• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

השחר מפציע- עץ משחק [מו"ד 5] (4\4)- תם ונשלם!

הנזירים וקאלי-
IN
הונג-יי מרגיש הקלה על הספינה, הוא היה מרגיש אף קלות רוח, אם מוחו לא היה עוסק בדברים כה רבים. הפחד שהוא עשוי לפגוע באחיו, ההלם על הפעם הראשונה שהובס בקרב אמתי והאימה של דורנדר, חוסר הביטחון שלו בנוגע לזאב הלבן, והחשש שזוהי הפעם האחרונה שהוא יראה את אחיו הנזירים. הוא מנסה להתאמן עם כולם, מדבר עם כמה שיותר, נפגש פעם נוספת עם הנזירים הצעירים שהיו רק ילדים כאשר הוא עזב (לא שהוא עצמו אינו ילד, כמובן). המאסטר שהאדם שחי חיים טובים אינו מפחד מן המוות, הונג-יי בטוח שהזמן הזה עם אחיו הולך לשפר את חייו, או לפחות להרגיע את חששותיו. בצורה עצובה, הוא מגלה שהוא טעה כאשר הוא יורד מהספינה.

ולעתים הוא קורא לו, בשקט, מנסה להעיר אותו. על המים, כוחו של הונג-יי חזק מכוחו של הזאב, נפשו יציבה כצוק הנישא לגובה. אך לעתים, הוא יכול לשמוע יללה חלושה שלא רוצה להיות מופרעת ממנוחתה.

==
"כיצד אנחנו אמורים להגיע מכאן אל האי?" שואל הונג-יי ומסתכל אל הגובה "נשחה?" הוא שואל די ישירות, תוהה אם זוהי הברירה היחידה. המים שורצי האלמתים והשרטונים לא מיטבים עם שחיינים יותר משהם מטיבים עם ספינות.
 
מונרו
מסביב לשולחן, הכאוס פורץ. קלריסה קופצת ממקומה, חנית עשויה מדם מתגשמת בידה. ניקס רק מביטה בך במבט לא משועשע בעוד אוקטביאן מקלל בשפה עתיקה. לוואל שומר על פרצוף פוקר, בזמן שזורי צוחקת ו-ולאד מחייך. ניקס, לעומתם, רק מביטה באביה, במבט מפוחד מעט.

"אתה מעז להשפיל אותנו ככה?" אכליס שואלת בקרירות, "האם אני צריכה להסיק מכך שמשאלת המוות שלך לא באה על סיפוקה לאחר שנפטרת פעם אחת?"

"בחרת במוות, סבסטיאן." קלריסה זורקת את חניתה לעברך, אבל באמצע הדרך- צללים עולים מהרצפה ותופסים את חנית הדם במעופה.

"דממה." קולו של שאייד-וור מהדהד בחדר, "אתה, המוצץ-דם, קורא לעצמך ערפד, אך כל ערפד חייב להיות נאמן לחצרו של בית-חצות. וכל עוד אתה ערפד, אתה חייב להבטיח את נאמנותך אל אחד מאצילי הערפדים."
 
מונרו
"וכך אני עושה, אני נאמן לחצר בה בחרתי, לא לחצר האצולה מלאת הצפעים, אלא לחצר המלכות, בשבועתי לביתך, נשבתי גם לך. הנני אבירכם כמו שהייתי אבירו של מלך בני האדם, הנני נשבע לתת את חיי בכדי לשרתכם, הנני נשבע לתת את חיי כדי להגן על נסיכתי. לא אני הוא זה שקורא לי ערפד, אלא אתם, אני קורא לעצמי אביר, אני קורא לעצמי חבר במשמר המלך, ובשעה זו, שומרה של הנסיכה."
 
מונרו
"נאמנותך שייכת לי כעת, סבסטיאן מונרו, צילו של ערפד." שאייד-וור אומר, ואתה יכול להרגיש את הצללים קמים מסביבתך, עוטפים אותך בחיבוקם הקר.
"בתי היא שלי." אתה שומע קול במוחך, "לא שלך. לא של אף אחד אחר. שלי. " תמונה מבזיקה בראשך, של ילדה צעירה- לא ניקס, בבירור, אלא ילדה אחרת. היא משחקת בשמש, על חוף ים לצידה של טירה גדולה הנראית בדיוק כמו הארמון שבו אתה נמצא כרגע. מאחד מחלונות הטירה, אביה צופה- שאייד-וור, אך נראה מבוגר בהרבה, ובעל זקן. הוא מחייך כשהוא צופה בה. ולאט לאט, התמונה מחשיכה, והאפלה בולעת את הים, את הילדה, ואת שאייד. הטירה המכוסה בצללים היא הדבר האחרון שאתה רואה לפני שאתה מתעורר.

"קום, סבסטיאן מונרו, צילו של אדם." קולו של שאייד מהדהד בחדר המועצה, ואתה פוקח את עיניך. אתה מרגיש מעט זריז יותר, העולם סביבך נראה מעט בהיר יותר. אתה מסתכל על עצמך, רואה שעורך נהיה אפרפר, וההתשקפות שלך ברצפה החלקה מראה לך שזה לא הדבר היחיד שהשתנה- אוזניך נהיו מחודדות מעט, אם כי פחות מחודדות משל חצי-אלף. השיער שלך כהה יותר- מה שלא חשבת שאפשרי- וכך גם עיניך הסגולות. "קום, והשבע את נאמנותך כראוי." המילים מופיעות בראשך. השבועה. להשבע לשרת את מלך הצללים כמשרתו, סוכנו ואבירו. לזרוק מעליך כל נאמנות אחרת לבית מלוכה או לדגל. להיות צלו של שאייד-וור על האדמה מוכת השמש ולציית לפקודותיו בכל מחיר.מונרו יודע שכפי ששאייד-וור העניק לו חיים, שאייד-וור יכול גם לקחת אותם.
מבחינת מונרו, שאייד-וור, ולא בתו ניקס, הוא האדון שלו. כיוון שניקס היא רק רכוש, ציור. למלך הצללים הייתה בת, ותמיד תהיה לו בת. אבל היא לא יותר מזה- ולעולם לא תהיה.

META
מבחינה מכאנית, הגזע שלך הופך לshade (bound by shadows) מכאן: http://homebrewery.naturalcrit.com/share/rJuAfMXCW
ההבדל היחיד הוא שאין לך חסרון לגלגולי התקפה באור חזק.
כמו כן,אתה יכול לחלק מחדש את תוספי התכונות שקיבלת בדרגה 4.

בנוסף, אתה עולה דרגה. זה דרש אומץ מצדו של מונרו.

על אי הדרקון
בספינה, היה לכם זמן למדוט להתאמן. לשפר את היכולות שלכם והמהלכים שלכם.
תעלו דרגה.
 
איילהאם
"והליכה על קרקע נורמלית תחזיר אותה, אני בסדר גמור. אוריון ניב-ים, האדם האחרון שהחזיק בליסטרבאם, גר במרחק יומיים מכאן. אני ארכב אליו בזמן שאתם תבקרו את הנזיר שלכם וניפגש כאן." נראה שקאלי כבר עומדת לעלות על ארזיוס, אבל היא נזכרת במשהו.
"רק בנוגע לעניין אחד, איך נדע שהזאב לא ישתלט עליך שוב, הונג?"
 
איילהאם:
"איני מחבב את הרעיון של פיצולינו, אך זה כנראה הכרחי. מלבד זאת, לא הזאב הוא שהשתלט על אחי, אלא ה...שדים, סם אמר? שרדפו אחרינו במטרה לסחוט את מונרו הנכבד. אם הוא עוד היה נתון בסכנה כזאת, היינו פוגשים בהם שוב. נהיה בטוחים", הוא מהנהן לקאלי בחיוך.
 
איילהאם-
IN
״אני מעדיף שאחי יהיה מוגן יותר קאלי, איתך״ אומר הונג-יי בכנות מפתיעה ״ואני רוצה להבין יותר על דורנדר. אנחנו לא יודעים עליו מספיק, אולי לניב-ים יהיה את הידע שאנו זקוקים לו״ הוא מוסיף.
 
איילהאם:
"אם תרצה ללמוד לשלוט על החיה, אחי, תצטרך להאמין בעצמך ולהתמודד עם הסיכון, לא לחשוש ולברוח ממנו. אודה גם כי עדיף שיהיה לצידך מישהו שיוכל לעזור לך להירגע במקרה הצורך", לאחר מחשבה קצרה הוא מהנהן וממשיך,"אך אולי אתה זקוק לזמן לבד, וגם עליי להפגין אמון וביטחון ביכולותיך. לא אתעקש אם תרצה ללכת לבד".
 
איילהאם:
"אם כך, אני סומך עלייך שתלווי את אחי בבטחה, קאלי. בואו ניפגש בפונדק 'שורש וגבעול' בעוד שבוע לכל היותר. דרך צלחה לכם", הוא קד קידה לכל אחד בנפרד, וצופה בהם מתרחקים. רק לאחר שנעלמו לחלוטין במורד הרחוב, הוא פונה ומתחיל את מסעו לעבר הצוק.
 
דאי-קי, הונג-יי, קאלי
אתם נפרדים אחד מהשניה, כל אחד נע לדרכו. הונג וקאלי מתקדמים לעבר האגם הכסוף ואל תוך היבשה, בעוד דאי-קי מחליט לבדוק את השמועות על הנזיר, והולך לעבר הצוק.

מונרו
"ואני מקבל את שבועתך, ואת נאמנותך." מלך הצללים אומר, ולפקודתו, אתה קם. "בתי תוביל אותך אל חדר המבצעים, שם תחכה לחזרתי." ניקס קמה ממקומה וקדה לאביה, ולאחר קידה נוספת מצידך, אתם יוצאים מאולם המועצה וממשיכים בדממה בין מסדרונות ומדרגות הארמון, אתם עוברים את חדריו של שאייד וור עצמו- כפי שאתה יודע עכשיו משום מה- ואת חדריה של ניקס עצמה, עד שאתם מגיעים לחדר עגול, שבמרכזו מעגל טלפורטציה מפורט ושישה פסלים עומדים בצמוד לקיר- אתה יודע שאלה גלמים, המוכנים לחסל כל פולש.

"טוב." ניקס אומרת ומתיישבת על הרצפה, "זה... לא ציפיתי את זה. אני לא חושבת שמישהו ציפה. אולי חוץ מאבא."

דאי-קי
ללא סוס, ייקח לך יומיים להגיע אל הצוק. ואכן, אתה מתחיל ללכת. רץ כשהים מימינך, והאדמה הופכת לסלעית יותר ויותר. זו הליכה ארוכה, מעט מייגעת, אבל היא שלווה. אף חיה לא תוקפת אותך, וחוץ מאורותיהם של מספר כפרים מרוחקים, אתה לא רואה שום אדם.

בלילה השני, אתה מקים מחנה קטן במערה בצד הדרך. נראה שפעם, היה דוב במערה הזו- אבל הוא כבר נעלם ממזמן, ורק סימני הטפרים שלו נותרו כהוכחה לכך שהיה כאן בעבר דוב.
אתה הולך לישון, מותיר את המדורה בוערת כדי להבריח כל חיה שתתקרב, אבל אתה מתעורר באמצע הלילה למשמע קול חיכוך, כמו של אבן שמתחככת באבן.

הונג-יי וקאלי
IN
אם האי הוא ראשו של דרקון, האגם הוא עינו. אתם משאירים את הים מאחוריכם כשאתם מתקדמים לעבר מרכז האי, עוברים על פני פרדסים וחורשות קטנות, על פני כפרים חקלאיים ושדות התבואה שלהם. האי נראה יפה, חי. נראה שהוא הצליח להשתקם היטב מהפצעים המדממים שגרם צ'רמולט, אף על פי שאתם עדיין רואים עדויות למלחמה הגדולה כל כמה זמן. מאנדרטה קטנה לזכרם של הנופלים על ראש גבעה להריסותיו של כפר ישן. אך האנשים שאתם פוגשים בדרך נראים שמחים ועוסקים בעבודתם בחיוך. לבסוף, הלילה יורד, ויחד איתו- אתם מקימים מחנה.
META
גלגלו לי בבקשה חוכמה (תפיסה).
 
מונרו
"ואני" אומר מונרו, "הצעתי לאבא שלך משהו שהוא היה צריך, והצעתי לו את זה מבלי שהוא יצטרך לבקש." הוא אומר לה, "כמובן שאני התכוונתי לכל מילה בשבועה הראשונה שלי." הוא אומר לה. "דעי זאת, אני תמיד אהיה לצידך." הוא אומר בשקט
 
הונג-יי וקאלי
בבוקר, אתם ממשיכים להתקדם. קאלי רוכבת על ארזיוס, בזמן שהונג-יי רץ לצידו. לקראת הערב, כשהם עולים על גבעה, הם רואים את הניצוץ הכסוף שבמישור תחתם. ולאחר רבע שעה נוספת, הם מגיעים לאגם הכסוף- ולכפר שלצידו.

האגם הכסוף בהחלט גדול. הוא יותר גדול מרוב האגמים שבסרמיאת- גדול מספיק על מנת שאם תעמוד בגדה אחת, לא תוכל לראות את צדו השני.
והוא גם בהחלט כסוף. מעט כמו ים הפליז הצהוב-ירקרק מסביב לקמבריון, כך גם המים שכאן מתכתיים. כסופים כמעט כמו כספית, ואור השמש המשתקף מהם גורם לאגם להראות כמו מטבע אחד גדול. סירות דייגים רבות שטות במימי האגם, מגיעות מהכפר הקטן בו אתם נמצאים. כפר הדייגים הקטן נכנס אל תוך האגם עצמו- וחלק מהבתים שבו בנויים ממש בתוך המים. לא נראה שלבני המחצית שבסביבה מפריע לדשדש את דרכם הביתה.
וכשאני אומר שהכפר קטן, אני לא מתכוון לכמות הבתים בו, אלא לגודלם. כל הכפר בנוי בהתאם לגודלם של בני מחצית, ואף על פי שאתם יכולים לספור לפחות 60 בתים, הוא עדיין מרגיש קטן וחמים. בני המחצית שבאיזור עסוקים בלתקן סירות, לקלוע רשתות, ולבשל ארוחות ערב לבעליהן ונשותיהם שחוזרים הביתה מיום דיג ארוך.

מונרו
לאחר כמה שניות, צל עולה מהרצפה ומתגשם לצורתו של שאייד-וור.

"קומו." הוא אומר, ואתם קמים מכריעתכם. "כעת, סבסטיאן מונרו, אמור לי- מה אתה יודע על עברי?."

דאי-קי
אף תשובה לא נשמעת. אף קול, חוץ מהחריקה הזו- שמתקרבת. אתה לא מצליח לראות שום דבר בחשיכה, אבל לפתע היצור נכנס אל אור המדורה החלש. זהו אכן הדוב, שחזר אל מאורתו. אבל הדוב הזה לא חי, ולפי איך שזה נראה- הוא מת כבר הרבה זמן. שלד הדוב הלבן חלק, ללא שום חתיכת בשר או פרווה. הוא מסתכל לעברך, אבל אתה לא רואה שום ניצוץ של בינה בארובות עיניו הריקות. וכאשר הוא ממשיך להתקדם, אין שום חן בתנועותיו המכאניות.

מה אתה עושה?
 
הונג וקאלי
קאלי יורדת מארזיוס ומביטה בהשתקפות פניה באגם. לא נראה שהצלקת ממהרת לדהות, לצערה. היא תוהה מה אמה תחשוב על זה כשהיא תמצא אותה. כבר זמן מה שהיא לא הייתה צריכה לדאוג בנוגע למחשבות אמה. אמנם הדאגה הזאת לא בראש הרשימה של הגמדה כרגע, יש אנשים נוספים שהיא צריכה למצוא. אם לא אותם, אז מידע עליהם.
"הוא מדבר איתך, הזאב?" היא שואלת בזמן שהם הולכים.
 
חזרה
Top