שליטים ושדים [שו"ש 39] הגבירה קרה

בפרקים הקודמים: קצת היסטוריה הפעם, וסיפור על פסגת ההישג האנושי.
-----------------
"הגבירה קרה" היא האדם החזק ביותר שחי מעולם. לא ידוע מה השם שלה בגלל שהיא מחקה כל זכר לרקע שלה, כך שהכינוי הוא כל מה שנשאר. היא הייתה מכשפת בוץ ומחשלת פסוקים מבריקה, גילתה שני סוגים של קסם עמוק והשתלטה על לפחות שלושה עתקים דגולים. היא לא הייתה חרשית, בניגוד לשמועות העקשניות, שכנראה הגיעו מהעובדה שכמה מהפסוקים שהיא חישלה *עדיין* פועלים. היא הרעידה את המאזן הפוליטי ושינתה לעד את ההבנה של קסם. היא נולדה בחותם לפני 216 שנים ונעלמה לפני 149 שנים, והיא בת 25.

לפני 205 שנים הגבירה קרה התקבלה לאוניברסיטת בוץ בגיל 11 ולמדה שם שנתיים, 5 שנים או 8 שנים - זה לא כל כך ברור. שנה אחרי שהתחילה ללמוד הופיע העתק בן 11 שלה והתחיל ללמוד גם הוא באוניברסיטה, וזה קרה עוד פעמיים בשנתיים הבאות. לא נראה היה שיש קשר בין ההעתקים, ואף אחד מהם לא ענה לשאלות על קשר כזה. כל העתק למד באוניברסיטת בוץ שנתיים, כך שעברו 5 שנים מתחילת לימודי הראשון ועד סוף לימודי האחרון, או 8 שנות לימודים בסה"כ.
הגבירה קרה התחילה ללמוד בתיכון בוץ שנה אחרי שההעתק הראשון סיים ללמוד באוניברסיטה. היא הייתה בת 14 אז, וכך הפכה לאדם הראשון שלא הצעיר כשהתחיל ללמוד באוניברסיטה. את רוב זמנה בתיכון היא בילתה במחקר עצמאי עם כמה מהמורים וכמה מהתלמידים. באותה תקופה היא גם התחילה ללמוד חישול פסוקים, וערכה כמה ניסויים בשילובו עם כישוף בוץ (העבודה שלה עם תלמיד מבית ספר בוץ בתחום היא עדיין הבסיס לכל מכשף-בוץ-מחשל-פסוקים שמשלב בין האומנויות). אחרי 5 שנים הגבירה קרה עזבה את התיכון ונעלמה לכמה שנים, למרות שאומרים שראו אותה מסתובבת ליד החומה הדרומית, הולכת ליד תיבת הברזל ומשוטטת במעשייה. אחרי 4 שנים היא קנתה בית בדרום עיר הצבעים והחלה לחקור את הקסם העמוק שגילתה - חילול בשר.
בעזרת חילול בשר הגבירה קרה הצליחה לשנות את גופה לצורות שונות וחומרים שונים בהתאם לירח שזרח בלילה האחרון ולמופע שלו. במשך שנים היא העמיקה את היכולות של חילול בשר, גילתה דרכים שונות להאריך ולשלוט בשינויים ובמפתיע *לא* הרגה את עצמה. אחרי שנתיים היא הפסיקה להתבגר ונשארה בת 25 לשארית חייה. באותה תקופה היא גם התחילה להיות מעורבת במצב הפוליטי בחותם, למרות שבניגוד לרצונה.

זה היה יותר ממאה שנים אחרי ניפוץ נשמת הקיסר. השפעתן של המלוכה והאצולה הייתה בדעיכה, והארגונים הגדולים צברו עוד ועוד כוח. גדודי פצח - שארית צבא חותם מימי הקיסר האחרון - החלו לאסוף מיסים על מעבר בשערי העיר ומשמרי היום והלילה שיתפו איתם פעולה בתמורה לעזרה באכיפת הסדר. משמר היום במיוחד הגביר את הלחץ על עיר הצבעים לחיסול ממלכות הגנבים שפעלו שם, והפיק עוד ועוד זקיפים גבוהים (השרירים של משמר היום, גלמים-אנשים בגובה 4 מטר, עם חניתות מתארכות ועיני זכוכית). תושבי חזית המים התנגדו ללחץ המוגבר מצד משמר הלילה אך רוב אנשי עיר הצבעים נהנו מהסדר החדש ותמכו בגדודים ובמשמרים. ובתוך כל אלה, הגבירה קרה נגררה בעל כורחה אחרי שכניה והתחילה לעזור פה ושם לגדודים, כמתווכת בינם לבין החתולים או ביצירת ציוד (ובתמורה הם שילמו לה יפה וסיפקו לה משאבים נדירים).
כשהייתה בת 25 שנים ושש שנים, הגבירה קרה התחילה לאסוף עתקים דגולים. היא נעזרה בגדודי פצח, למרות שהיא לא חלקה את העניין שלהם ביישום כוח העתקים בשטח. מפקדי הגדודים, מצידם, הסכימו לוותר על ברית רשמית בתמורה לכך שתעזור לקוסמים שלהם בחקר העתקים הגדולים שהם מצאו. הגבירה קרה עמלה במשך שנתיים ובסופן היו ברשותה 4 עתקים דגולים:
קסדת אוה, שכשחובשים אותה עולם של מצולות וצמחים מטורפים מתחיל לזלוג לעולם הזה.
גלימת הבוץ, שעוטפת את העוטה אותה במעטה רעבתני ובוערת בלחשים מוצקים.
המחט המוחלטת, שאם תנעץ אותה בלב של אדם ותיתן לו פקודה הוא יקיים אותה גם אם היא אמורה להיות בלתי אפשרית, ואז ימות.
וקערת מאה הקדושים שתמיד מלאה במים זכים ומעולם לא עבדה באותה צורה עבור אנשים שונים.
היריב הידידותי שלה במירוץ להשגת עתקים דגולים היה אלמליט "הצוק", הקוסם הבכיר של גדודי פצח. ההפסד הצורב ביותר שלה היה כשהוא השיג לפניה את מראת בריח, שיש שאומרים שהיא מקור כל הקסם בעולם, והיא נאלצה להסתפק בחקירתה לצידו. הם עבדו יחד במשך 8 שנים וגילו דברים מדהימים לחלוטין, עד שמצב העניינים החל להדרדר.

המלוכה והאצולה לא יכלו לסבול עוד את הרווחים הגדולים של הגדודים והמשמרים והם הטילו מס על כל תושב, לראשונה בהיסטוריה של העיר. זה כמובן עורר מורת רוח רבה אצל כולם, ומשלחת מטעם הגדודים והמשמרים נשאה ונתנה עם מועצת הנסיכים, אך אלה לא שינו את החלטתם. בתגובה המשמרים הכריזו שהם לא יגבו את המסים עבור המועצה, ופתאום העניינים נעשו מאוד מאוד רציניים.
עם ההבנה שהכוח שלהם שברירי מאוד מועצת הנסיכים הכריזה שהיא מבטלת את המס, אך זה כבר היה מאוחר מדי. בגיבוים של כל תושבי חותם, מפקדי הגדודים הכריזו שהגיע הזמן לסדר חדש. על הנסיכים, האצילים והלשכה לעזוב את הארץ הגבוהה, שתהפוך למשכנו של השלטון החדש. אם הם לא יצייתו בתוך עשרה ימים, הגדודים יסלקו אותם בכוח.
ומאחורי דלתות סגורות, אלמליט גילה לגבירה קרה שהם יודעים על גני הלשכה ושהם מתכוונים לקצור את הפרחים והעץ הגדול ולראות מה אפשר לעשות איתם.
והיא אמרה לו שהם חייבים לעצור.
כמובן שהדרישה הזאת הפתיעה אותו, וכשהוא אסף את שאר מפקדי הגדודים כדי לדבר איתה היא התעקשה שהמלוכה והאצולה והלשכה חייבים להישאר בארץ הגבוהה. היא אמרה שהיא העמיקה לתוך מרתפי הארמונות, ושהיא התגנבה לתוך גני הלשכה, ושהיא גילתה דברים שאסור שיתגלו ושאסור שיופרדו מיורשי הקיסר. הם צעקו, ושידלו, ואיימו, אבל היא לא נכנעה. וכשהיא הבינה שהם לא יסכימו להשפלה שבביטול האולטימטום, היא עזבה.
כמה ימים אחר כך מועצת הנסיכים הכריזה על סירובם.
וכך הגדודים ומשמר היום צעדו בדרך העולה אל הארץ הגבוהה ובראשם צעד אלמליט "הצוק" עם סגניו המצוידים היטב ומראת בריח מרחפת מאחוריו. ובשער לארץ הגבוהה עמדה הגבירה קרה, לבדה, גלימת הבוץ על כתפיה וקסדת אוה מתחת לזרועה. מספרים שהם עצרו לרגע, העיר כולה דוממת בציפייה לבאות. בלי מילים, רק מבטים לוודא שאף אחד מהם לא מוכן לשנות את דעתו. אז הקרב התחיל.
בורות ומלכודות ומים מלחשים התפרצו בכל מקום כשהגבירה קרה חבשה את קסדת אוה. החיילים הפשוטים נסוגו במהירות ורק העילית נשארה להילחם, למרות שחציים נמחק בדקה הראשונה. השורדים היו הטובים ביותר והם הקיפו את הגבירה קרה ותקפו אותה מכל כיוון, אך גלימת הבוץ הגנה עליה היטב. תופת של לחשים שטפה את שדה הקרב ולקחה עוד כמה לוחמים, ואז ייקראר "האלוף הזהוב" התייצב מול הגבירה קרה. אומרים שהיא התנצלה בקול כואב, ושהוא קיבל את התנצלותה בקידה. אז היא הושיטה את ידה ואיכלה את שריונו במים שחורים ועצרה את לבו בפסוק. האחרים נפלו אחד-אחד, גם סגניו של אלמליט שהעתקים הדגולים שבידיהם לא עצרו את הגבירה קרה. לבסוף נשארו רק היא ואלמליט, שמיד בתחילת הקרב נכנס לתוך מראת בריח.
השמיים לא הפסיקו לרעוד מאותו רגע ועד שהקרב נגמר.
כל קסם שהגבירה קרה השתמשה בו שוכפל או נהפך על ידי המראה. כשהיא יצרה שישים כפילים המראה ענתה בשישים מראות. כשהיא קראה לענק בוץ המראה הפכה אותו לחול. כשהיא שפכה תולעים של חימר מלבה המראה הפכה לאש לבנה ובלעה אותן. כשהיא צרחה לחש של בעתה ועיוורון המראה הפכה את הצלילים לחרס וניפצה אותם.
כשהיא הושיטה את ידה מחוץ לגלימת הבוץ, הצלף הלבן (לוחם העילית היחיד שנשאר מאחור) ירה חץ בזרועה והיא נאלצה לסגת. המראה עקבה אחריה עד השער של הארץ הגבוהה והיא הדפה אותה באדוות במרקם העולם, אבל המראה התפתלה דרכן ונעמדה מולה שוב. הגבירה קרה בכתה אז, בכתה דמעות של בוץ והשתעלה רפש והמראה עצרה, אולי לזכר ימים עברו. באותו רגע הגבירה קרה נעמדה והקריבה מילה. המילה הזו לא קיימת עוד, אף אחד לא יכול להשתמש בה. ומראת בריח נשברה לעשרים וארבעה חלקים.
צליל השברים הנופלים אפילו לא סיים להצטלצל לפני שהגבירה קרה שלפה את המחט המוחלטת ואמרה מילים נוראות. כל מפקד בגדודי פצח ובמשמר היום מת באותו רגע, לבם נחצה לשניים בחתך נקי, ורק החיילים הנמוכים ביותר שרדו. זו הסיבה שגדודי פצח נמחקו, ושמאז משמר היום מורכב רק מהזקיפים הגבוהים, שממלאים את חובותיהם ללא הכוונה וללא משוא פנים.

במהומה הפוליטית שבאה אז הגבירה קרה וידאה שמעמד הארץ הגבוהה יובטח, למרות שהיא לא דאגה להחזיר להם את השליטה בעיר מיד הארגונים שעדיין היו חזקים יותר. רוב תושבי העיר טענו שהגבירה קרה בגדה בגדודים בגלל שוחד ותיעבו אותה בלהט. האמונה הזאת לובתה כשהגבירה קרה התחתנה עם הנסיך איד, אחד מהנסיכים החשובים במועצה; למרות שאז האמונה התערערה מעט כשהנסיך איד ויתר על מעמדו ורכושו ועבר לגור עם הגבירה קרה בעיר הצבעים. גם 3 שנים אחר כך גלי ההדף עדיין לא שקטו לחלוטין, ואז מנורת עקלתון איכשהו הפכה את עיני כל התושבים לשחורות. שום דבר אחר לא קרה לאף אחד מעבר לשינוי צבע העיניים, מלבד הגבירה קרה. עיניה הושחרו כמו כולם, אך היא גם התעוורה וקולה נאלם. אנשים ראו בכך עונש על מעשיה ולאחר זמן מה עזבו אותה לנפשה.

אך הגבירה קרה לא הפסיקה לחקור, ו-12 שנים מאוחר יותר היא הופיעה פתאום באוניברסיטת בוץ. עיניה חזרו לצבען והביטו בכולם במבט חודר, למרות שקולה עדיין רעד מעט. בידיה היא נשאה את שבריה של מראת בריח ופיזרה אותן על רצפת הכיכר שמול האוניברסיטה. בזמן שהיא חיכתה למנהלי האוניברסיטה ואנשים החלו להתאסף, התחילו להתפשט לחישות על כך שהיו שם רק 23 חתיכות.
כשמנהלי האוניברסיטה יצאו סוף סוף הגבירה קרה הצביעה על חתיכה שהייתה גדולה יותר מכל האחרות ואמרה שהיא איחתה אותה משתי חתיכות. אז היא אמרה שעכשיו חילול בשר הוא חלק מכישוף בוץ, נתנה למכשפים הנדהמים את כתביה, אספה את שברי מראת בריח ועזבה.
הכתבים הכילו את כל הגילויים של הגבירה קרה על חילול בשר ואיך ללמד אותו למכשפי בוץ. זה היה מאורע בלתי נתפס, בגלל שעד אז אף אחד לא היה מסוגל ללמוד קסם עמוק של אדם אחר. היה אפשר ליצור מערכות משותפות, כמו כישוף בוץ וחישול פסוקים, אבל אלה היו קשות הרבה יותר לגילוי ופיתוח. אך הגבירה קרה הראתה שאפשר לאחד קסמים, אפשר לשלב בין מערכות. למרות שלאחר שנים של אימונים בחילול בשר התגלו כמה הבדלים בין מה שהיה אפשר לעשות איתו לבין מה שתואר בכתבים.

הגבירה קרה לא עזבה את ביתה בשבע השנים הבאות, עד שיום אחד היא התיישבה בשולי החצר של קבר הקיסר. היא הניחה מולה את קערת מאה הקדושים, העתק הדגול האחרון שמעולם לא הצליחה לגלות את סודותיו, ולא זזה. היא לא ישנה, לא אכלה, לא ענתה לאף אחד ורק בקושי נשמה. היא לא הגיבה כשאחרי כמה שבועות אחד הפרחחים בשכונה זרק עליה אבן, או כשאחד אחר דחף אותה עם מקל. היא נשארה שם, עיניה מביטות בקערה בלי למצמץ, במשך הרבה מאוד זמן. היא נשארה שם לאורך הקיץ ולאורך החורף, ואז עוד קיץ, ועוד חורף. היא נשארה שם במשך ארבע שנים.
אז, ארבע שנים אחרי שהתיישבה ובמהלך תהלוכת סוף החורף של העלמות של בת-אפר, האווטאר הטרייה של בת-אפר הסיטה את התהלוכה ממסלולה הרגיל והובילה אותה אל הגבירה קרה. היא ירדה מהבמה הנישאת שלה, התיישבה מול הגבירה קרה וחיכתה. הגבירה קרה הרימה אז את עיניה והביטה בה, ואז הביטה בקערת מאה הקדושים. עיניה התרחבו. היא הביטה שוב באווטאר והתחילה לצחוק, והאווטאר הביטה בה בציפייה.
צוחקת ובוכה, בוכה וצוחקת, עורה של הגבירה קרה התחיל לזהור והיא הניחה את ידה בתוך מי קערת מאה הקדושים. פרחים התחילו לנבוט מהסדקים שבין אבני הרחוב ומעור היד שמתחת למים, והגבירה קרה התחילה לשקוע בקרקע בלי לשים לב. האווטאר שאלה אותה אם היא הבינה את הקערה, והגבירה קרה הנהנה. אז היא אמרה שיש לה קסם חדש; היא קראה לו 'הוונה'.
היא החזיקה את ידיה מול חזה למשך רגע ארוך, וכשפתחה אותן מעל הקרקע יצא מתוכן חתול קטן. היא החזיקה אותן מול חזה שוב והורידה אותן, והפעם קיפץ החוצה גוזל עורב. בפעם השלישית היא פתחה את ידיה מעל הקערה ודגיג קרפיון נפל מתוכה והחל לשחות.
האווטאר, שהביטה במחזה בעיניים פעורות, הושיטה את ידה ונגעה בידה של הגבירה קרה. הגבירה קרה כבר לא צחקה ורק בכתה חרש, דמעות גדולות זולגות על חייה. האווטאר התחננה בפניה שתלמד אותה אך הגבירה קרה לא הגיבה. היא הביטה אל האבנים שמתחתיה והכניסה לתוכן את ידה כאילו היו מים. "אני רואה - " היא אמרה, חיוך קטן מפציע על פניה, ונעלמה.
אף אחד לא שמע יותר מהגבירה קרה.






שילוב במשחק:
אני מודה שזה נכתב בעיקר בשביל ההנאה שלי והרחבת ההיסטוריה של חותם, אבל יש כמה דברים שאפשר להכניס למשחק.
* אפשר להשתמש בכמה מהעתקים הדגולים שהוצגו. אף אחד לא יודע מה קרה לקסדת אוה, גלימת הבוץ או שברי מראת בריח, אז או שהם מוסתרים היכנשהו או שהם מסתובבים בחותם.
* קערת מאה הקדושים נמצאת אצל העלמות של בת-אפר, והן נותנות לאנשים שמוכיחים את עצמם ראויים לנסות להשתמש בה.
* חילול בשר הוא עכשיו ענף של כישוף בוץ שמלמדים בעיקר בבית ספר בוץ. אלה טכניקות מתקדמות למדי, אבל הן יכולות להיות מאוד שימושיות (או מאוד מציקות, תלוי באיזה צד מכשף הבוץ).
* נעשו מאמצים רבים להפוך קסמים עמוקים לקסמים שכל אחד יכול ללמוד, אך ללא הצלחה. יש שאומרים שהגבירה קרה שיקרה ושחילול בשר היה מלכתחילה חלק מכישוף בוץ, אבל אף מכשף בוץ שלמד חילול בשר לא מסכים עם הטענה הזו. אחרים אומרים שצריך להכיר קסמים רבים כמו הגבירה קרה, מכישוף בוץ וחישול פסוקים ועד הקסמים של עתקים דגולים רבים, אך אף אחד לא הצליח לצבור את אותו נסיון כמו שהיא צברה. ויש שאומרים שהסוד טמון באיחוי השברים של מראת בריח, אך מאחר שהשברים אבדו לא היו התקדמויות בכיוון הזה.
* הנסיך איד, אישה של הגבירה קרה, עדיין חי. הגבירה קרה שנאה את המחט המוחלטת על המוות שבהכרח כרוך בשימוש בה וניסתה לבטל אותו, אך מעולם לא הצליחה. לכן לפני שהיא עזבה את ביתה עם קערת מאה הקדושים היא נעצה את המחט בלבו של הנסיך איד ופקדה עליו: "אל תמות." הוא חי עד היום בביתם בעיר הצבעים, איש זקן אך בריא. אם ישאלו אותו עליה הוא לא יגיד הרבה, רק יספר על דברים קטנים שעשתה כשחיו יחד.


---------------
זה... היה ממש כיף לכתוב, ואני די מרוצה מהתוצאה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האווירה שכיוונתי אליה, ושזה מוסיף לחותם כעיר וכממלכה.

אני גם מקווה שזה לא ארוך מדי. אני יודע שעד עכשיו לא ממש היו לכם בעיות עם האורך, אבל הפעם זה די מוגזם, אז אני מקווה שהצלחתי לשמור על עניין. ואם זה באמת ארוך מדי, אני אשתדל להתאפק בפעמים הבאות.
בכל מקרה, כמו תמיד - הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.

נראה לי שזו היתה ההגשה הכי טובה שלך עד כו.

אני מסכים, יותר אפילו מhttps://www.pundak.co.il/forums/threads/38981
אבל ישנן כל כך הרבה שאלות...

וכן, זה הוסיף המון.

אין לי ממש בעיה עם האורך, אבל עם שני דברים כן :
1. למה היא נקראת קרה ?
2. האם יש קרסי הרפתקאה ? או שזה לגמרי הרחבת העולם של חותם ?

תודה על התגובות

האבירה: הכינוי הזה נעשה פופולרי אחרי השמדת גדודי פצח, כנראה כי זו הנקודה שבה התחילו לחשוב עליה כמרוחקת ומתנשאת. למרות שעובדה שלא הרבה יודעים היא שהגבירה קרה בחרה את הכינוי הזה לעצמה.
ואין קרסי הרפתקה הפעם. חוץ ממעט האפשרויות שהצעתי לשילוב במשחק, זה נטו להוסיף לעולם.

דבאב: ידעתי שיהיו הרבה שאלות, בהגשה כל כך ארוכה לא היה סיכוי שאני אכסה את כל הפינות
א. לא, היא פשוט מצאה ונפטרה באופן שיטתי מכל מה שיכול להעיד על העבר שלה לפני שהיא התחילה ללמוד באוניברסיטת בוץ. מכשפי בוץ חזקים יכולים לפעמים להשפיע על הזיכרון של אנשים, אז זה כנראה מה שהיא עשתה.
ב. הגבירה קרה התקבלה לאוניברסיטת בוץ לפני 205 שנים, בגיל 11. לפני 204 שנים, כשהיא הייתה בת 12, הופיעה מישהי שנראתה בדיוק כמוה בגיל 11 והתקבלה ללימודים גם היא (מי יודע מה המורים חשבו באותו זמן). זה קרה שוב בשנה הבאה, כשההעתק הראשון היה בן 13 וההעתק השני בן 12, ושוב שנה אחר כך. לפני 202 שנים היו שלושה העתקים: אחד בן 14 (הגבירה קרה האמיתית, כנראה) שהתחיל ללימוד בתיכון בוץ, אחד בן 12 בשנה השנייה באוניברסיטה, ואחד בן 11 בשנה הראשונה באוניברסיטה. ההעתקים נעלמו אחרי שהם סיימו ללמוד באוניברסיטה, והם כנראה קשורים לכישוף בוץ מוזר שהגבירה קרה הסתבכה בו, או משהו כזה.
(אני יודע שזה מבלבל, התלבטתי אם לחתוך את זה)
ג. לא היה שום שינוי. (וכתבתי "כשהתחיל ללמוד באוניברסיטה", מה שלא תקף למורים)
ד. זה יכול להיות קשור לגברת נאבן, כל הרעיון שלה הוא שהאמת תלויה במנחה.
ה. תוצאת לוואי של חילול בשר. עצירת הזדקנות מתרחשת לעיתים בצורה מסוימת אצל מחללי בשר מיומנים, למרות שאף פעם לא בצורה נקייה כמו אצל הגבירה קרה.
ו. אם תנעץ את המחט המוחלטת בלב של חלשלוש ותפקוד עליו לנצח את הלוחם הטוב בממלכה, הוא ינצח אותו (ואז ימות). אם תפקוד עליו לעוף, הוא ימצא קסם שיאפשר לו את זה או ילך להתגרות בציפור (ואז ימות). אם תפקוד עליו לאכול יונה, הוא ילכוד ויאכל יונה (ואז ימות, למרות שזה יהיה מירוץ צמוד בין היונים למחט במי יהרוג אותו קודם). אם תפקוד עליו לגלות קסם עמוק, הוא יקרע את עצמו עם קסם מוזר (ואז ימות).
פקודות בלתי אפשריות באמת יביאו תוצאות מוזרות יותר. פקודה להפוך לעורב תגרום לו לכמוש ולהתכווץ לביצה (אך זו תהיה ביצה עקרה). פקודה לחשל פסוק שיעלים את השמש לנצח תעוור אותו מיד (ואז הוא ימות). ולפני שאתה שואל, אם תפקוד עליו לגלות את האמת על ילדי הערפל הוא פשוט ימות באותו רגע. (למרות שכל זה כבר לא רלוונטי, ראה י').
ז. זה אפילו לא כזה מפתיע. היא הייתה דמות משמעותית בחותם הרבה לפני שיתוף הפעולה שלה עם גדודי פצח, אז טבעי שהלשכה תתעניין בה. אולי הם הציעו לה לעבוד בשבילם, וגם אם לו, היא כנראה שמה לב שעוקבים אחריה ועקבה אחרי העוקבים. אנשי הלשכה מאוד זהירים, אבל גם הם רק בני אדם. אדם מיומן כמו הגבירה קרה יוכל להיכנס לגני הלשכה בקלות, אם הוא ידע עליהם.
ח. הוא נכנס לתוך המראה כדי להגן על עצמו, וזו הייתה יכולה להיות תוכנית מושלמת אם הגבירה קרה לא הייתה מצליחה לשבור אותה. הוא לא שוכן בתוך המראה, ד"א, מחכה ליום בו ישלימו אותה; הגבירה קרה שלפה את החתיכות שלו מתוך השברים ושרפה אותן בטקס מכובד יחד עם שאר הקורבנות של אותו יום.
ט. ברגעים האחרונים שלה הגבירה קרה גילתה את הקסם העמוק השני שלה (גם גילוי של *שני* קסמים עמוקים היה דבר שחשבו שהוא בלתי אפשרי). היא קראה לו "הוונה" (נשמע בערך כמו 'הבנה'), ואז הדגימה אותו, ואז נעלמה.
י. אי אפשר להרוג את הנסיך איד, כי בשביל זה תצטרך להתגבר על הכוח המלא של המחט המוחלטת. ואי אפשר להוציא את המחט מהלב של הנסיך איד כשהוא חי, כי זה יאפשר את המוות שלו. אז כל הכוח של המחט המוחלטת ממוקד במשימה שלעולם לא תסתיים, כך שאף אחד לא יכול להשתמש בה. הדרך היחידה לעצור אותה תהיה להשמיד אותה, וכמו עם כל עתק דגול, זה *קשה*.

א,ג,ז. אה
ב. שלושה שלמדו במוסדות הבוץ או שלושה בכלל?
ד. זה היה נסוב על דעתך
ה. אז זה כן ביולוגי אחרי הכול
ח. למעשה רציתי להבין איך הוא נכנס
ט-1 אולי כשאיחדה את חילול הבשר עם כישוף הבוץ היא יכלה ללמוד אחד חדש?
ט-2 הקסם הזה קשור באופן יסודי לחותם עצמה, הלא כן?
ו,י:
'הוא ילכוד ויאכל יונה (ואז ימות, למרות שזה יהיה מירוץ צמוד בין היונים למחט במי יהרוג אותו קודם)'
כלומר, תאורטית אפשר להרוג את מושפע המחט לפני המחט?
'להפוך לעורב תגרום לו לכמוש ולהתכווץ לביצה (אך זו תהיה ביצה עקרה)'
למעשה, קרוב לוודאי שזו תהא ביצה פוריה אך מתה.
'לחשל פסוק שיעלים את השמש לנצח תעוור אותו מיד'
למה?
'אם תפקוד עליו לגלות את האמת על ילדי הערפל הוא פשוט ימות באותו רגע'
שוב, למה?
'ואי אפשר להוציא את המחט מהלב של הנסיך איד כשהוא חי, כי זה יאפשר את המוות שלו'
זה מסביר את העניין (אז יש לו עמידות של מקק?)

ועדיין, עדיין, לא סיפרת על העורבים. (או על הדגים, או על החרקים.)

סליחה, פספסתי את השאלות החדשות. תשובות באיחור:
ב. סה"כ היו ארבעה העתקים, למרות שלא יותר משלושה בו"ז.
ד. ?
ה. אני לא בטוח למה אתה מתכוון ב"ביולוגי". זה ללא ספק נגרם בגלל קסם, כנראה חילול בשר. אבל גם אם כן, זה בטח שינוי מתמשך איכשהו. הגוף מתבלה, אין שום מתג שאפשר לכבות ככה שהוא יישאר צעיר לנצח.
ח. פיזית הוא פשוט לקח צעד אחורה לתוך המראה (עם אדוות בזכוכית והכל) ואז נעלם בתוך הבבואה שלה. למרות שכמובן שזה דורש היכרות מעמיקה עם מראת בריח בשביל לעשות את זה.
ט1. זה בהחלט אחד הניחושים.
ט2. אולי, למרות שכנראה רק בגלל שהוא קשור באופן יסודי לעולם וגם חותם קשורה באופן יסודי לעולם.
י1. תיאורטית לא, אבל מעשית יונים (וציפורים בכלל) הן *מאוד* מהירות כשמכעיסים אותן. אל תתעסק עם ציפורים.
י2. זו תהיה ביצה מלאה בבוץ.
י3. כי הפקודות הקודמות הן בלתי אפשריות בשביל האדם, אבל פקודות כאלה הן יותר מדי אפילו בשביל המחט. תגובת הנגד מותאמת לפקודה ובמקרה הזה, מסתבר, ניסיון להעלים את השמש לנצח מוביל לעיוורון.
י4. זה פחות ברור, אבל אולי זה קשור למחיקה של ילדי ערפל?
י5. לא בדיוק. מקקים פשוט אי אפשר להרוג, לא משנה מה תעשה להם. הנסיך איד, לעומתם, בהחלט יכול להיפגע ואפילו בצורה אנושה - הוא פשוט לא ימות מזה. המחט תחזיק אותו בחיים עד שהוא יחלים, גם אם תמשיך לשסע אותו.

ויש לי הרבה דברים לכתוב עליהם. אני בוחר על מה לכתוב לפי נושאי האתגרים, ולא ממש היה אחד שהתאים לעורבים\דגים\חרקים. אני יכול לנסות, אבל לרוב אני זורם עם ההשראה ורואה מה יוצא. זה יותר מספק ככה.

ד. דעתך, כלומר, שאלתי מה אתה חושב.
ה. לא יודע, התעקשת שהיא מתה בת 25, אז חשבתי שיש עוד משהוא מאחורי זה (אולי התיכון וביה"ס)
ח. כבר שאלתי אבל שכחנו, למה מראת בריח ולא הבריח?
ט2. אתה מבאס
י2. בוץ? מה פתאום בוץ?
י3. כלומר אחרי הפקודה יחשל פסוק שמתאים, אם כי לא מספיק חזק, להעלים את השמש, ואז זה יכשל והשמש תעלם ככל הידוע לו. ואז המחט תקצר תהליכים כך שהתוצאה(אי יכולת לתפוס את השמש, שביקום של חותם זה אומר בלי אור בכלל) תתרחש מיד בעת הפקידה.
י4. כפי שחשדתי, הוא משיג את המידע באופן על טבעי,
.
.
.
הוא מת, אבל לא לפני שהוא אולי שכח את המידע שאולי השיג
י5. סליחה, התכוונתי שרידות.

וכן אני יודע, פשוט השו"ש הראשון של חותם היה על גבירות העורב, ועדיין אין לנו מושג מה עושים עורבים!!

ד. אין לי דעה. זה כל הרעיון.
ה. לא, עצירת ההזדקנות היא נטו חילול בשר.
ח. זה השם שלה. אני אוהב יותר את איך שזה נשמע.
ט2. תודה.
י2. תראה, לך תדע מה יש בביצים באופן רגיל. אף אחד לא מעז לבדוק, יכול להיות שביצי עורבים תמיד מלאות בוץ.
י5. אה, אז כמעט. יש דברים שיכולים להשמיד את המחט המוחלטת ובהרחבה את הנסיך איד. אבל אין דברים שיכולים להשמיד מקקים.

אני מודה בלי שום בושה שאחת המטרות שלי היא לתת לעורבים הילה אגדית ומסתורית כמו שהתושבים מרגישים לגביהם. זה אומר, בין השאר, רמיזות ומעט מידע. אבל אני אגיע אליהם, בסופו של דבר. אני פשוט צריך לחשוב על משהו ממש טוב בשבילם.

ד. שקרן, זה שלא חשבת על זה לא אומר שאין לך, ואתה יכול הרי גם לסרב.
ה. אחרי עיןעצומה אין זכות לגנות את זה, וזה באמת נשמע מתאים יותר. פשוט חשבתי שיש סיבה מיוחדת.
2. צא מנקודת ההנחה ש''שיבחתי'' אותך שוב.
י3-4. צא מנקודת ההנחה ששלחתי עליך מגיפת כבשים
י5...כפי שציפתי.