דובי אדם
הסיפורים על היטים השעירים מההרים, לא באו סתם. הסיפורים על לוחמי הדוב מהיערות, לא באו סתם. הסיפורים על רוחות לבנות מהטונדרות, לא באו סתם. הסיפורים על רוח ההאיי-באיי מהמזרח, לא באו סתם. אנשי הדוב נמצאים בכל העולם.
אנשי הדוב הם גזע-על תבוני של אנשי חיה החיים בחלקים נרחבים מהעולם. אנשי הדוב הם בעלי ראש דוב ושיער גוף רב (לדובי האדם הלבנים יש פשוט מעטה פרווה). הם גבוהים, ומגיעים לגובה של 1.80-2.5 מטרים, ונוסף על כך הם אדירי שרירים וגופם גוצי וכבד. דובי האדם מתחלקים לכמה גזעים שונים: אנשי הפנדה, דובי האדם הלבנים והאורסוסים.
אנשי הפנדה:
אנשי הפנדה הם הנמוכים שבדובי האדם (גובהם הוא 1.6-1.8 מטרים), והם בעלי ראש חמוד ועגלגל של פנדה. שיער הגוף של זרועותיהם ורגליהם שחור, ושל שאר גופם לבן, והם בעלי אופי גזע שליו, נינוח ואיטי.
אנשי הפנדה חיים ביערות הבמבוק ההרריים של המזרח בכפרים קטנים (30-80 איש) של בתי במבוק ואדמה. הם מאורגנים במבנה שוויוני, ובו המנהיג הוא השאמאן או השאמאנית הראשיים, והם ראשי השבט בכל הנוגע לטקסי פולחן וגביית מסים. אנשי הפנדה מתפרנסים מגידול שדות במבוק איכותי, רך ובעל עלים גדולים ועסיסיים, וכן מדיג וגידול עופות לביצים. יחסם של אנשי הפנדה לאחיהם החייתיים דומה ליחסם של בני האדם לקופים-הם לא רואים בפנדות שוות ערך או חשובות, ולא מתעניינים בהן כל כך למעשה.
דתם של אנשי הפנדה מאמינה ברוחות הנהר ורוחות העצים, ושניתן לתקשר איתן, לרמות אותן, להיפגע על ידיהן ולפגוע בהן. הנשקים המועדפים עליהם הם פודאו וגואן-דאו, נשקי מוט סיניים בעלי להב ארוך. הגואן דאו מעוקל מאוד, כך שהוא שימושי יותר לחיתוך ולא ניתן לדקור איתו.
דובי האדם הלבנים:
דובי האדם הלבנים הם האדירים ומרוחקים שבאנשי הדוב. הם מתנשאים לגובה של 2-2.5 מטרים, וחיים באיזורי הקרח הצפוניים הרחוקים. הם מכוסים מכף רגל ועד ראש בפרווה עבה ולבנה, שמשוחה במעין שומן נגד מים. דובי האדם הלבנים הם שחיינים מצוינים וציידים מצויינים, והם בעלי אופי גזע ארוך רוח, סבלני וגרגרני לעתים.
דובי האדם הללו חיים בכפרים בצפון, שבנויים מאיגלואים וממחילות בשלג. החברה שלהם מאוד היררכית, לוחמנית ופטריארכלית: בראש הפירמידה עומד המנהיג, לרוב הצייד והלוחם הטוב ביותר, יחד עם משפחתו. אחריו נמצאים שאר הדובים, שחיים במשפחות פטריארכליות, ונמדדים בעיקר לפי כוחם בציד ובלחימה.דובי האדם הלבנים חיים מדיג בים הקרח ומציד כלבי ים, ניבתנים ואריות ים, כשהרג ניבתן נחשב לשיא העוצמה והכבוד.
דתם של אנשי הדוב האלו מאמינה באמא ים ובאבא שלג, וילדיהם הם השלג ודובי הקוטב. אנשי הדוב מאמינים שאחיהם החייתיים הם למעשה ילדי האלים, והם נוהגים לתת להם משלל הציד. האירוע העיקרי בדת שלהם הוא שנת החורף: בחג תחילת החורף נערך משתה ענק, ואחריו אנשי הדוב הולכים למאורותיהם, ושרויים בתרדמת עד לבוא הקיץ, אז הם מתעוררים ונערך חג הקיץ והאור, בו נערך ציד גדול ואז משתה. אנשי הדוב הצפוניים נלחמים תכופות בבני האדם ובדובי אדם צפוניים אחרים, והנשקים המועדפים עליהם הם צלצלים, חניתות ואלות עצם כבדות.
אורסוסים:
האורסוסים הם הנפוצים שבדובי האדם. הם נישאים לגובה בינוני (1.8-2 מטרים), והם בעלי שיער גוף רב וחום, וראש של דוב חום רגיל. הם חיים ביערות קרים. האורסוסים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות ושונות, הברסרקרים והמדוודים (Medveds).
המדוודים הם בעלי אופי גזע שליו, רגוע ונמנמני. הם חיים בכפרים קטנים של בתי עץ בלב היערות, מתפרנסים מדיג בנחלים, ציד וגידול פטריות, פירות ודבש (הרבה דבש). החברה שלהם היא דמוקרטית-לכל גבר יש זכות הצבעה במועצת העם, ואין אף אחד ששווה יותר מהאחר. דתם של המדוודים מאמינה ברוחות הטבע ובמיוחד בטוטם הדוב המגן על השבט. נשקיהם המסורתיים של המדוודים הם חניתות וגרזנים-כלים זולים ויעילים.
הברסרקרים הם ההפך הגמור מהמדוודים. הם לוחמניים, תאבי דם ואכזריים, סוגדים לאלי מלחמה ומקריבים להם קורבנות אדם. הם נוהגים להילחם כל הזמן-לוחמים צעירים ש''סובלים'' משלום ארוך יוצאים למסעות הרפתקנות ומלחמה בעצמם. הברסרקרים חיים בבקתות עץ דלות, ומתפרנסים מגידול בקר ודובים. שולטים בהם צ'יפים חזקים וכריזמטיים, בסיוע מועצת הלוחמים-מועצה של כל הלוחמים בשבט. הברסרקרים נוטים להילחם בגרזנים, אלות ושאר נשקי מחץ, ובעת קרב הם נכנסים לעתים לשיכרון קרב קטלני.