לאדמות המלחמה ! - הרפתקאת מוד 3.5 (3/3)- עץ משחק -סיימנו. תודה לכולם.

"לא ענית לגבי שלימות הלוח. ולגבי אביך - מי היא אחותו מבין האלים? ומה שמו האמיתי? אני בטוח שאתה מבין את ספקנותי לאחר שהולכתי שולל פעם אחת בידי אל."

"כיצד העולם יראה? הוא יהיה מאוזן, דיוואש,קורט, רדיסוס... כל אלה הגיעו בגלל שהכאוס בעולם לא מאוזן, הכאוס מנסה לחזור לכוחו, בכך שהוא מוסיף עוד ועוד בכל פעם. אם אבי יחזור, הכאוס יהיה מאוזן, העולם יחזור למנהגו. כן, אסונות ומלחמות יתרחשו, אבל כי זו דרכו של העולם, אין חיים ללא מוות, ואין סדר ללא כאוס. אלו אשר יקראו תיגר על אבי יפגשו את זעמו, בין אם הם בני תמותה, אלים, או כל מה שבאמצע. אלה אשר יבינו שזה הסדר של העולם, לא תיפול שערה מראשם." אומר טריסטן. "ואותו אדון שאתה משרת, כדי שתשאל אותו על ימי אנדרגארד, על הימים בהם פיקד על צבא הכאוס בשביל אדונה של העיר האפלה, גם הוא ידע את מקומו, וגם הוא הבין סדרי עולם." הוא עונה ליאס,

"והלוח," הוא ממשיך, "הוא לא ינזק. אני רק צריך את הקישור שלו, פריט מהעבר כדי להחזיר אל מהעבר. אבל מדוע אתה זקוק לו מליק? אחיך הובס כדת וכדין, הסיירים מחכים למנהיג, כל מה שעומד בדרכך זו סיירת חצי מתה שאחיך היה צריך לוודא את הריגתה, אתה יכול לתפוס את מקומם, ואז הסיירים ילכו בעקבותיך, גם אם תאמר שהיום הוא לילה, והאל האחד הוא אל שקר שלבש על טרקאך."

"דיוואש וקורט נוצרו על מנת לחולל כאוס? כי יש יותר מדי סדר בעולם הזה? איפה? כל ממלכה בכל יבשה עד עכשיו נמצאת במלחמה כוללת ובמאבקים נואשים ועקובים מדם. היכן הסדר פה?
איני רואה כיצד העולם יהיה מאוזן יותר, ולכן אני לא מעוניין לעזור לך. אבל תענה לי על כמה שאלות:
מה באמת מטרתו של דיוואש, ומה הגבירה רוצה מאיתנו שהיא הלכה רחוק כל כך עד זיוף חזיונות?"

"הגורל?" אלטון שואל. "המלכה אמרה שהפכתי לפיה בכוח הגורל בלבד. כנראה שהם לא שלטו במאה אחוז על החזיונות האלו אם זה מה שקרה." בשלב הזה סקרנות ממלאת אותו, והוא מוריד מעט את הקשת.

"אחי הוא רק השלב הראשון. טרקאך הוא המטרה האמיתית של הנקמה שלי. צריך את הלוח כדי לשבור את האחיזה שלו ברעגיה - יש לי תחושה שיש לך אשליה כלשהי לגבי המעמד שלי בקרב הסיירים. גם אם זאלה תמות הם לא יבואו אחריי, ובטח שלא יאמינו לי. ובכל אופן אני רוצה את הראש של אח שלי. בעיקר בגלל שאנחנו כל כך דומים - אני יודע בערך איך הוא חושב, ואין לי ספק שהוא ימשיך לפעול נגדי כל עוד הוא חי. והחיזיון לימד אותי לקח חשוב לגבי כוח - לקח אותו אני מתכוון ליישם. "

"זו בדיוק הנקודה לאטמיר, העולם במלחמה, הכאוס מנסה לחזור בכל רגע ורגע, גורם לעוד מלחמה, עוד קרב, עוד אסון, עוד הרג, לכאוס אין אדון, והוא עושה כרצונו, אבי יכול לרסן את הכאוס, הוא יכול למנוע את הזליגות האלה. העבר הוא ראייה לכך, מעולם גלקוס לא הייתה כל כך עמוק במלחמה, וגם כאשר באה מלחמה עליה, אנשיה היו מאוחדים נגד האויב. היום? הדרואידים לא מסכימים עם האליפם, שלא מסכימים עם הגמדים שלא מסכימים עם המורדים שלא בוטחים ברעגים. כאשר המורה של ידידכם תקף את גלקוס, כולה, התאחדה נגדו. הסיבה היחידה שדיואש ינצח, היא כי האחרים נותנים לו.
ודיוואש רוצה כוח, הוא רוצה לשלוט, הוא לא יפסיק עד שכולם ימותו או יהיהו תחת שלטונו, וכמו שבוודאי שמתם לב, הוא לא בוחל באמצעים בכדי להגיע לזה." אומר טריסטן. "הכאוס הוא חלק מהעולם, המוות הוא דבר שמגיע לכולם, גם לאלים. זה שאתם קוראים לעולם כזה "מרושע" ולא מאוזן, זה עיוורן במקרה הטוב, או נאיביות במקרה הרע."

טריסטן נראה לרגע תוהה. "הגבירה? צריך לשאול אלים מאוד ספציפים, הם הרגיזו אותה, והם עשו לה משהו, אבל זה היה כל כך מזמן, לפני כל כך הרבה זמן, אבי יודע מה קרה שם, גם גליס אחותו, קריוס ככל הנראה. ואייליס, אבל הוא כבר לא מסתובב בפנתיאון מאז ויסני. אבל לפיות יש תוכנית כלשהי, עתיקה ואין סופית, נפרדת מהזמן שלנו, והם עושות הכל כדי שהיא תבוא לכדי מימוש, הן לא יכולת לשקר, אבל הן יכולת לסובב את האמת. "גורל" הן קראו לזה? אז הם החליטו שהם קובעות מה הגורל של כל אחד, אתם כולכם כלים במשחק שאתם לא מצליחים להבין את החוקים שלו, אלטון ומיילו קיבלו תפקיד מיוחד, מסיבה זו או אחרת."

אלטון מעקם את הפרצוף שלו בחוסר הבנה.
"אם אתה מעוניין לענות על שאלות, תענה לעיניין, כרגע אתה רק מסבך אותי יותר. מה הכוח הזה ומי בחר בי ולמה? נוק גם היה פיה? זה הכח שהוא חולק איתי? והמילים המדויקות שלה היו שהפכתי לפיה ברצון הגורל בלבד, אז אלא אם היא קוראת לעצמה הגורל זה לא בדיוק מסתדר עם הרמזים שלך." הוא עוצר לקחת אוויר לרגע.

"הכאוס," אומר טריסטן, "בלי אדון, הוא ניגש לבורא שלו, הדבר הראשוני ביותר בעולם, זה שקדם לחיים עצמם, ומדביל את האדם מהבהמה. -הרצון החופשי." הוא עונה. "גם אתה וגם נוק עובדים אותו, הוא חסר נטייה, וחסר צד. אבל שניכם חיילים למען החופש, כל אחד בדרכו הוא, או שלא הבנת מאין הגיע הכוח לתקוף את באל?" הוא מסיים את תשובותו על השאלה הראשונה. "איזה בחירה הייתה לך? בין פייה לבין פיה אחרת? עוד מלפני החיזיון הייתה בך נשיקת הנימפה." הוא מסביר. "הגורל שלך היה להפוך לפייה, היא דאגה שתהפוך לפיה מהחצר המוברכת, וכך תהיה תחתיה. היא עתיקה כמו העולם, והתוכניות שלה עתיקות כמוה. זכור שהיא חיה מחוץ לזמן."

''גריאן, אתה נהנה להציג את העולם כאילו אין בו שחור ולבן. כאילו לכל מטבע יש שני צדדים. ואתה יכול לקרוא לי נאיבי, אידיאליסט, או טיפש, אבל בסופו של יום, אתה טועה. יש דברים טובים ויש דברים רעים. דבר טוב הוא להפסיק את המלחמות. דבר רע הוא לגרום למלחמות להימשך לנצח! אין דרך שבה אתה יכול להפוך את זה, אין דרך שבה אתה יכול לכוון. את האמת כך שאפסיק לראות אותה. העובדה היא, שאתה משרת יצור שרוצה לדאוג שתהיה ''הרמוניה'' בכך שתמיד תהיה מלחמה! אבל הרמוניה היא שלום, שלווה, לא חוסר שליטה! אם ניתן לכל אחד לעשות כרצונו, אז החברה תתמוטט! לא תהיה אנושות יותר. ותסלח לי כשאני אומר את זה, אבל למי אכפת מהרצונות האישיים שלנו? למי אכפת מה אני רוצה, או אתה רוצה, או כל אחד מאיתנו רוצה?. אנחנו באמת משתנים בתכנית גדולה יותר, אבל זה לא מרושע כפי שאתה מציג את זה. כל אחד מאיתנו בכך שהוא הגיע, לכאן, בחר את הבחירות שיתנו לו היום את הכוח להכריע את גורל העולם. התכנית של מי שזה לא יהיה היא שמגיע לכאן. התכנית היא שמבצע את הבחירה. עד כאן, בפרטים הקטנים, זה היה תלוי ברצון החופשי. אבל עכשיו תלוי פה הרבה ה' יותר מאיתנו, והחובה לא הזכות או הרצון שלנו, היא לפעול לטובתו. גם אם אתם לא שמים פס על אף אחד ושום דבר מלבד עצמכם, גם אם כל מה שמעניין אתכם זה האינטרסים שלכם, יש לכם אחריות. אם תיתנו לו את הלוח, אתם חורצים במו ידיכם אינספור חיים, רובם עוד לא נוצרו, לשרוד בעולם של מלחמה ואסונות! ובקשר לחרבי'' הוא מניף אותה במעגל מסוכן, לא ברור אם הוא מכוון אל חבריו לקבוצה או אל טריסטן ''אתם תאלצו לקחת אותה מהגוויה הקרה שלי, כי לפני כן אף אחד מכם לא נוגע בה.''

"אני שומע את מה שאתה אומר מיילו וזה מצער אותי, אתה תימם וחושב שהעולם הזה לא נועד למלחמה, הרמוניה היא שקר, שלום הוא אשליה, זה חזק מאיתנו, הרצון החופשי שלנו להיות יותר, גם אם זה אומר לדרוך על אחרים. בכל מחיר. אתה מאיים בלהרוג אותי כדי להצדיק את המטרה שלך, מה ההבדל בינינו, חוץ מזה שאני מודע לעובדה שכל אחד רואה בשני רשע. אני לא משרת איש ילד, אני רוצה להחזיר אל אשר היה חלק בלתי נפקד מהפנטיאון, אחד מהעתיקים ביותר אשר חיו, כזה אשר התקיים עוד כאשר קריוס וגליס היו שני נאהבים בשבט קטן במקום רחוק, עוד בימים בהם גמר היה צייד בודד, והאחים מעולם לא נולדו, אבי היה שם, ביחד עם שאר בני התמותה שהפכו לאלים, והוא עשה את מה שהאחרים עשו כדי לעלות לגדולה. ומי שגירש אותו היה אדם אחד, אשר החליט לעשות דין לעצו ולשלוט על האלים, באיזה זכות אני שואל? באיזה כבוד זכתה החייה הזו אשר מעניקה לה מושב בפנטיאון? אבל הוא החזיק בכוח שלאלים אין, והם קראו לו "אדון", כי הוא שלט בזמן." הוא נותן לכם לעשות את האחד ועוד אחד.

"מיילו, מצער אותי לשמוע זאת, אבל אתה אינך דובר האחרים, זכותם המלאה לעשות כרצונם, יש להם מספיק סיבות לתלות את הנשק, לעצור, להפסיק. יש להם משפחות להגן עליהם, אחים לנשק לחזור אליהם, אדונים לשרת ולרשת, וידע להשיג. אף אחד לא ביקש מכם להציל את העולם, ואף אחד לא מכריח אתכם, אני אעשה זאת בעצמי. הכניסו לראשו קצת היגיון. דם לא צריך להישפך כאן."

''הדבר האחרון שאני רוצה הוא להרוג אותך,אבל אם תאיים לדון את העולם הזה למלחמה? לא תהיה לי ברירה. אני שמעתי את הסיפור שלך, ויש לי שאלה-למה לנו להאמין לך? אתה נטשתי אותנו, נטשת אותי. גרמת לי לחשוב שאתה מת, התאבלתי עליך. מכרתי את עתידי לגבירת הפיות כדי לכבד את זכרך! למי משנים מאבקי האלים? לי? אולי, אבל לך לא אכפת. אז לך. פשוט התרחק, עזוב את הכל, תמצא לעצמך מקום אחר שבו תוכל להיות חופשי. חופשי באמת. אני הראשון להודות שאני לא כמו שאר בני החבורה הזו, אבל אני באמת מאמין שבהינתן הבחירה, הם יעשו את הבחירה הנכונה. ואם הם ייתלו את הנשק על כתפיהם? יפנו אחורה? אז כל מה שזה יעשה זה לצמצם את כמות האויבים שלך בארבע. כי גם אם אני אפסיד היום, גם אם איאלץ להיכנע או להימלט, את המלחמה הזו אני אנצח, חלאה מכונפת שכמוך"

"האמת," הוא אומר, "המוות שלי לא היה מתוכנן." הוא מסביר. "דיוואש הפתיע אותי, ואת גריאן, למזלי היה לגיראן את הכוח להחזיר אותנו לחיים אחרי שהוא הרג אותנו, ידעתי שאני לא יכול לחזור אליכם, אם בגלל שהייתם חושבים שאני נוק,תכסיך של דיוואש, או מתחילים להבין מה קורה באמת. קיוותי בכל ליבי שהקטע עם מירה ואני בן ערובה יסיים את האירוע ללא שפיכת דם, אבל עדיין יש לי שימוש בכוח החיים של הרבעייה הזו, אז דאגתי שהם לא ימותו."

הוא מסיים את דבריו. ופונה לכולם. "אני לא מבטיח הרבה, ואני לא מציע יותר מידי. אני יכול להציע לכם מנוחה, אני לא יכול להציע לכם כוח, ואני לא אבטיח הבטחות שקר. אם תעזרו לי, אבא שלי כן יזכור לכם זאת, ואל יכול לתת לכם הרבה, ביחוד אחד עתיק, הוא כן יסיים את המלחמה, אין לו שום רצון לשלוט בעולם, והוא ישאיר לבני התמותה להתנהל בעצמם. כשהוא ישתחרר, ויסיים לכלות את זעמו באלו אשר זכאים לו, העולם כן יזדקק לאנשים הנכונים. מיילו יוכל לנהל את האבירים אם ירצה, ולהיפגש אם אימו, ואף לסיים את המלחמה המטופשת בין המתים לחיים בצלקת, מליק יוכל לפקד על הסייירם, אלטון יוכל לחזור למשפחה שלו, או להתחיל לשנות את העולם בשם החופש, יאס אראק והמורה שלו יוכלו לחזור לשרת את אבי, וזה ייתן להם את הידע שהם צריכים, ולאטמיר יוכל להחזיר את הגילדה שלו למה שהיא אמורה הייתה להיות, זו לא אוטפיה. אבל זה מה שכל אחד מכם רוצה."

''אני לא צריך את העזרה שלך, יצור. אני בחרתי את הבחירה שלי. אתה יודע מה היא'' הוא נועץ בו מבט יציב, וידיו לוחצות את ניצב החרב עד שמפרקי אצבעותיו מלבינים.

"הרצון החופשי..." אלטון ממלמל, טועם את המילים. הוא עוצם את עיניו ונזכר בכל אותם פעמים בהם הרגיש את הישות המיסתורית הזאת, כשעזרה לו או הדריכה אותו, והוא מנסה לחוש שוב את אותם התחושות. הפעם, כשהוא יודע את שמה ופחות או יותר מה היא, הוא גם מצליח.
הפצעים של אלטון מהקרב בוהקים באור כחול ורך, ונסגרים באיטיות.
הוא פוקח את עיניו.
"אני מבין עכשיו."
"ספר לי יותר על הפיות בבקשה. מה היא החצר המבורכת? מה הסיפור עם שערי המצודה?" הוא שואל בשלווה, רוגע מציף אותו.

"תן לי את הראש של בחאדור ואני איתך. אני בעד כל מה שיגרום צרות לאלים. יודע מה, אני אפילו מוכן לחכות קצת עם בחאדור - רק תבטיח לי שאני אזכה להרוג אותו. נקמתי באלים חשובה יותר."

פדרון- לא עונה לך כרגע, ברור פחות או יותר מה העמדה של מליק, ואני מחכה לסיום עם כולם, בייחוד שיש כאלה שעדיין לא בדיוק שאלו הרבה/מסרו החלטה.

אלטון- "הלוואי וידעתי." אומר טריסטן, "הפיות עתיקות כמעט כמו העולם, למעשה יש הטוענים שהם חיות יותר זמן מכל גזע אחר על האדמה, ידוע שיש לפיות גבירה, אבל שמה לא ידוע. והיא עתיקה ועם עניין לא ברור עם האלים העתיקים יותר, המצודה זה המקום בו אותה גבירה נמצאת, אבל פרט לנבואות על השערים שלה, ועל הגבירה והגיבור שלה, אין בידינו כלום, אבא שלי יודע, אבל אין לי דרך לתקשר איתו, גליס,קריוס וגמר כנראה יודעים, אבל אתה לא תמצא שום הוחכה לכך. כל מה שברור זה שיש להם אידיאולוגיה משלהם, ואג'נדה שאף אחד מאיתנו לא יהנה ממנה."

"אני רוצה שתחזור על דבר אחד. האם אביך, אל עתיק ככול שיהיה, רוצה רק לחזור ולהביא איזון, או שהוא רוצה לשלוט? אתה הזכרת כריעת ברך, פגיעה בכול מי שיעורר את זעמו. האם אתה מבקש עזרה בהעלאת רודן חדש על המישור הזה, היה ברור בנושא".

יאס-אראק לא נשמע זועם, למעשה, הוא נשמע מעוניין, רוצה לדעת עוד. ההצעה של הכאוס מפתה אותו, אך גם לאלמת יש תוכניות משלו. המוח שלו רקוב, אבל ממשיך לעבוד, והוא חושב שיש לו תוכנית...

"אבי הוא אל, והוא רוצה לחזור להיות אל, הוא לא מצפה מכל העולם לכרוע בפניו, ואין לו כל רצון לשלוט על בני התמותה ולהחליף את קורט, הוא אל לכל דבר, הוא זקוק למאמינים שיעבדו אותו, אם יש לו רצון אחר מכל אל? לא, כמו האחרים הוא רק רוצה לשמש את המהות שלו- כאוס. הוא ממש לא מתכנן לפתוח במלחמת חורמה על כל העולם ולשעבד אותו, כמו יתר האלים, הוא מנוע מלהתערב בעולמם של בני התמותה באופן ישיר, בשביל זה יש כוהנים.

"לא מנע מטרכאך לעשות את מה שהוא עושה" אומר יאס-אראק ומגלגל את עיניו האדומות בחוריהן. "אז מה אתה מציע, גריאן? אם נשתף פעולה עם הכאוס, מה נקבל?"

"טרקאך ייענש ברגע שהעולם ידע, אבי מעולם לא הפר את חוקי האלים, טרקאך הראשון שעשה זאת, ברגע שהאלים האחרים יגלו זאת, הוא יטופ כראוי." הוא מסביר את מקרה ה"אל האחד". "טרקאך עבד קשה על התוכנית שלו, בשביל האלים הרעגים עובדים עדיין "התגלמות" כלשהי ולא אל ספציפי, גם אם הם חושדים, הם ירצו הוכחה חד משמעית, הלוח שלכם הוא אחד כזה. גם לקסמים של אדון המוות יש גבולות."

"אני לא מבטיח כלום, ההצעה שלי לאפשר לכם לסיים את הבאלגן, אבל אבי הוא כן אל בסופו של דבר, הוא ייתן לכם את ברכתו אם בזה תרצו, ויתן לכם את העזרה שתרצו, בין אם זה כוח לפקד, ידע עתיק וקסום, או את נשמתכם בחזרה." הוא מביט באלטון, "את הדברים שמלכת הפיות עשתה? אני לא יכול לדעת, אבל אני כן יודע שהוא יכול להחזיר את המתים לחיים, גם אם הם קוללו כבר בקללת האל מוות." לא ברור עם הוא מדבר ליאס אראק, או למיילו.