אתם חוצים את הגשרים, חולפים על פני האי גלאסטור ועל פני המפעלים והסדנאות המזוהמות של רובע הארובות, רוכבם ברחובות רחבים ומזוהמים, מלאים המוני פועלים אפרוריים, משגיחי עבודה, ומאות עגלות מטען. לאחר מכן, אתם תופסים את הדרך העולה למעלה, אל הגבעות של צפון היידרקרון, ועוקפת את רובע הנמל ואת השוק הענק של רובע שער אנדרו.
דמדומי ערב אדומים אופפים את העיר, כאשר אתם מותירים את העיר הפנימית מאחוריכם, ויוצאים אל העיר שמעבר לחומות.
האיזור שממערב לחומות היידרקרון, הינו איזור עצום, שעבר תהפוכות רבות. הוא הוקם ברובו לפני מעט פחות מ-100 שנים בעת שלטון "צבא התבונה" הרדיקלי של פרופסור הנקן, בכדי להוות אתר שעשועים שישכיח את המסורת ההידרוסטית מן הצעירים, ואחר-כך, מרכז להתנחלות של העממים מקראובנפוגו על האדמה ההידרוסטית, בכדי לאלץ את האי להפוך מהידרוסטי לקוסמופוליטי.
הרבעים הקראובנפוגים נשרפו ונהרסו במלחמה הגדולה ששברה את שלטון הנקן, ומרבית העממים העתיקים גורשו זה מכבר, חלקם באמצעים אלימים ואכזריים מאד. מרבית האיזורים שמחוץ לעיר שוקמו, למחצה או לחלוטין, וחלק גדול מהם הפך ל"רובע המעיינות" - המרכז החדש של הבליינים ההידרוסטים, והרובע הקאנדברישי של העיר.
הרובע בנוי סביב נקבות עמוקות, מהם זורמים מעיינות חמים. כבר כאשר אתם מתקרבים אתם רואים מרחוק את יעדכם "ארמון העונג" הנמצא במרכז הרובע, ונשלט במידה רבה בידי איל הבידור ההרקאלי אורפיקיי, זה אשר שלח לאיימי את "ההזמנה".
הרובע הוא ססגוני מאד; הבתים אוריינטליים ומעוגלים, וקשתות עם פסלים ארוטיים מעטרים את הרחובות. המולה של ריחות, צבעים וקולות מקיפה אותכם מכל עבר. הרחוב הוא תערובת של בליינים הידרוסטיים רעשנים, פועלים ועובדים, רובם מהקולוניות, סוחרים קאנדברישים בשלל גוונים ובדים יקרים, ועוד. פה ושם, עוקפת אותכם מרכבה מפוארת.
הערב קרב, ועימו בא זרם הבליינים: בני עשירים משועממים, בורגנים שסיימו את יום העבודה, ועוד... הרוב נוהר לכיוון מרכז הרובע. אתם רואים שומרים רבים, חלקם משמר העיר במדים הצהובים שלהם, אוחזים כידוני מנטיקור, וחלקם המשמר הקאנדברישי, עטוי במדים מוזרים, עם טורבאנים ורעלות סגולות.
הרחוב צפוף, וההתקדמות איטית; הפעם, הקסדה המורדת של איימי קריס מונעת זיהוי נוסף... אתם מתקרבים ליעדכם, עוברים כמה הצטלבויות.
ואז, אתם שומעים צחקוקים נשיים...
לאליזבת ולהנרייטה, הקול הוא מאד-מאד מוכר: קארן לייקבורו, בתה של הנרייטה, ואמאנדה היפיפיה וקלת הדעת, אחותה הגדולה של אליזבת נראות מבושמות למדי, חבוקות על-ידי אדם צעיר בלבוש מוזר וססגוני, ככל הנראה קאנבדרישי; הלה שם יד בגסות על כל אחת מהן, אומר עוד משהו, והן מצחקקות באופן אווילי.
הנרייטה, באופן מוזר, מוצפת בתחושה חדה, מבשרת רעות...
?)שותפתי, את צודקת. צריך לגלות איפה היא נמצאת. אני מקווה להמנע מ...מופע אצל ה..." היא ממלמלת.
