• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[DND 4] שער הצלמוות - עץ הרשמה (4/5)

אני לא בטוח מה נשאר... אני מוכן בכיף ללכת על מגונן או רכז, אם יש צורך, אוכל לעבוד טוב יחסית עם סער.
(במקרה הזה, כשאני אומר מגונן אני מתכוון ללוחם, כי לוחם זה מגניב, רכז אצלי זה בבירור אשף, סער זה סייר\מכשף).
 
טוב אני רואה שהעץ רץ כשהייתי עסוק. אנסה להגיב לכולם.
ש:
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
[post]693503[/post] אפשר קצת יותר פירוט על העולם בבקשה?... מי אנחנו? מה אנחנו? פשוט, קשה לבנות דמות ככה...
ת:
Hell lord אמר/ה:
[post]693527[/post] פשוט תמציא, כשאומרים לך דבר כזה אז אתה יכול להמציא דברים (באתי מהעיר (שם מומצא) והלכתי לממלכת (שם מומצא) וכך הלאה)
ש:
dragonitzan אמר/ה:
[post]693528[/post] לרשום מכניקה?
לרשום רק רקע?
לשלוח לך כאן או בפרטי?
ת: מכניקה אני אלמד בקרוב. רקע אשמח.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
[post]693529[/post] אני בעד שליחה כאן, לטובת הקוראים. לפחות את הרקע.
ש:
dragonitzan אמר/ה:
[post]693594[/post] אז יש לנו מנהיג (אני), מגונן (thewolf) וסער (הח'אן הטטרי).
ת: אני רואה שיש כבר אנשים שהתקבלו ללא ידיעתי. יפה. זו הנחייה ראשונה שלי, אני לא ממש בקיא בהנחייה בפורום, לכן לא ידעתי כיצד לפתוח את העץ. טופס ההרשמה יוצג בעריכה בהודעה הראשונה.
 
דפ''ד (שולח כאן, אם צריך אני יכול להעביר אותו לפרטי).
ניסיון קודם במהדורה 4: שיחקתי קצת אם החברים במשך שנה בערך, יש אצלי בבית את סל''ש 1 ו2, ומגד''מ 2.
שם: אורביניה מנדקסטר (נקבה)
גזע: זד
מקצוע: מצביא (מנהיג, תת-תפקיד מגונן)
ציוד: שריון שרשראות, מגן קל, חרב ארוכה, פגיון (מגף) ומה שנקרא בספר "ערכת הרפתקנים".
רקע: כמו כל הזדים, אחד מאבותיה של אורביניה חתם על עסקה אם שטן, מה שהעניק לו כוח רב, אך שינה את מראהו וגרם לנידוי ממוסכמות החברה המקובלת.
במקרה של אורביניה הדבר פעל במידת מה לטובתה, מאחר שהשטן המעורב בעסקה היה השטן היפה והמפתה ביותר, אך גם ערמומי, מתמרן, שיודע לגרום לכל אהוביו את הסבל הרב ביותר.
שמו של השטן, או ליתר דיוק, השטנית, הוא הסוקובוס.
מראה של הסקובוס נראה באופן כלשהו גם אצל אורביניה, כך שהיא נראית כמו אישה מקסימה, שהדבר היחיד שפוגם ביופיה הוא קרניה העגולות והחלקות וזנב שדי למראה.
מראה גורם לאויביה להמעיט בערכה, מי יחשוד שהיפיפיה התמימה שלפניו תשלוף חרב ותכוון אותו על גרונו בצעקת קרב?
אורביניה נדדה שנים ברחובות, מתפרנסת על חשבון קורבנותיה האומללים, שנשארים לגסוס בפינה חשוכה.
המוניטין שלה הלך לפניה, והיא אספה סביבה חבורה גדולה של פוחזים ובריונים מושחתים.
אבל שום ברית עם אורביניה לא יכולה להחזיק זמן רב.
הברית נשברה לבסוף, כל פושעי הרחוב מגלים עליה לרוב שנאה עמוקה, מעורבת בפחד, שאם ינסו לנקוט פעולה, אורביניה, עם יכולות הפתיינות שלה, תשכנע את כל שאר פוחזי הרחוב לחסל אותו, כי ליד אורביניה, אף איש מלבד אויביה לא נופל.
ישנם רק מספר קטן של אנשים הסומכים עליה, אבל חבריה, חבריה האמיתיים, יגלו שלאורביניה מוח טקטי מבריק, ויכולות שכנוע מיוחדות, אורביניה יכולה להנהיג כל אחד לקרב, ואם היא לא תתקע לך סכין בגב, הניצחון מובטח.
 
דפ''ד, טיפה ארוך יותר מהדרוש:
ניסיון קודם: נאדה. בשום מהדורה של מו''ד.

שם הדמות: מורת'ון, בן בריאן.
גזע: בן מחצית .
מקצוע: נוכל (סער) מכאנית; גנב, מתנקש ופורץ.
נטייה: תוהו-נייטרלי.
רקע:
מורת'ון נולד לפני 26 שנים, בלילה גשום וסוער של חורף. הוא בא ממשפחת פחחים בני מחצית, שישבה בעיר, את'-קליאת' הגדולה והמבוצרת, כמה מאות שנים. לאביו בריאן הייתה הכנסה סבירה, והילד לא ידע רעב אמיתי כמעט אף פעם. אך כשהיה ילד בן 9 בערך, החל להתחזק אדון הפשע בן המחצית, קנת שתום העין, שבשירותו פשטו בריונים תכופות על רובעי העיר והטילו אימה על אנשיה. בני המחצית היוו רק כ-10% מאוכלוסיית העיר, שאנשיה החלו לתעב אותם יותר ויותר, גם אם לא היה בינם ובין הפושעים קשר. מורת'ון נזרק מלימודיו אצל הכוהן המקומי (שהשתייך לפלג בדת שעבד את ואמאנה אל הסדר), ילדים הפסיקו לשחק איתו בסמטאות הרובע, ופעם כשחזר הביתה מבית דודיו תפסה אותו חבורת ילדים בריונים שכאלה והביאה לו מכות, מכות רציניות-זרועו הייתה שבורה עד שכוהן שעבד את ורהה (אל התוהו). אביו נרצח זמן קצר אחר כך בידי אחד מלקוחותיו הגזענים, ומורת'ון בן ה-10 נאלץ לצאת ולפרנס את 4 אחיו ואחיותיו, ואת אמו. הוא הושלך בטריקת דלתרועמת מכל בעל מלאכה שניסה להתקבל כשוליה שלו, ולבסוף נאלץ להצטרף בלית ברירה לשורותיו של קנת שתום העין.
אצל הפושעים, גילה מורת'ון עולם אחר, והוא אהב את העולם הזה. הוא יכל לסגוד לורהה ללא התנגדות, ואיש לא היכה אותו או התנהג אליו בבריונות. מורת'ון היה נאמן לקנת, והתגלה כמוכשר מאוד. עד גיל 13 הפך מנער שליחויות למתנקש ולפורץ בפני עצמו. הוא לא אהב את העבודה כמתנקש, אבל הוא שיכנע את עצמו שהוא הורג רק גזענים מרושעים. זה היה נכון במידה מסויימת, אך זה התנפץ לו בפנים כשנשלח יום אחד, נער בן 15, לחסל כוהן גמד של ואמאנה ומשפחתו. הוא דקר ללא התלבטויות את הכוהן, אבל הוא לא היה מסוגל להרוג את האישה הרועדת והמפוחדת, את הילדים הבוכים. הוא עזב אותם לנפשם, וחזר לפושעים.
מורת'ון ידע שקנת יהרוג אותו אם יגלה, והוא ידע שאם רק ירצח אותו קודם הוא ימנע זאת. עתה הוא ידע מי הוא קנת באמת-רוצח חסר לב, שהרג נשים וילדים. הנער הצליח להרעיל את אדון הפשע, והארגון התפרק כמעט מייד אחר כך. מורת'ון אהב את העבודה כפושע, אין ספק. הוא אהב את הריגוש, אבל לעולם לא פגע בחפים מפשע. הוא התפרנס מגניבה, פריצה ומדי פעם התנקשויות באי אלו פושעים כמה שנים, מספר לאמו שהוא שוליית נפח. אך לבסוף, יום אחד גילתה אמו את האמת. מהבושה היא זרקה אותו מהבית, והוא נאלץ לחיות על הפגיון 5 שנים ארוכות. הוא היה מאורס (שידוכין) לבתו של סוחר בן מחצית אמיד, אך הוא ביטל את האירוסין כשנודע לו על האמת.
כשחי ברחוב, מורת'ון דווקא הלך והתעשר מעבודתו המלוכלכת. בגיל 23 צבר הון קטן של הרבה מאוד מטבעות זהב. באותו הזמן החליט מורת'ון ללכת ו''להשתלט על קרקעות חדשות'', והוא יצא לעיירה. מורת'ון המשיך בעיסוק הרווחי שלו, אך דאג לשמר מראית עין הגונה-סוחר, במקרה הזה. הוא נהג לכייס ולגנוב מסוחרים אמיתיים לייד העיירה, ולמכור את דבריהם. הוא גם גנב והתנקש בעיירה עצמה.
כעת, הוא יצא בערב לפונדק המקומי לשתות כוס בירה לרגל פריצה מוצלחת במיוחד. הוא לא יודע אפילו למה זה יוביל...
אופי: מורת'ון בז לכל סמכות רשמית, אך ימיו אצל קנת לימדו אותו לכבד את ראשי הארגון שלו. הוא נהנה מהפריצה, הכיוס וההתנקשות, אבל הוא תמיד דואג לא לגנוב מברמה שתותיר את קורבנותיו עניים רעבים וגוססים, והוא לעולם לא פוגע בנשים וילדים. הוא מאמין להוט של ורהה אל התוהו, והוא לא פוגע בכוהניו ומשפחותיהם לעולם. אין לו חוש כבוד, ואין לו שום בעיות עם להרעיל, לנעוץ סכין בגב או לארוב לקורבן בחשכה. הוא לא נשוי ולא מתכנן להקים משפחה בעתיד הקרוב, בעיקר כי אם יתגלה הם ישלמו מחיר כבד, אבל הוא מפלרטט מדי פעם בהזדמנויות שונות.
מראה: מורת'ון הוא בן מחצית טיפוסי-נמוך (1.5 מטר בערך), שערו החום מתולתל ומגיע לכתפיו, ופניו חלקות. הוא רזה למדי, ולבושו המועדף הוא מכנסיים קצרים, חומים ורחבים, וחולצה לבנה-לבוש בני מחצית נפוץ. הוא לא נועל מגפיים, כי ברגליו יש עור עבה ושעיר. הוא נושא עמו לרוב גרזן או פגיון, ונשקיו המועדפים הם פגיונות, חרבות קצרות, וגרזני טומהוק. בעת פעולותיו הליליות והמפוקפקות, הוא עוטה ''חליפת נינג'ה'' אפורה כהה-שחורה תבלוט בלילה ככתם נע, אפורה תיעלם בין הצללים.
 
חובב מו"ד - למרות שהדפ"ד שלך נחמד, יש לך ניסיון בשיטה, והמשחק מיועד ללמד אותה לאחרים. בנוסף, אני לא בטוח אם אתה מתאים כחונך, אז אתה ברשימת המתנה.
ח'אן - הדפ"ד שלך מצוין, הלוואי שיכלתי לכתוב כזה רקע בעצמי. התקבלת, אבל תלמד את החוקים של מקצוע הנוכל. אני לא יכול ללמד הכל.

ד"א, פתחתי עץ https://www.pundak.co.il/forums/threads/39728. אפשר לקרוא בו את הבסיס.
 
דפ"ד
שיחקתי עם חברים שלי שגם לא הכירו כמוני מו"ד 4 3 מפגשים(אחד היה כתיבת דף דמות).
שם: נים
מקצוע: אשף
גזע: ננס
רקע: נים נולד בעיר בשם בורקו שנודעה באנשים החכמים שהיו בה שבמרכזה סיפרייה ענקית, אביו היה אשף מלומד שרצה שגם נים היה כמוהו והכריח את נים להישאר בסיפרייה ולא לצאת ונים מעולם לא הכיר את אמו. בהתחלה נים באמת למד הרבה ואביו היה גאה בו אבל זה התחיל לשעמם את נים כך שהוא התחיל להתגנב מחוץ לסיפרייה ולמתוח אנשים או לעשות להטוטים כדי לקבל כסף ואז לחזור ללמוד כדי שאבא שלו לא יכעס. בסופו של דבר אבא של נים תפס אותו בזמן שניסה לברוח בערב ומאז לכד אותו בחדר, הביא לו ספרים שהוא היה חייב ללמוד והביא לו חונך שילמד אותו איך מלומדים צריכים להתנהג. זה נראה כאילו זה עבד נים התנהג "כמו שצריך", למד ועשה כל מה שאביו ומחנכו אמרו לו אבל שמלאו לו 18 שנה אביו שחרר אותו כי חשב שהוא לא ימשיך עם הדברים שעשה פעם. אביו לא ידע שלמרות כל מה שהוא עשה שמחנכו אמר לו הוא עדיין מה שהוא היה פעם ונים אומנם המשיך ללמוד בזמן שנדד בין ערים אבל עשה הופעות בפודנקים ומתיחות על אנשים. באחת הפעמים בן אנוש שהוא עשה עליו מתיחה שאל אותו האם הוא רוצה לעבוד אצלו ושיש לו חנות מצליחה לטריקים למתיחות ושהוא יכול להיות מפרסם מצויין, נים הסכים והחל לעבוד שם אבל זה התחיל לשעמם אותו והוא אמר לבן אנוש שהוא פורש. הבן אנוש איים עליו בפיגיון שהוא יהרוג אותו אם הוא יעזוב כי הוא מעלה לו את הרווחים מהעסקים, אז נים פתאום הטיל לחש של משטח קרח והפיל את הבן אנוש וברח תוך כדי שהוא אומר "באמת חשבת שזה יעבוד עלי?". מאז נים עובר בין פונדקים ועושה את ההופעות והמתיחות שלו.
 
הזאב - דף הדמות נחמד למדי, ואין לך ניסיון, התקבלת.
דרך אגב, חסר לי כאן האדם שבזכותו המשחק יוצא לאור. itayelf, מה שלומך?
דרך אגב, אתם רוצים עזרה בבנייה מכאנית של השמות או לבנות לבד?
 
תשמור לי מקום,
אני DM כבר שנתיים עם מוד 4
אני רוצה להיות סייר חצי אלף בשם אוריון,
הדמות שלי שומרת על הטבע ושונאת מלכים ורודנים, היא רוכבת על זאב, והשרדות ומחנאות אלו התחביבים האהובים עליה. בנוסף היא גם פייטנית בחליל ואוהבת לספר סיפורים.
(השתמשתי בגוף נקבה כי דמות זה נקבה, הדמות עצמה היא זכר)
 
ניסיון קודם: קראתי את פאת'פיינדר ו-3.5 ומכיר אותן. לא יודע כלום ב-4.
שם הדמות: אייליניה פולסרדן (מבוטא eylenia polserdan, חושבת ששמה ארוך וחסר תועלת ומבקשת מכולם לקרוא לה אלי).
גזע: בת אנוש
מקצוע: טרובדור
נטייה: ניטרלי-טוב
מראה: כשמסתכלים על אלי, הדבר הראשון שרואים הוא השיער הכתום הפרוע שלה. הוא כתום-ארד, זוהר בשמש, הוא מתולתל קשות ומגיע לה עד לגב התחתון. כאשר הוא רטוב ומסורק, היא טוענת שהוא יכול להגיע לרצפה. היא גבוהה ורזה, גובהה מעל 175 ס"מ, היא לובשת גלימות לבנות ארוכות הנושאות את סמל משפחתה, פניקס זהוב עולה בלהבות. חגורה זהובה חגורה לירכיה, ועליה תלוי חליל מעוטר עשוי שנהב, חרב ארוכה וכמה מגילות.
רקע: אייליניה נולדה לבית האצולה פולסרדן לפני 19 שנים, להוריה מרקו וסאמרליר פולסרדן. היא למדה לדבר בגיל חמישה חדשים, ומאז היא לא הפסיקה.

הליכות ונימוסים מעולם לא התאימו לאייליניה. למרות העבודה החרוצה של משרתת המשפחה, אוליב, היא מעולם לא הקפידה על החוקים המתאימים. השיא היה ביום בו אביה עמד לחתום על עסקה חשובה, בעודה הייתה בת חמש (היא עצמה לא זוכרת את הסיפור, אבל הוריה סיפרו לה אותו רבות) והיא העירה לאורח ש"חולצתך יפה מאוד, אבל נראה לי שהיא מעט קטנה עליך."
"היא הייתה של סבא שלי," אמר האורח. "זוהי חולצה חשובה מאוד במשפחתנו."
"אז כנראה שאתה שמן יותר מסבא שלך," היא אמרה וחזרה לאכול.
אותו אורח ברח בזעם, ומאז הוריה לא משתפים אותה בעניינים משפחתיים חשובים.

הדבר היחיד שאייליניה עשתה בו כמו שהוריה רצו היה לימודיה בנגינה בחליל. מורתה הזקנה הייתה היחידה שהייתה מקשיבה לה ללא להעיר הערות, ושיעורי החליל שלה התקדמו במהירות, עד רגע פתאומי אחד כשהייתה בת חמש עשרה.
"איני יכולה יותר ללמד אותך." אמרה המורה. "את מנגנת יותר טוב ממני."

אייליניה, בנוסף, אהבה לספר סיפורים. זכרונה המופלא נתן לה לזכור סיפורים רבים, ולעיתים היא הייתה ממציאה סיפורים כאלה שלא שמו לב שאין זה סיפור אמיתי.
לאייליניה היו 4 אחים מבוגרים. היא הייתה החמישית בתור לירושה.
יום אחד, בהיותה בת שבע-עשרה וחמישה חדשים, היא אספה את רכושה ופנתה להוריה.
"אמא, אבא, אין לי מה לעשות כאן, וגם נראה לי שיהיה הרבה יותר מעניין ללכת לטייל קצת בעולם. אני הולכת ללכת מפה, לטייל, לספר לאנשים סיפורים ולנגן בפניהם בחליל. אני מקווה שלא תתנגדו, כדי שכשארצה אני אוכל לחזור לכאן. יש המון סיפורים על בני אצולה שגורשו מבתיהם, ואני לא רוצה להיות כזאת. אז זה בסדר, נכון?"
אייליניה שאפה נשימה עמוקה.
"אייליניה, חמודה," ניסתה אמה לדבר.
"אמרתי לכם לקרוא לי אלי."
"אלי, חמודה, זה בסדר. לכי, תמיד תתקבלי בברכה."
"נראה לי יהיה שקט פה בלעדיך," אמר מרקו. "אולי סוף כל סוף נצליח לקדם את הבית הזה למקום כלשהו."
אלי חייכה. היא ידעה שהוריה יקבלו את זה. חוש ההומור והצחוק התמידי צריך להגיע מאיפה-שהוא, נכון?
היא יצאה משם, שמחה וצוהלת.
עברו מאז שנה וחצי.
אופי:
לעולם אי אפשר לתפוס את אלי בוכה. אם היא כועסת, זה כנראה כדי לעצבן אותך. אם היא נראית עצובה, היא מעמידה פנים או מספרת סיפור עצוב. היא תמיד צוחקת, תמיד שמחה, תמיד מפטפטת. תמיד. היא מדברת מהר ושוטף, לא נותנת לדברים כמו לנשום לעקב אותה בדיבורה. היא עוקצת תמיד, מעצבנת במידה, ולרוב היא מצליחה לחלוק את השמחה התמידית שלה עם סביבתה.
 
דפ"ד
שם:אוריון
גזע:: חצי אלף רכז
מקצוע: סייר בקשת
מראה: חצי אלף גבוה ורחב. בעל שער וזקן ג'ינג'ים. עניים כחולות ועמוקות בצבע הים. הוא אומנם בן 102 אך נראה ומרגיש כמו בן 30, כתוחלת חיי חצי האלפים.
אופי: אוריון תמיד שמח וקומי, בעיקר במצבים של לחץ או פחד. הוא גם אוהב להתגרות באוייביו ולהשתמש במשחקי מילים וקללות בוטות. אוריון גם שונא מלכים, רודנים ומעמדות אצולה
תחביבים: מחנאות והשרדות, פייטנות בחליל, רכיבה וצייד.
היסטוריה:
אוריון היה חצי אלף, בתוקפתו נחשב יצור בן כלאיים,תועבה. אל אף שהיום יש מיגור שת התופעה. כשנולד רק אמו אהבה אותו, היא שמרה אותו בסוד, אז לאלפים היה אסור לקיים יחסים עם בני תמותה. אבל בסוף הלשינו עליו. הוא ואמו ניסו לברוח אך המשמר הרג אותה לבסוף ואז הוא, ילד בן חמש היה צריך לשרוד לבד. כשהיה ב17 (כמו 11 לחצי אלפים) הוא פגש את "פגסוס" גור זאבים בעל שם אירוני (שהוא נתן לו). שהיה חברו הטוב ביותר. אף אחד לא אהב אותו, כל הגזעים שנאו אותו, חוץ מהוביטים, יצורים טובים וחמי לב. כשהיה בן 25 (כמו 12) פגש בדרכו את קימיזוקי ילד הוביט בן 17 בעל שער אדום קצר ועיינים בגוון זהב, ואחותו הקטנה יואי ילדה יפיפה בעל שער ארוך אדום חלק ועיינים בצבעי טורקיז וזהב. קימיזוקי היה מתלמד מאגי שנשלח לטבע במטרה למצוא משמעות ומטרה לחיים. ביחד הם נדדו ביחד, הם היו המשפחה שתמיד רצה. לאחר 12 שנה (כמו 15) הם הגיעו לעיר בשם ניאקו, עיר של שחיתות ורוע. הם חיפשו מקום ללון בו אך לא מצאו, הם שהו בפונדק בשם בפגסוס כשאוריון החליט שיצא לצוד. כשחזר לאחר שלא מצא כלום הוא לא מצא את חבריו, עד שגרשו אותו ואת פגסוס מהפונדק. הוא חיפש אותם בעיר שבוע עד שערב גשום אחד עצרה לידו כרכרה יוקרתית. מן הכרכה יצאה ילדה זהובת שער כבת 12. היא סיפרה ששמה הוא קיריגירי והיא תשמח לארח אותו באחוזתה. הוא הסכים והם נכנסו לכרכהץ בדרך היא ספרה לושהיא ממשפחת האצולה העשירה לעיר והיא אוהבת לארח אנשים. הוא שמח, הוא הרגיש שסופסוף שיש אנשים טובים בעיר הזו. כשהגיע הוא דיבר עם הוריה, אביה איש גדול ודובי בבגדים יוקרתיים וחיוך רחב. אמה צנועה בעלת שיער צהוב וגומות. עייניה כחולות ועמוקות. אביה ביקש שאוריון יספר את סיפורו. הוא הבטיח "מחר על הבוקר אני שולח משלחת חיפוש לחבריך". אחרכך הם אכלו ארוחת בשר חמה מהסוג שלא אכל שנתיים. שמח ושבע הוא הלך לישון. ב2 בלילה הכל הדרדר. 5 מתנקשים נפצו את החלון ונכנסו לבית ורצחו את האם שהייתה בזמן כתיבה ביומן. ואז עברו לאב. עד שהגיע היה מאוחר מדי והם היו בחצי הדרך לקיריגירי שרצה לחצר. הוא הגיע לשם בזמן להגן עליה, אבל לפני ששם לב הם היו מוקפים. "למה אתם תוקפים את האנשים הנחמדים האלה" הוא צעק. "אתה לא יודע" אמר מתנקש אדמוני וגבוהה בעל חרמש. "תיכנס לשם" הוא אמר והצביע על אסם קטן בקצה החצר. אוריון מאוד חשד, אבל הלך לשם בכל זאת. כשפתח את הדלתות מה שראה שם זיעזע אותו. האסם נחפר כלפי מטה ובתוכו כמה עשרות גופות ומכשירי עינויים מפוזרים בחדר. כחצי תריסר גופות תלויות מהתקרה בשורה. ביניהם יואי. "יואי!!" הוצעק "לא!!" הוא לא הבין איך נערה צעירה שכזו מצאה כך את מותה. הדמעות עלו בעיניו ושטפו אותו. "למה עשית לה את זה" הוא צרח, "השער שלה היה כל כך מבריק וחלק, כשאני צריכה להתמודד עם שערי הפרוע" היא צרחה כאחוזת דיבוק "אז היא נענשה". לפתע הוא שמע משמאלו צעקה "אורי" צעק קימיזוקי שהיה חבוט ושרוט מאחורי סורגים. הוא גם דימם המון מהפה. לרגע אוריון חטף הלם, המשפחה שלו. מה קרה להם. "חשבנו שהם אנשים טובים, הם הציעו לארח אותנו. ואתה רואה לאן הגענו". "אני אציל אותך" אמר אוריון. "לא, אני אבוד. יש לך עוד דרך ארוכה לפניך, תחיה בישבילנו" הוא אמר שניה לפני שהתמוטט על הרצפה, מת. "האם נהגה לסמם את קורבנותיה באדום הביצות (סם המוות). ואז לכתוב על כך ביומנה", אמרה מתנקשת זהובת שער המחזיקה קטנה (חרב יפנית). המתנקש האדמוני שם יד על כתפו של אוריון "המשפחה הסדיסטית והדוחה הזו חושבת שהיא נעלת מעל הכפריים ונוודים. אז היא מענה אותם, בשביל הכיף". "עכשו אפשר להרוג אותה?" צעק מתנקש אחר. "לא..." אוריון אמר. "אתה עדין מגן עליה?" שאלה המתנקשת, "לא... אני אהרוג אותה!!" הוא צעק ושיסף את בטנה של הילדה.

הוא קבר את חבריו על גבעה המשקיפה לים.הוא התחיל לשנוא בני אצולה ואנשים שחשו נעלים מעל השאר. אחר כך הצטרף למתנקשים שהיו אנשים טובים שרצו לעזור ולשנות את העיר האפלה הזו. הוא בילה בחברתם שנתיים עד שאז והחליט שישנה את העולם במינימום אלימות.

כיום הוא כבר בן 102 (כמו שלושים) הוא שמח ומחוייכך למרות הטרגדיות שלו, רק הוא והזאב שלו. עד עכשו, שהוא פגש אותם...
המשפחה החדשה שלו

למה עזב את המתנקשים ומי הם היו?
איך הזאב שלו עדין חי?

כל זאת ועוד תגלו כשתתחברו אליו, הוא לא אוהב לשתף.
אני לא מתחיל כמו שאר האנשים כאן אבל בתור DM אשמח מאוד לעזור למתחילים מהצד של השחקנים בעוד אתה עוזר מהצד של הDM. לעזור להם עם טקטיקות בקרב וכדומה, מה שאתה לא יכול כי אתה יודע מה יקרה.
 
אני לא מסכים. לדמות שלי יש סודות, ואילו סודות. טרול-לעזאזל! אמן תיחשף לאור שמש! ;)
השאלתי מהספרייה, אבל היה רק את ספר החוקים לשחקן 2. נראה אם יש בחנויות ספרים, או שאשנה דמות.
 
חזרה
Top