סיפור [סיפור][אתגר כתיבה 52] סוף הדרך

גאד הוא כורה חלל, משמע הוא מסתובב עם החללית שלו, 'קאיה', ואוסף אבק זהב ושאר מתכות בהשגחתה של המכווינה שלו, האליה. בסיפור עליו הוא מצליח להתחמק מחבורת בוזזים עם כמה תמרונים מופרעים ושדרוג לא חוקי קטן.
אינקוויזיטור לאמבארה היא אחת מהשופטים-מוציאים-לפועל של ההסתדרות הגלקטית, והיא עניינית ומיומנת. בסיפור עליה היא מענישה חבורת ברברים ששחטה את אנשיו של מעוז הסתדרות.
"השליט הצהוב" הוא כינויה של קבוצת פיראטים מסוכנים, שידועים באכזריותם ובמעללים הבלתי אפשריים שלהם. בסיפור עליהם, אחת הספינות שלהם מצליחה להשתלט על ספינת משא גדולה.
בסיפור הרביעי גאד ואינקוויזיטור לאמבארה מגיעים שניהם לסוחר קטן שקנה זהב מסומן ממקורות מפוקפקים; אינקוויזטור לאמבארה נשכרה לגלות מי שדד את הזהב ואת הספינה עליה הובל, וגאד מעוניין למצוא את האליה שהייתה על אותה ספינה. הם מגלים שהשודדים היו מהשליט הצהוב, וגאד יודע איך למצוא אותם.

תחנת חלל צפה לה לאורה של שמש קטנה. במערכת השמש הזו היו שנים עשר כוכבי לכת, אך אף אחד מהם לא התאים למגורי אדם. על כמה מהם היו בסיסי כרייה, אבל רוב הפעילות הייתה מרוכזת בתחנה הענקית. היא הייתה עשויה טלאים-טלאים, בנויה ללא סדר או תכנון מוקדם, ורוב המשטחים שלה היו צבועים בצהוב צעקני. אוכפי החוק של ההסתדרות הגלקטית היו שמחים להניח את ידיהם על כל אדם ואדם בתחנה הזאת, אם הם רק היו מצליחים למצוא אותה.
חללית לא מזוהה הגיחה מתוך העל חלל לא רחוק ממנה, ואז פשוט צפה לה.
פחות משלוש שניות עברו לפני שצי של חלליות פשיטה זינק מתחנת החלל והקיף את האורחת הלא קרואה. היא נתפסה מיד בתריסר עוגני כבידה, נסרקה בכל גלאי אפשרי ונמשכה לתוך דלת ההאנגר שנפתחה בשבילה. קירותיה נעקרו וצוותי חיפוש חקרו כל פינה בה, מוצאים את השדרוגים החוקיים יותר והחוקיים פחות, עד שהיו בטוחים שאין איש על החללית. למרבה הצער הם גם לא מצאו משהו בעל ערך, למרות שזו הייתה חללית איסוף מתכות יקרות, לפי העיצוב שלה. המידע הועבר מעלה בשרשרת הפיקוד ושומרים הוצבו בתוך וסביב החללית.
שתי הדמויות שהתגנבו פנימה בחליפות הסוואה מתקדמות כשדלת ההאנגר נפתחה מצאו יציאה חשאית מספיק ונעלמו במבוך המסדרונות. ברגע שהגיעו לפינה מבודדת הראשון החל לפשוט את חליפת ההסוואה שלו והורה לשנייה לעשות כמוהו.
"הייתי חושבת שחשאיות מירבית תהיה העדיפות במשימה כזאת," אמרה אינקוויזטור לאמבארה. הקול לא היה ביקורתי, רק ענייני. תוך כדי היא החלה להוריד את חליפת ההסוואה.
"אני לא יודע אילו מצלמות יש להם ומי מסתכל," גאד ענה. "יכול להיות שהם יזהו אותנו מתנגבים, ואז נהיה בצרות. מצד שני, אני משוכנע שהם לא מכירים כל אדם בתחנה הזאת, ולכן לעוד שני אנשים חסרי דאגה יש סיכוי הישרדות גבוה יותר."
אינקוויזטור לאמבארה הנהנה. הם השאירו את החליפות באיזה סדק וגאד התחיל לנווט במסדרונות המתפתלים.
“כמה זמן עד שהתגבורת תגיע?” גאד שאל בשקט לאחר כמה דקות.
מאחוריו אינקוויזיטור לאמבארה מצמצה בהפתעה. היא לא סיפרה לו ששלחה את הקואורדינטות שלהם לממונים עליה. "כמה שעות, לפחות, תלוי איפה האינקוויזיטור הקרוב ואיך הם יארגנו את ההתקפה," היא ענתה.
"טוב."
הם המשיכו ללכת בשתיקה. ושוב אחרי כמה דקות:
"איך אתה הולך למצוא את השבויים?" היא שאלה.
"אני לא." גאד עצר לרגע להקשיב ואז פנה ימינה בהתפצלות. "אנחנו הולכים למצוא מישהו שייקח אותנו לשם."
"סומך על זה שהם לא ידעו שאתה לא איש צוות?"
"הכל בגישה, לאמבארה."
היא שקלה להעיר לו על הדרישה החוקית לפנות לאינקוויזטורים ושאר אנשי ממשל ההסתדרות בתואר הכבוד המתאים, אך ויתרה.
גאד עצר ליד דלת כבדה, ועצר שוב להקשיב. הוא אמר לאינקוויזיטור לאמבארה "תשארי כאן," ואז פתח את הדלת בתנופה ורקע את דרכו פנימה. "איפה האנשים מהקי-ני-שתיים?!" הוא צעק בזעם.
העובדים שהתרוצצו סביב בוכנות הענק עצרו לרגע להביט בו. גאד הפנה את מבטו הבוער לעובד הקרוב והתקדם אליו. "אתה! איפה, לעזאזל, האנשים של קי-ני-שתיים?"
"אני לא..."
גאד סטר לו והלך לעובד אחר שעמד ליד לוח בקרה. "אתה! איפה האנשים של קי-ני-שתיים?"
העובד הביט בו בזהירות ואמר: "אני מצטער, אני יכול לשאול מי אתה..?"
גאד שלף את הנפצר שלו וכיוון אותה לפרצוף של העובד. "התחנה הזו מלאה באדיוטים שלא יודעים לעשות את הדברים הכי פשוטים, ומסתבר שנתנו את האנשים מהקי-ני-שתיים לחבורה של אדיוטים כאלה. עכשיו אף אחד מהאנשים החכמים בתחנה לא יודע איפה הם, אז חשבתי שאולי אדיוט אחר יוכל לעזור לי. יש לך שתי שניות לקחת אותי לשם או להגיד לי מי יכול לקחת אותי לשם, או שהחברים שלך יצטרכו להזעיק הנה כמה צוותי נקיון!"
"אני לא יכול פשוט, בסמכות של מי..."
"מפקד גאד טורדאן, לעזאזל, ואם לא שמעת עליי אז פשוט תחשוב עליי כעל פורץ שיירה בך אם לא תציית! עכשיו זוז!"
העובד חילק בחיפזון הוראות לכמה עובדים ואז רץ החוצה לפני גאד. הוא עצר לרגע כשראה את אינקוויזיטור לאמבארה ושאל "מי..." לפני שגאד קטע אותו עם "סתום."
הוא הוביל אותם לאורך כמה מסדרונות, לקח אותם על מעבורת בין אגפית ואז לאורך עוד כמה מסדרונות. לבסוף הם הגיעו לדלת גדולה ודלת קטנה בצידה, והעובד אמר בחשש: "הם אמורים להיות בפנים."
גאד החווה עם הנפצר שלו אל הדלת הקטנה והעובד פתח אותה ונכנס לפניהם.
זה היה חדר מעבר די גדול, עם דלתות קטנה וגדולה זהות בצידו השני, וכמה רכבי הובלה שחוקים. גאד מיד הפנה את נפצרו והרים את ידו להזהיר את אינקוויזיטור לאמבארה, אך היא כבר כיוונה את נפצרה לאותה פינה בדיוק.
"ברוכים הבאים, ברוכים הבאים," אמר הגבר שנשען על אחד הרכבים, וחבורה של לוחמים קשוחים תפסו מחסה מאחוריו וכיוונו עליהם מגוון ואריאציות על הנושא של 'רובה'. "אני פיראט שאל, ואתם..?"
"ידעתי שאתם לא..!" העובד הספיק לומר בפחד לפני ששאל ירה בו. הוא נאנח. "התחנה הזו מלאה באדיוטים."
"מוסכם," אמר גאד.
שאל הרים את ראשו. "ברצינות, כל כך קשה לאטום את כל היציאות אחרי שמכניסים ספינה לא מזוהה לתוך התחנה? היית חושב שיהיה שם לפחות אדם אחד עם שכל, אבל מסתבר שזה יותר מדי לבקש!"
"אז אתה מאלה שאוהבים לפטפט, או שנעבור ישר ליריות?" גאד שאל.
"אבל עדיין לא הצגתם את עצמכם. אני אוהב לדעת את מי אני הורג."
"טריי ואולנה," גאד אמר בקור רוח.
"ומאיפה אתם?"
"מהחברה הארקדיאנית, אנחנו מחפשים את הזהב שגנבתם."
שאל הביט בו. "טוב, זו באמת הייתה חללית ארקדיאנית - לכן באתי הנה - אבל אני עדיין חושב שאתה משקר. טוב, שיהיה." הוא הרים את אקדחו וירה.
גאד צלל אל הפתח והחוצה, וגילה שהמסדרון הארוך שהיה שם נחסם כעת על ידי קיר מתכת עבה. אינקוויזיטור לאמבארה החזיקה שני נפצרים בידה, שרועה על הרצפה לא רחוק מהפתח. גאד השתטח גם הוא כשיריות החלו לחורר את הדלת הגדולה.
"תוכנית?" הוא שאל אותה.
"אני זורקת רימון גז פנימה. הם רצים החוצה, אנחנו יורים בהם."
היא זרקה.
היריות פסקו ועשן חיוור החל לדלוף החוצה, אבל אף אחד לא יצא. לאמבארה התכוונה לעמוד אבל גאד תפס אותה ומשך אותה לפינה המרוחקת של הדלת הגדולה, כמה שיותר קרוב לקיר.
לאחר כמה שניות מותחות דמות יצאה מתוך הענן והם הספיקו לראות שהוא חובש מסכת גז לפני ששניהם פוצצו לו את הראש. הם התרחקו זה מזה והשתטחו שוב רגע לפני שהיריות התחדשו.
"תוכנית?" אינקוויזיטור לאמבארה קראה, אבל גאד לא הביט בה. הוא חשק את שיניו, חבש מסכת גז קטנה משלו ורץ שפוף לתוך החדר. אינקוויזטור לאמבארה קיללה בשקט ורצה אחריו, אבל עד שהגיעה לדלת היא כבר לא יכלה להיכנס לתוך מטח היריות שהומטר לכל כיוון.
אחת אחת היריות הפסיקו עד שהיא מצאה פתח לצלול פנימה והספיקה לחסל את השניים האחרונים. שקט השתרר והיא התגנבה קדימה, מוודאת הריגות, עד שמצאה את גאד עומד מעל פיראט שאל פחות זרוע.
"נפגעת?" היא שאלה.
"שריטות," גאד ענה בקוצר רוח. היא ראתה כמה פצעים עמוקים הרבה יותר מסתם שריטה, אבל הוא כבר הניח תחבושות מתנפחות עליהם, כך שלא ממש היה לה מה לעשות.
שאל צחקק, דם נשפך מפיו וכתפו. "היית יכול להיות פיראט טוב, אתה יודע. אפילו אצלנו נדיר למצוא אדם שיתגרה במוות כמוך."
"אף פעם לא האמנתי במוות," גאד ענה ביובש, "אבל אני אוהב מרדפים. אם הייתי פיראט לא היו לי טייסים טובים לברוח מהם."
"היינו מוצאים בשבילך משהו מעניין, משהו פיצוצי. כן, היית - אחק - משתלב טוב אצלנו. לא אכפת לך לפגוע באחרים, נכון? לא - אח, אחחק, לא... כמוה. את כבר יודעת לקבור את זה כשאת נלחמת, אבל שמעתי את הדאגה שלך מהפצעים שלו. ולא דאגה מידידות, אתם בקושי מכירים, לא יודעים לעבוד יחד, את פשוט... אחק, אחח, קחחחק! הא." הוא שקע קצת נמוך יותר על הרצפה. "אכפת לך מאנשים. אינקוויזיטורית, נכון? יש לך את המבט. אבל אתה סתם טייס. אז למה אתה כאן, אם לא אכפת לך מאף אחד?"
"תודה על הניתוח הפסיכולוגי," גאד אמר בקול שטוח. "אבל זה כמעט אף אחד."
והנפצר שלו ירה.
"היו לך משככי כאבים?" היא שאלה אחרי שההדים נדמו.
הוא לא הביט בה. "יש לנו חטופים להציל."
הדלת הפנימית הייתה נעולה, אבל הוא העביר את הכרטיס שלקח משאל והיא החליקה הצידה. הם לא הצליחו למצוא את המתג לאורות, אז הם הסתדרו עם המנורה החזקה של אינקוויזיטור לאמבארה. בהתחלה הם עברו בין מדפים שהתנשאו מעלה אל תוך החשכה, ירדו במדרגות למפלס נמוך יותר וקר יותר, התקדמו עוד קצת לשפתה של בריכה ועמדו לעקוף אותה... כשאינקוויזיטור לאמבארה הבינה מה נמצא בתחתיתה.
"גאד," היא אמרה, והיא התכוונה לרכך את המכה אבל לא הספיקה. תוך שבריר שנייה הוא כבר קפץ לתחתית, אל ערימת הגופות המעוותות, הבגדים הקרועים, המבטים הריקים. היא לא ירדה אחריו, בגלל שהיא לא האמינה שתהיה בכך תועלת שתצדיק את המתח הנפשי, אבל הוא לא גרם לה לחכות הרבה זמן. לאחר כמה דקות הוא עלה מהבריכה, נושא את גופתה של אשה צעירה.
"זו..."
"האליה אטראם," גאד אמר בשקט, עקף אותה והניח את הגופה על כמה ארגזים ליד הקיר.
"אני מצטערת," היא אמרה, בגלל שזה היה מה שאומרים והיא לא ידעה איך לנחם. "אני אשאיר אותך כאן, אני לא חושבת שימצאו אותך עד ש..."
"כמה זמן את צריכה בשביל לחזור לחללית שלך?" הוא שאל בקול ריק.
"למה."
"הם לא היו יכולים לפרק את קאיה - החללית שלי - בלי שמנוע העל-חלל יעורר שרשרת עיקומי טרסקי שירסק חצי מהתחנה. אז אני הולך לעשות את זה במקומם. אני לא מחכה לתגבורת, לאמבארה, התכנית שלי תהרוג יותר מהם. אז אני שואל כמה זמן ייקח לך להגיע למרחק בטוח," הוא הוציא שלט מורכב מכיסו, "לפני שאני לוקח אותם איתי."
"אני נשארת כאן," היא אמרה בלי להסס. "ככל שנכה מהר יותר נוכל לגרום יותר נזק. השליט הצהוב הם איום חמור לביטחון ההסתדרות, המוות שלי יהיה שווה את זה."
גאד כבר התחיל ללחוץ על רצף מורכב של כפתורים. "את אינקוויזיטורית טובה," הוא אמר לאחר כמה שניות. "יהיה להם חבל לאבד אותך."
"אני מאמינה שהחילופין שווים את זה," היא אמרה ברוגע. "המשך בבקשה."
הוא סיים לא הרבה אחר כך והתיישב, גבו לקיר, עיניו אל מה שנשאר מהאליה. "שלוש עשרה דקות לביקוע," הוא אמר בקול חלול. נראה היה שמשהו אבד מקולו, משהו שהסתיר את כל העייפות והחולשה והכאב.
לאחר היסוס קל היא התיישבה לידו. "אהבת אותה?" היא שאלה בשקט.
הוא צחק, צחוק חלול שנקטע מהר. "היא הייתה המכווינה שלי, כמה את חושבת שיצא לנו להיפגש?" הוא אמר בעוקצנות. "דיברנו הרבה בטיסות, לפעמים עם תמונה כשהייתי בבסיס. זו הפעם הראשונה שאני באמת רואה את הפנים שלה..." קולו נקטע בפתאומיות והוא הפנה את מבטו.
ואז, בקול קטן: "כן."
היא לא העזה להפר את השקט.
"זה מוזר," הוא אמר בקול סדוק. "אף פעם לא הבנתי מה זה מוות, גם לא כשדיממתי אחרי תאונה בדרך והגעתי חצי-מת לבסיס. אף פעם לא פחדתי כי זה לא נגע בי, את מבינה? מוות היה משהו שקורה לאנשים אחרים, זה לא נגע בי..."
הוא משך אליו את ברכיו וקבר בהן את פניו והיא לא שמעה אותו מתייפח אבל היא ידעה שהוא בוכה.
"אז זה מוות," הוא לחש. "אני מבין עכשיו. זה הסוף של דברים טובים. גם דברים שלא ידעת שיש לך, ואחר כך זה כבר מאוחר מדי... היא תמיד דאגה שאני אמות לה, היא לא רצתה שאני אמות לפני שיצא לנו להיפגש!"
הצעקה הדהדה בחלל המחסן למשך שניות ארוכות.
"איך מישהו יכול להיות גדול כל כך בלי שתדע את זה?" הוא לחש. "איך זה יכול לכאוב כל כך אם אף פעם לא הרגשת את זה? איך רגע אחד יכול לשבור כל כך הרבה? למה אני יודע עכשיו שמה שבאמת לא הבנתי היה החיים?"
הוא זקף את ראשו כל כך חזק שהוא נחבט בכוח בקיר שמאחוריו, אבל גאד אפילו לא שם לב. "הכל כל כך ריק עכשיו," הוא אמר, בוהה באוויר. "היא הייתה..."
השלט בידיו צפצף. בהאנגר בחלק אחר של התחנה תגובת השרשרת התחילה. גאד הביט שוב בהאליה, מבט אחד אחרון. "להתראות, קאיה," הוא אמר.
כמה שניות אחר כך הכל נקרע לגזרים.