• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הכה את הפונדקאי 11 - ת'ור

דוקטור הו: תקשוב.

טקהאג: אין לי חיית מחמד ואף פעם לא הייתה לי. פעם רציתי כלב גדול כמו האסקי או רועה גרמני, אבל אני מודה שלאחרונה הרעיון של חתול נעשה יותר מושך בשבילי.
למרות שאני בספק אם תהיה לי חיית מחמד בעתיד הנראה לעין, אין לי כוח לטפל באחת.

רדקלוק: הממממממממממממממממממממ.
אנימציה מערבית ראיתי פחות, אבל ממה שראיתי אני מחבב במיוחד את אווטאר: כשף האוויר האחרון (כמובן), teen titans ואם זה נחשב - המומינים. להמלצה הייתי מחליף את טין טיטנס בadventure time או gravity falls, לא בטוח.
סדרות האנימה האהובות עליי הן FMA (למרות שאני בעד שילוב מסוים בין brotherhood למקורית), Haikyuu ו... new game או k-on, אני לא בטוח. להמלצה הייתי מחליף את האחרונה בtamako market - לא כולם יהנו ממנה אבל אני חושב שלכולם שווה לפחות לנסות קצת slice of life. ואם לא נהניתם, ממליץ לנסות שוב כמה שנים אח"כ. זה סגנון שלפעמים גדלים אליו.

ואם אני כבר בשוונג, אני אעשה גם סרטים.
מערביים זה נסיך מצרים, משפחת סופר על ו... אולי up? או טרזן? אחד מהשניים.
ואנימה זה Koe no katachi, המסע המופלא וכנראה שגן המילים (garden of words). הייתי ממליץ גם על "חרב הזר" (sword of the stranger) רק בשביל הכוריאוגרפיה וAkira כי זו חוויה שצריך לחוות. והשכן הקסום שלי טוטורו, פוניו והנסיכה מונונוקי, אבל אתם באמת צריכים את ההמלצה שלי למיאזאקי?
 
חתול זה לא הרבה עבודה, אתה רק צריך למלאת לו אוכל ומים ומדי פעם לנקות/להחליף לו את החול.
בנוסף יש קופסאות חול מיוחדות שמנקות את עצמם ודלת חתולים פוטרת אותך אפילו מהטרחה של פתיחת הדלת.
באופן אישי לי אין ארגז חול בבית (ההורים שלי לא מוכנים בגלל הריח) אז החתול שלי פשוט יוצא החוצה כל פעם שהוא צריך לשרותים.
שורה תחתונה חתול זו חיה שמתאימה לאנשים עצלנים, אבל החיסרון שלה היא שהיא יכולה לגרום לך לדאוג מאוד כמו שכתבתי בעץ https://www.pundak.co.il/forums/threads/39867
 
ת'ור אמר/ה:
[post]696671[/post] אין לי יותר מדי סיפורים (לא שיחקתי הרבה, כאמור), אבל זכור לי לטובה משחק כנס שבו שיחקנו חבורת פיראטים. אני הייתי הקפטנית הנועזת שאיבדה יד, אז בשם משחק התפקיד החזקתי את אצבע יד ימין שלי כקרס במשך כל המשחק. אני לא חושב שמישהו שם לב, אבל עדיין נהניתי :)
זה היה בגיבורים ומיכאל פבזנר היה המנחה? זכור לי שגם אני שיחקתי במשהו עם פיראטים. היו כמה שולחנות שרצו במקביל, אז אם לא היינו באותו שולחן, אולי היינו באותו משחק באופן כללי.

ת'ור אמר/ה:
[post]696671[/post] ובשאלה לקהל, כתלמיד אנימציה אני סקרן: מה דעתכם על אנימציה? גם באופן כללי, גם ביחס לקולנוע מצולם וגם אם יש לכם משהו להגיד על תחומים ספציפיים של אנימציה. מה לדעתכם היתרונות של אנימציה וכמה לדעתכם היא "רצינית" כמדיום?
אנימציה או אנימה? אני משער שבטח הלכת לתחום האנימציה בעקבות אהבתך לאנימה, אבל נסכים שאנימה זה בסך הכל רק סגנון אחד (די רחב אומנם) של המדיום הזה. אני תמיד פחות נהנתי מאנימה, בעיקר בגלל שהרבה מהמוסכמות בו נובעות מחשיבה יפנית, וקשה לי מאוד להזדהות עם זה. האנימציה של דיסני ופיקסאר עם הסטוריטלינג המערבי שלהם הרבה יותר קוסם לי. אני כן מכיר באופן יחסי את פועלו של מיאזאקי, בין השאר כי הוא זכה להצלחה במערב, וקאובוי ביבופ היא אחת הסדרת האהובות עליי אבר, מכל המדיומים (וגם זה, בגלל שראיתי אותה בדיבוב האמריקאי המוצלח מאוד).
ההקשר המיידי בראש של רוב האנשים בין אנימציה לסרטי ילדים הוא מעציב, אך גם מובן. הרוב המוחלט של סרטי אנימציה (המערביים) הם בסופו של דבר לילדים, כאשר יש מיעוט קטן שמראש נוצר לקהל בוגר. ארי פולמן וואלס עם באשיר (וגם כנס העתידנים המומלץ) אכן שייכים למיעוט האיכותי הזה. אבל בגדול אני חושב שרוב האנימציה ה"בוגרת" מגיעה מכיוון האנימה. בתור חובב מד"ב, אני יכול להגיד שיש הרבה סרטי מדע בדיוני קלאסיים ובוגרים מאוד שהגיעו מהאנימה (אקירה והרוח במעטפת, למשל, שהשפיעו על המון סרטים הוליוודיים שאינם אנימציה). גם היום נוצרים הרבה סרטי אנימציה בוגרים שלא בהכרח מופנים לילדים (למרות שגם היותר קשים יחסית הם עדיין לכל המשפחה או לבני נוער), אבל אלו שלילדים מצליחים פי כמה בקופות, וגם גורפים את רוב הפרסים. ראה לדוגמא את כל זוכי האוסקר לפרס סרט האנימציה האחרונים - כולם סרטים לילדים, לרוב של פיקסאר או דיסני, למרות שמולם התחרו גם סרטי אנימציה בוגרים איכותיים מאוד (למשל אנומליסה של צ'ארלי קאופמן, שהיה מקורי בצורה חד פעמית, או מר שועל המופלא של ווס אנדרסון). השנה בכלל זכה קוקו, שהיה לטעמי בינוני ממש. בקיצור, התפיסה המקובלת היא שסרטי אנימציה הם לילדים, וסרטי אנימציה לילדים הם מה שתופס, וכנראה זה ימשיך ככה עוד הרבה זמן.

לגבי סדרות אנימציה מערביות - קודם כל, אאל"ט שמם הרשמי הוא cartoons, שזה בעצם שם רחב יותר שלא שמור רק לסרטונים קומיים קצרים עם באגס באני. קרטונים זה בעצם המקבילה המערבית לאנימה, אם הבנתי נכון.
כאחד שגדל על cartoon network, יש מספר סדרות מצוירות שעליי להמליץ עליהן, אם לא הכרת אותן כבר. הראשונה היא samurai jack, אולי המפורסמת והחשובה ביותר שיצאה מקרטון נטוורק. מעניין שהיא שואבת השראה מהמיתולוגיה והסגנון האסיאתי, אבל מנגישה אותם לקהל האמריקאי בצורה חכמה. ובנוסף היא גם שואבת השראה מהרבה תרבויות מגוונות אחרות. מבחינתי היא באותה רמת איכות כמו קאובוי ביבופ, וסגנון האנימציה שם מאוד פשטני בכוונה.
megas xlr זה בעצם מחווה\פארודיה על אנימה המקות, והיא משעשעת להחריד וגם מעוצבת מגניב.
על rick and morty אני מניח שכבר שמעת\ראית, אבל אם לא אז כדאי.
ויש עוד הרבה סדרות 'טרנדיות' יותר, כמו bojack horseman, family guy, archer, וכמובן הסימפסונס ופיוצ'רמה וסאות'פארק. אבל אני לא כל כך רואה בהן כסדרות שעושות משהו מיוחד עם אומנות האנימציה, אלא יותר כמו קומדיות\סיטקומים\סאטירות שפשוט נוצרו במדיום הזה כי הוא הכי נוח בשבילם. האנימציה בסדרות האלה היא סטנדרטית על גבול המשעממת, והיופי שבהן זה הכתיבה ולא הביטוי הויזואלי.

ואחזיר לך גם בשאלה - מה יחסך לסטופ מושן? זה נכלל גם תחת מדיום האנימציה, אבל זה תחום רחוק שנות אור מאנימציה דו מימדית או אף תלת מימדית ממוחשבת.
 
את ההחלטה שלי ללמוד אנימציה אני חייב לאווטאר, שהרבה מלחמות להבות עדיין לא הכריעו מה היא בדיוק, אז זו החלטה שלך אם זה בגלל אנימה או לא. למרות שאנימה בהחלט עוזרת ללבות את האהבה שלי לאנימציה דו-מימדית.

האוסקרים הם לא בדיוק מדד אמין לאיכות סרטים, אבל באנימציה אני מתייחס אליהם אפילו פחות. בניגוד לקטגוריות האחרות שבוחרות מועמדים ע"פ אנשי הקטגוריה (שחקנים בוחרים שחקנים, צלמים בוחרים צלמים) כולם בוחרים מועמדים לסרט אנימציה. ובגלל שרוב האנשים לא לוקחים אנימציה ברצינות, המועמדויות נוטות להתמקד בילדים ובמערב. השנה בוס בייבי היה מועמד, למען השם. אז קטגוריית האנימציה באוסקר באמת לא אומרת הרבה.

חוץ מmegas xlr שמעתי על כל הסדרות האלה, וראיתי rick and morty וקצת מכמה מהאחרות. הבעיה עם רובן היא שהן באמת לא עושות שום דבר מעניין מבחינת אנימציה. מדי פעם יש קטעים ששפכו עליהם תקציב והם נראים נהדר, אבל בדרך כלל הסדרות האלה "מצולמות" בגובה העיניים והדמויות זזות בצורה בסיסית למדי. בהקשר הזה לאנימה יש יתרון, כי גם הסדרות הזולות יותר עדיין שומרות על גיוון סינמטגורפי.
סמוראי ג'ק, עד כמה שאני יודע, היא די יוצאת דופן מהבחינה הזאת - האנימטורים שלה שמרו על גיוון וחידוש כל הזמן, ויש שם כמה סצנות אייקוניות מבחינה אנימטיבית. למרות שלאחרונה יש עוד סדרות שמעלות את הרף כמו Steven Universe, ושמעתי שגם הסדרה של Tangled עושה דברים מעניינים.

סטופ-מושן... מסרטי הסטופ-מושן שראיתי ומהניסיון המעשי שהיה לי עם הטכניקה אני יכול להגיד קודם כל שזה לא בשבילי. חלק גדול ממה שאני אוהב באנימציה הוא היכולת שלה ליצור תנועה יותר טוב מכל מדיום אחר, וחוסר היכולת של סטופ-מושן לחזור ולבצע תיקונים קטנים מגבילה מאוד את התנועה. כמובן שאפשר ליצור סטופ-מושן יפהפה וחלק, אבל זה דורש מיומנות גבוהה יותר מבטכניקות אחרות. ואפילו סטודיו לייקה (המלכים של סטופ-מושן מסחרי) לא הצליחו ליצור אנימציה באמת חלקה בסרטים שלהם. זה מפריע לי.
מצד שני... סטופ-מושן זוהר כשהוא משתמש בחומריות של הדמויות\תפאורה, וכשהוא מאמץ את החספוס של התנועה והופך אותה לשפה משלה. בשבילי סטופ-מושן טוב עובד בגלל שהוא לוקח את החומרים המוכרים לך ומזיז אותם בדרכים לא מוכרות, נותן להם חיים שלא ציפית להם. חצי מההנאה בסטופ-מושן זה להתפעל מאיך הם הצליחו לתת חיים לבגדים, או לשקיות, או לכמה גרגרי אורז. וכשזה טוב, זה ממש טוב. אני חושב שסטופ-מושן מעולה מרשים יותר מתלת מעולה ואולי גם מאנימציה קלאסית מעולה (למרות ש"לאהוב את וינסנט" שיצא לאחרונה באמת לוקח את האנימציה הקלאסית לגבולות חדשים).
אבל בשורה התחתונה סטופ-מושן זו טכניקה נישתית. קשה ליצור איתה משהו לקהל הרחב, והדוגמאות הבודדות שאני מכיר הן הסדרות של רוני אורן (משלי שועלים ואגדות המלך שלמה של החינוכית) ווואלאס וגרומיט. לפחות עכשיו, קלאסית ותלת הרבה יותר קלות לעיכול ולכן יכולות להחזיק תעשייה. סטופ-מושן עובד בעיקר בשביל פרויקטים אמנותיים ומושך בעיקר אנימטורים. אני מקווה שזה ישתנה, אבל בינתיים סטופ-מושן מתאים כמעט רק למביני עניין וכאנימטור זה חסרון די גדול.
 
ת'ור אמר/ה:
[post]697012[/post] האוסקרים הם לא בדיוק מדד אמין לאיכות סרטים, אבל באנימציה אני מתייחס אליהם אפילו פחות. בניגוד לקטגוריות האחרות שבוחרות מועמדים ע"פ אנשי הקטגוריה (שחקנים בוחרים שחקנים, צלמים בוחרים צלמים) כולם בוחרים מועמדים לסרט אנימציה. ובגלל שרוב האנשים לא לוקחים אנימציה ברצינות, המועמדויות נוטות להתמקד בילדים ובמערב. השנה בוס בייבי היה מועמד, למען השם. אז קטגוריית האנימציה באוסקר באמת לא אומרת הרבה.
קודם כל, לא אמרתי שהאוסקר מצביע על איכות, אלא שהוא מהווה מדד למה נחשב סרט אנימציה טוב בעיני הוליווד. כרגע מה שנחשב בעיניהם כסרטי אנימציה טובים הם סרטים חמודים לכל המשפחה עם סיפור מרגש והפקה מלוטשת ויקרה, ולהם הם נותנים פרסים. ברור שעולם האנימציה הרבה יותר רחב מזה, ולכן אמרתי שזה שהם מעניקים תמיד פרס לדיסני או פיקסאר זה פספוס.
וככל הידוע לי, בכל הקטגוריות מצביעים כל חברי האקדמיה האמריקאית.

לגבי סטופ מושן - אני ממש לא חושב שסטופ מושן זה משהו נישתי. כמה מהסרטים הכי גדולים של העשורים האחרונים היו סטופ מושן - קובו ושני המיתרים, קורליין, פאראנורמן, מר שועל המהולל, בוקסטרולס, אנומליסה, קורפס ברייד, וכמובן הסיוט שלפני חג המולד. אומנם הם לא היו שוברי קופות כמו דיסני ופיקסאר, אבל גם סרטי לייב אקשן לרוב לא מצליחים להתחרות בהם, אז זה לא ממש השוואה הוגנת. ולפני עשר שנים, Wallace & Gromit: The Curse of the Were-Rabbit זכה באוסקר לסרט האנימציה, והוא סטופ מושן מלא.
חוץ מלייקה יש גם את אולפני ארדמן, אלו שאחראים לוולאס וגרומיט ועוד כמה סרטים מוכרים נוספים. הסיבה שהזכרתי את זה כי אולי יעניין אותך שלפני כמה שבועות עשו בערוץ היוטיוב של Tested סדרת סרטונים של מאחורי הקלעים של אולפני ארדמן, ועל התהליך שלהם ביצירת סרט הסטופ מושן Early Man. לי זה היה מאוד מעניין ואני אפילו לא אנימטור. הנה קישור לפלייליסט של הסרטונים האלה:
ת'ור אמר/ה:
[post]697012[/post] חוץ מmegas xlr שמעתי על כל הסדרות האלה, וראיתי rick and morty וקצת מכמה מהאחרות. הבעיה עם רובן היא שהן באמת לא עושות שום דבר מעניין מבחינת אנימציה. מדי פעם יש קטעים ששפכו עליהם תקציב והם נראים נהדר, אבל בדרך כלל הסדרות האלה "מצולמות" בגובה העיניים והדמויות זזות בצורה בסיסית למדי. בהקשר הזה לאנימה יש יתרון, כי גם הסדרות הזולות יותר עדיין שומרות על גיוון סינמטגורפי.
סמוראי ג'ק, עד כמה שאני יודע, היא די יוצאת דופן מהבחינה הזאת - האנימטורים שלה שמרו על גיוון וחידוש כל הזמן, ויש שם כמה סצנות אייקוניות מבחינה אנימטיבית. למרות שלאחרונה יש עוד סדרות שמעלות את הרף כמו Steven Universe, ושמעתי שגם הסדרה של Tangled עושה דברים מעניינים.

אנימציה מערבית (דו-מימדית) לרוב פשוטה יותר ופחות מנסה לשאוף לריאליזם או לסינמטיות מאשר זו של האנימה, זה נכון. מצד שני, אני לפעמים רואה בכך יתרון, כי באנימה יש לעיתים אובר-ספקטקל שגורע מחוויית הצפייה (ומזכיר קצת את הbayhem, סגנון הבימוי הכאוטי שבו משתמש מייקל ביי כדי לביים סצנות אקשן, שיכול להיות כל כך מבולגן ומלא פריטים שאי אפשר להבין מה בכלל קורה בסצנה). בסופו של דבר זה עניין של למצוא איזון, וגם עניין של סטייל. מבחינתי חלק ממה שיפה באנימציה זה שאפשר לייצר שפה ויזואלית שלא תעבוד אף פעם בסרט מצולם, וזה גם לפעמים אומר בכוונה לשבור את הריאליזם או דווקא לפשט את התנועתיות של הדמויות. הטכניקה של אנימציה ממוחשבת תלת-מימדית דווקא לפעמים מגבילה את החופש האומנותי שפעם היה לאנימטורים, בגלל שהיא מאלצת את האנימטור להיצמד לאיזשהם חוקים פיזיקליים (גם אם גמישים להחריד) בתנועה ובעיצוב של הסביבה. והאנימה, בגלל שהוא שואף לריאליזם מפורט לרוב, גם נראה לי לפעמים מוגבל באספקט הזה (למרות שבטח תוכל להביא דוגמאות נגדיות :) ).
הנה דוגמא לאחד מהסיקוונסים (והשירים) האהובים עליי מהסרטים של דיסני, כדוגמה ליצירתיות באנימציה ובעריכה שאפשרית רק באנימציה קלאסית (מצאתי רק גרסא עם כתוביות מולבשות מעל, סורי):
 
סתם ניצלתי את ההזדמנות להתלונן על האוסקרים, זה לא באמת היה כתשובה למשהו שאמרת.
ולמיטב הבנתי, בחירת המועמדים לפרס בקטגוריות נעשית על ידי אנשי הקטגוריה חוץ מבסרט הטוב ביותר, הסרט הזר הטוב ביותר, וסרט האנימציה הטוב ביותר. אולי בחירת המנצח נעשית אז על ידי כולם, אני צריך לבדוק את זה.

אני לא יודע איך פספסתי את early man, הוא אפילו בבימוי ניק פארק. שאר הסרטים אכן היו מוצלחים ומצליחים, אבל זה חופן לאורך תקופה די ארוכה. ולמיטב ידיעתי מעבר לסרטים אין יותר מדי סדרות או תוכן אחר בסטופ-מושן (כן, הייתה סדרה של וואלאס וגרומיט, אבל מה עוד?). אני לא אומר שאי אפשר ליצור סרטים פופולריים עם סטופ-מושן, אבל יותר מבמדיומים אחרים המשיכה היא לאתגר הטכני וזה הופך את הטכניקה לנישתית יותר (אבל פחות נישתית משחשבתי, אני מודה).
והערה ספציפית לגבי לייקה, האמת היא שאני לא כל כך אוהב את האנימציה שלהם. הם עושים סטופ-מושן מדהים, אבל בגלל שהם מנסים ליצור אסתטיקה בצד היותר ריאליסטי של הספקטרום הם מאבדים את כל הייחוד של המדיום. אז התוצאה היא משהו שהיה אפשר לעשות בתלת, זה רק היה פחות מרשים.

לגבי אנימציה ריאליסטית נגד מופשטת, האמת היא שאני חושב שאנחנו די מסכימים. ברור שאנימציה שיוצרת שפה משלה היא נהדרת, וברור שיש לה אפשרויות שאין לאנימציה ריאליסטית יותר. ההערה על היתרון של אנימה הייתה ספציפית בהקשר של סדרות של אנשים שרק הולכים ומדברים, שאז אני שמח לקצת גיוון. באיזו אנימה הרגשת שיש אובר-ספקטקל? כי אני לא זוכר מקרה שמשהו כזה הפריע לי.
סה"כ הייתי אומר שהכוח של אנימציה נמצא ביכולת שלה ליצור שפה אסתטית ייחודית, ביכולת להכניס לעולם שלה באופן חלק דברים שלא קיימים במציאות, וביכולת ליצור תנועה מדהימה. אישית אני מתעניין בעיקר בשתי האחרונות, ואלה דברים שאנימה עושה מצוין, אבל זה עניין של טעם.

ואני הייתי משתמש בשירים מהנסיכה והצפרדע כדוגמה ליכולות של אנימציה, אבל יפה שקלעת לשיר דיסני האהוב עליי :p
 
ת'ור אמר/ה:
[post]697072[/post] באיזו אנימה הרגשת שיש אובר-ספקטקל? כי אני לא זוכר מקרה שמשהו כזה הפריע לי.
ברור שזה לא יפריע לך כחובב אנימה... לא צפיתי בסדרה, אבל למשל סצנות כאלה עושות לי כאב ראש:
 
ת'ור אמר/ה:
[post]696976[/post] סדרות האנימה האהובות עליי הן FMA (למרות שאני בעד שילוב מסוים בין brotherhood למקורית), Haikyuu ו... new game או k-on, אני לא בטוח. להמלצה הייתי מחליף את האחרונה בtamako market - לא כולם יהנו ממנה אבל אני חושב שלכולם שווה לפחות לנסות קצת slice of life. ואם לא נהניתם, ממליץ לנסות שוב כמה שנים אח"כ. זה סגנון שלפעמים גדלים אליו.

ואם אני כבר בשוונג, אני אעשה גם סרטים.
מערביים זה נסיך מצרים, משפחת סופר על ו... אולי up? או טרזן? אחד מהשניים.
ואנימה זה Koe no katachi, המסע המופלא וכנראה שגן המילים (garden of words). הייתי ממליץ גם על "חרב הזר" (sword of the stranger) רק בשביל הכוריאוגרפיה וAkira כי זו חוויה שצריך לחוות. והשכן הקסום שלי טוטורו, פוניו והנסיכה מונונוקי, אבל אתם באמת צריכים את ההמלצה שלי למיאזאקי?
דווקא Tamako Market זו בחירה מעניינת. אני לא חושב שהיא אנימה שמתאימה להמלצה, אני חושב שצריכה להיות איזו הקדמה לפני שאתה נכנס אליה. Slice of Life עם יותר... פעולה. נכון, באנימה הזו הסגנון של Slice of Life הוא ממש חזק ובולט, אבל אני חושב שאנשים שרואים בפעם הראשונה את הז'אנר הזה דרך האנימה הזו עשויים פשוט להשתעמם. בנוסף, אני חושב שהסרט שממשיך את האנימה (Tamako Love Story) הוא טוב הרבה יותר מהאנימה עצמה, ואני מאוד ממליץ עליו.

אני חושב על מה אני הייתי ממליץ, ואחרי מחשבה אני חושב שהייתי מחליף את ההמלצה הזו בהמלצה על ReLIFE או על Kokoro Connect, שתיהן מיוחדות במובן שלהן ונמצאות בז'אנר. מה אתה חושב?

בנוסף, אני מופתע למצוא עוד מישהו שממליץ על Koe no Katachi לפני Kimi no Na Wa. למרות שאישית אני מסכים איתך, מעניין אותי למה בחרת להמליץ עליו ולא על Kimi no Na Wa.
 
אולדמן: מאוד מתרגש מההכרזה על PF2, אבל מנסה לאזן בין אופטימיות לפסימיות. מצד אחד סביר מאוד שזה יהיה אחלה אבל לא כזה שינוי משמעותי\מעניין, מצד שני החברה של פאיזו יודעים מה הם עושים. הם הצליחו לשחזר את החוויה של PF במשחק הקלפים המצוין שלהם, אז אני מקווה שזה באמת יצא טוב. אני רק מקווה שהם לא יחששו לעשות שינויים באמת גדולים, כמו להיפטר מלחשים ונסיאניים, או אפילו להיפטר מתכונות.

השראה לחותם אני לוקח ממגוון מקורות - יש לי אוסף סרטונים שאני צופה בהם להשראה, למרות שרעיונות יכולים להגיע גם מסתם חפצים שמונחים סביבי. אבל הדבר העיקרי שאני משתדל לעשות זה למצוא רעיונות שירגישו *שונים*. כשחושבים על רעיונות הרבה פעמים המוח פשוט משלים אוטומטית את החורים (חתולים הם מסתוריים וחכמים), וזה בדיוק מה שאני מנסה להימנע ממנו. אז חתולים הם לא כמו שהם בד"כ, הם פריקים שאוהבים לבנות, אי אפשר לדבר איתם והם ירדפו אותך לנצח אם תפריע להם.
אני מנסה להימנע מדברים מוכרים ומחפש תמיד דברים שמרגישים לי שונה ומסקרן. זה לא תמיד מצליח לי (ההגשה האחרונה, למשל), אבל זו הגישה הכללית.


עוג: קוקורו קונקט באמת מעולה ואני ממליץ בחום לראות לפחות את 5 הפרקים הראשונים, אבל היא הרבה יותר דרמה מיום-יום (את רילייף לא ראיתי). אני ממליץ על טאמאקו כי היא מייצגת מצוין את ז'אנר הSlice of Life, אבל כוללת גם דרמה ורגעים כבדים יותר ככה שהיא נותנת טעימה מכמה דברים. חוץ מזה שהיא נגמרת ב-12 פרקים, הדמויות פשוט נהדרות וההפקה היא קיואני, כלומר הטופ של הטופ. וגם זה שהfan service מזערי היה שיקול (זה משהו שצריך להתרגל אליו. אחרת הייתי ממליץ על new game במקום).
את הסרט אני דווקא זוכר כקצת מאכזב, אבל רק בגלל שממש נהניתי מהסדרה. אבל עבר זמן מאז שראיתי את שניהם אז אני צריך לראות אותם מחדש מתישהו.

מקימי נו נה ווה נהניתי. הוא באמת מצוין. הסיפור טוב, הדמויות טובות, הוא פשוט יפהפה (היריבים הויזואליים שלו הם בעיקר סרטים אחרים של מקוטו שינקאי), אבל בשבילי הוא היה קצת... גנרי. הדמויות היו מבדרות אבל לא עמוקות במיוחד, והדברים הכי מעניינים שהסיפור עשה היו ההתגרויות בצופים של "הם יהיו ביחד, הם לא יהיו ביחד?" שהבמאי כל כך אוהב. אז אני מבין למה אנשים ממש אוהבים אותו, אבל בשבילי הוא היה קצת בסיסי.
קואה נו קאטאצ'י חדר ללב שלי כמו שיפוד מלובן. הדמויות שם הם בני אדם, פגומים ושבירים ולא-מושלמים בצורה מושלמת. המתח בסרט לא מגיע מהסתרת מידע ואתגרים פיזיים, הוא מגיע מהרצון הנואש שהדמויות יצליחו לשקם את החיים שלהן והבנה מלאה של למה הן נכשלות. זה סרט שובר לב ויפהפה וכל כך עדין, והוא לא לכולם אבל הוא ללא ספק בשבילי.
 
ההתחלה של קוקורו קונקט באמת הרבה יותר חזקה. אני זוכר שראיתי אותו בתקופה שהייתי פעיל בדיסקורד של MyAnimeList, והם היו עושים כול יום ראשון בלילה בינג' על אנימה אחת שהייתה נבחרת על פי הצבעה. הייתה חוויה, אבל אחרי ההתחלה אני זוכר שהרגשתי כבר שקווי העלילה לא באמת כאלו משתווים לראשון.

דווקא אני זוכר להיפך את טאמאקו מארקט, ואולי כדאי שאראה אותה שוב בעצמי. אני זוכר שמהסדרה יחסית התאכזבתי, היא הרגישה לי נורא... חסרה, והסרט השלים לי את כול מה שהיה חסר לי והפך את זה לשווה את זה.

ואני מסכים בנוגע לזוג הסרטים, סיכום נהדר, מזדהה עם כול מילה :)
 
חזרה
Top