אחרי הדברים המגניבים שכתבו פה לוורלוקים, חשבתי לי שמצד אחד זה מקצוע רבגוני ומעניין, ומצד שני הפטרונים שלהם הם בגדול ישויות שליליות-משהו ומוזרות, מה שיכול ביותר מידי מקרים להוביל לדמות "רייסטלינית", סוציומטית ומעצבנת. תהיתי - אין ברב-יקום אף ישות שהיא סה"כ נחמדה, חיובית וסבבה, או לכל הפחות עם כוונות טובות, שעובדת עם וורלוקים? אני יודע שבהרחבות יש עוד כמה פטרונים, וביניהם "רב-מלאך", אבל זה לא אומר שלא המשכתי לחשוב על עוד רעיונות.
למשל:
המלומד - הפטרון הזה הוא מישהו שהידע והמחשבה שלו המשיכו להתקיים הרבה אחרי כליון הגוף. הוא נצחון השכל על הבשר והוא מחפש ללמוד וללמד. תחשבו על משהו בכיוון של המלך שלמה, נוסטרדמוס, האל אודין, פרעונים עתיקים ושאר חכמי תורת הנסתר.
כובל השדים - מישהו מהעידן העתיק שהקדיש את חייו ללמידת שמות אמיתיים של שדים ויצורי תופת ואת סודות הגהינום, אבל לא כדי לשרת את כוחות הרשע אלא כדי לשעבד ולנצל אותם לטובת המין האנושי. להילחם בשאול באמצעות השאול עצמו. אולי הוא נכשל, אולי עבודתו לא הסתיימה, אבל התודעה שלו עדיין כאן. תחשבו בכיוון של הסיפור על רבי יוסף דה-לה-ריינה שניסה יחד עם תלמידיו לתקוף את הגהינום, שוב המלך שלמה עם השליטה שלו בשדים וענייניו הלא-פתורים עם אשמדאי, או כל מיני סיפורי עמים על תעלולנים מחוכמים שהצליחו לרמות את השטן.
מורה הצדק - העולם הוא מאבק נצחי בין טוב לרע, וזה מי שמוביל את ההולכים בדרך הישר. משהו בסגנון של זרתוסטרה וה"מגים" הפרסיים המקוריים.
וודו - לוודו יש תדמית שלילית, אבל על כל איש וודו שמכין בובה ונועץ בה סיכות, יש שניים שמכינים פסל שעווה ומבקשים מדמבאלה לרפא את בעל דמותו של הפסל. הפטרונים כאן יכולים להיות דמויות של אנשי וודו אגדיים כמו "דוקטור ג'ון" המסתורי או מארי לאבו מלכת הוודו הכושית של ניו אורלינס.
הכוכב הוא אתה - כולם מחפשים פטרון חיצוני, אבל כל אחד הוא כוכב, בכל אחד יש את הניצוץ. המכשף הזה פשוט יודע להסתכל פנימה לתוך נשמתו ולמצוא את הניצוץ הזה. להיות הפטרון של עצמך זה קצת אגו טריפ, אבל זה גם יכול להיות הנתיב לרצון חופשי.
למשל:
המלומד - הפטרון הזה הוא מישהו שהידע והמחשבה שלו המשיכו להתקיים הרבה אחרי כליון הגוף. הוא נצחון השכל על הבשר והוא מחפש ללמוד וללמד. תחשבו על משהו בכיוון של המלך שלמה, נוסטרדמוס, האל אודין, פרעונים עתיקים ושאר חכמי תורת הנסתר.
כובל השדים - מישהו מהעידן העתיק שהקדיש את חייו ללמידת שמות אמיתיים של שדים ויצורי תופת ואת סודות הגהינום, אבל לא כדי לשרת את כוחות הרשע אלא כדי לשעבד ולנצל אותם לטובת המין האנושי. להילחם בשאול באמצעות השאול עצמו. אולי הוא נכשל, אולי עבודתו לא הסתיימה, אבל התודעה שלו עדיין כאן. תחשבו בכיוון של הסיפור על רבי יוסף דה-לה-ריינה שניסה יחד עם תלמידיו לתקוף את הגהינום, שוב המלך שלמה עם השליטה שלו בשדים וענייניו הלא-פתורים עם אשמדאי, או כל מיני סיפורי עמים על תעלולנים מחוכמים שהצליחו לרמות את השטן.
מורה הצדק - העולם הוא מאבק נצחי בין טוב לרע, וזה מי שמוביל את ההולכים בדרך הישר. משהו בסגנון של זרתוסטרה וה"מגים" הפרסיים המקוריים.
וודו - לוודו יש תדמית שלילית, אבל על כל איש וודו שמכין בובה ונועץ בה סיכות, יש שניים שמכינים פסל שעווה ומבקשים מדמבאלה לרפא את בעל דמותו של הפסל. הפטרונים כאן יכולים להיות דמויות של אנשי וודו אגדיים כמו "דוקטור ג'ון" המסתורי או מארי לאבו מלכת הוודו הכושית של ניו אורלינס.
הכוכב הוא אתה - כולם מחפשים פטרון חיצוני, אבל כל אחד הוא כוכב, בכל אחד יש את הניצוץ. המכשף הזה פשוט יודע להסתכל פנימה לתוך נשמתו ולמצוא את הניצוץ הזה. להיות הפטרון של עצמך זה קצת אגו טריפ, אבל זה גם יכול להיות הנתיב לרצון חופשי.