META
חקירה הגנתית- 2+7=9, כשלון. מונרו מנצח.
IN
לוואל מקמט את מצחו, בוחן את הלוח. לוקח לו זמן מה עד שהוא מחליט על המהלך שלו. "אתה לא מבין. אתה, עצם הקיום שלך, הוא יריקה בפנינו. אתה קורא לעצמך ערפד, אתה ניזון כערפד, אבל אתה לא ערפד אמיתי, ערפד נכון." הוא שותק, חוסם את המהלך שלך, אבל אתה יכול לראות שאתה עומד לנצח.
"אם תסרב להשבע לאחד הבתים, מלך הצללים ימצא לך שימוש. ואתה לא תאהב את זה. חלק מהבתים כבר רוצים להרוג אותך, אם בגלל הבושה בקיומך ואם בגלל הסקרנות בנוגע לטעם דמך. אתה מרגיש נעלה עלינו?" הוא מגחך, "אל תשכח את המקום שלך. אחרת, אתה תביא לעצמך- ולחבריך- רק צרות. הם עדיין בחיים, דרך אגב. אבל, אכליס שמה עליהם עין. והיא איננה היחידה שעשתה זאת. אם היא תרצה, היא תקיש באצבעותיה והם ייפלו כמו זבובים. אל תבין לא נכון, זה לא איום. זו האמת הפשוטה. לא כדאי לך להרגיז אותנו. להתנהג בצדקנות? לשאת את המוצא המשונה שלך בגאווה? אלה התגרויות." הוא משתתק, בוחן אותך ואת המהלכים שלך, ומגיב במהלך משלו. נראה שהוא יודע שהוא עומד להפסיד, אבל זה לא גורם לו לשחק בפחות עניין. למעשה, זה רק גורם לו להתרכז יותר במשחק.
"אתה מדבר על השלשלאות הפיגורטיביות שכובלות אותנו, אבל תגיד לי, מה אתה באמת יודע על בני הלילה? כמה מהסיפורים ששמעת בילדותך אמת הם? אם תשפוך מלח בקו מולי, אתה חושב שזה יעצור אותי? מה עם מים זורמים? או השתקפויות? מה עם שיני שום או יתדות מעץ? ישנן הרבה אגדות, סיפורי ילדים שאמורים להפיח בהם תקווה. תקווה שניתן לעצור את יצורי הלילה. שהם צריכים רק להיות אמיצים, ולהשתמש במה שסביבם. שמעט תושייה, אומץ, ותבלינים מהמטבח יכולים להציל את חייהם. אז אמור לי," הוא אומר בזמן שהוא מציב את כליו לעמדת שח-מט, כפי שאפשרת לו. "אתה מאמין לאגדות? אחרי הכל, בשבילנו אתה ילד. ולד-ליל." הוא לא מחייך כשהוא מכריז על נצחונו, ולא נראה מרוצה במיוחד.
"אני מניח שזה טוב, שאתה מתחיל להבין את המשחק." לוואל אומר וקם, ואחד המשרתים לבני השיער לוקח את חיילי השח.
"אבל זה בהחלט חבל שאתה לא מבין את הנפשות הפועלות. אתה לא תשרוד כאן הרבה. ובגלל זה, אני אתן לך עצה. לי ולאחיי, לשושלת בין הערביים, אין עניין בעולם שלמעלה. מבחינתנו, אסקלטוס עצמו יכול להשתחרר ממצודת הארמגדון. לכן, אם אתה רוצה לצאת מעיר-תופת, אולי כדאי שתשקול להכריז על נאמנותך לאחד מהבתים של שושלת הדמדומים."
