• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

פרויקט: גזעי חיה תבוניים

איכשהו חיות אנתרופומורפיות מזכירות לי תמיד את "הרוח בערבי הנחל".
לא מזמן דפדפתי במהדורה מוערת שלו והגעתי למסקנה שכל הדמויות הראשיות שם הן בעצם הומואים.

החפרפר ונברן-המים (עכברוש!) הם זוג גייז סולידי ונחמד של שני גברים שיצאו מהארון בגיל מאוחר והקשר שלהם מבוסס על חברות עמוקה יותר מאשר התלהבות ולהט. כל השכונה יודעת שהם זוג אבל לאף אחד זה לא מפריע.

הגירית (תחש!) הוא הומו מזדקן ורגזן בארון, שמעדיף להתבודד מאשר להכיר בנטיות שלו. כולם מרכלים עליו מאחורי הגב ואמהות מפחידות את הילדים שלהן באמצעותו.

הקרפד הוא אוחצ'ה מוחצן, קולני וגנדרן שאף מספק סצנת קרוסדרסינג ארוכה למדי. הוא אף פעם לא יצא מהארון אבל גם בעצם אף פעם לא באמת היה בו. (מאוחר יותר גם החפרפר מתחפש בבגדי האשה של הקרפד אבל זה לטובת משימת לוחמה פסיכולוגית).
 
את אנשי הרקון פחות אהבתי - רקון תמיד הרגיש לי כמו חיה מאוד אמריקאית ופחות פנטסטית, והם יותר מידי בנישה של אנשי עכברוש.

את אנשי התאו אהבתי יותר - גם התאו המקורי הוא חיה די קטלנית ורעת מזג, ואני ממש רואה בקלות איך אני מלביש את העיצוב שלהם על המינוטאור ה"רגיל", שהם יותר פראיים ומגניבים ממנו.
 
דובי אדם

הסיפורים על היטים השעירים מההרים, לא באו סתם. הסיפורים על לוחמי הדוב מהיערות, לא באו סתם. הסיפורים על רוחות לבנות מהטונדרות, לא באו סתם. הסיפורים על רוח ההאיי-באיי מהמזרח, לא באו סתם. אנשי הדוב נמצאים בכל העולם.

אנשי הדוב הם גזע-על תבוני של אנשי חיה החיים בחלקים נרחבים מהעולם. אנשי הדוב הם בעלי ראש דוב ושיער גוף רב (לדובי האדם הלבנים יש פשוט מעטה פרווה). הם גבוהים, ומגיעים לגובה של 1.80-2.5 מטרים, ונוסף על כך הם אדירי שרירים וגופם גוצי וכבד. דובי האדם מתחלקים לכמה גזעים שונים: אנשי הפנדה, דובי האדם הלבנים והאורסוסים.

אנשי הפנדה:

אנשי הפנדה הם הנמוכים שבדובי האדם (גובהם הוא 1.6-1.8 מטרים), והם בעלי ראש חמוד ועגלגל של פנדה. שיער הגוף של זרועותיהם ורגליהם שחור, ושל שאר גופם לבן, והם בעלי אופי גזע שליו, נינוח ואיטי.

אנשי הפנדה חיים ביערות הבמבוק ההרריים של המזרח בכפרים קטנים (30-80 איש) של בתי במבוק ואדמה. הם מאורגנים במבנה שוויוני, ובו המנהיג הוא השאמאן או השאמאנית הראשיים, והם ראשי השבט בכל הנוגע לטקסי פולחן וגביית מסים. אנשי הפנדה מתפרנסים מגידול שדות במבוק איכותי, רך ובעל עלים גדולים ועסיסיים, וכן מדיג וגידול עופות לביצים. יחסם של אנשי הפנדה לאחיהם החייתיים דומה ליחסם של בני האדם לקופים-הם לא רואים בפנדות שוות ערך או חשובות, ולא מתעניינים בהן כל כך למעשה.

דתם של אנשי הפנדה מאמינה ברוחות הנהר ורוחות העצים, ושניתן לתקשר איתן, לרמות אותן, להיפגע על ידיהן ולפגוע בהן. הנשקים המועדפים עליהם הם פודאו וגואן-דאו, נשקי מוט סיניים בעלי להב ארוך. הגואן דאו מעוקל מאוד, כך שהוא שימושי יותר לחיתוך ולא ניתן לדקור איתו.

דובי האדם הלבנים:

דובי האדם הלבנים הם האדירים ומרוחקים שבאנשי הדוב. הם מתנשאים לגובה של 2-2.5 מטרים, וחיים באיזורי הקרח הצפוניים הרחוקים. הם מכוסים מכף רגל ועד ראש בפרווה עבה ולבנה, שמשוחה במעין שומן נגד מים. דובי האדם הלבנים הם שחיינים מצוינים וציידים מצויינים, והם בעלי אופי גזע ארוך רוח, סבלני וגרגרני לעתים.

דובי האדם הללו חיים בכפרים בצפון, שבנויים מאיגלואים וממחילות בשלג. החברה שלהם מאוד היררכית, לוחמנית ופטריארכלית: בראש הפירמידה עומד המנהיג, לרוב הצייד והלוחם הטוב ביותר, יחד עם משפחתו. אחריו נמצאים שאר הדובים, שחיים במשפחות פטריארכליות, ונמדדים בעיקר לפי כוחם בציד ובלחימה.דובי האדם הלבנים חיים מדיג בים הקרח ומציד כלבי ים, ניבתנים ואריות ים, כשהרג ניבתן נחשב לשיא העוצמה והכבוד.

דתם של אנשי הדוב האלו מאמינה באמא ים ובאבא שלג, וילדיהם הם השלג ודובי הקוטב. אנשי הדוב מאמינים שאחיהם החייתיים הם למעשה ילדי האלים, והם נוהגים לתת להם משלל הציד. האירוע העיקרי בדת שלהם הוא שנת החורף: בחג תחילת החורף נערך משתה ענק, ואחריו אנשי הדוב הולכים למאורותיהם, ושרויים בתרדמת עד לבוא הקיץ, אז הם מתעוררים ונערך חג הקיץ והאור, בו נערך ציד גדול ואז משתה. אנשי הדוב הצפוניים נלחמים תכופות בבני האדם ובדובי אדם צפוניים אחרים, והנשקים המועדפים עליהם הם צלצלים, חניתות ואלות עצם כבדות.

אורסוסים:

האורסוסים הם הנפוצים שבדובי האדם. הם נישאים לגובה בינוני (1.8-2 מטרים), והם בעלי שיער גוף רב וחום, וראש של דוב חום רגיל. הם חיים ביערות קרים. האורסוסים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות ושונות, הברסרקרים והמדוודים (Medveds).

המדוודים הם בעלי אופי גזע שליו, רגוע ונמנמני. הם חיים בכפרים קטנים של בתי עץ בלב היערות, מתפרנסים מדיג בנחלים, ציד וגידול פטריות, פירות ודבש (הרבה דבש). החברה שלהם היא דמוקרטית-לכל גבר יש זכות הצבעה במועצת העם, ואין אף אחד ששווה יותר מהאחר. דתם של המדוודים מאמינה ברוחות הטבע ובמיוחד בטוטם הדוב המגן על השבט. נשקיהם המסורתיים של המדוודים הם חניתות וגרזנים-כלים זולים ויעילים.

הברסרקרים הם ההפך הגמור מהמדוודים. הם לוחמניים, תאבי דם ואכזריים, סוגדים לאלי מלחמה ומקריבים להם קורבנות אדם. הם נוהגים להילחם כל הזמן-לוחמים צעירים ש''סובלים'' משלום ארוך יוצאים למסעות הרפתקנות ומלחמה בעצמם. הברסרקרים חיים בבקתות עץ דלות, ומתפרנסים מגידול בקר ודובים. שולטים בהם צ'יפים חזקים וכריזמטיים, בסיוע מועצת הלוחמים-מועצה של כל הלוחמים בשבט. הברסרקרים נוטים להילחם בגרזנים, אלות ושאר נשקי מחץ, ובעת קרב הם נכנסים לעתים לשיכרון קרב קטלני.
 
thewolf אמר/ה:
[post]692417[/post] הבעיה שכולם נשמעים פושעים ומגעילים, הייתי רוצה לשמוע על חיות אדם שיש להם תרבות מכובדת חכמים וטובי לב
דמי הדרקון הם דוגמה טובה לגזע חייתי שלא אוכל זבל/בני אדם לארוחת בוקר. יואן-טי אמנם לא טובים במיוחד, אבל גם להם יש סטנדרטיים גבוהים יותר ממינוטאורים. כמו ההבדל בין אלף אפל לטרול?
 
העץ הזה המריץ אותי לפרט על גזעים בעולם המערכה שלי, אז תודה חאן :)
כל הגזעים הנפוצים למעשה חייתיים, אבל השניים האלו מקוריים. העולם סטימפאנקי אבל נראה שהם יתאימו גם לפנטזיה גנרית. לשניהם אין ארצות משלהם.

בני כנף:

נוצות במקום שיער, לרוב בגוונים לא אחידים של אפור. נמוכים, רזים, תווי פנים חדים. לא מכונפים, באופן אירוני.
קלילי רגליים, ידיים ודעת, בני הכנף הם גזע שנמצא בכל מקום ושייך לשום מקום. הם חסרי תרבות, שפה או מולדת שיאחדו אותם. ההיסטוריונים מניחים שמצב זה הוא תוצאה של אורך החיים הנמוך שלהם, רובם לא מגיעים לשנות הארבעים. הם מחפים על כך בתפיסה מהירה ונוטים לפזיזות. בשל אופיים, בני כנף רבים מתקשים למצוא עניין בעבודות שגרתיות. לרוב הם יתדרדרו לפשע, יהפכו להרפתקנים או יתפשרו על כל דבר שהוא לא פועל או חקלאי.

סיראנים:

יפים וגמישים. עורם הלח בגווני כחול וטורקיז. "שיער" ראשם הוא זרועות תמנון דקות, חוץ מהן חסרי שיער. מסוגלים לנשום מתחת למים, אך שחייתם כשל בני אדם.
אנוכיות היא תכונה מאפיינת של סיראנים. הם מחושבים ונבונים אבל ינסו לא להתנשא אם לא יראו סיבה לכך. רוב האנשים לא מחבבים אותם בגלל המוניטין הלא חברותי שלהם ובגלל היסטוריה. ידוע שסיראנים נוטים לערוק ולרגל במלחמות אם לדעתם ירוויחו מצעד כזה.
סיראנים ימצאו בדרך כלל במעמד בינוני-גבוה. הם לא יסתפקו בתפקידים חסרי השפעה או פאר, הכריזמה או הנחישות שלהם תוביל אותם להיות אמנים, אנשי עסקים או יועצים.
השמועות מספרות על דת חשאית שמאחדת את הסיראנים בסתר, אבל חוץ מהיכרות רופפת ביניהם לא נראה שקיימת חברה של ממש. הם עצמאיים ורובם לא מייחסים חשיבות לגזע - שלהם, של בני בריתם או של אלו שיבגדו בהם.


אז הראשון הוא זד-בן מחצית והשני אלף אפל נייטרלי?
 
אחד המקורות הספרותיים שמאוד עיצבו איך אני רואה פנטזיה הוא הסיפור של אוסקר ויילד, "הדייג ונשמתו", שתרגום טוב וחינמי שלו אפשר לקרוא כאן, באתר הישן מאוד (שמור כמעט ללא שינוי מאז שנות התשעים!) "הסנרק" של אחד ראם בר:
https://www.snark.co.il/wilde/soul.htm

אחד הדברים שהציתו לי את הדמיון שם הוא פסקה קצרה שמתארת מסע עם שיירת סוחרים למזרח, וכל העמים והיצורים המוזרים שהם נאלצו להילחם בהם בדרכם, למשל "הלקטרואים, האומרים כי בני נמרים הם ואת גופם יצבעו בשחור וצהוב.. באגזונבים שפניהם פני כלב... בסיבנים שפרסות סוסים להם ומרוצם מהיר מדהרת סוסים..."

בלקטרואים השתמשתי פעם בתור קבוצה של שכירי חרב, ומהאגזונבים עשיתי סוג של אנשי בבון תוקפניים.

בכלל, אני חושב שמאז שהתחלתי לשחק גנבתי דברים ותיאורים מהסיפור הזה ואני ממשיך לגנוב משם עד היום.
 
דב הוא אחת החיות האהובות עליי בעיקר בשל מנהגו לפרוש לפרקי שינה ממושכים ("שינת חורף"). לגבי דובי האדם, לי הדוב תמיד הצטייר כמשהו הקרוב באופיו לדרקון - חיה מתבודדת, שלכל הפחות, חיה בקבוצה של כמה פרטים עם קהילה מפוזרת של אלפי פרטים. נראה לי הגיוני לתרגם את זה לחברה של רועים המפוזרת על פני שטח גדול שנפגשים כמה פעמים בשנה כדי להתרבות במהלך נשף האביב. לגב שכרון קרב, לכל בני משפחת הטורפים יש את היכולת להיכנס לשכרון קרב (קראתי פעם תיאור של חוואי שמצא לול אחרי עבודה נלהבת יתר על המידה של נמיה. אומנם התרנגולת השביעה אותה אך זה לא הספיק כדי לשכך את גל האדרנלין ששטף את גופה הקטן.) הייתי גם מוסיף דעה שיותר מזווגת את אנשי הפנדה עם אנשי הדביבון (הפנדה החומה-אדומה היא קרובת משפחה של הראקוניים.)

בכל מקרה, עבודה טובה.

העניין עם המינוטאורים השחורים מזכיר לי את מה שחובבי הזאבים נוהגים להזכיר - יותר אנשים נהרגו על ידי איילים חרמנים מאשר זאבים. הגם שהתאו נמצא במלחמת נצח עם הצבועים והאריות על עצם קיומו כך שאפשר להבין למה הוא כל כך תוקפני. האם למינוטאורים השחורים יש אויבים אימתניים כאלה (פרט לבני האדם, כמובן.)?
 
תודה רבה!
הלדין אמר/ה:
[post]692676[/post] הייתי גם מוסיף דעה שיותר מזווגת את אנשי הפנדה עם אנשי הדביבון (הפנדה החומה-אדומה היא קרובת משפחה של הראקוניים.)
אני לא בטוח שיש קשר בי שתי הפנדות הנבדלות האלה... או בין מגדלי הבמבוק הנחמדים לקרימינלים מהעיר המטונפת.
הלדין אמר/ה:
[post]692676[/post] לגב שכרון קרב, לכל בני משפחת הטורפים יש את היכולת להיכנס לשכרון קרב
הרעיון בא מהברסרקרים-לוחמי הדוב הגרמאניים, שהיו נכנסים לשיכרון קרב-ותרבות של לוחמי דוב... דוביים.

Adran אמר/ה:
[post]692519[/post] העץ הזה המריץ אותי לפרט על גזעים בעולם המערכה שלי, אז תודה חאן :)
שום תודה ושום נעליים, רק תמלוגים ;)
וברצינות: נחמד מאוד, אהבתי. אתה תפרסם כאן עוד גזעים?
 
רק אם המוזה תגיע :)
השניים האלו הם בין חמשת הגזעים הנפוצים, והיחידים שבאמת נבדלים מההיכרות שלי עם גזעים גנריים. הם לא רעיון חדש במיוחד, אבל הפסקאות האלו מסבירות טוב יותר את האופי והמעמד שלהם מהתיאורים הקודמים.
 
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
[post]692677[/post] הרעיון בא מהברסרקרים-לוחמי הדוב הגרמאניים, שהיו נכנסים לשיכרון קרב-ותרבות של לוחמי דוב... דוביים.

במו"ד 3/3.5 במדריך השלם ללוחמה היה מקצוע יוקרה שנקרא "לוחם הדוב", של לוחם ברברי שממש הופך לדוב כשהוא נלחם. התמונה שתיארה אותו הציגה גבר מזוקן לבוש בחיתול ירוק עם גרזן והילה של דוב:

bearwarrior.jpg
 
לאחרונה עלה לי רעיון מעניין לשימוש בקופי אדם בעולמות פנטזיה: למה טרולים מכוערים, כשאפשר גורילות, שימפנזות או אורנג-אוטנים?
הרעיון עלה לי כשחשבתי על תכנון צעדיי המרושעים והערמומיים במשחק הניהול שחובב מנחה לי 1 על 1. ביערות הגשם שלייד העיר שלי חיים אורנגאוטנים, וחשבתי לעצמי: למה שלא אשתמש בדרואידים שלי כדי לאלף את החיות החצי תבוניות הללו, אגדל אותן במעין גני חיות ואהפוך אותן לגזע לוחמים נאמן וחסר בינה? אני לא מקנא במי שאורנג-אוטן משוריין עם נבוט דו ידני מסתער עליו...
מה דעתכם, והאם עשיתם דברים דומים (חובב, ראה הוזהרת :twisted: )?
 
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
[post]692804[/post] מה דעתכם, והאם עשיתם דברים דומים

במערכה שהרצתי פעם היה גזע של קופים אנושיים, שנראו כמו שימפנזות, גורילות ואורנג אוטנגים. מישהו בקבוצה שלי גם שיחק לזמן מה דמות של אורנג אוטנג עם ראסטות שהיה לוחם קפוארה מיומן. כסטריאוטיפ הקופים נחשבו לאמיצים וטובי לב, אבל עם בעיות רציניות בדחיית סיפוקים, חוסר יכולת להתנהל בצורה חכמה עם כסף, וחיבה גדולה לדברי מתיקה ולפעמים אלכוהול. ביותר מידי מקרים הם גרו בשכונות גרועות ובמשפחות גדולות מידי. אבל רוב הקופים שהדמויות פגשו היו טיפוסים הרבה יותר רציניים וממושמעים שלקחו חלק מאוד משמעותי בתנועת הגרילה המקומית נגד השלטון הזר. למעשה, מנהיג המורדים היה קוף שברח מהכלא אליו נכנס בגלל גניבת לחם, ודמותו התבססה בצורה רופפת על זו של ז'אן ולז'אן מ"עלובי החיים".

חוץ מזה, באותו עולם מערכה הייתה גם איזו ארץ שבצבא שלה היו בבונים ענקיים והולכי על שתיים שחמושים בחרבות דו-ידניות. הם פעם היו בסה"כ גרסא מעט נבונה יותר של הבבון, שחיו בטבע ברמה של תקופת האבן, אבל לפני כמה עשרות או מאות שנים הם כולם נלכדו ומאז גודלו בחוות רבייה בתור סוג של לוחמי-מחץ.
 
המפקד האלמוני אמר/ה:
[post]692805[/post] תנועת הגרילה
*תנועת גורילה.
המפקד האלמוני אמר/ה:
[post]692805[/post] חוץ מזה, באותו עולם מערכה הייתה גם איזו ארץ שבצבא שלה היו בבונים ענקיים והולכי על שתיים שחמושים בחרבות דו-ידניות. הם פעם היו בסה"כ גרסא מעט נבונה יותר של הבבון, שחיו בטבע ברמה של תקופת האבן, אבל לפני כמה עשרות או מאות שנים הם כולם נלכדו ומאז גודלו בחוות רבייה בתור סוג של לוחמי-מחץ.
מגניב. מזכיר לי את אנשי הבבון מהעולם שלי, שעליהם חשבתי כשנתקלתי באיזו כתבה במילת הגנאי ''עדרי הבבונים''...
 
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
למה שלא אשתמש בדרואידים שלי כדי לאלף את החיות החצי תבוניות הללו, אגדל אותן במעין גני חיות ואהפוך אותן לגזע לוחמים נאמן וחסר בינה?
כן, זה נשמע כמו משהו שגורילה גרוד היה עושה אם הוא היה משחק מבוכים ודרקונים.
 
לי עלה לאחרונה רעיון לגזע שהוא בייסיקלי גמדי-קוף (כמו אנשי קוף, רק גמדים, במקום), שמקפצים בין העצים ויודעים דברים על היער ומה לא, אבל אז עלה על דעתי שהם לא שונים בהרבה מקופים רגילים XD
 
חזרה
Top