• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

השחר מפציע- עץ משחק [מו"ד 5] (4\4)- תם ונשלם!

מונרו
לאחר כמה שניות, שניכם נמצאים על האדמה מחוץ למגדל. בתקרת המערה הענקית, הקריסטלים זוהרים באור כחלחל עמום, והעיר שמולכם מוארת בלפידים רבים. ניקס מתקדמת קדימה ברחובות העיר בצעדים מהירים. העיר שקטה, אין אדם ברחובות, אבל כל כמה דקות העיר רועדת לרגע קט, ואתה חושב שאתה שומע קול נחירה.

לאחר כמה דקות של הליכה, אתם מגיעים לבניין מואר. מחוץ לו, יש גובלין מרקד לבוש חליפה, עיניו אפורות, ללא אישונים כלל. הוא נראה עייף, כחוש וחלש, אבל הוא ממשיך לרקוד בלי להפסיק. הוא מחזיק מקל הליכה ביד אחת וכובע ארוך מעטר את ראשו.

"קדימה." ניקס מחייכת כשהיא נכנסת אל המבנה, מחייכת לשומר הגברתן שבכניסה- גבר גדול הלבוש כולו בחליפת שריון מברזל כהה, קסדה מקורננת עם זוג חורי עיניים בלבד מכסה את ראשו.
 
מונרו
ניקס יורדת במדרגות למטה, ומונרו עוקב אחריה. הדבר הראשון שהוא שם לב אליו, זו המוזיקה. אם הם קוראים לזה מוזיקה. במרכז המועדון, מוקפת בעשרות אם לא מאות גופים מיוזעים של יצורים שונים, נמצאת במה עגולה ועליה להקה שמשמשת בכלים של מוזיקה קלאסית- כינור, ויולה, צ'לו, וכך הלאה. עם זאת,
המוזיקה שהם יוצרים היא מהירה, קצבית, ושונה בהרבה מכל דבר אחר שמונרו שמע. היא מזכירה מעט את המוזיקה שהייתה במשתה של ולאד, אבל היא כאוטית וצורמת בהרבה.
המועדון מלא באנשים, נשים וא.נשים, מקמביונים לזדים, דמפירים וצללי אדם. אתה רואה שם גמדים אפלים ואנשי לטאה לבני עור, דובלינים והובגובלינים, קנקו ושאדאר-קאי. הם לבושים בערבוביה של בגדים- מבגדי אצילים מהמאה שעברה למדי צבא מודרניים. ובצורה משונה ולא ברורה כלשהיא, הם מצליחים לרקוד לצלילי המוזיקה.

סמוך לאחד הקירות, ישנו בר. חמש נשים אלפיות מנהלות אותו, אך הן נראות מעט מוזר. עורן אפור ושיערן שחור לחלוטין. עם זאת, עיניהן כחולות- מסמנות שהן חיות לחלוטין, לא כמו המשרתים שהוקצו לך בארמון.
 
מונרו
ניקס ניגשת אל הבר, לוקחת שתי כוסות שוטים קטנות ומביאה אחת מהן למונרו. המשקה שממלא אותה הוא אולי ירוק כהה, אבל הריח הוא ריח של קפה.
"קדימה!" היא מחייכת כשהיא שותה את הנוזל המוזר בלגימה אחת. "רחבת הריקודים לא מחכה לאף אחד!"
META
גלגל לי חוכמה (תפיסה) בבקשה.
 
מונרו
אתה שם לב שלאחד שבריר שנייה מהרגע שבו היא מניחה את כוס השוטים הריקה על אחד השולחנות העגולים שמפוזרים מסביב לרחבת הריקודים, האישונים של ניקס מתרחבים והתנועות שלה נהיות מהירות וחדות בהרבה.
 
מונרו
הנוזל הסמיך והשומני לא יורד בקלות בגרון, אבל הטעם שלו מתקתק בצורה משונה. כשמונרו שותה אותו, הוא מרגיש פתאום אנרגיה זורמת בעורקים שלו. הוא מרגיש חי יותר מתמיד, כאילו ברק פגע בו. העולם סביבו עובר בהילוך איטי, ובאיטיות הזו, המוזיקה הגיונית. הריקודים הגיוניים לפתע. הכאוס, הבלאגן, האורות המבזיקים ומהבהבים. מונרו מצליח להתחבר אליהם במצב הזה.
 
מונרו
מונרו מצליח לחקות את תנועתיה של ניקס ושל שאר הרוקדים ברחבה, ואם הוא יעיד על עצמו- הוא ממש לא רע בזה. למעשה, הוא מצליח לרקוד די טוב. בשלב מסוים, דוחפים את מונרו לתוך מעגל ריקודים והאנשים שמסביב בהחלט נראים נלהבים- מוחאים כפיים לפי הקצב ומעודדים אותו.

אתם ממשיכים לרקוד בדממה זמן מה, ומונרו מגלה שקשה שלא להתקע באנשים ברחבה. גוף משתפשף בגוף, עור חם בעור קר. הסוד, כמו שמונרו מגלה, הוא תמיד להמשיך לנוע לפי הקצב. ולנסות לא לעשות תנועות חדות מדי, שיכולות לפגוע במישהו.
לאחר דקות, שעות או שניות ספורות- מונרו לא ממש מצליח לעקוב אחרי הזמן- המוזיקה נרגעת, הופכת לחלשה ואיטית. האנשים שברחבה מתחלקים לזוגות ומתחילים לנוע לפי הקצב באיטיות, צמודים אחד לשני. ניקס נצמדת אל מונרו, מחייכת.
"אתה נהנה?" היא לוחשת באוזנך.
 
מונרו
"כמו של נהנתי בחיים." הוא אומר לה, מחייך. "את לא יודעת כמה הייתי צריך את זה, כל הכאוס, כל הבאלגן של הטירה הזו. התחושה שכולם רק רוצים ממך משהו, ואז לזרוק אותך כאילו את לא יותר מצעצוע, אני באמת הייתי צריך את זה..."
 
הונג-יי-
IN
״סנסיי, בהולכי על הקרקע פגשתי ברוע הקורא לעצמו דורנדר. חזק יותר מכול רוע שלחמתי בו בחיי, ומרושע, מגיע מצידו השני של המוות״ אומר לו הונג-יי ברצינות, ״אני ואחי לחמנו בו, וברגע האמת הוא נעץ בי את הנשק שלו מגב סוסו, וחיסל אותי״ הוא פותח את הבגד שלו, חושף את הצלקת העצומה שנמצאת ממש על מקום הלב שלו, ״לחמנו בו על מנת שלא ישיג את רוחותיהם של זוג טוטמים שהאלפים עבדו בימים עתיקים ביער נול-רא. נכשלנו, והוא הצליח- חלקית. הוא לקח את הטוטם של הזאב השחור, והטוטם של הזאב הלבן... חולק כרגע את גופי, ומשותתק לנקמה. ואני סבור אף כי האיבוד של אחיו הטריף אותו על דעתו. סנסיי, אני מחפש הדרכה למצבי״ הוא אומר, מסביר את כול מצבו למורה הזקן.
 
הונג-יי
"האדם החכם," אומר הסנסיי לאחר דקות ארוכות של הרהור, "הוא האדם אשר מוצא גם בין רוחות עזות, את השקט שבעין הסערה." סנסיי קאטשי מביט בך, "גם אם החיה שבלבך גורמת לסערה בנפשך, עליך להשאר ממושמע ונאמן ללימודיך. הוכח את עליונותו של המוח על פני החומר."

מונרו
"אני שמחה." היא מחייכת, "המועצה באמת יכולה לעלות לך על העצבים, אבל ככה זה בני אלמוות. מתייחסים לשאר בתור צעצועים.
אני שמחה שאבא לא מאפשר להם להתקרב אלי יותר מדי."
 
מונרו
"הם יכולים לנסות." היא אומרת ומתנתקת ממך, ריקוד הסלואו נגמר והיא ניגשת חזרה לבר- לוקחת כוס נוספת של המשקה הירוק המשונה, ובולעת אותו בלגימה. "אני חושבת שהוא מקווה שהם יהוו לו אתגר."
 
מונרו
"פגשתי פעם מלך שקיווה לאתגר." אומר מונרו. מתקרב אחריה לבר, נישען עליו לצידה, מזמין גם הוא משקה נוסף. "הוא חי חיים ארוכים, האנשים שלו פחות." הוא מוסיף, "אני הייתי איש שלו, למען הסר ספק." הוא מכניס מהר בטון קצת יותר חופשי. "אבא שלך עלול לא לשים לב יום אחד, שהאריה מוקף ביותר צבועים ממה שהוא מסוגל להדוף. ואם הוא לא ידאג לפקח על הצבועים הללו, הם יתרבו." הוא שוטה את הכוס. "אבל אנחנו מדברים עלינו, לא על אבא שלך." הוא משנה נושא בקלות. "אז איך הגעת למצב שאבא שלך הוא מלך הצללים?" הוא שאול בעניין
 
חזרה
Top