ת'ור אמר/ה:
[post]696671[/post] אין לי יותר מדי סיפורים (לא שיחקתי הרבה, כאמור), אבל זכור לי לטובה משחק כנס שבו שיחקנו חבורת פיראטים. אני הייתי הקפטנית הנועזת שאיבדה יד, אז בשם משחק התפקיד החזקתי את אצבע יד ימין שלי כקרס במשך כל המשחק. אני לא חושב שמישהו שם לב, אבל עדיין נהניתי
זה היה בגיבורים ומיכאל פבזנר היה המנחה? זכור לי שגם אני שיחקתי במשהו עם פיראטים. היו כמה שולחנות שרצו במקביל, אז אם לא היינו באותו שולחן, אולי היינו באותו משחק באופן כללי.
ת'ור אמר/ה:
[post]696671[/post] ובשאלה לקהל, כתלמיד אנימציה אני סקרן: מה דעתכם על אנימציה? גם באופן כללי, גם ביחס לקולנוע מצולם וגם אם יש לכם משהו להגיד על תחומים ספציפיים של אנימציה. מה לדעתכם היתרונות של אנימציה וכמה לדעתכם היא "רצינית" כמדיום?
אנימציה או אנימה? אני משער שבטח הלכת לתחום האנימציה בעקבות אהבתך לאנימה, אבל נסכים שאנימה זה בסך הכל רק סגנון אחד (די רחב אומנם) של המדיום הזה. אני תמיד פחות נהנתי מאנימה, בעיקר בגלל שהרבה מהמוסכמות בו נובעות מחשיבה יפנית, וקשה לי מאוד להזדהות עם זה. האנימציה של דיסני ופיקסאר עם הסטוריטלינג המערבי שלהם הרבה יותר קוסם לי. אני כן מכיר באופן יחסי את פועלו של מיאזאקי, בין השאר כי הוא זכה להצלחה במערב, וקאובוי ביבופ היא אחת הסדרת האהובות עליי אבר, מכל המדיומים (וגם זה, בגלל שראיתי אותה בדיבוב האמריקאי המוצלח מאוד).
ההקשר המיידי בראש של רוב האנשים בין אנימציה לסרטי ילדים הוא מעציב, אך גם מובן. הרוב המוחלט של סרטי אנימציה (המערביים) הם בסופו של דבר לילדים, כאשר יש מיעוט קטן שמראש נוצר לקהל בוגר. ארי פולמן וואלס עם באשיר (וגם כנס העתידנים המומלץ) אכן שייכים למיעוט האיכותי הזה. אבל בגדול אני חושב שרוב האנימציה ה"בוגרת" מגיעה מכיוון האנימה. בתור חובב מד"ב, אני יכול להגיד שיש הרבה סרטי מדע בדיוני קלאסיים ובוגרים מאוד שהגיעו מהאנימה (אקירה והרוח במעטפת, למשל, שהשפיעו על המון סרטים הוליוודיים שאינם אנימציה). גם היום נוצרים הרבה סרטי אנימציה בוגרים שלא בהכרח מופנים לילדים (למרות שגם היותר קשים יחסית הם עדיין לכל המשפחה או לבני נוער), אבל אלו שלילדים מצליחים פי כמה בקופות, וגם גורפים את רוב הפרסים. ראה לדוגמא את כל זוכי האוסקר לפרס סרט האנימציה האחרונים - כולם סרטים לילדים, לרוב של פיקסאר או דיסני, למרות שמולם התחרו גם סרטי אנימציה בוגרים איכותיים מאוד (למשל אנומליסה של צ'ארלי קאופמן, שהיה מקורי בצורה חד פעמית, או מר שועל המופלא של ווס אנדרסון). השנה בכלל זכה קוקו, שהיה לטעמי בינוני ממש. בקיצור, התפיסה המקובלת היא שסרטי אנימציה הם לילדים, וסרטי אנימציה לילדים הם מה שתופס, וכנראה זה ימשיך ככה עוד הרבה זמן.
לגבי סדרות אנימציה מערביות - קודם כל, אאל"ט שמם הרשמי הוא cartoons, שזה בעצם שם רחב יותר שלא שמור רק לסרטונים קומיים קצרים עם באגס באני. קרטונים זה בעצם המקבילה המערבית לאנימה, אם הבנתי נכון.
כאחד שגדל על cartoon network, יש מספר סדרות מצוירות שעליי להמליץ עליהן, אם לא הכרת אותן כבר. הראשונה היא samurai jack, אולי המפורסמת והחשובה ביותר שיצאה מקרטון נטוורק. מעניין שהיא שואבת השראה מהמיתולוגיה והסגנון האסיאתי, אבל מנגישה אותם לקהל האמריקאי בצורה חכמה. ובנוסף היא גם שואבת השראה מהרבה תרבויות מגוונות אחרות. מבחינתי היא באותה רמת איכות כמו קאובוי ביבופ, וסגנון האנימציה שם מאוד פשטני בכוונה.
megas xlr זה בעצם מחווה\פארודיה על אנימה המקות, והיא משעשעת להחריד וגם מעוצבת מגניב.
על rick and morty אני מניח שכבר שמעת\ראית, אבל אם לא אז כדאי.
ויש עוד הרבה סדרות 'טרנדיות' יותר, כמו bojack horseman, family guy, archer, וכמובן הסימפסונס ופיוצ'רמה וסאות'פארק. אבל אני לא כל כך רואה בהן כסדרות שעושות משהו מיוחד עם אומנות האנימציה, אלא יותר כמו קומדיות\סיטקומים\סאטירות שפשוט נוצרו במדיום הזה כי הוא הכי נוח בשבילם. האנימציה בסדרות האלה היא סטנדרטית על גבול המשעממת, והיופי שבהן זה הכתיבה ולא הביטוי הויזואלי.
ואחזיר לך גם בשאלה - מה יחסך לסטופ מושן? זה נכלל גם תחת מדיום האנימציה, אבל זה תחום רחוק שנות אור מאנימציה דו מימדית או אף תלת מימדית ממוחשבת.