• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

חוזרים לאלאגייזיה-עץ משחק והרשמה<משחק מקוון>(חופשיטה,פנטזיה,אראגון)[4/4].נסגר.

הל
ידס ידובש.הוא עדיין קיים ואתה איתו,אבל אני אשחק אותו מעכשיו.
דון
שמונה חיילים נופלים ישנים, וקארניר מהנהן בהערכה.
חייל אחד רץ לעברך עם גרזן מונף,מנחית אותו לכיוונך:
[dice seed=4730 secure=75d61f65_0]1d9[/dice]
 
שחר (העתקתי את ההודעה)
"טוב, אני מניח שאני אקח את החרבות. אחרי הכל, לך יש את שלך. אני רוצה גם את הסכין אבל לא דחוף לי. מה אתה רוצה?" אני אומר לא ביותר מדי עניין. "יש לך תובנות על המצב?"
 
נקרו
אתם הולכים כמה שעות,ונכנסים ליער דו ונדלווארדן,אבל מצד אחר שלו,צפוניש הרבה יותר.לאחר עוד כמה שעות הליכה אתם מגיעים לכפר של אלפים,אבל הוא שונה מיישובי האלפים שאתה מכיר:הוא מוקף חומה,עם מגדלי שמירה וחפירות מסביב לחומה,עם כמה בונקרים בין תעלה לתעלה.
 
דון
מצטער,לא ראיתי את ההודעה.
עושים ככה:(רק בלי הנקודה,שמתי את זה בכוונה לא יפעל )
[dice.]1d8[/dice]
נקרו
הם מובילים אוכך למבנה גדול בכפר,שנראה כמצודה.
בדרך אתה רואה הרבה אלפים אחרים שמסתכלים לעברכם, הרבה מהם ילדים,ופניהם מתעוותים בבוז.
כשאתם מגיעים למצודה ונכנסים אליה,אומר לך האלף שמוביל אותך:"תתכונן לדבר,כי הולכים לחקור אותך פה על כל מה שהיה לך בחיים אי פעם.אתה תחליט אם זה יהיה נעים או לא"
 
הל
החומה נסדקת, אבל רק אחרי קליע אש שנורה מאחד הקוסמים הגמדים,היא נפרצת.
הגמדים רצים לעבר החור,והאורגל שלצידך מניף את מטהו ומעיף כמה חיילי אויב שיוצאים אליכם.
 
נקרו
הוא פותח את הדלת לחדר הראשי במצודה,ואתם נכנסים.
שני אלפים נכנסים אחריכם, סוגרים את הדלת ועומדים על המשמר,עם חניתות ארוכות.
החדר הוא גדול, לא מעוצב בראוותניות אלא בענייניות ובצורה צבאית.
בסופו יושב על כיסא אלף עם שיער שחור,לבוש שריון לוחות כסוף ומחזיק חרב על ברכיו.
"אז אתה מאוכלי הצמחים? שמח מאוד שאתה כאן" הוא אומר ומחייך.
"עכשיו בבקשה ממך, כ די לא להקשות עלינו,ספר כל מה שאתה יודע על ממלכת האלפים שלך"
האלף שהוביל אותך לוחש לו משהו באוזן,ואז חיסכון מתרחב והוא אומר:"וכמובן,כל מה שאתה יודע על הרוכבים,הרי אתה אחד כזה".
 
"למען האמת", אני עונה לו, "אין לי ממש מה לספר לך. מעולם לו התקרבתי ממש ללב העניינים והשתלבתי בחברה. אם יש לך שאלות ספציפיות אשתדל לענות עליהן, אך אני בספק אם אצליח"
 
נקרו
"חיילים.אתה חייב לדעת משהו על חיילים.
כמה רוכבים יש במסדר שלכם?
מה הביצורים של איליריאה ואלסמרה?
כמה חיילים יש לממלכת האלפים הקטנה שלכם?
ספר הכל!" הוא צועק,כמעט בלהיטות.
 
"רוכבים יש בהמונים, בסביבות האלפיים!" אני משקר לו. "הביצורים של ערינו ממש בלתי ניתנים להשמדה, כך שמעתי, אך איני יודע ממש פרטים. ולממלכת האלפים שלנו יש אלפי ואולי מיליוני חיילים!"
 
נקרו
החיוך של האלף נמחק,והוא אומר,בשקט:"אתה חושב שאני מטומטם, הא? אתה חושב שאני מטומטם?!" הוא צועק את המילים האחרונות בכעס,קם וצועד אליך.
"אתה לא רוצה לדבר,הא? אולי כמה זמן בצינוק יעזור לך...דבר עכשיו או שתיענש , מובן?!"
 
חזרה
Top