"אתה מציע עתיד אידיאלי, אך במחיר של לשחרר אל שילחם באלים האחרים.
מה יהיו ההשלכות של המלחמה הזאת? האם היא תיהיה שווה את השינוי שאתה מדבר עליו? העולם שלנו בכלל יצליח לשרוד מלחמה כזאת?
הסיכון גדול מידי. כן היו מלחמות ותמיד יהיו, היו פילוגים ותמיד יהיו, אבל ההיסטוריה הוכיחה שהעולם מתמודד עם כל זה. מי יכול לחזות איך הוא יראה אחרי מלחמה בין אלים?"
אלטון זורק לחלל האוויר את כל השאלות האלו, אך לא מצפה לתשובה.
"ההגיון אומר שהדבר הנכון לעשות הוא להתנגד לך ולקוות שיהיה אפשר לעצור את כל המלחמות האלו בדרכים אחרות.
אמרת בעצמך שהגורם להכל הוא הכאוס, ושלכאוס יש אדון חדש, הרצון החופשי. ובכן, האדון הזה בחר בי להיות שליחו בעולם ואעשה כל שביכולתי להפיץ את הבשורה.
אני מקווה שעולם שמאפשר את הבחירה החופשית לכל בן תמותה באשר הוא, יהיה עולם שבו הכאוס בא לידי ביטוי בצורה בונה, ולא בצורת מלחמות ומוות.
כן, אני יודע שזאת תקווה נאבית שמבוססת על משאלת לב ותו לא, אך מה האפשרות השניה? מלחמה בין האלים?"
הוא נד בראשו לשלילה. זאת אינה אופציה עבורו.
"אולי נעשה עוול לאביך, אבל אני לא זה שיחפש את הצדק עבורו, אני בסך הכל בן תמותה. מה לי ולסיכסוכים בין אלים?
לא אסייע לך..."
אלטון מפנה את מבטו אל חבריו, ומסתכל עליהם בחשש.
"כאשר קיבלנו את החיזיון שהפך אותי לפיה, עמדו בפני שתי אפשריות, שתיהן היו גרועות, אז בחרתי באפשרות השלישית, ניסיתי להרוג את מלכת הפיות בעצמה. היום שאני מבין קצת יותר מה היא, אני מבין כמה הניסיון הזה היה טיפשי, ואכן נהרגתי בו במקום, אבל גם אם היתי יודע אז את מה שאני יודע היום הבחירה לא היתה משתנה, היתי מוכן לעמוד מול מוות כמעט בטוח עבור מה שאני מאמין בו."
הוא לוקח נשימה עמוקה.
"דברים השתנו מאז. כשדוויאש איים עלינו במדבר, הוא כמעט שבר אותי. הוא איים להרוג את המשפחה שלי!
אני יכול להקריב את חיי, אך לא את חייהם של אחרים, לא את חייהם של היקרים לי, האנשים שגדלתי איתם כל חיי.
כבר חשבתי לעזוב הכל ולחזור אל נווה המידבר שלי, להשאיר אותכם להתמודד לבד, אבל אז עלה לי רעיון. ביקשתי מהמאסטר של יאס הגנה עבורם, והוא הסכים, בתמורה לנשמה שלי.
ואני הסכמתי.
הסכמתי לוותר על חי הנצח שמחכים לי לאחר המוות, בשביל שאוכל להמשיך ולהלחם לצידכם. אבל זה גם שינה אותי. אני כבר לא יכול להרשות לעצמי להסתכן במוות, במיוחד לא עבור דבר שאיני בטוח בו, יש לי יותר מידי מה להפסיד.
לא אעזור לטריסטן לקחת ממכם את הלוח והחרב, אבל גם לא אנגד לו."
הוא פוסע אחור מספר צעדים.
"אם היתי בטוח שמה שהוא עושה זה רע, אולי הדברים היו שונים, אבל אני לא בטוח, ואני לא יכול להרשות לעצמי קרבות שאני לא בטוח במאה אחוז שהם הכרחיים, במיוחד לא נגד יריבים עוצמתיים שכאלו, לא נגד בן של אל.
אסור לי למות.
אני מפחד.
סליחה."
OUT
לא מביא לו את הלוח, אבל גם לא מונע ממנו לקחת אותו.