בפרקים הקודמים:
קצת היסטוריה הפעם, וסיפור על פסגת ההישג האנושי.
-----------------
"הגבירה קרה" היא האדם החזק ביותר שחי מעולם. לא ידוע מה השם שלה בגלל שהיא מחקה כל זכר לרקע שלה, כך שהכינוי הוא כל מה שנשאר. היא הייתה מכשפת בוץ ומחשלת פסוקים מבריקה, גילתה שני סוגים של קסם עמוק והשתלטה על לפחות שלושה עתקים דגולים. היא לא הייתה חרשית, בניגוד לשמועות העקשניות, שכנראה הגיעו מהעובדה שכמה מהפסוקים שהיא חישלה *עדיין* פועלים. היא הרעידה את המאזן הפוליטי ושינתה לעד את ההבנה של קסם. היא נולדה בחותם לפני 216 שנים ונעלמה לפני 149 שנים, והיא בת 25.
לפני 205 שנים הגבירה קרה התקבלה לאוניברסיטת בוץ בגיל 11 ולמדה שם שנתיים, 5 שנים או 8 שנים - זה לא כל כך ברור. שנה אחרי שהתחילה ללמוד הופיע העתק בן 11 שלה והתחיל ללמוד גם הוא באוניברסיטה, וזה קרה עוד פעמיים בשנתיים הבאות. לא נראה היה שיש קשר בין ההעתקים, ואף אחד מהם לא ענה לשאלות על קשר כזה. כל העתק למד באוניברסיטת בוץ שנתיים, כך שעברו 5 שנים מתחילת לימודי הראשון ועד סוף לימודי האחרון, או 8 שנות לימודים בסה"כ.
הגבירה קרה התחילה ללמוד בתיכון בוץ שנה אחרי שההעתק הראשון סיים ללמוד באוניברסיטה. היא הייתה בת 14 אז, וכך הפכה לאדם הראשון שלא הצעיר כשהתחיל ללמוד באוניברסיטה. את רוב זמנה בתיכון היא בילתה במחקר עצמאי עם כמה מהמורים וכמה מהתלמידים. באותה תקופה היא גם התחילה ללמוד חישול פסוקים, וערכה כמה ניסויים בשילובו עם כישוף בוץ (העבודה שלה עם תלמיד מבית ספר בוץ בתחום היא עדיין הבסיס לכל מכשף-בוץ-מחשל-פסוקים שמשלב בין האומנויות). אחרי 5 שנים הגבירה קרה עזבה את התיכון ונעלמה לכמה שנים, למרות שאומרים שראו אותה מסתובבת ליד החומה הדרומית, הולכת ליד תיבת הברזל ומשוטטת במעשייה. אחרי 4 שנים היא קנתה בית בדרום עיר הצבעים והחלה לחקור את הקסם העמוק שגילתה - חילול בשר.
בעזרת חילול בשר הגבירה קרה הצליחה לשנות את גופה לצורות שונות וחומרים שונים בהתאם לירח שזרח בלילה האחרון ולמופע שלו. במשך שנים היא העמיקה את היכולות של חילול בשר, גילתה דרכים שונות להאריך ולשלוט בשינויים ובמפתיע *לא* הרגה את עצמה. אחרי שנתיים היא הפסיקה להתבגר ונשארה בת 25 לשארית חייה. באותה תקופה היא גם התחילה להיות מעורבת במצב הפוליטי בחותם, למרות שבניגוד לרצונה.
זה היה יותר ממאה שנים אחרי ניפוץ נשמת הקיסר. השפעתן של המלוכה והאצולה הייתה בדעיכה, והארגונים הגדולים צברו עוד ועוד כוח. גדודי פצח - שארית צבא חותם מימי הקיסר האחרון - החלו לאסוף מיסים על מעבר בשערי העיר ומשמרי היום והלילה שיתפו איתם פעולה בתמורה לעזרה באכיפת הסדר. משמר היום במיוחד הגביר את הלחץ על עיר הצבעים לחיסול ממלכות הגנבים שפעלו שם, והפיק עוד ועוד זקיפים גבוהים (השרירים של משמר היום, גלמים-אנשים בגובה 4 מטר, עם חניתות מתארכות ועיני זכוכית). תושבי חזית המים התנגדו ללחץ המוגבר מצד משמר הלילה אך רוב אנשי עיר הצבעים נהנו מהסדר החדש ותמכו בגדודים ובמשמרים. ובתוך כל אלה, הגבירה קרה נגררה בעל כורחה אחרי שכניה והתחילה לעזור פה ושם לגדודים, כמתווכת בינם לבין החתולים או ביצירת ציוד (ובתמורה הם שילמו לה יפה וסיפקו לה משאבים נדירים).
כשהייתה בת 25 שנים ושש שנים, הגבירה קרה התחילה לאסוף עתקים דגולים. היא נעזרה בגדודי פצח, למרות שהיא לא חלקה את העניין שלהם ביישום כוח העתקים בשטח. מפקדי הגדודים, מצידם, הסכימו לוותר על ברית רשמית בתמורה לכך שתעזור לקוסמים שלהם בחקר העתקים הגדולים שהם מצאו. הגבירה קרה עמלה במשך שנתיים ובסופן היו ברשותה 4 עתקים דגולים:
קסדת אוה, שכשחובשים אותה עולם של מצולות וצמחים מטורפים מתחיל לזלוג לעולם הזה.
גלימת הבוץ, שעוטפת את העוטה אותה במעטה רעבתני ובוערת בלחשים מוצקים.
המחט המוחלטת, שאם תנעץ אותה בלב של אדם ותיתן לו פקודה הוא יקיים אותה גם אם היא אמורה להיות בלתי אפשרית, ואז ימות.
וקערת מאה הקדושים שתמיד מלאה במים זכים ומעולם לא עבדה באותה צורה עבור אנשים שונים.
היריב הידידותי שלה במירוץ להשגת עתקים דגולים היה אלמליט "הצוק", הקוסם הבכיר של גדודי פצח. ההפסד הצורב ביותר שלה היה כשהוא השיג לפניה את מראת בריח, שיש שאומרים שהיא מקור כל הקסם בעולם, והיא נאלצה להסתפק בחקירתה לצידו. הם עבדו יחד במשך 8 שנים וגילו דברים מדהימים לחלוטין, עד שמצב העניינים החל להדרדר.
המלוכה והאצולה לא יכלו לסבול עוד את הרווחים הגדולים של הגדודים והמשמרים והם הטילו מס על כל תושב, לראשונה בהיסטוריה של העיר. זה כמובן עורר מורת רוח רבה אצל כולם, ומשלחת מטעם הגדודים והמשמרים נשאה ונתנה עם מועצת הנסיכים, אך אלה לא שינו את החלטתם. בתגובה המשמרים הכריזו שהם לא יגבו את המסים עבור המועצה, ופתאום העניינים נעשו מאוד מאוד רציניים.
עם ההבנה שהכוח שלהם שברירי מאוד מועצת הנסיכים הכריזה שהיא מבטלת את המס, אך זה כבר היה מאוחר מדי. בגיבוים של כל תושבי חותם, מפקדי הגדודים הכריזו שהגיע הזמן לסדר חדש. על הנסיכים, האצילים והלשכה לעזוב את הארץ הגבוהה, שתהפוך למשכנו של השלטון החדש. אם הם לא יצייתו בתוך עשרה ימים, הגדודים יסלקו אותם בכוח.
ומאחורי דלתות סגורות, אלמליט גילה לגבירה קרה שהם יודעים על גני הלשכה ושהם מתכוונים לקצור את הפרחים והעץ הגדול ולראות מה אפשר לעשות איתם.
והיא אמרה לו שהם חייבים לעצור.
כמובן שהדרישה הזאת הפתיעה אותו, וכשהוא אסף את שאר מפקדי הגדודים כדי לדבר איתה היא התעקשה שהמלוכה והאצולה והלשכה חייבים להישאר בארץ הגבוהה. היא אמרה שהיא העמיקה לתוך מרתפי הארמונות, ושהיא התגנבה לתוך גני הלשכה, ושהיא גילתה דברים שאסור שיתגלו ושאסור שיופרדו מיורשי הקיסר. הם צעקו, ושידלו, ואיימו, אבל היא לא נכנעה. וכשהיא הבינה שהם לא יסכימו להשפלה שבביטול האולטימטום, היא עזבה.
כמה ימים אחר כך מועצת הנסיכים הכריזה על סירובם.
וכך הגדודים ומשמר היום צעדו בדרך העולה אל הארץ הגבוהה ובראשם צעד אלמליט "הצוק" עם סגניו המצוידים היטב ומראת בריח מרחפת מאחוריו. ובשער לארץ הגבוהה עמדה הגבירה קרה, לבדה, גלימת הבוץ על כתפיה וקסדת אוה מתחת לזרועה. מספרים שהם עצרו לרגע, העיר כולה דוממת בציפייה לבאות. בלי מילים, רק מבטים לוודא שאף אחד מהם לא מוכן לשנות את דעתו. אז הקרב התחיל.
בורות ומלכודות ומים מלחשים התפרצו בכל מקום כשהגבירה קרה חבשה את קסדת אוה. החיילים הפשוטים נסוגו במהירות ורק העילית נשארה להילחם, למרות שחציים נמחק בדקה הראשונה. השורדים היו הטובים ביותר והם הקיפו את הגבירה קרה ותקפו אותה מכל כיוון, אך גלימת הבוץ הגנה עליה היטב. תופת של לחשים שטפה את שדה הקרב ולקחה עוד כמה לוחמים, ואז ייקראר "האלוף הזהוב" התייצב מול הגבירה קרה. אומרים שהיא התנצלה בקול כואב, ושהוא קיבל את התנצלותה בקידה. אז היא הושיטה את ידה ואיכלה את שריונו במים שחורים ועצרה את לבו בפסוק. האחרים נפלו אחד-אחד, גם סגניו של אלמליט שהעתקים הדגולים שבידיהם לא עצרו את הגבירה קרה. לבסוף נשארו רק היא ואלמליט, שמיד בתחילת הקרב נכנס לתוך מראת בריח.
השמיים לא הפסיקו לרעוד מאותו רגע ועד שהקרב נגמר.
כל קסם שהגבירה קרה השתמשה בו שוכפל או נהפך על ידי המראה. כשהיא יצרה שישים כפילים המראה ענתה בשישים מראות. כשהיא קראה לענק בוץ המראה הפכה אותו לחול. כשהיא שפכה תולעים של חימר מלבה המראה הפכה לאש לבנה ובלעה אותן. כשהיא צרחה לחש של בעתה ועיוורון המראה הפכה את הצלילים לחרס וניפצה אותם.
כשהיא הושיטה את ידה מחוץ לגלימת הבוץ, הצלף הלבן (לוחם העילית היחיד שנשאר מאחור) ירה חץ בזרועה והיא נאלצה לסגת. המראה עקבה אחריה עד השער של הארץ הגבוהה והיא הדפה אותה באדוות במרקם העולם, אבל המראה התפתלה דרכן ונעמדה מולה שוב. הגבירה קרה בכתה אז, בכתה דמעות של בוץ והשתעלה רפש והמראה עצרה, אולי לזכר ימים עברו. באותו רגע הגבירה קרה נעמדה והקריבה מילה. המילה הזו לא קיימת עוד, אף אחד לא יכול להשתמש בה. ומראת בריח נשברה לעשרים וארבעה חלקים.
צליל השברים הנופלים אפילו לא סיים להצטלצל לפני שהגבירה קרה שלפה את המחט המוחלטת ואמרה מילים נוראות. כל מפקד בגדודי פצח ובמשמר היום מת באותו רגע, לבם נחצה לשניים בחתך נקי, ורק החיילים הנמוכים ביותר שרדו. זו הסיבה שגדודי פצח נמחקו, ושמאז משמר היום מורכב רק מהזקיפים הגבוהים, שממלאים את חובותיהם ללא הכוונה וללא משוא פנים.
במהומה הפוליטית שבאה אז הגבירה קרה וידאה שמעמד הארץ הגבוהה יובטח, למרות שהיא לא דאגה להחזיר להם את השליטה בעיר מיד הארגונים שעדיין היו חזקים יותר. רוב תושבי העיר טענו שהגבירה קרה בגדה בגדודים בגלל שוחד ותיעבו אותה בלהט. האמונה הזאת לובתה כשהגבירה קרה התחתנה עם הנסיך איד, אחד מהנסיכים החשובים במועצה; למרות שאז האמונה התערערה מעט כשהנסיך איד ויתר על מעמדו ורכושו ועבר לגור עם הגבירה קרה בעיר הצבעים. גם 3 שנים אחר כך גלי ההדף עדיין לא שקטו לחלוטין, ואז מנורת עקלתון איכשהו הפכה את עיני כל התושבים לשחורות. שום דבר אחר לא קרה לאף אחד מעבר לשינוי צבע העיניים, מלבד הגבירה קרה. עיניה הושחרו כמו כולם, אך היא גם התעוורה וקולה נאלם. אנשים ראו בכך עונש על מעשיה ולאחר זמן מה עזבו אותה לנפשה.
אך הגבירה קרה לא הפסיקה לחקור, ו-12 שנים מאוחר יותר היא הופיעה פתאום באוניברסיטת בוץ. עיניה חזרו לצבען והביטו בכולם במבט חודר, למרות שקולה עדיין רעד מעט. בידיה היא נשאה את שבריה של מראת בריח ופיזרה אותן על רצפת הכיכר שמול האוניברסיטה. בזמן שהיא חיכתה למנהלי האוניברסיטה ואנשים החלו להתאסף, התחילו להתפשט לחישות על כך שהיו שם רק 23 חתיכות.
כשמנהלי האוניברסיטה יצאו סוף סוף הגבירה קרה הצביעה על חתיכה שהייתה גדולה יותר מכל האחרות ואמרה שהיא איחתה אותה משתי חתיכות. אז היא אמרה שעכשיו חילול בשר הוא חלק מכישוף בוץ, נתנה למכשפים הנדהמים את כתביה, אספה את שברי מראת בריח ועזבה.
הכתבים הכילו את כל הגילויים של הגבירה קרה על חילול בשר ואיך ללמד אותו למכשפי בוץ. זה היה מאורע בלתי נתפס, בגלל שעד אז אף אחד לא היה מסוגל ללמוד קסם עמוק של אדם אחר. היה אפשר ליצור מערכות משותפות, כמו כישוף בוץ וחישול פסוקים, אבל אלה היו קשות הרבה יותר לגילוי ופיתוח. אך הגבירה קרה הראתה שאפשר לאחד קסמים, אפשר לשלב בין מערכות. למרות שלאחר שנים של אימונים בחילול בשר התגלו כמה הבדלים בין מה שהיה אפשר לעשות איתו לבין מה שתואר בכתבים.
הגבירה קרה לא עזבה את ביתה בשבע השנים הבאות, עד שיום אחד היא התיישבה בשולי החצר של קבר הקיסר. היא הניחה מולה את קערת מאה הקדושים, העתק הדגול האחרון שמעולם לא הצליחה לגלות את סודותיו, ולא זזה. היא לא ישנה, לא אכלה, לא ענתה לאף אחד ורק בקושי נשמה. היא לא הגיבה כשאחרי כמה שבועות אחד הפרחחים בשכונה זרק עליה אבן, או כשאחד אחר דחף אותה עם מקל. היא נשארה שם, עיניה מביטות בקערה בלי למצמץ, במשך הרבה מאוד זמן. היא נשארה שם לאורך הקיץ ולאורך החורף, ואז עוד קיץ, ועוד חורף. היא נשארה שם במשך ארבע שנים.
אז, ארבע שנים אחרי שהתיישבה ובמהלך תהלוכת סוף החורף של העלמות של בת-אפר, האווטאר הטרייה של בת-אפר הסיטה את התהלוכה ממסלולה הרגיל והובילה אותה אל הגבירה קרה. היא ירדה מהבמה הנישאת שלה, התיישבה מול הגבירה קרה וחיכתה. הגבירה קרה הרימה אז את עיניה והביטה בה, ואז הביטה בקערת מאה הקדושים. עיניה התרחבו. היא הביטה שוב באווטאר והתחילה לצחוק, והאווטאר הביטה בה בציפייה.
צוחקת ובוכה, בוכה וצוחקת, עורה של הגבירה קרה התחיל לזהור והיא הניחה את ידה בתוך מי קערת מאה הקדושים. פרחים התחילו לנבוט מהסדקים שבין אבני הרחוב ומעור היד שמתחת למים, והגבירה קרה התחילה לשקוע בקרקע בלי לשים לב. האווטאר שאלה אותה אם היא הבינה את הקערה, והגבירה קרה הנהנה. אז היא אמרה שיש לה קסם חדש; היא קראה לו 'הוונה'.
היא החזיקה את ידיה מול חזה למשך רגע ארוך, וכשפתחה אותן מעל הקרקע יצא מתוכן חתול קטן. היא החזיקה אותן מול חזה שוב והורידה אותן, והפעם קיפץ החוצה גוזל עורב. בפעם השלישית היא פתחה את ידיה מעל הקערה ודגיג קרפיון נפל מתוכה והחל לשחות.
האווטאר, שהביטה במחזה בעיניים פעורות, הושיטה את ידה ונגעה בידה של הגבירה קרה. הגבירה קרה כבר לא צחקה ורק בכתה חרש, דמעות גדולות זולגות על חייה. האווטאר התחננה בפניה שתלמד אותה אך הגבירה קרה לא הגיבה. היא הביטה אל האבנים שמתחתיה והכניסה לתוכן את ידה כאילו היו מים. "אני רואה - " היא אמרה, חיוך קטן מפציע על פניה, ונעלמה.
אף אחד לא שמע יותר מהגבירה קרה.
שילוב במשחק:
אני מודה שזה נכתב בעיקר בשביל ההנאה שלי והרחבת ההיסטוריה של חותם, אבל יש כמה דברים שאפשר להכניס למשחק.
* אפשר להשתמש בכמה מהעתקים הדגולים שהוצגו. אף אחד לא יודע מה קרה לקסדת אוה, גלימת הבוץ או שברי מראת בריח, אז או שהם מוסתרים היכנשהו או שהם מסתובבים בחותם.
* קערת מאה הקדושים נמצאת אצל העלמות של בת-אפר, והן נותנות לאנשים שמוכיחים את עצמם ראויים לנסות להשתמש בה.
* חילול בשר הוא עכשיו ענף של כישוף בוץ שמלמדים בעיקר בבית ספר בוץ. אלה טכניקות מתקדמות למדי, אבל הן יכולות להיות מאוד שימושיות (או מאוד מציקות, תלוי באיזה צד מכשף הבוץ).
* נעשו מאמצים רבים להפוך קסמים עמוקים לקסמים שכל אחד יכול ללמוד, אך ללא הצלחה. יש שאומרים שהגבירה קרה שיקרה ושחילול בשר היה מלכתחילה חלק מכישוף בוץ, אבל אף מכשף בוץ שלמד חילול בשר לא מסכים עם הטענה הזו. אחרים אומרים שצריך להכיר קסמים רבים כמו הגבירה קרה, מכישוף בוץ וחישול פסוקים ועד הקסמים של עתקים דגולים רבים, אך אף אחד לא הצליח לצבור את אותו נסיון כמו שהיא צברה. ויש שאומרים שהסוד טמון באיחוי השברים של מראת בריח, אך מאחר שהשברים אבדו לא היו התקדמויות בכיוון הזה.
* הנסיך איד, אישה של הגבירה קרה, עדיין חי. הגבירה קרה שנאה את המחט המוחלטת על המוות שבהכרח כרוך בשימוש בה וניסתה לבטל אותו, אך מעולם לא הצליחה. לכן לפני שהיא עזבה את ביתה עם קערת מאה הקדושים היא נעצה את המחט בלבו של הנסיך איד ופקדה עליו: "אל תמות." הוא חי עד היום בביתם בעיר הצבעים, איש זקן אך בריא. אם ישאלו אותו עליה הוא לא יגיד הרבה, רק יספר על דברים קטנים שעשתה כשחיו יחד.
---------------
זה... היה ממש כיף לכתוב, ואני די מרוצה מהתוצאה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האווירה שכיוונתי אליה, ושזה מוסיף לחותם כעיר וכממלכה.
אני גם מקווה שזה לא ארוך מדי. אני יודע שעד עכשיו לא ממש היו לכם בעיות עם האורך, אבל הפעם זה די מוגזם, אז אני מקווה שהצלחתי לשמור על עניין. ואם זה באמת ארוך מדי, אני אשתדל להתאפק בפעמים הבאות.
בכל מקרה, כמו תמיד - הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37056 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37111
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37533 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37555
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37640 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37701
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37754 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37794
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37851 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37893
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38001 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38028
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38082 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38171
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38258 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38309
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38342 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38385
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38449 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38490
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38563 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38583
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38613 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38730
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38801 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38824
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38881 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38960
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38981
https://www.pundak.co.il/forums/threads/39009
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37533 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37555
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37640 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37701
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37754 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37794
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37851 https://www.pundak.co.il/forums/threads/37893
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38001 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38028
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38082 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38171
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38258 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38309
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38342 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38385
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38449 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38490
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38563 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38583
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38613 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38730
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38801 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38824
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38881 https://www.pundak.co.il/forums/threads/38960
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38981
https://www.pundak.co.il/forums/threads/39009
-----------------
"הגבירה קרה" היא האדם החזק ביותר שחי מעולם. לא ידוע מה השם שלה בגלל שהיא מחקה כל זכר לרקע שלה, כך שהכינוי הוא כל מה שנשאר. היא הייתה מכשפת בוץ ומחשלת פסוקים מבריקה, גילתה שני סוגים של קסם עמוק והשתלטה על לפחות שלושה עתקים דגולים. היא לא הייתה חרשית, בניגוד לשמועות העקשניות, שכנראה הגיעו מהעובדה שכמה מהפסוקים שהיא חישלה *עדיין* פועלים. היא הרעידה את המאזן הפוליטי ושינתה לעד את ההבנה של קסם. היא נולדה בחותם לפני 216 שנים ונעלמה לפני 149 שנים, והיא בת 25.
לפני 205 שנים הגבירה קרה התקבלה לאוניברסיטת בוץ בגיל 11 ולמדה שם שנתיים, 5 שנים או 8 שנים - זה לא כל כך ברור. שנה אחרי שהתחילה ללמוד הופיע העתק בן 11 שלה והתחיל ללמוד גם הוא באוניברסיטה, וזה קרה עוד פעמיים בשנתיים הבאות. לא נראה היה שיש קשר בין ההעתקים, ואף אחד מהם לא ענה לשאלות על קשר כזה. כל העתק למד באוניברסיטת בוץ שנתיים, כך שעברו 5 שנים מתחילת לימודי הראשון ועד סוף לימודי האחרון, או 8 שנות לימודים בסה"כ.
הגבירה קרה התחילה ללמוד בתיכון בוץ שנה אחרי שההעתק הראשון סיים ללמוד באוניברסיטה. היא הייתה בת 14 אז, וכך הפכה לאדם הראשון שלא הצעיר כשהתחיל ללמוד באוניברסיטה. את רוב זמנה בתיכון היא בילתה במחקר עצמאי עם כמה מהמורים וכמה מהתלמידים. באותה תקופה היא גם התחילה ללמוד חישול פסוקים, וערכה כמה ניסויים בשילובו עם כישוף בוץ (העבודה שלה עם תלמיד מבית ספר בוץ בתחום היא עדיין הבסיס לכל מכשף-בוץ-מחשל-פסוקים שמשלב בין האומנויות). אחרי 5 שנים הגבירה קרה עזבה את התיכון ונעלמה לכמה שנים, למרות שאומרים שראו אותה מסתובבת ליד החומה הדרומית, הולכת ליד תיבת הברזל ומשוטטת במעשייה. אחרי 4 שנים היא קנתה בית בדרום עיר הצבעים והחלה לחקור את הקסם העמוק שגילתה - חילול בשר.
בעזרת חילול בשר הגבירה קרה הצליחה לשנות את גופה לצורות שונות וחומרים שונים בהתאם לירח שזרח בלילה האחרון ולמופע שלו. במשך שנים היא העמיקה את היכולות של חילול בשר, גילתה דרכים שונות להאריך ולשלוט בשינויים ובמפתיע *לא* הרגה את עצמה. אחרי שנתיים היא הפסיקה להתבגר ונשארה בת 25 לשארית חייה. באותה תקופה היא גם התחילה להיות מעורבת במצב הפוליטי בחותם, למרות שבניגוד לרצונה.
זה היה יותר ממאה שנים אחרי ניפוץ נשמת הקיסר. השפעתן של המלוכה והאצולה הייתה בדעיכה, והארגונים הגדולים צברו עוד ועוד כוח. גדודי פצח - שארית צבא חותם מימי הקיסר האחרון - החלו לאסוף מיסים על מעבר בשערי העיר ומשמרי היום והלילה שיתפו איתם פעולה בתמורה לעזרה באכיפת הסדר. משמר היום במיוחד הגביר את הלחץ על עיר הצבעים לחיסול ממלכות הגנבים שפעלו שם, והפיק עוד ועוד זקיפים גבוהים (השרירים של משמר היום, גלמים-אנשים בגובה 4 מטר, עם חניתות מתארכות ועיני זכוכית). תושבי חזית המים התנגדו ללחץ המוגבר מצד משמר הלילה אך רוב אנשי עיר הצבעים נהנו מהסדר החדש ותמכו בגדודים ובמשמרים. ובתוך כל אלה, הגבירה קרה נגררה בעל כורחה אחרי שכניה והתחילה לעזור פה ושם לגדודים, כמתווכת בינם לבין החתולים או ביצירת ציוד (ובתמורה הם שילמו לה יפה וסיפקו לה משאבים נדירים).
כשהייתה בת 25 שנים ושש שנים, הגבירה קרה התחילה לאסוף עתקים דגולים. היא נעזרה בגדודי פצח, למרות שהיא לא חלקה את העניין שלהם ביישום כוח העתקים בשטח. מפקדי הגדודים, מצידם, הסכימו לוותר על ברית רשמית בתמורה לכך שתעזור לקוסמים שלהם בחקר העתקים הגדולים שהם מצאו. הגבירה קרה עמלה במשך שנתיים ובסופן היו ברשותה 4 עתקים דגולים:
קסדת אוה, שכשחובשים אותה עולם של מצולות וצמחים מטורפים מתחיל לזלוג לעולם הזה.
גלימת הבוץ, שעוטפת את העוטה אותה במעטה רעבתני ובוערת בלחשים מוצקים.
המחט המוחלטת, שאם תנעץ אותה בלב של אדם ותיתן לו פקודה הוא יקיים אותה גם אם היא אמורה להיות בלתי אפשרית, ואז ימות.
וקערת מאה הקדושים שתמיד מלאה במים זכים ומעולם לא עבדה באותה צורה עבור אנשים שונים.
היריב הידידותי שלה במירוץ להשגת עתקים דגולים היה אלמליט "הצוק", הקוסם הבכיר של גדודי פצח. ההפסד הצורב ביותר שלה היה כשהוא השיג לפניה את מראת בריח, שיש שאומרים שהיא מקור כל הקסם בעולם, והיא נאלצה להסתפק בחקירתה לצידו. הם עבדו יחד במשך 8 שנים וגילו דברים מדהימים לחלוטין, עד שמצב העניינים החל להדרדר.
המלוכה והאצולה לא יכלו לסבול עוד את הרווחים הגדולים של הגדודים והמשמרים והם הטילו מס על כל תושב, לראשונה בהיסטוריה של העיר. זה כמובן עורר מורת רוח רבה אצל כולם, ומשלחת מטעם הגדודים והמשמרים נשאה ונתנה עם מועצת הנסיכים, אך אלה לא שינו את החלטתם. בתגובה המשמרים הכריזו שהם לא יגבו את המסים עבור המועצה, ופתאום העניינים נעשו מאוד מאוד רציניים.
עם ההבנה שהכוח שלהם שברירי מאוד מועצת הנסיכים הכריזה שהיא מבטלת את המס, אך זה כבר היה מאוחר מדי. בגיבוים של כל תושבי חותם, מפקדי הגדודים הכריזו שהגיע הזמן לסדר חדש. על הנסיכים, האצילים והלשכה לעזוב את הארץ הגבוהה, שתהפוך למשכנו של השלטון החדש. אם הם לא יצייתו בתוך עשרה ימים, הגדודים יסלקו אותם בכוח.
ומאחורי דלתות סגורות, אלמליט גילה לגבירה קרה שהם יודעים על גני הלשכה ושהם מתכוונים לקצור את הפרחים והעץ הגדול ולראות מה אפשר לעשות איתם.
והיא אמרה לו שהם חייבים לעצור.
כמובן שהדרישה הזאת הפתיעה אותו, וכשהוא אסף את שאר מפקדי הגדודים כדי לדבר איתה היא התעקשה שהמלוכה והאצולה והלשכה חייבים להישאר בארץ הגבוהה. היא אמרה שהיא העמיקה לתוך מרתפי הארמונות, ושהיא התגנבה לתוך גני הלשכה, ושהיא גילתה דברים שאסור שיתגלו ושאסור שיופרדו מיורשי הקיסר. הם צעקו, ושידלו, ואיימו, אבל היא לא נכנעה. וכשהיא הבינה שהם לא יסכימו להשפלה שבביטול האולטימטום, היא עזבה.
כמה ימים אחר כך מועצת הנסיכים הכריזה על סירובם.
וכך הגדודים ומשמר היום צעדו בדרך העולה אל הארץ הגבוהה ובראשם צעד אלמליט "הצוק" עם סגניו המצוידים היטב ומראת בריח מרחפת מאחוריו. ובשער לארץ הגבוהה עמדה הגבירה קרה, לבדה, גלימת הבוץ על כתפיה וקסדת אוה מתחת לזרועה. מספרים שהם עצרו לרגע, העיר כולה דוממת בציפייה לבאות. בלי מילים, רק מבטים לוודא שאף אחד מהם לא מוכן לשנות את דעתו. אז הקרב התחיל.
בורות ומלכודות ומים מלחשים התפרצו בכל מקום כשהגבירה קרה חבשה את קסדת אוה. החיילים הפשוטים נסוגו במהירות ורק העילית נשארה להילחם, למרות שחציים נמחק בדקה הראשונה. השורדים היו הטובים ביותר והם הקיפו את הגבירה קרה ותקפו אותה מכל כיוון, אך גלימת הבוץ הגנה עליה היטב. תופת של לחשים שטפה את שדה הקרב ולקחה עוד כמה לוחמים, ואז ייקראר "האלוף הזהוב" התייצב מול הגבירה קרה. אומרים שהיא התנצלה בקול כואב, ושהוא קיבל את התנצלותה בקידה. אז היא הושיטה את ידה ואיכלה את שריונו במים שחורים ועצרה את לבו בפסוק. האחרים נפלו אחד-אחד, גם סגניו של אלמליט שהעתקים הדגולים שבידיהם לא עצרו את הגבירה קרה. לבסוף נשארו רק היא ואלמליט, שמיד בתחילת הקרב נכנס לתוך מראת בריח.
השמיים לא הפסיקו לרעוד מאותו רגע ועד שהקרב נגמר.
כל קסם שהגבירה קרה השתמשה בו שוכפל או נהפך על ידי המראה. כשהיא יצרה שישים כפילים המראה ענתה בשישים מראות. כשהיא קראה לענק בוץ המראה הפכה אותו לחול. כשהיא שפכה תולעים של חימר מלבה המראה הפכה לאש לבנה ובלעה אותן. כשהיא צרחה לחש של בעתה ועיוורון המראה הפכה את הצלילים לחרס וניפצה אותם.
כשהיא הושיטה את ידה מחוץ לגלימת הבוץ, הצלף הלבן (לוחם העילית היחיד שנשאר מאחור) ירה חץ בזרועה והיא נאלצה לסגת. המראה עקבה אחריה עד השער של הארץ הגבוהה והיא הדפה אותה באדוות במרקם העולם, אבל המראה התפתלה דרכן ונעמדה מולה שוב. הגבירה קרה בכתה אז, בכתה דמעות של בוץ והשתעלה רפש והמראה עצרה, אולי לזכר ימים עברו. באותו רגע הגבירה קרה נעמדה והקריבה מילה. המילה הזו לא קיימת עוד, אף אחד לא יכול להשתמש בה. ומראת בריח נשברה לעשרים וארבעה חלקים.
צליל השברים הנופלים אפילו לא סיים להצטלצל לפני שהגבירה קרה שלפה את המחט המוחלטת ואמרה מילים נוראות. כל מפקד בגדודי פצח ובמשמר היום מת באותו רגע, לבם נחצה לשניים בחתך נקי, ורק החיילים הנמוכים ביותר שרדו. זו הסיבה שגדודי פצח נמחקו, ושמאז משמר היום מורכב רק מהזקיפים הגבוהים, שממלאים את חובותיהם ללא הכוונה וללא משוא פנים.
במהומה הפוליטית שבאה אז הגבירה קרה וידאה שמעמד הארץ הגבוהה יובטח, למרות שהיא לא דאגה להחזיר להם את השליטה בעיר מיד הארגונים שעדיין היו חזקים יותר. רוב תושבי העיר טענו שהגבירה קרה בגדה בגדודים בגלל שוחד ותיעבו אותה בלהט. האמונה הזאת לובתה כשהגבירה קרה התחתנה עם הנסיך איד, אחד מהנסיכים החשובים במועצה; למרות שאז האמונה התערערה מעט כשהנסיך איד ויתר על מעמדו ורכושו ועבר לגור עם הגבירה קרה בעיר הצבעים. גם 3 שנים אחר כך גלי ההדף עדיין לא שקטו לחלוטין, ואז מנורת עקלתון איכשהו הפכה את עיני כל התושבים לשחורות. שום דבר אחר לא קרה לאף אחד מעבר לשינוי צבע העיניים, מלבד הגבירה קרה. עיניה הושחרו כמו כולם, אך היא גם התעוורה וקולה נאלם. אנשים ראו בכך עונש על מעשיה ולאחר זמן מה עזבו אותה לנפשה.
אך הגבירה קרה לא הפסיקה לחקור, ו-12 שנים מאוחר יותר היא הופיעה פתאום באוניברסיטת בוץ. עיניה חזרו לצבען והביטו בכולם במבט חודר, למרות שקולה עדיין רעד מעט. בידיה היא נשאה את שבריה של מראת בריח ופיזרה אותן על רצפת הכיכר שמול האוניברסיטה. בזמן שהיא חיכתה למנהלי האוניברסיטה ואנשים החלו להתאסף, התחילו להתפשט לחישות על כך שהיו שם רק 23 חתיכות.
כשמנהלי האוניברסיטה יצאו סוף סוף הגבירה קרה הצביעה על חתיכה שהייתה גדולה יותר מכל האחרות ואמרה שהיא איחתה אותה משתי חתיכות. אז היא אמרה שעכשיו חילול בשר הוא חלק מכישוף בוץ, נתנה למכשפים הנדהמים את כתביה, אספה את שברי מראת בריח ועזבה.
הכתבים הכילו את כל הגילויים של הגבירה קרה על חילול בשר ואיך ללמד אותו למכשפי בוץ. זה היה מאורע בלתי נתפס, בגלל שעד אז אף אחד לא היה מסוגל ללמוד קסם עמוק של אדם אחר. היה אפשר ליצור מערכות משותפות, כמו כישוף בוץ וחישול פסוקים, אבל אלה היו קשות הרבה יותר לגילוי ופיתוח. אך הגבירה קרה הראתה שאפשר לאחד קסמים, אפשר לשלב בין מערכות. למרות שלאחר שנים של אימונים בחילול בשר התגלו כמה הבדלים בין מה שהיה אפשר לעשות איתו לבין מה שתואר בכתבים.
הגבירה קרה לא עזבה את ביתה בשבע השנים הבאות, עד שיום אחד היא התיישבה בשולי החצר של קבר הקיסר. היא הניחה מולה את קערת מאה הקדושים, העתק הדגול האחרון שמעולם לא הצליחה לגלות את סודותיו, ולא זזה. היא לא ישנה, לא אכלה, לא ענתה לאף אחד ורק בקושי נשמה. היא לא הגיבה כשאחרי כמה שבועות אחד הפרחחים בשכונה זרק עליה אבן, או כשאחד אחר דחף אותה עם מקל. היא נשארה שם, עיניה מביטות בקערה בלי למצמץ, במשך הרבה מאוד זמן. היא נשארה שם לאורך הקיץ ולאורך החורף, ואז עוד קיץ, ועוד חורף. היא נשארה שם במשך ארבע שנים.
אז, ארבע שנים אחרי שהתיישבה ובמהלך תהלוכת סוף החורף של העלמות של בת-אפר, האווטאר הטרייה של בת-אפר הסיטה את התהלוכה ממסלולה הרגיל והובילה אותה אל הגבירה קרה. היא ירדה מהבמה הנישאת שלה, התיישבה מול הגבירה קרה וחיכתה. הגבירה קרה הרימה אז את עיניה והביטה בה, ואז הביטה בקערת מאה הקדושים. עיניה התרחבו. היא הביטה שוב באווטאר והתחילה לצחוק, והאווטאר הביטה בה בציפייה.
צוחקת ובוכה, בוכה וצוחקת, עורה של הגבירה קרה התחיל לזהור והיא הניחה את ידה בתוך מי קערת מאה הקדושים. פרחים התחילו לנבוט מהסדקים שבין אבני הרחוב ומעור היד שמתחת למים, והגבירה קרה התחילה לשקוע בקרקע בלי לשים לב. האווטאר שאלה אותה אם היא הבינה את הקערה, והגבירה קרה הנהנה. אז היא אמרה שיש לה קסם חדש; היא קראה לו 'הוונה'.
היא החזיקה את ידיה מול חזה למשך רגע ארוך, וכשפתחה אותן מעל הקרקע יצא מתוכן חתול קטן. היא החזיקה אותן מול חזה שוב והורידה אותן, והפעם קיפץ החוצה גוזל עורב. בפעם השלישית היא פתחה את ידיה מעל הקערה ודגיג קרפיון נפל מתוכה והחל לשחות.
האווטאר, שהביטה במחזה בעיניים פעורות, הושיטה את ידה ונגעה בידה של הגבירה קרה. הגבירה קרה כבר לא צחקה ורק בכתה חרש, דמעות גדולות זולגות על חייה. האווטאר התחננה בפניה שתלמד אותה אך הגבירה קרה לא הגיבה. היא הביטה אל האבנים שמתחתיה והכניסה לתוכן את ידה כאילו היו מים. "אני רואה - " היא אמרה, חיוך קטן מפציע על פניה, ונעלמה.
אף אחד לא שמע יותר מהגבירה קרה.
שילוב במשחק:
אני מודה שזה נכתב בעיקר בשביל ההנאה שלי והרחבת ההיסטוריה של חותם, אבל יש כמה דברים שאפשר להכניס למשחק.
* אפשר להשתמש בכמה מהעתקים הדגולים שהוצגו. אף אחד לא יודע מה קרה לקסדת אוה, גלימת הבוץ או שברי מראת בריח, אז או שהם מוסתרים היכנשהו או שהם מסתובבים בחותם.
* קערת מאה הקדושים נמצאת אצל העלמות של בת-אפר, והן נותנות לאנשים שמוכיחים את עצמם ראויים לנסות להשתמש בה.
* חילול בשר הוא עכשיו ענף של כישוף בוץ שמלמדים בעיקר בבית ספר בוץ. אלה טכניקות מתקדמות למדי, אבל הן יכולות להיות מאוד שימושיות (או מאוד מציקות, תלוי באיזה צד מכשף הבוץ).
* נעשו מאמצים רבים להפוך קסמים עמוקים לקסמים שכל אחד יכול ללמוד, אך ללא הצלחה. יש שאומרים שהגבירה קרה שיקרה ושחילול בשר היה מלכתחילה חלק מכישוף בוץ, אבל אף מכשף בוץ שלמד חילול בשר לא מסכים עם הטענה הזו. אחרים אומרים שצריך להכיר קסמים רבים כמו הגבירה קרה, מכישוף בוץ וחישול פסוקים ועד הקסמים של עתקים דגולים רבים, אך אף אחד לא הצליח לצבור את אותו נסיון כמו שהיא צברה. ויש שאומרים שהסוד טמון באיחוי השברים של מראת בריח, אך מאחר שהשברים אבדו לא היו התקדמויות בכיוון הזה.
* הנסיך איד, אישה של הגבירה קרה, עדיין חי. הגבירה קרה שנאה את המחט המוחלטת על המוות שבהכרח כרוך בשימוש בה וניסתה לבטל אותו, אך מעולם לא הצליחה. לכן לפני שהיא עזבה את ביתה עם קערת מאה הקדושים היא נעצה את המחט בלבו של הנסיך איד ופקדה עליו: "אל תמות." הוא חי עד היום בביתם בעיר הצבעים, איש זקן אך בריא. אם ישאלו אותו עליה הוא לא יגיד הרבה, רק יספר על דברים קטנים שעשתה כשחיו יחד.
---------------
זה... היה ממש כיף לכתוב, ואני די מרוצה מהתוצאה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האווירה שכיוונתי אליה, ושזה מוסיף לחותם כעיר וכממלכה.
אני גם מקווה שזה לא ארוך מדי. אני יודע שעד עכשיו לא ממש היו לכם בעיות עם האורך, אבל הפעם זה די מוגזם, אז אני מקווה שהצלחתי לשמור על עניין. ואם זה באמת ארוך מדי, אני אשתדל להתאפק בפעמים הבאות.
בכל מקרה, כמו תמיד - הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.