח״.
 
"כמו שדורן אמר, אין שום סיכוי שאנחנו סתם משאירים את הילדים כאן" סקיי אומר, הוא מתכופף לעבר אחד הילדים היותר גדולים בזמן שהשריון שלו הופך לגלימת מסע שחורה. "היי, יש לי שאלה אחת אליך, בסדר?" הוא פונה לילד שמהנהן "לאורה הזכירה אי פעם בית בטוח או ציינה איפה הוא?" הוא אומר, כורע על הברך כדי להסתכל לילד בעיניים.
 
הילדים מסתדרים בשורה, ואתם מתחילים לצעוד על השביל. השמש סיימה לשקוע, והכוכבים הנוצצים ברקיע ושלושת הירחים של קריאנג'ון מאירים את דרככם באור כסוף. השביל מתפתל זמן מה בחורשות שמקיפות את ביתה של לאורה, מעניק לכם מעט זמן לחשוב על מה שהיה, על מה שיהיה, להיפרד מלאורה לשלום במוחכם...בסופו של דבר, השביל מתחיל לעלות, עד שאתם מגיעים לשולי העמק שאתפ נמצאים בו. ואור הלילה היפה מאיר על מחזה מעורר אימה-אתם רואים אוהלים. עשרות מהם, מקיפים את כל שדה הראייה שלכם בטבעת הדוקה, וככל הנראה ממשיכים להקיף את העמק הקטן מקצה אל קצה. אתם רואים לפידים בוערים, ולאורם ניתן לראות את הצלליות של מספר לא מבוטל של חיילים, מוטלות עד לשולי הגבעה הקטנה שאתם עומדים עליה.
 
ארכיון מתכופף על שולי העמק ומביט מטה, זוהר עיניו מתחלף בהיבהוב אדום מהיר בעודו הוא סורק את המחנה הענקי עבור פרטים נוספים, כגון המדים שהחיילים לובשים, תצורת המחנה, נשקים שברשותם, מספר חיילים ממוצע וכו'.

META
בדיקת תפיסה - 15+9 = 24
 
ארכיון מצליח לראות שיש בממוצע בין שבעה לעשרה חיילים כל חמישה עשר מטרים. הם לא לובשים מדים ספציפיים, ונראים יותר כמו חבורה של שכירי חרב. הם מחזיקים נשקים ממגוון של אכויות, סוגים וחומרים שונים, והמראה של החיילים עצמם מגוון לא פחות. נראה שהמחנה הוקם לא מזמן, והוא למעשה מורכב מטבעת אחת של אוהלים שמקיפה את כל העמק. הדבר המעניין היחיד שהוא שם לב אליו בנוסף, זה שעיניהם של חלק מהחיילים זוהרות באור לבן בוהק
 
״טוב אז מה אנחנו הולכים לעשות? ארבעתנו בטח יכולים לעבור דרכם, אבל מה עם היתומים?״ דורן מסתכל על המצב, אין להם באמת הרבה אופציות. למרות שהרעיון של לזנק פנימה ולהילחם בכולם קורץ לו, הוא מעדיף לחיות כרגע.
 
"אפשר לנסות לאסוף מידע. לנסות לברר מי הם ומה הם רוצים לפני שאנחנו נוקטים בפעולה כלשהי" מציע סקיי. הוא לא מת על הרעיון של לשלוח לשם מישהו, אבל לא נראה שיש להם הרבה מידע על מי שהם מתמודדים מולו כרגע.
 
״לפצל את הילדים לא נראה לי יעבוד, אין לי כוח שאחד מהם ייעלם לנו. אפשר ללכת לבדוק, אבל זה נראה כמו צבא. לא יודע כמה צבאות ייתנו לחבורה המוזרה שלנו לעבור דרכם, בעיקר אם הם קשורים לאלה שתקפו אותנו״.
 
ארכיון מרים את ראשו למשמע דבריה של ביטארי. רצף של תמונות ונוסחאות, מלוות בהבנתן, מופיע בדעתם של הסובבים, מלבד דורן שביקש אחרת.
המידע נרחב ומסובך, ויש קושי רב להבין כיצד הוא מתקשר לנושא, אך אחרי מספר רגעים כל חתיכות הפאזל משתלבות לתמונה אחת ברורה: מעגל-שיגור.
ארכיון מעביר לסובבים את המשך המידע, אשר מראה כיצד הוא מסוגל ליצור מעגל שיגור זמני ולחבר אותו למעגל אחר שקיים על כל אחד מהכוכבים הקרובים, כולל האחד שהם נמצאים בו כרגע.
 
ארכיון יודע שבכדי להפעיל את השער דרוש סוג מסוים של מתעל כוח, חומר כלשהו שיאפשר לאנרגיה הקסומה להדהד לאורך הקוסמוס. שלושת חומרי היסוד, מורטזיום, פיריום ואיליריום יכולים לשמש כחומר מתווך שכזה.
 
ארכיון מרים את שתי ידיו אל מול גופו. מעל אחת מהן האוויר מתגבש לצורה של פגיון קטן, ואם לדייק, הפגיון שאלורה מסרה לרשותם באותו היום. הוא ניגש אל דורן ומרים את ידו עם פגיון האוויר שיצר לגובה עיניו, בעודו מושיט את ידיו הפנוייה לבקש את הפגיון.
 
חזרה
Top