• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[4] עץ משחק-"שד השקרים" [4/4] - נסגר. תודה לשחקנים!

הקשת האפור מביט במעט מבוכה על קהל הכפריים. שולף את הגלימה שלו ושם את הברדס על ראשו כך שהדבר היחידי שאפשר לראות בפניו הוא העיניים שלו שזוהרות בירוק בוהק כמו תמיד. כשהכפרי פונה אליו הוא מתנשם מעט בלחץ "א- אני לא צ- צריך כלום" הוא אומר ונסוג חזרה לצללים, מעדיף לא לדבר. חדי ההבחנה ישימו שהעיניים שלו מצטמצמות מעט, כמעט בפחד".

הל
Out
אני הולך להביא פלאשבק מהעבר שלו ברשותך, כי למה לא.
In
הדוכס ג׳ספר פיירווד התיישב על הסלע, עובדה שתיראה חסרת חשיבות בעיני אדם חיצוני, אבל גרמה לחיוך קטן בפנים שטופות הדמעות של בנו השישי. "הארווי," פנה הדוכס אל בנו, "למה אתה לא באולם בקבלת פני האורחים? אתה יודע שכשאנשים מגיעים אלינו הביתה אני צריך אותך שם לקבל את פניהם". הארווי הרים את המבט והסתכל ישירות על פניו של אביו, שברגע הזה היה עסוק בניקוי אדמת היער מנעליו "אנ- אני מצטער אבא" הוא אמר "אני פשוט ראיתי את כל האנשים האלו, והם דיברו ביניהם ועשו המון רעש ורצו שאני אזכור את השמות שלהם ואני לא יכולתי להתרכז". "הארווי" ג׳ספר עבר לטון תקיף יותר עכשיו, טון שלדעתו נשמה מצווה ובמציאות נשמע כאילו הוא צווח "הזכר לי נא, בני היקר, מי אתה?" הדמעות הפסיקו בעוד הילד התיישר לעמידה זקופה "הארווי פיירווד, בנו של הדוכס ג׳ספר פיירווד ששושלתו הולכת אחורה עד סר אנטון פיירווד "מביא הלהבה" בכבודו ובעצמו" ענה הילד בכל הכבוד העצמי שהצליח לגייס. "והאנשים איתם אתה נפגש כעת? האם הם משושלתו האדירה של סר פיירווד עצמו?" שאל ג׳ספר. "לא." השיב הילד כפי שתרגל עשרות פעמים "הם לא היו אפילו אבק לרגליו". ג׳ספר שתק כמה שניות, נותן לבנו להבין את המסקנה המתבקשת "אני אלך לשם, אבא" הוא אמר "אבל אני עדיין פוחד". "זה יעבור," השיב ג׳ספר בסמכותיות "אתה תתרגל וכל האנשים יפסיקו להבהיל אותך. אחרי הכל, אתה הבן שלי, והיום בו הבן שלי יפחד מהאנשים הפשוטים יהיה היום בו אחליט לוותר על מעמדי ולתת לכל אחד ואחד מאזרחי הדוכסות את כספנו".
באותו היום, הרוויחו אזרחי הדוכסות את כספי הדוכס בלי לדעת על כך. כספים שכמובן מעולם לא קיבלו.
 
IN
הכפריים מודים לכם על העזרה שהושטתם להם, ובתוך דקות מאורגנות משלחות שאוספות את מה שהותירו השודדים מאחור, ובתום השעה כבר מאורגנת סעודה, במהלכה סלייזי מחליף את מיתריו.
בסוף הסעודה מאורגנים לכם חדרים בפונדק, וממה שאתם רואים בפנים נראה שאלו הם הטובים ביותר שהם יכלו לספק לכם.
 
סאריק מביט בחדר שלו,סורק אותו במהירות.
הוא נכנס לבפנים,מוריד את תרמילו ומניח אותו לצד המיטה.
לאחר מכן הוא יורד אל הבר,שם הוא מזמין בירה נוספת.בזמן שהוא מחכה הוא מתחיל לצחצח את חרבו מהלכלוך שדבק בה,ומתחיל לדבר עם המוזג:"אז עכשיו,מה תעשו כשעוד שודדים יחזרו?".
 
in
סלייזי מסיים לאכול, יושב בנחת ומנגן. בסוף הקרב הוא היה עייף, אבל מאז הוא כבר הספיק להתאושש. מספר לקוחות מתחילים להיאסף סביבו, והוא מתחיל לספר סיפורי גבורה על האומץ הרב שהוא וחבריו (אבל בעיקר הוא) הפגינו בעימות כנגד השודדים.

out
מבחינתי להריץ
 
האלף שחור העיניים נשאר בצד, לו לא כל החגיגות הללו, הוא אוכל עד שהוא שבע ולא יותר, הוא שותה כדי לא להיות צמא, אבל רק מים, את החרבות הארוכות שלו הוא החליף בזוג חרבות מעוקלות, נראה שהוא מתמודד איתן בטבעיות, כמעט כאילו זה מחול בשבילו.
הוא לא מוציא מילה כל הערב, פרט לכמה מבטים חריפים לעבר פריין. לבסוף הוא נעלם במהלך הערב, ככל הנראה פרש לחדרו, לשנת לילה חטופה.
OUT
כנל
 
IN
אתם הולכים לישון, ובבוקר, לאחר שאתם קמים ומאורגנים אתם יוצאים החוצה, ומגלים שבני הכפר אירגנו עבורכם שישה סוסים, את רובם אתם מזהים מהמבט החטוף שהיה לכם באורוות השודדים, והסוסים עצמם כולם מוכנים לרכיבה עם אוכפים, ומצויידים בשקים מלאים מזון.
אתם יוצאים לדרך מהכפר, רכובים על הסוסים, ולאחר מספר ימים של מסע אתם מגיעים לכפר, הכפר עצמו נראה חצי מתפרק, השדות שסביבו נראים כמעט ופראיים, והדברים היחידים שנראים באמת יציבים וחזקים בכפר הזה היא חומת האבן שבנוייה מסביב לכפר, ומגדל קרבי למראה במרכז הכפר, שעל ראשו מתנוסס דגל אפור בהיר שבמרכזו חנית שמוטה שחור וראשה בצבע סגול בוהק.

לסלייזי
אתה מזהה את הדגל כהדגל של המרד

OUT
6 riding horses (מגד"מ 1)
 
הקשת מסמן "לא" בראשו בפשטות בתשובה לשאלה של מורגן. הוא דורך את רובה הקשת שלו, מוכן להתקפה.
Meta
פעולה רגילה- הכנת פעולה
אם הקשת רואה סכנה, הוא משתמש בהתקפה כפולה
 
"היי... תראו, הכפר הזה שייך למורדים." סלייזי מצביע על הדגל האפרפר. "אני ממש לא חושב שלהתעכב פה זה רעיון טוב. במיוחד בהתחשב בעובדה שאני לא ממש מיודד עם ההנהגה שלהם... בטח יש כפר קרוב אחר."
 
IN
אתם רוכבים מסביב לכפר, ואתם מבחינים במספר צופים שבוחנים אתכם מעל החומות.
לאחר עוד מספר שבועות של רכיבה אתם מגיעים לאזור בו העצים של שטלרין נעשים צפופים יותר ויותר, מכריחים אתכם לרדת מגב הסוסים שלכם ולפנות להם את הדרך כדי להתקדם, ולאחר עוד מספר ימים של הליכה כזאת היער נפתח בבת אחת לשביל רחב שניכר בו שעוברים עליו רבות, ובקצהו אתם יכולים לראות עצים גדולים בהרבה מהרגיל - עשרות מטרים, חלקם אף גובלים במאה, ובמרכז עץ עצום בגודלו, גובהו מגמד את העצים האחרים, שפריין ומורגן מזהים כבית המועצה.
אתם מתקדמים על השביל, עד שאתם מגיעים אל שערי וגיל, בירת אלפי היער.
השערים עצמם עשויים פלדה ירוקה וממורקת, שבנוייה בצורה מפותלת שמזכירה שרכים, ומשני צידי השער נמשכת חומה גדולה עשוייה אבן חומה שממנה יוצאים צמחים טורפים עצומים דמויי נחש.
לרגלי השער עומדים עשרים לוחמים אלפים שבוחנים אתכם, עטויים לוחות שריון כסופים עם דוגמת דרקון חרוטה עליהם, והם אוחזים להב מוט ומגן רחב בצורת עלה זהוב, בנוסף לחרב שיושבת בנדן שמחובר לחגורותיהם.
אחד מהם ניגש אליכם ושואל "מי אתם, ומה רצונכם?"
 
ככל שהעצים נעשים צפופים יותר, נראה כאילו הקשת מרגיש יותר בבית. ההבעה העצובה והזהירה שהייתה לו מאז שהם ראו את ההריסות לאט לאט נמחקת, והוא נראה רגוע ושמח בהרבה.

כשהוא מגיע לשערי וגיל, הקשת עוצר את סוסו מייד, לוקח קצת זמן להסתכל על השערים. הוא נראה מופתע ומתרשם. כשהשומר שואל אותם מי הם הוא מהסס לרגע ומחכה לתגובת השומר למורגן, לא בטוח אם הוא אמור לענות על השאלה או להשאיר את הדיבורים למורגן.
 
חזרה
Top