"בשמחה, ידידי, בשמחה! תמיד יש מקום לאדם נוסף כשמספרים סיפורים! הגעת בדיוק בזמן - בדיוק עמדתי לספר לידידי כאן על הפעם בה פגשתי דרקון!" שאנג-רן אומר בחיוך. "זה היה לפני מספר שנים כשרק התחלתי לנדוד ולסחור. שמעתי באחד העמקים שמועה על כך שבמנזר מסוים מכינים תמצית טקסית מפרחי וניל וציפורן. מאחר וידעתי היכן ניתן להשיג במחיר טוב למדי את שני הצמחים, קניתי אספקה של שניהם והחלטתי ללכת לבקר במנזר עם העגלה ועם עצלן שאותו אתם רואים כאן לידי." שאנג-רן עוצר ומצביע על הסוס. "מה שהוא היה יכול לספר אם הוא היה יודע לדבר... בכל אופן, חזרה לסיפור. המנזר - שאת שמו, כפי שאמרתי לידידינו הנזיר אינני זוכר כרגע - ממוקם בהרים. וכך נדדתי לי בשבילי ההרים במזג האוויר שלמזלי היה נוח יחסית. הופתעתי מאוד לגלות דרך סלולה עתיקה בהרים, אבל שמחתי למזלי הטוב שחסך לי הליכה בבוץ. ערב אחד, כשחיפשתי מקום לנוח, ראיתי מערה שממוקמת ממש מעל הדרך הראשית, אליה מוביל שביל עפר קטן. החלטתי ללכת למערה לראות אם יש שם מישהו, שכן לא ראיתי עקבות חיות על השביל המוביל אליה. הגעתי למערה - לאחר טיפוס מעייף בשביל התלול - נעמדתי בפתחה, וקראתי פנימה. חשבתי שאו שיענה לי אדם - אולי נזיר מתבודד כזה או אחר - או שלא יענה לי אף אחד, כך שאתם יכולים לדמיין את הפתעתי כשמתוך המערה ענה לי קול עמוק וחזק שבבירור לא היה אנושי. "מי מפריע את מנוחתי? זה לא היום בו מגיעים הנזירים - האם באת לבקש את עצתי? עבר זמן רב מאז האדם האחרון שעשה זאת." הוא אמר. בשלב זה התחלתי לשקשק מפחד - היה ברור לי כי ככל הנראה הפרעתי לדרקון, ועתה גורלי בידיו. "לא ידעתי כי זו המערה שלך דרקון אציל. אני סוחר פשוט שעבר במקרה בדרך וחיפש מקום לישון בו. אני מתצל מעומק לבי על ההפרעה!" אמרתי ונפלתי על האדמה. "אני אמחל לך, אם תשעשע אותי בחידה או בדיחה. זה יהיה המחיר שלי בתמורה לכך שאתיר לך לישון בכניסה למערה. בוא הנה כדי שאוכל לראות אותך - אתה והסוס אותו אני מריח! אל תדאג, אין בכוונתי לאכול לא אותך ולא אותו." הדרקון ענה לי. נכנסתי למערה עם הסוס והעגלה, וראיתי כי זו מערה עמוקה בהרבה ממה שניחשתי מבחוץ. לאחר מספר דקות הליכה בתוך המערה הגעתי לחדר מואר - מה שהפתיע אותי מאוד. החדר היה נטול גג ונראה כמו ארובה ארוכה שהגיעה עד לקצה ההר היכן שהחדר נפתח אל השמיים. החדר היה למעשה מעגל צר יחסית של סלע מסביב לתהום גדולה. הצצתי למטה וראיתי בתחתית התהום דרקון כחול כמו השמים - פה ידעתי כי התמזל מזלי שכן האגדות מספרות כי דרקוני הרקיע הינם טובי לב. הדרקון ישב על ערימה גדולה של זהב ואבני חן. "חכה רגע, אני עף אליך. לא נוח לי להסתכל למעלה." אמר לי הדרקון. הוא התרומם לאוויר בחינניות וריחף מולי. אתם יכולים לדמיין עד כמה מדהים המראה של דרקון גדול שכזה ממרחק כה קצר. "דרקון אדיר, אני הוא שאנג-רן איש גוקה, סוחר תבלינים נודד.זהו הסוס שלי, עצלן. כפי שאמרתי, לא ידעתי כי זה השטח שלך." אמרתי לו וקדתי. "ברכותי, שאנג-רן. שמי הוא טיאן-קונג. לפני שנים רבות קבעתי כאן את ביתי, וזמן קצר לאחר מכן, כאשר התיישבו בהר הסמוך נזירים, הגענו להסכמה כי אשמור על הדרך המובילה אל המנזר בתמורה מזון. מאז בכל פעם שאני מרגיש כי אנשים בעלי כוונות רעות עוברים מתחת למערה אני תוקף אותם כדי להגן על הנזירים החביבים. מדי פעם בפעם מגיע לכאן אדם שמבקש את עצתי אולם עבר זמן רב מאז האדם האחרון שעשה זאת. כפי שאמרתי לך קודם - שעשע אותי ואתן לך לישון בכניסה למערה הלילה ואם אהיה מרוצה במיוחד - אולי אף אתן לך עצה." הוא אמר לי. "אם כך, אספר לך מעשה שקרה לי במסעותי. הגעתי לעיירה אחת בה יש מנהג - בכל יום סוגרים את כל החנויות שעה לפני שקיעת החמה ולא יוצאים מהבתים עד אור הבוקר. זאת פרט ליום האחרון של החודש בו החנויות פתוחות כל הלילה. שאלתי את אחד מאנשי המקום מדוע הם עושים זאת, והלא יש עוד שעה של אור. התשובה שקיבלתי היא שנכון שיש עוד שעה של אור, אולם יש שד שנוהג להסתובב ברחובות העיירה בלילות ויוצא ברגע בו שוקעת השמש. השד מסתובב בלילות ולעתים אף שודד את החנויות הסגורות. כל דבר שנעלם בעיירה - השד לקח אותו. מישהו חולה - הוא כנראה הרגיז את השד וזו הסיבה. איש לא ראה את השד ונשאר חי כדי לספר, אולם האנשים שומעים אותו לעתים בלילות. משהו בסיפור נשמע לי משונה, והחלטתי לבדוק אותו. בלילה, התגנבתי דרך החלון של הפונדק בו לנתי - שכן הדלת היתה כמובן נעולה מפני השד - והלכתי לפינת הרחוב הראשי כדי להציץ. ראיתי שלוש דמויות מוצללות מטיילות להן יחדיו ברחוב הראשי ובודקות את דלתות החנויות. התקרבתי מעט כדי לראות טוב יותר ושמתי לב כי מדובר בשלושה בני אדם במסיכות של שדים. שמעתי כיצד אחד התרברב בפני האחרים כי להמציא את השד זה הרעיון הטוב ביותר שהיה לו בחיים. הם היסו אותו והמשיכו ללכת - מדי פעם אחד מהשלושה התחיל לעשות קולות שנדמו בעיניו לקולות של שד על מנת להבהיל את התושבים. לאחר שצפיתי בהם במשך זמן מה, עלה לי רעיון לרווח קל. ניגשתי לשלושת האנשים עם ידיים מורמות והסברתי להם כי יש לי הצעה שתכניס לשנינו כמה גרושים. למזלי הצלחתי לעניין אותם וסגרנו עסקה. חזרתי לחדרי והלכתי לישון עד אור הבוקר. בבוקר הלכתי לראש העיר והצעתי לו את שירותי כמגרש שדים מומחה. ראש העיר אמר שאם אצליח לגרש את השדים בלילה ואכן הוא יראה במשך שלושה לילות כי אין רעשים - ישלם לי. הסכמתי ובלילה ניגשתי חזרה לשלושת האנשים עם תוף גדול בידי. אמרתי להם כי עליהם להעלם לשלושה ימים ואז נחלוק בכסף כפי שהסכמנו. עשיתי רעש רב עם התוף וצעקתי בקולי קולות בשפה חסרת משמעות - וה"שדים" צעקו באימה וברחו. במשך שלושה לילות היה שקט בעיירה וראש העיר נתן לי את כספי. לפני שעזבתי, שאלתי אותו האם הוא חשב כי ייתכן ואלו גנבים פשוטים שעושים הצגה. נחש מה הוא ענה לי." שאלתי את הדרקון. "שזה לא נשמע אמין מספיק? שאם כן אז למה הכישוף שלך עזר?" הדרקון הציע. "אתה אדוני הנכבד, הינך חכם גדול אולם ראש העיר היה שוטה למדי. תשובתו היתה "כי אם אכן אלו גנבים, הרי שהשד היה אוכל אותם!". הבנתי כי אין עם מי לדבר וכי אין יותר מדי שכל בקודקודו. עזבתי את העיירה ופגשתי את שלושת האנשים. התחלקנו בכסף כפי שסיכמנו ונפרדנו. באותו הלילה, התגלה בפני שד אמיתי - יצור ענק ואכזרי שאמר לי שלמעשה הוא אכן היה בעיירה אולם הגנבים חוסכים לו זמן בכך שהם מפחידים את העיירה. הוא אמר שאת הגנבים הוא כבר אכל שכן בתכסיס שעשינו הרסנו לו את המוניטין ועכשיו תורי. אמרתי לו שלמעשה עזרתי למוניטין שלו, שכן כל שעליו לעשות כעת הוא לחזור לעיירה ולעשות קצת בלאגן וכל אנשי העיירה יגידו כי השד כל כך חזק וערמומי שהוא הונה את מגרש השדים וגרם לו לחשוב כי הוא ניצח אותו כדי שהוא יוכל לאכול אותו מאוחר יותר. הבאתי לו את התוף ואמרתי לו שלדעתי אם הוא ישאיר את התוף שבור ביחד עם בגדי הקרועים - ופה הבאתי לו אותם - כולם יחשבו שהוא ארב לי מאוחר יותר. השד התרצה, לקח את בגדי ואת התוף אולם לא הסתפק בזה אלא לקח גם את הכסף שלי כעונש... וזה אדוני, מלמד כי לא תמיד דברים הם כפי שהם נראים, ומי שמנסה לרמות - סופו רע." כך סיפרתי לדרקון. כשהדרקון שמע את סוף הסיפור הוא התחיל לצחוק. "בני אנוש לעולם לא ישתנו! אני מבין כי לפחות למדת את הלקח. לאור העובדה ששעשעת אותי כהוגן עם הסיפור שלך, אני מתיר לך לישון במערה הלילה. בנוסף, אענה לך על שאלה אחת שכן מהסיפור הבנתי כי לפחות למדת את הלקח שלך..." הדרקון אמר לי. חשבתי לרגע ושאלתי את הדרקון בקשר לשמועה ששמעתי על המנזר. הוא התחיל לצחוק ואמר לי כי זה נכון אולם הוא בספק אם הנזירים יוכלו לשלם לי היטב. כשהבנתי שלא בטוח שיהיה רווח שאלתי אותו האם הוא יהיה מעוניין במעט תבלינים, דבר שהצחיק אותו מאוד. הוא חזר לתחתית התהום שלו ואני הלכתי לפתח המערה וישנתי את הלילה. בבוקר הלכתי לראות אם הדרקון ער כדי להיפרד ממנו ולהודות לו על כך שהוא הרשה לי ללון במערתו. הדרקון לא היה, אולם על סף התהום חיכה לי מטבע זהב בודד - מטבע זה איתי בכל מקום מאז אותו היום." מסיים שאנג-רן את הסיפור ומוציא מטבע שנראה כמו כל מטבע אחר...
