העידן ה-13 - היער המושחת - עץ הרשמה

רייז לא זוכר את הפרצופים של הוריו. כשהוא מנסה להזכר בשנים האלה, ממש אחרי שהוא נולד, הוא מצליח להזכר רק בפרצוף זקן ומלא קמטים שמביט בו משלולית, עם עיניים קטנות ושחורות- אך עם זאת מלאות ידע- ואוזניים עגולות. כמובן, מדובר כאן בפרצוף של דוב.
פרצוף שרייז מכיר כמו את פרצופו שלו.

הוריו של רייז נטשו אותו ברגע שלמד ללכת, הם הבינו לפניו שהוא לא בדיוק בן מחצית רגיל כמוהם. ובניגוד אליו, הם היו פחדנים. הוא לא זוכר מהם דבר, לא את פרצופיהם, לא את קולם. אפילו לא את מגעם- אם הם בכלל נגעו בו. הוא כן זוכר אבל את הלחישות המהוסות שנשמעו כשהוא עבר ליד בן מחצית אחר, על הילד שנולד דוב. ואז, לאחר רגע של בהלה, הוא הפך לתינוק המכוער ביותר בעולם.
עברו יותר מעשר שנים עד שהוא גילה את הסיבה.
לא הסיבה לכיעור שלו, זו עדיין תעלומה של ממש. אלא הסיבה להשתקפות שלו, ללידה המשונה.

הוא נזרק משבט בני המחצית ברגע שהגיע הסתיו החמישי מאז הולדתו. הוא נזרק אל יער האימים (dire wood), שישרוד לבד- או שימות. הפחד של בני השבט ממנו הוביל אותם לשמור עליו בחיים במשך חמש שנים ארוכות, אבל הוא הצליח לשרוד גם לבדו. השנים הראשונות היו בעיקר התחבאות ואכילת נבלות, אבל ככל שהזמן עבר הוא נהיה אסרטיבי יותר ויותר, והיה צריך להגן על ביתו מפני שדים תועים שהגיעו מחור הגיהינום הסמוך ליער. בשלב מסוים, הוא החל לחסל אותם ברגע שהם קמו, לפני שהם אפילו הספיקו להוות נגדו איום.

בסביבות גיל 12, אחרי בערך 6 שנים של השרדות ביער, מצאו אותו חסידיה של הדרואידית הגדולה. הם לקחו אותו אליה, והיא והדרואידים גידלו אותו. החזירו אותו לתלם, הפכו אותו לקצת פחות פראי, קצת יותר מתורבת.
רק קצת.
אבל הדבר העיקרי, בזכותם הוא למד לשלוט בעבר שלו. בחיים הקודמים. הוא גילה שהוא גלגול נשמות, אדון הדובים בגוף חדש. רוח עוצמתית. ובזכות הרוח הזו, הוא מסוגל לשנות את צורתו. לדוב, בעיקר, כמובן. אבל לא רק. הדרואידים לימדו אותו להשתמש בכוח שלו על מנת לשלוט באדמה, ועל מנת לשלוט בשינוי הצורה שלו.

כיוון שהוא גר קרוב כל כך לחור-גיהינום, הוא נפגש לא פעם עם אביריו של הצלבן. כל פעם בה הם נכנסו ליער, וחנו בו, רייז מירר את חייהם. הוא לא אהב את איך שהם כורתים עצים בשביל להבעיר אש, או איך שהם צדים את החיות שלו. אביריו של הצלבן, והצלבן עצמו, לא אוהבים את רייז במיוחד. אבל רייז צייד שדים, ולכן, אביריו של הצלבן מכבדים אותו, בכך שהם לא שמים קץ פעם אחת ולתמיד לצרות שהוא גורם להם.

לשלושה יש עניין מיוחד ברייז. אף על פי שהוא לא בטוח למה, הוא למד על בשרו להתחבא כל פעם שיצור לטאי נכנס ליער, או עף מעליו. הדרואידית הגדולה אמרה לו שזה קשור לאדון הדובים, לחייו הקודמים, אבל היא לא הסכימה לפרט, ואת רייז זה לא מעניין. הדבר החשוב הוא שהשלושה הם צרות צרורות בשבילו.

לאחר כמה שנים של אימונים, רייז הוזמן להצטרף לפמלייתה של הדרואידית הגדולה. לשמור עליה. הוא רכש את האמון שלה, והשמועות ביער אומרות שזה מכיוון שרייז מזכיר לה את הבן הקטן שלה, שהשאירה באימפריה כשהפכה לדרואידית הגדולה.

Harsh Ally
There are many demonologists with friends, people who count on them, and adventuring companions who still possess all their limbs.
That said, there are disadvantages to hanging around with a demonologist. The Harsh Ally effect is the most obvious: when you, the demonologist, roll a natural 13 with an attack, you create a stinky piece of bad karma that attaches itself to a staggered but conscious nearby ally who doesn’t already have a Harsh Ally effect attached to them, or any nearby ally of your choice if none of your allies fit the first criteria.
Your ally chooses one of the following: EITHER the next time they are hit by an enemy attack this battle, they take 1d6 additional damage from the hovering bad luck and the Harsh Ally effect ends; OR they suffer a bit of misfortune sometime soon after the battle, like an icon relationship disadvantage but more minor, and probably connected to some element of their entanglement with you, dear demonologist. The Harsh Ally effect ends after the misfortune. . . . .
Note that if you’re an ally who has been harshed on, choosing the first option works great if you don’t get hit again this battle, the curse dissipates, no problem.
The damage increases as you become a more puissant demonologist, but not by much. (It’s perfectly reasonable to avoid taking the time to roll the die, in which case you should use the high average that’s listed in parentheses.)

3rd level demonologist 1d8 damage (5).
5th level demonologist 1d10 damage (6).
7th level demonologist 1d12 damage (7)
9th level demonologist 1d20 damage (11).
@Harsh Ally playtest: Is this flavor worth the effort? Or should I stick to the drawbacks that are sprinkled through the class?

יש ללחוץ כדי להרחיב...

טארן חי את מרבית חייו במנזר קטן ומבודד של כוהנים לעין השחקים, המשכילים העליון, יודע האמת, סלייטאר הגדול. הוא למד תחת השגחתו של אחד מגדולי המלומדים, שבתחום אחריותו הייתה גם הפצת ידע רפואי, היסטורי וטכנולוגי לכפרים שמסביב, שמו היה קראין, והוא היה מוכר בכך שקמע העין שלו שובץ בחזהו באמצעות ניתוח מורכב. הכוהנים של סלייטאר תמכו בידע לכל, בהפצת האמת, ובניתוץ שקרים. ככאלו, מהר מאוד הם השניאו את עצמם על השלטונות בארצם, שלטונות מגוקרטיים ואריסטוקרטיים.דבר זה הוביל מהר מאוד לסדרה של פרעות, שהחזקה בהן הייתה ''ליל העין הסגורה''. לילה חסר ירח שבו מאות חיילים תקפו את הנזירים חסרי ההגנה וחיסלו את כולם, כולם מלבד טארן וקראין, שנתן לו את הנשק שלו, רובה קשת, ואמר לו לברוח על חייו, הוא עצמו הדליק לפיד ומשך את החיילים בכיוון הנגדי. אך החיילים ראו אותו בורח, והחלו במצוד אחריו, במהלך בריחתו, הוא התחנן שוב ושוב לאלוהיו שיתן לו מחסה, וזה ניתן לו בדמות טירה גדולה שאליה כשל, רעב עייף ופצוע. זו הייתה טירתו של הארכימג. הארכימג, שמיד הבין שמדובר בקורבנה של שנאה חסרת מטרה, ריחם על הנער, והכניס אותו לביתו. שמחתו גדלה אף יותר כשלמד שהנער היה לא אחר מהכוהן האחרון בעולם של סלייטאר, שמסדרו אסף ידע עתיק במשך שנים ארוכות. טארן, שתמך בהפצת הידע, הסכים לארכימג וסיפר לו סודות רבים שלמד. לבסוף, הוא החליט להמשיך לנדוד, מלווה בברכת הארכימג, וכששמע שמועות על מלומד בעל קמע עין מכונפת שנעוץ בחזהו נמצא בכלא זה, סקרנותו ורצונו לפגוש את מורהו הביאו אותו אל האי.