לאדמות המלחמה ! - הרפתקאת מוד 3.5 (3/3)- עץ משחק -סיימנו. תודה לכולם.

IN
יאס-אראק בוחן במוחו את האפשרויות, יודע שככול הנראה אם ישתמש באחד מלחשיו החזקים מירה תעוות את המציאות ואת הטלת הלחש שלו- אך יודע שעליו להשתמש בכוח שיהיה יעיל. הוא בוחר לבסוף, ומתחיל ללחוש את המילים של הלחש האפל, יודע שגם אם היא תבטל את הלחש העובדה שהיא לא עורכת מחוץ למציאות את ההתקפות של לאטימר, מיילו ומליק תהיה עדיין יעילה.

ובינתיים, היצורים המזומנים ממשיכים לתקוף ללא רחם.

META
פעולה רגילה ליאס-אראק- מטיל Ray of Exahustion
בדיקת דרגת מטיל: 5+10+10+1=26. הצלחה.
על מירה לגלגל הצלת קשיחות בד"ק 21. בכישלון היא תשושה (Exahusted), בהצלחה היא עייפה (Fatigued).

פעולת סיבוב מלא לגריפין- התקפה מלאה על מירה.
התקפת נשיכה: 5+13=18. פספוס.
התקפת טופר: 11+10=21. פספוס.
התקפת טופר: 17+10=27. בפגיעה 3+3=6 נזק חודר וחותך.

פעולה רגילה לזאב האימים- התקפה על מירה.
התקפת נשיכה: 3+13=16. פספוס.

מירה שואגת, הברק של לאטמיר פוגע בה, הקרן של יאס פוגעת בה, מהלומות החרב של מיילו מחליקה לעולם בו היא מפספסת, אבל סערת החבטות של מליק, ביחד עם התקפות הגריפין, פצעים ודם סגול נוטף ממנה. היא שואגת בקול שוב.

לאורך כל הדרך, לאורך כל הזמן הזה, היה מכשול בדרכה של מירה. אתם.
אבל היא יודעת הכל, היא יודעת שהייתם שוכחים ממנה, היא יודעת שאחד מכם דחף אותכם למצוא אותה, אותו אחד שהארור הזה בחר.
אייליס עצר אותה, אז היא תיקח יחד איתה משהו ממנו.
זרועות הצייד שלה נזרקות קדימה, חולפות מעבר לשדה הקרב עד לכניסה למערה, מוצאת שם את המטרה שלה.

לאטמיר מרגיש את הקור, מבטו צונח לרגע מטה, הוא רואה את זרוע הצייד חודרת דרך בית החזה שלו, דם אדום נשפך עליה, הוא הרגיש כבר דקירות בעבר, אבל משהו אומר לו שזה שונה מתמיד.

בוא הנה הוא שומע בקולו את מירה, זו מושכת אותו אליה, גופו נמשך בעוצמה בעוד זרועות הצייד קורועת חלקים ממנו, היא מעלה אותו מול פנייה, פיה מלא שינים חדות, קול שבור נשמע ממנו "הכל הרוס, הכל נלקח ממני." היא קוראת בעצב מהול בכעס, "המורשת שלי, נהרסה, העתיד שלי, נלקח. והכל בגללך." היא צועקת, "בגללך ובגלל אייליס."

זרוע צייד אחרת נצמדת לידו של לאטמיר, הוא מרגיש את העצמות שלו נשברות כשהיא אוחזת בו. "ובכן, הוא לא יציל אותך עכשיו."
זרועות הציד מושכת את לאטמיר לתוך פיה של מירה, אל מול עינהם ההמומות של חבריו, לאטמיר נבלע בשלומותו לתוך גופה של מירה, שינים חדות שורטות אותו.

ואז הכל חשוך.


"לאטי." נשמע קול, בחשכה.
לאטמיר מרגיש את עצמו צף, הוא שוכב בחושך, לא מסוגל לזוז.
"לאטי" הקול עצוב, קולו של פאלי, הוא יושב לצד לאטמיר, בחשיכה. "אני מצטער." הוא אומר.
"כולנו" ישויות נוספות מתקבצות מסביב ללאטמיר, הוא מזהה אותן מהחיזיון שלו, ואת האחרון הוא מזהה מרעגיה, סמיר. "זה לא היה אמור להיגמר ככה."
הם כולים מביטים לאותו כיוון, וקול צעדים קל נשמע בחשיכה, את הדמות שלאטמיר רואה אפשר רק לתאר כעתיקה, סמכותית. אייליס. "כשחברתי בך לעצור אותה, לא חשבתי, לא חשבתי שזה יגיע למצב הזה, גריאן התערב, וזה סיבך הכל. גם לאל בדימוס יש מגבלות, וזו כנראה אחת מהן."
"אבל" אומר אייליס, "אני לא אתן לזה להיות לשווא, לאטמיר. והסיפור שלך ייזכר לנצח."
הוא שלח את ידו לעבר לאטמיר ועוזר לו לקום. "אנחנו נמשיך מכאן... לך לנוח." הוא אומר, ומדרגות של אור מופיעות בחושך, הוא תופך על גבו של לאטמיר וצועד איתו יחדיו, מלווה אותו למקום אחר, טוב יותר.
לאטמיר מעיף מבט אחרון, החשיכה מתבהרת והוא רואה את שדה הקרב, הוא רואה את פייה של מירה.
הוא אומר לה משפט אחרון, עוזב את העולם הזה.


גופו של לאטמיר נבלע בתוך גופה של מיירה.
היא שואגת, מונכה לתקוף שוב. כשאור בוהק בוקע ממנה, היא שואגת שוב, אבל האור מסנוור אתכם, ואתם לא מצליחם להבחין במתרחש עוד.
רעש שנשמע כמו בכי בוקע, ומירה מתחילה להתפרק, גופה הופך לאבק, כאשר חורים נפערים בה, והאור פרוץ מהם.
ואז מירה נעלמת לפני עינכם. ודמות בוהקת עומודת במקום בו עמד היצור המזוויע. אתם מזהים את לאטמיר מולכם, מבטו פוגש בכם, פעם אחת אחרונה. והוא עולה בעלומה של אור לשמיים. נעלם.

כשהאור נגמר, גופתו של לאטמיר שוכבת בשלמותה על רצפת החדר, אין כל זכר לפציעות שלו, לגופו ההרוס. אתם יכולים להישבע שבכל רגע הוא יתעורר.
אבל הוא.

בליבכם, ההבנה פוגעת בכם.
הייתם יחדיו בעגלות, שרדתם את מגפת אורקל, הבסתם את נוק, נלחמתם בחיילי קורט. שרדתם את מדבר רעגיה, ניצחתם דרקונים, עצרתם שד מסוכן ושיחררתם את נשמות הח'ליפים העתיקים.
אבל נראה שאת האתגר הזה, לא יכולתם להשלים באותה צורה.
אתם מבינים כולכם.

לאטמיר.
אייננו .



תעלו רמה בבקשה.

"אייליס", לוחש לאטימר לעצמו, "בחרת בי, הא? למרות שלא ידעתי שום דבר. בקושי התחלתי את הלימוד שלי בזמנו...האם בזכות האהבה שלי לחופש? אם כן, כנראה שנכשלתי. לא הספקתי להפיל את קורט, לא ראיתי מספיק מהעולם הזה...בטוח יש עוד המון מה לראות ולחוות...לחשוב על כל שאר האנשים שבגללי לא יספיקו לחוות אותו גם...
עוד לא אהבתי די מהעולם הזה, אייליס, אבל...אני מרגיש את הרוח מנשבת על פני, קוראת לי להרפתקאה חדשה. משהו אומר לי שזה לא נגמר כאן...
יאס-אראק, שותפי לאומנות המחשבה. לא קיימתי את הבטחתי לך בזמן, אך אני בטוח שתתחזק מכאן ואילך, עד שתוכל לעמוד מול ניקולאי ולתת לנשמתך מנוח סוף כל סוף. היה שלום, ידידי.
מיילו, כוונותיך טובות. אתה בחור חזק. יום אחד אולי תהיה אביר בכיר במסדר שלך, או איך שזה לא עובד אצלכם...אבל אל תשכח לעולם שהמסדר שלך נועד להגן על הבשר והרוח. לכן...תן לרוח לעיתים לשאת אותך למעלה, לתת לעצמך להיות חופשי. כך תוכל לראות את התמונה הגדולה ולבחור לאן להמשיך בחוכמה. להתראות לך.
מליק, למרות שאינך רוצה להנהיג את הסיירים, הרצון שלך לבנות ולשקם אחרי ההרס שחווית, מראה על האומץ והתושייה שתמיד ידעת להפגין. אל תחשוש להלום בפטיש כדי לדפוק את המסמר כשם שאינך מפחד להלום בפניו של אויב. עם עזרתך, גם אם לא תהיה המנהיג, לרעגייה צפויות שנים רבות של שגשוג ושלום, אני בטוח בכך.
קירה, לא הכרתי אותך מספיק זמן, אך הרוח החדשה שנושבת בינך לבין מיילו, עוד תפיץ כוח חדש כמו רוח המפזרת סביונים בשממה. שמרי עליו, למעננו...
כאות תודה על החודשים האחרונים, תנו לי להיות הרוח במפרשיכם הפעם...".
פרץ רוחות אדיר בוקע מגופתו של לאטימר, גורם לגלימותיכם ושערכם להתבדר בפראות. כוח חיים חדש נמצא ברוח הזאת, ואתם יודעים שגופתו של לאטימר לא תמשיך איתכם, אך רוחו תמיד תישאר לצידכם.

מיילו מביט באי אמון, מסתכל על מירה ולאחר מכן על לאטימר מתפוגגים. הוא מרכין את ראשו בצער, עוצם את עיניו, ולוחש ''תודה על עצתך, ידיד ותיק, לא תישכח''. הוא מרים את עיניו, אש בוערת בהן. הוא מתחיל לסובב את חרבו, והאש זורמת מעיניו לידו לחרבו, אל האוויר. רונות אלפיות זורמות סביב, רונות שמשמען ''גבורה'', ''צדק'', ''חופש''. הרונות מסתחררות זו סביב זו ומשתלבות לתבנית אחת. התבנית מרחפת לרגע ואז נחרכת ברצפה, משאירה שובל של להבות ססגוניות, ולאחר מכן צלקת חרוכה מלאה בעורקים כסופים. הוא לוחש, וקולו מתגבר עד שהוא מסתיים בצעקה ''בי נשבעתי, זה הוא החבר האחרון שאאלץ להקים לזכרו מצבה. בי נשבעתי, זהו בעל הברית האחרון שאתאבל לזכרו. בי נשבעתי, שהקבר הבא שאקים, יהיה זה של יריב הגדול ביותר!" הוא מסתכל על התקרה, וצועק ''אתם שומעים?!? גריאן, ניקולאי, דיוואש, טרקאך?! אתם שומעים אותי?! אני בא אליכם! והיכן שתתייצבו מולי...'' הוא מנמיך את קולו ומניף את להב הפניקס ''שם תהיה קבורתכם'' הוא קד קידה לעבר המקום בו עמד לאטימר, ומחזיר את חרבו לנדנה בהחלטיות ''בשם אלת'וס, קורבן זה יקדש את חרבי. מעתה תהיה איתי בכל רגע, וברגע שבו אפול, אתה תהיה שם. ברגע בו אביס את אויביי, אתה תהיה שם. ועם נשימותיי האחרונות, אתה תהיה שם....היה שלום, לאטימר, לוחם החופש''

"לא!"

שאגתו של יאס-אראק קורעת את החדר, בעוד היצורים המזומנים נעלמים. הוא מתעלם מהתחושה, מתעלם מהכול, וממשיך.

"אני לא מרשה לך למות, שוטה, אני לא מרשה לזה להיות הרגע האחרון שלך. תחזור לפה ותתמודד איתי אם אתה רוצה לקחת את הדרך הקלה החוצה, תחזור לפה כדי שאני אחבוט היגיון אל תוך המוח שלך" הוא שואג בזעם.

"ציוויתי עליך לחזור" שואג יאס-אראק, מלא בזעם, וחש בקשר בין הקסם שלו לכוח של לאטימר. הם חלקו את הכוח אחד של השני, חלקו את העוצמה שנתנה לשניהם את הכוח לשנות את העולם. הקשר הזה, יאס-אראק חש בריקנות שבצד השני, בקו שניתק, אבל הוא לא מוותר, לחש אחר לחש הוא מנסה לשלוח את כוחו המאגי אל לאטימר. "תחזור לכאן" הוא שואג אליו.

מסביב, כוחו המאגי של יאס-אראק, שנשלח אל האוויר חסר תקנה, יותר פיצוצים והרס בצבעים שונים, ללא מקום להגיע אליו, הכוח פשוט מאבד כיוון ונהרס. בתחילה הפיצוצים רחוקים, אך ככול שמתקדם הזמן, הם קרובים יותר ליאס-אראק, עד שהוא לא מצליח יותר לאחוז בקו בינו לבין לאטימר.

"אתה היית היחיד שאני מוכן לחלוק איתו את כוחי. חשבתי שאתה שונה, חשבתי שהסימן מהמאסטרים שלנו אומר שזה כך נועד להיות- שכך נגיע לעוצמה אמתית לעשות שינוי. אבל היית שוטה, לא הקשבת..." הוא לוחש אל הרוח.

הוא קם על רגליו ושותק, הולך לעבר המקום בו לאטימר עמד, ולוקח מספר קריסטלים קטנים ופסיוניים ששימשו את לאטימר.

"עסקיי בעיר הזאת הסתיימו. סיימו גם אתם את מעשיכם כאן וחזרו לגלקוס בהקדם, שם אהיה" אומר יאס-אראק בקול צרוד ועצוב, ולוחש את הלחש האחרון שנותר בראשו.

ונעלם.

META
מטיל טלפורטציה.

יאס-אראק-

מיילו-מליק
מחכה לשמוע מה אתם עושים

יאס

יאס-אראק-

עוג

יאס-אראק-

יאס

מיילו, מליק קירה

יאס-אראק-

יאס

יאס-אראק-

יאס

יאס-אראק-

יאס

(לפני שיאס הולך)
כשמליק רואה את לאטימר המת הוא מצדיע לו בנשקיו. "קורבנך לא יישכח ידידי. לא ידעתי עליך הרבה, אולם אני נשבע לך שעד קץ הימים שמך ייזכר ברעגיה כאדם שהציל את הממלכה מאיום גדול. ואני מקבל את דבריך - אני אנהיג את רעגיה וסייריה עד שהעולם יהפוך לצודק יותר" הוא אומר בשקט.
מליק, מיילו, קירה

יאס-אראק-

יאס-אראק-