• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[PF] קללת הדרקון- עץ משחק- הקרב האחרון (5/5) [הסתיים]

"ומדוע נכנסתם לביתם?" היא שואלת, למרות שהיא לא נשמעת כה כועסת. "זהו מקום עתיק, לפני זמן כה רב הוא נפל, ומאז הוא היה שלנו. סבתי הרחוקה שלטה במקום אחרי סבתה הרחוקה שלה, ככה הוא הועבר מדור לדור. אני מחשיבה אותו בתור הזכות שלי מלידה, ומדוע שהזכות הזו תילקח ממני?" היא אומרת.
 
"האם לא היו אלה החיות שבשליטך שמנעו מחברי לעזוב את המקום? האם לא את היא זו שהורתה להם לחסום בפנינו את היציאה עד אשר ניכנס פנימה? אל תנסי להתחכם מולנו, רצית שנבוא לפה, רצית שנגיע לחדר הזה. השאלה שלנו היא למה?"
 
"אני הראיתי לכם את הדרך, צ'אהו, אך אתם בחרתם כיצד לקחת אותה. מדוע הוואנארה זכה לגורל שונה מהחיה המתוקה שלי שנאגאטו חיסל בחדרה? בגלל שהוא רקוב פחות? הוא חיה פראית בדיוק באותה המידה, גם אם הוא מסתיר זאת כעת בפניכם, 'חבריו'."

"את צודקת אבל, אני רציתי שתגיעו לכאן, ואני שמחה שהגעתם. ראיתי אתכם מגיעים דרך הכוכבים, לפני כחודש. זה היה חיזיון מטלטל" היא אומרת, כאילו נזכרת בו ושוקעת בו מעט.
 
פצעיו של ריוסקה נסגרים לגמרי אחרי ריפוייו של אשיגה, וכעת רק שריטות דקיקות נשארות על עורו.
"אני מודה לך." ריוסקה נד בראשו אל עברו, "אם יש דרך כלשהי בה אוכל להחזיר לך טובה אחרי שנצא מהעמק הזה, אשמח לעשות אותה."

"שמי אינו נאגאטו יותר." ריוסקה קורא אל המשך החדר, לכיוון המכשפה, "איבדתי את הזכות לשאת את השם הזה, ועל כן את תקראי לי בשם-הולדתי. עם הידע הנרחב שנראה שיש לך עלינו, אני בטוח כי את יודעת לאיזה שם אני מתכוון." ריוסקה צועד שני צעדים קדימה ומניח את ידו על קת חרבו, אך לא מראה נכונות לשלוף אותה.
"אנחנו כאן מכיוון שאנחנו רוצים משהו מתושבי-הכפר ואנשי-הוואנארה, והתנאי שלהם הוא לסלק אותך מכאן, או להגיע להסכם ברור והוגן. אין לנו שום סיבה אישית להתנכל אלייך או 'לחיות החמודות' שלך."
 
״תנאים, הסכמים, כול אלו לא חשובים כעת. יש לכם כל כך הרבה פרטי מידע בראש, שאף אחד מהם לא מחובר לשני. תנו לי לתת לכם הבנה כולשהי על המעשים שלהם, על המקום הזה, על העבר והעתיד גם יחדיו. הצפעים, העננים השחורים, החיות החמודות שלי. אני נותנת לכם את החסד הגדול ביותר, הידיעה״ היא אומרת. לאחר שהיא דיברה כול כך הרבה, אתם כבר מבינים שהיא מדברת מעמדת גובה.
 
״אני יודעת דברים שיכולים למלא מגילות שלמות, הידע שאני נושאת הועבר מדור לדור במשך שנים על ידי המשרתות הנאמנות של לאמאשטו. קצרה היריעה וקצר זמננו. שאלו את שאלותיכם, ואענה״ היא אומרת.

״מהרו״.
 
״באחת משתי דרכים״ אומרת הקיטסונה לצ׳אהו, מתעלמת מבקשתה של שינה שרק חזרה על דבריה הקודמים של צ׳אהו. ״הראשונה, היא העקבות. בקצה החדר הזה ישנה דלת, ועליה תמצאו עקבות טריים. אם תעקבו אחריהם בהצלחה, תוכלו למצוא את הדרך מחוץ לעמק. הדרך השנייה, זה הוואנארה, הנושא עימו את הסוד של הוואנארה כיצד להגיע מהעמק הזה אל השבט שלו, ומשם לגוקה.״

״קיטסונה״ היא פונה כעת לשאנג-רן, ונראה שהייתה לה התלבטות באיזה שם לקרוא לו. ״זנבו של סאן ווקונג הוא חפץ רב עוצמה, אך מהעתיד שראיתי, חשיבותו היא מינורית. כוחו האמתי הוא ליצור הרפתקה, להניע דברים בלתי צפויים בעולם, כמו האל ממנו הזנב נלקח. החיזיון שלי אמר לי שבחפץ ישתמשו שניים, באותו היום. כעת, העולם והגורל השתנו שניהם מהשפעתו. ייתכן אף שזו הסיבה שבאתם לכאן, דבר שקסמיי הראו לי רק לאחרונה״.
 
״סודו של הוואנארה הוא דרך, או שמה תדברו על סודו האישי של מידרה? הקרוב ביותר לכך זוהי צורת הלחימה שלו, אותה הוא מסתיר. הוא נראה כמו נזיר פשוט, אבל הוא עוקב אחרי דרכם של הקאמי והטבע, מחובר יותר אל חיות האדמה מאשר אל האלים שבשמיים או המסורות המיסטיות.״

״ולאגודת הצפעים אין עניין בכפר. הם מנצלים אותם לרווח קל על ידי מכירת מזון שסופו להתקלקל, ובכך אנשי הכפר בעצם מרוויחים מזון זמני בלבד מהצפעים, אך העניין האמתי שלהם היה בי״ היא מתקרבת אל אור הכוכבים, מן הפלטפורמה הגבוה.

היא לבושה בבגדים שחורים, והיא נראית לבקנית וחצי מתה. השיער שלה לבן, למרות שהיא נראית צעירה מידי בשביל שיער שכזה, ועיניה נראות פראיות, כעיניו של טורף רעב. אך מה שבולט לכם ביותר הוא חנית כסופה הנעוצה בליבה, הנראית כמו החנית של מאי לין מבין אגודת הצפעים.

״הם עברו כאן לפניכם, הם נכנסו דרך הדלת ממנה תצאו מכאן. הם קנו מאנשי הכפר כול פיסת מידע על המקום הזה, והגיעו אליי ברצון למשא ומתן, על כול החפצים היקרים שהיו לי כאן. כשסירבתי, נלחמנו, אך אני כבר ראיתי בכוכבים הבוהקים של דסנה המקוללת את גורלי- למות, עד שעת חצות היום״ היא אומרת בצער ״אם אלו לא היו הם, אלו הייתם אתם שמחסלים אותי.״
 
אשיגה מהרהר לרגע ובוחר את מילותיו בקפידה.
"מדוע סירבת למשא ומתן אם ידעת למה זה יוביל, ולא השתמשת בעושר שברשותך כדי להפנות את הצפעים כנגדנו ובכך להציל את עצמך?"
הוא מחווה לעבר קעקועי הדרקונים שעל ידיו.
"מה הסיבה המקורית לכך שמשפחתי התחילה במנהג של קעקועי הדרקונים, ואת מי אני צריך לחפש בגוקה כדי לקבל מידע על משפחתי?"
 
"כי אתם לא אויבים" היא עונה לאשיגה בפשטות "אין לי סיבה לחסל אתכם. בלילה בו השמיים התמלאו עננים שחורים, אני בחרתי לסרב להצעה להצטרף לדרך הצל. ידעתי כי אמות, הנבואה הזו הגיעה אליי מוקדם מכול הנבואות. אם הייתי מצטרפת אליהן, היינו נלחמים, אך הדבר חסר טעם בהתחשב בכך שאני אמות- ואיתי, שושלת של המשרתות את אם המפלצות תיכחד אף היא".

"הקעקועים על ידיך נוצרו במקום רחוק מאוד ממני, בממלכה אחרת, באגדות שלא קשורות לי. אם תרצה לדעת את האמת, הרמז יימצא באחד משלושה מקומות" היא אומרת "אצל ליידי נאי יאן פיי, היודעת סודות רבים ומשחקת את משחק הסודות עמוק מכול איש אחר, אצל הדרקון העיוור לשינוי, או אצל אונמיוזה, הרקדנית בבשר" היא עונה תשובה מבלבלת יותר מן השאלה.

היא מסתכלת על ריוסקה, "הממלכה הקטנה שלך תמיד הייתה זרע של ייחודיות, ממלכה בלי עבר, ממלכה שבונה את עתידה. אך הרצח של פוג'יבייאשי פגע בליבם של האנשים כמו החנית הזו" היא מעבירה את היד שלה על החנית שנעוצה במרכז החזה שלה, כבודקת אותה "היא העבירה פחד בלב האנשים שעוד אחד מהנאמנים לשוגון השמש ישבר וישתגע, היא גרמה לחשד וחשש שהשוגון עד היום מתמודד עימם. השוגון דאג לשלוח את אנשיו לחסל מספר איומים בתגובה על מנת להחזיר את הרמה בה שוקורו סומכת עליו, אבל כאבם של אלו שנרצחו על ידי דמם שלהם נשמעות עד היום הזה, גם אם הזמן התקדם קדימה".
 
"האם את יודעת היכן יכול להמצא לינג הואנג?" שינה שואלת, נאנחת בליבה. היא לא סומכת על המכשפה הזו, אבל כל פרט מידע יכול לעזור לה, והיא לא תבחל באמצעים להשיג אותו- לא משנה כמה מפוקפק הוא יהיה.
 
חזרה
Top