• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עולם מערכה - "ניצוץ תקווה ואש" *חגים, מועדים ולוח השנה - 7.6.18

תודה רבה על המחמאות והתגובות. אמסור לאמא שלי שאהבתם את התמונה - כאומנית הסיפוק הכי גדול הוא כשהעבודה שלה זוכה לחשיפה (ככה שכנעתי אותה לעשות אותו מלכתחילה ;)). מסתבר שפנטזיה היא סגנון כל כך לא מוכר שהיא די הסתקרנה והכינה ציור נוסף לאגדה הבאה. אגב, התמונה הנוכחית היא שילוב של כמה תמונות מהאינטרנט שנערכו יחד עם אי אילו תוספות בפוטושופ, אבל התמונה הבאה היא איור מאפס.

Adran אמר/ה:
אגדה מגניבה, מתאים מאוד לאווירה של העולם. האיור נפלא.
תודה רבה. איזה כיף שהצטרף מגיב חדש D:

פלדריק אמר/ה:
האיור מצוין, והאגדה יפה, אם כי נראה לי שהיה אפשר להפוך אותה לקצת יותר 'שיר ערשית' אם היא היו בה קצת יותר התייחסויות לילד/ילדה
צודק. שמתי על זה פחות דגש כי חששתי שהשיר לא אינפורמטיבי מספיק, אבל שווה להוסיף עוד שתי שורות בסגנון כזה בסוף.
 
8ח. עלילות סר הארי והפעמון הקדוש:

"הקשיבו הקשיבו לדבר אגדה - מהפכנים מהפכניות והנערים בפינה!
גם אתה שם, גמד, חופשי ומשוחרר - אל נא תחשוש מזעם הקיסר! [צחוק בקהל]
הרי אנחנו בפיילורדין, עובדים בבטחה את האל האוהב, בזכות חיילנו הלוחמים באויב!

וכעת לסיפורנו אגש. סר הארי הגיבור, בוודאי שמעתם על מעלליו בחזית?? [קריאות ומחיאות כפיים מהקהל] ברור ששמעתם!
אך האם שמעתם על מסעותיו בפרא התיכון? לא לא, תנוח דעתכם, הוא לא הלך לבקש ברכה מדרקון... [צחוק ולעג עולה מהקהל]
על מעלליו בפרא התיכון, תקצר היריעה מלספר. אז כעת אספר לכם עלילה מסוימת שהגיעה לאזני, כן? על מסעותיו של סר הארי ביערות זאריה, שם חיפש את הפעמון הקדוש בשמו של פיילור מושיענו.
יותר מחודשיים שהחבורה הנועזת עשתה את דרכה בביצות. מה זאת אומרת חבורה!? כמובן שסר הארי לא היה שם לבד! ליוו אותו שני חבריו הטובים - פלינט צהוב הזקן, הוא גמד קשוח ועז רוח (וגם בעל הפה הכי מלוכלך בכל מחוז השמש...), ושמוץ - בהחלט סייר מוכשר, אבל לא בחור שמנהגו לדבר. אז חודשיים שהשלושה עושים דרכם בג'ונגלים ובביצות, והפרא שם רבותיי, בואו נאמר שהוא לא אוהב אורחים - יתושים בגודל כף ידכם מזמזמים שם, יש סבך בכל פינה, ומימי הביצה המעופשים יסריחו את המגפיים שלכם לשנה תמימה!
כעת אנו מוצאים את גיבורינו מתנשפים במרץ לאחר שנחלצו במזל מזהיר מידיהם של שבטי הקניבלים, שתכננו להעלותם קורבן לאלילתם זאריה - אך זהו כבר סיפור למועד אחר. "שמוץ! בן-כלבה-מריירת-מהשאול שכמוך! עוד פעם אחת שאתה מחפש קיצור דרך, ובחיי שאני--" "שקט פלינט" היסה אותו סר הארי - "נדמה לי שזה המקום... זהו כפר הפטריות אותו ראיתי בחזוני..." ואתם מבינים, קהל יקר שלי, שחזונו של סר הארי הוא שהביא את גיבורינו עד הלום: חזון על כפר מפטריות מגודלות ושבעה אורות קדושים, ובו מצלצל הפעמון הקדוש האבוד.

"אבל איפה האמזונות?" פלט הגמד באכזבה, בעת שגיבורינו עמדו בתחושת מבוכה. הרי הכוהנים אמרו להם כי שבעת האורות מסמלים כנראה שבע אמזונות מרפובליקת זונין שמדרום לג'ונגל, ארץ שבה כידוע חיים כולם בשוויון ואחווה. האמזונות נוהגות לצאת למסעות ביערות זאריה, ולכן ציפו גיבורנו לפגוש קבוצה שלהן כאשר יגיעו לכפר הפטריות. והנה עומדים הם בכפר פטריות נטוש, וגם אמזונות אינן בנמצא...

"זה מארב!!" קרא שמוץ, אך מאוחר מדי, וגיבורינו עמדו מוקפים - לא באמזונות אלא בשילוב של אנשי לטאה, אנשי נחש ואנשי צפרדע.
"ליקנתרופים?" לחש סר הארי, "לא, רק מקומיים" השיב שמוץ באריכות שאינה אופיינית לו. "אל תחשבו על להתנגד, לטובתכם!" התערב איש לטאה מאיים עם צלקת, בעודו פוסע לכיוונם עם חרב מעוקלת, "מלכת הביצה דורשת לראות אתכם".

וכך נלקחו גיבורינו למקדש אנשי הלטאה, הנראה כפירמידה בלב ביצה, שבשעריו פסלים עטורי צמחייה בדמות האלילה זאריה. הם הובאו לרחבה גדולה המצויה בעומק בסיסו של המקדש, והוטלו ארצה על ידי שוביהם. הם מרימים את ראשם... מולם ניצבים קבוצה של בני אדם עטויים בגלימות חומות, ובראשם - משנראה כמו מכשפה זקנה! [התלחשויות מתוחות עולות מהקהל]
"מלכת הביצה, אני מניח?" אומר סר הארי בקור רוח אופייני.
"אכן. אני ומסדר הדרואידים שלי שמענו רבות על מעלליך, סר הארי. אנחנו מאמינים שלוחם בעל תושייה כמוך יוכל להצטרף אלינו. אתה מבין, חבריי ואני גילינו אסכולה חדשה והרסנית של לחשי דרואיד: בכוחנו לזמן חרקי ענק, להפוך למוטציות מעוותות של חיות פרא ולזרז תהליכי רקבון ודעיכה בכל בשר או צומח... אנו, כשפי הביצה, נשתלט בעזרתך על יערות זאריה - וזוהי רק ההתחלה!"
"מצטער לאכזב אותך גברת, אבל אני אביר של פיילור הקדוש ולא אשלים עם כשפות השיקוץ שלך--" [הקהל מתפרץ במחיאות כפיים וקריאות עידוד].
אצילי מאוד, אביר פיילור. חששתי שכך תענה, אך לצערך השליחות שלך עומדת להסתיים. את גופתך נאכיל להידרה, ואת שני חבריך נהפוך לליקנתרופ זחל!"
"חה!" ענה פלינט "אני לא חטפתי עקיצות בתחת מיתושים במשך חודשיים, רק כדי להתפגר מידי שק עצמות זקנות כמוך!"
אך אנשי הלטאה החלו להקיף את גיבורינו... ולפתע, הופיע מתוכם ליקנתרופ מזוויע: גופו עטוף גלימות, על ראשו זוג מחושים, ושבע עיניים צמחו על פניו המבעיתות! הוא החל צועד לכיוונו של סר הארי, ובידיו סכין קצבים. "כעת תישא בעונש!" צהלה המכשפה, ופתאום סר הארי הבין. "אתה, אותך ראיתי בחזון שלי... אתה שבעת האורות!"

הליקנתרופ חייך. הוא טחב את ידו השנייה לגלימותיו והושיט מתוכן פעמון קטן מזהב. "מה אתה עושה?!" זעקה המכשפה "שחוט אותו כבר!"

"אז זהו שלא, מכשפה, כי הגיעה שעתך!" קרא סר הארי, הניף את הפעמון הקדוש של פיילור וצלצל בו בעצמה: אנשי הלטאה והצפרדע התפזרו לכל עבר, וכשפי הביצה נמסו לצורת שלוליות מעופשות!

"מה זה היה, לעזאזל..." נהם פלינט, מופתע מכדי לקלל.
"נקרומנסרים" השיב סר הארי. "כנראה ברחו בנפילת המלך הליץ', הגיעו לכאן, והחלו לשלב את קסמי האופל שלהם עם כוחות הפרא של הביצה". אז פנה סר הארי לליקנתרופ - "תודה לך על שהצלת את חיינו. טעינו כאשר שפטנו אותך לפי מראך החיצוני, אך פעם נוספת גילינו כי דרכיו של פיילור, נסתרות הן..."

וזהו רבותיי, כאן מסתיים סיפורנו להיום. אך זכרו תמיד את הלקח: כי פיילור הקדוש נמצא בכל ועשוי להתגלות גם בשעת צרה - אפילו מגופו של ליקנתרופ נורא!

תודה לכם קהל נכבד, ושפיילור יברך את כולכם!



25fn9jd.jpg
 
כעת התפרסמה האגדה השמינית והאחרונה. לדעתי מדובר בסיום מתאים, גם משום שהיא מציגה את היחס של המהפכנים לפרא, וגם כי זו האגדה החביבה עליי :) כאמור, קרדיט לציור הולך לאימי (הלן טוינה).

את ההודעה הבאה אני מקווה לפרסם בשבועות הקרובים, היא תהיה יחסית קצרה ותעסוק בכמה תוספות לארצות שהוצגו עד כה.
 
אני רועי ושחקתי אם אורי בעולם מערכה הזה. ועכשיו שאני קורא את כל זה ממש מבאס אותי שלא יצא לי לשחק ולחיות את העולם, תמשיך לפרסם עוד הכתיבה שלך ממש טובה וזה נותן לי הרבה נקודות למחשבה על הרפתקאות שערבנו
 
9. קסם ביבשת סדן הזהב:



"בראשית בראו האלילים את העולם, ובו הותירו חותם בדמות כוח על טבעי קדוש. כוח זה מכונה "קסם", והעוסק בו מבלי להיעזר בתפילה מכונה "מכשף" (מתוך כרך 13 לסדרת "אוצר הפילוסופים: בין האלילים לעולם").



מעבר לכוח הטבעי של בני התמותה, יבשת "סדן הזהב" רצופה בכוחות על טבעיים הידועים ככוחות קסם. אלו מתקיימים במגוון רחב של עוצמות, החל מכהן פשוט במקדש המקומי היוצר אש יש מעין, ועד למטילי לחשים רבי עצמה המסוגלים לשגר עצמים למרחקים או אף להטות את מזג האוויר לפי רצונם.
סוגי הקסמים שניתן לבצע משתנים בהתאם לתחום המומחיות של המטיל ורמת מיומנותו, אך ככלל, ניתן לסווג את כל כוחות הקסם לשני תחומים מרכזיים: כוחות קודש וכוחות כישוף. לחשי קודש הם לחשים שמקורם הישיר הוא אליל, ובהם נושא המטיל תפילה ליושב מרום ובתמורה זוכה להפעיל בעולם הגשמי כוח על טבעי מטעם פטרונו. לחשי כישוף לעומתם, אינם מצריכים תפילה אלא דקלום ביטויים סבוכים בשפות עתיקות שמהשלמתם ינבע כוח קסם. לפיכך נבדלים מקצועות הכהונה ממקצועות הכישוף, שכן הכהן נדרש לבקש כוחות מהאלילים, בעוד שהמכשף יוצר את כוחותיו בעצמו.

תחת ערכי הסדר הישן סיווג שכזה עשוי היה לעורר קשיים, שכן הממסד הדתי התקשה להשלים עם קיומו של כוח על טבעי אשר אינו נובע מחסדי שמים. דברי הימים מספרים שבדורות הראשונים לעולם הצעיר הדבר אף נחשב לכפירה, ושלעתים נרדפו המכשפים בידי השלטונות. אך איזון זה השתנה במהרה הודות להשפעתם הנרחבת של הפילוסופים על עיצוב הפרשנות הדתית; אלו נוטים בתדירות גבוהה למקצועות הכישוף, ולפיכך ראו לנכון להסדיר את הנושא עוד בימי קדם.

הכלל שקבעו הפילוסופים נהוג כיום בכל רחבי היבשת, והוא קובע כי בעקיפין, גם מכשפים מבטאים בפועלם את רצון האלילים. מסקנה זו מוסברת בכך שכוחות המכשף נובעים משאריות קדושה שנותרו לאחר בריאת העולם, אותם הוא מפעיל בזכות הרשאה כללית מהאלילים, שכביכול הוענקה מראש. כך, הפכו הפילוסופים את מקצוע הכישוף ממעשה כפירה למקצוע מכובד ונחשק, הזוכה לכבוד רב ברחבי היבשת כולה. שאר הממסד הדתי קיבל כלל זה, אך רק בתנאי שהמכשפים לא יעזו להתגרות בקודש או להציב את עצמם כתחליף בעיני פשוטי העם התמימים. מכאן, נולדה האבחנה בין "מכשף מסור" ל"מכשף מתריס".

המכשף המסור, הוא זה שמכיר תודה לאלילים על כך שהעניקו לו זכות להשתמש בשאריות הקודש הנותרות בעולם. רוב מוחלט מהמכשפים נמנים עם קבוצה זו, והם נוטים להשתייך למעמדות הגבוהים בחברה, להחזיק בעושר כספי רב הדרוש לצורך לימודי הכישוף היקרים והסבוכים, ולגלות נאמנות עמוקה ומופגנת לסדר הישן.

אך מנגד, מצוי המכשף המתריס. כינוי זה משמש כאות קלון, המוטל על מכשפים שאינם מפגינים הכרת תודה מספקת לאלילים. אדיקותם הדתית של אלו נבחנת בקפידה על ידי הבריות, ואם נאמנותם מתגלה כחסרה ייענשו בהוקעה חברתית, השפלה ונידוי. נוסף על כך - למרות שכיום מכשף המוכרז כמתריס לא נחשב מבחינה חוקית לכופר, ידוע לכל שימיו ספורים. שכן השלטונות וכוהני הדת מגלים עוינות יוקדת כלפי תופעה זו, והאשמת מכשפים מתריסים בשלל עבירות, אמתיות או מדומיינות, היא על פי רוב רק שאלה של זמן.
את האבחנה בין שני סוגי המכשפים מיטיבים הפילוסופים להגדיר:

"ילד המקבל מתנה מהוריו זכאי לעשות בה שימוש מתי שירצה, בתנאי שיקפיד בכבודם ולא יהיה עז מצח. לכך משול המכשף, אשר זוכה במתנה מהאלילים ונדרש לתמורה פשוטה בלבד - היא הכרת תודה."
 
אורי ט אמר/ה:
[post]658772[/post] אינם מצריכים תפילה אלא דקלום ביטויים סבוכים בשפות עתיקות שמהשלמתם ינבע כוח קסם.
זה קצת ... הסבר מבלבל. כי אני מניח שהכוח לא נובע מהביטויים אלא ממקור אחר - אותם אלילים? אולי לתעל במקום ינבע?

כיצד ניתן להבדיל בין מכשף מסור למכשף מתריס?
ובאופן כללי, קצת חסר מה מיוחד בקסם בעולם - או שהוא פנטזיה קלאסי? ומה רמת הקסם בחיי היומ-יום?
 
אני התרשמתי עד כה שמדובר בעולם שבו כישוף זה משהו שקורה למישהו אחר - אך מי שמספר את הסיפור לא נתקל מעולם מעודו בכישוף - או לפחות מחוץ לגבולות אימפריית הדרקון. כאולדמן, כיצד המכשפים משתלבים בחיי היום יום של אימפריית הדרקון?
 
---נערך, שימו לב לנקודה הרביעית---

1. ההודעה מחולקת לשני חלקים. בחלק הראשון ניסיתי לתאר שאין משהו מהותי שמבחין בין קסם בעולם הזה לקסם בעולמות פנטזיה סטנדרטיים. החלוקה מאוד פשוטה, קסם שנובע מאליל או קסם שנובע "מעצמו" -
לפיכך נבדלים מקצועות הכהונה ממקצועות הכישוף, שכן הכהן נדרש לבקש כוחות מהאלילים, בעוד שהמכשף יוצר את כוחותיו בעצמו.
היות שהמנגנון הטכני מאוד פשוט, המשמעות המרכזית של קסם היא פוליטית. בכך עוסק החלק השני והעיקרי בהודעה - כיצד מיישבים בין חברה דתית מאוד לכוחות על טבעיים שאינם תלויים באלילים. בהקשר זה מוצגת הפרשנות של הפילוסופים לפיה קסם של מכשפים גם נובע מקדושה, אבל חשבתי שברור שזו פרשנות מאולצת שנובעת מאינטרס אישי:
הודות להשפעתם הנרחבת של הפילוסופים על עיצוב הפרשנות הדתית; אלו נוטים בתדירות גבוהה למקצועות הכישוף, ולפיכך ראו לנכון להסדיר את הנושא עוד בימי קדם
מהתגובות שלכם עולה שמשהו בהודעה לא היה ברור, ואשמח להבין איזה חלק ממה שהצגתי עכשיו טעון הבהרה.


2. לגבי קסם בחיי היומיום, חשבתי שהשתמע שקסם בדרגות נמוכות מצוי בחיי השגרה, לפחות ברמת הכהן המקומי:
החל מכהן פשוט במקדש המקומי היוצר אש יש מעין
שוב, אין כאן חריגה מהנורמה של עולמות פנטזיה ולכן לא נכנסתי לפירוט. שיקול נוסף היה שלא רציתי להוסיף פרטים עלילתיים שיגבילו מכניקה שלא לצורך (למשל, אילו קסמים קיימים ואילו לא). מה דעתכם על כך, ומה לא היה ברור?


3. בעניין אבחנה בין מכשף מסור למתריס, לא ציינתי כלל ברור משום שאין כזה. המבחן הוא בגדול הזדהות פוליטית, כלומר שעל מכשפים חלה דרישה מוגברת של "איתנו או נגדנו". אבל המעבר בין הסטטוסים לפעמים שרירותי ולא צודק, ומבטא סוג של רדיפה סמויה. מכשף מתריס מובהק יהיה אחד שיתבודד, יצהיר במופגן שהוא יוצר את כוחותיו בעצמו או יגלה הבנה למהפכה. בתחום האפור אפשר לייצר קרסים עלילתיים מעניינים, כמו למשל מכשף שמצהיר על נאמנות לאלילים אבל לא מופיע לתפילות, או מכשף שהסתכסך עם איש דת חשוב, ולכן חושדים בו שהוא מתריס.


4. מה ההתרשמות הכללית שלכם מהעדכון? אני תוהה אם לערוך את ההודעה ולהכניס בה שינויים לאור הערותיכם. אם כן, איזה שינוי דרוש לדעתכם? שינוי משמעותי להודעה שיוסיף הסבר מפורט וכמה פסקאות חדשות על המנגנון הטכני (אילו קסמים נפוצים והיכן, פירוט על מוקדי קסם שאינם אלים וכו'), או, הוספת משפטים נקודתיים להבהרה בנקודות פחות ברורות?
 
לטעמי השינוי העיקר הוא לערוך את הטקסט מחדש כדי שיהיה ברור יותר - למשל שיש מקור קסם בודד או שמכשף מסור / מתריס זה רק פוליטי. הטקסט הנוכחי קצת בילבל אותי.
 
פלדריק תודה על ההערה, באמת תהיתי עד כמה הפוסט לא ברור ואני רואה שהבנת גם את העוקץ.
לדעתי אחכה עם ההודעה הבאה ואתמקד בעריכת ההודעה על הקסם - אסדר מחדש את הפסקאות, אוסיף עוד פירוט בהיבט הטכני ודוגמאות בהקשר הפוליטי כדי לחדד. אם למישהו יש הערות ורעיונות לגבי תוספות, עכשיו הזמן להגיד.
 
הקטע ברור לדעתי, לא היה משהו שלא הבנתי. כן חסר עוד הסבר על המובן המכאני של תיעול קסם ללא האלילים, רק להגיד משפט מסובך מרגיש דל מידי.
חוץ מזה, אשמח לראות איך אדם הופך למכשף. צריך להיוולד כזה?
וגם מה ההיררכיה במוסד הכישוף, אם יש בכלל?
 
10. מנהגי המגדר והמין ביבשת:



"אוף, בעלי מרגיז אותי. כשהוא חוזר מהשדה הוא מתנהג כמו אדון בבית! כאילו שאני לא מתפללת לאינטרה כל היום תוך כדי טיפול בילדים..."
"חצוף! הוא בכלל חייב לך תודה שאת כל כך מתאמצת בתפילות שלך. בזכותך קבלתם כזה יבול מרשים שנה שעברה."
"עזבי, פשוט הזכרתי לו שרוב הכוהנות והמכשפות הגדולות הן בכלל נשים, אה, ושעוד מעט תהיה לנו קיסרית. בחיי שהיית צריכה לראות את הפרצוף שלו כשהוא נזכר בזה!"




יחסי מגדר ביבשת סדן הזהב
יחסי מגדר ברחבי היבשת נחשבים בעיני הבריות לנושא מורכב. מצד אחד האמונה הרווחת בקרב רוב יושביה היא שלנשים כוח פיזי ירוד מזה של גברים, ולפיכך הן מקבלות יחס נחות ואף מזלזל ככל שמדובר בעבודות כפיים; כך למשל נדיר לראות נשים המשרתות בכוחות הצבא, עוסקות במלאכות עירוניות קשות יום או משתתפות במסעות מסחר ארוכים. מצד שני, נשים נחשבות למוכשרות יותר בכל הנוגע לפולחן ותקשורת מול האלילים. על כן תרומתן הכרחית לקהילה המבקשת חסדי מרום, במיוחד על רקע העובדה שריצויים של האלילים עשוי להניב תועלת ממשית לבני התמותה. כתוצאה מאיזון זה נקבעו יחסי מגדר המאפיינים את רוב קהילות היבשת - לפיהם מקומו של הגבר הוא בביצוע המטלות הפיזיות בחוץ, בעוד האישה נותרת בבית, מטפלת במשפחה ואחראית לפולחן.

בהתאם לכך מקומה של האישה משתנה לפי מעמדה החברתי ומשלח היד הנפוץ בקהילה שבה היא חיה. במעמדות הנמוכים תחומי העיסוק העיקריים מורכבים מעבודה פיזית קשה, למשל עבודות בשדה, ותרומת הנשים למשפחה ולפולחן אינה נחשבת משמעותית באותה מידה. לכן בקהילות אלו נשים זוכות ליחס מגונן ומתנשא, כך שהרפתקנית מזדמנת צפויה להיתקל בתגובות חשדניות ובבלבול.
לעומת זאת, במעמדות הגבוהים המצב הפוך. לא די בכך שבקהילות אלו משלחי היד הם פחות פיזיים, אלא שגם תפקיד הממסד הדתי בחברה נעשה משמעותי בהרבה. מכאן שעיסוקן של הנשים בתפילה נתפס כחשוב מאוד, מסדרי הכהונה מקדמים אותן לתפקידים בכירים ולעתים קרובות מצויות נשים במעמד רם ובעל סמכויות רבות.

חלוקה זו מהווה מקור למתיחות בכל רחבי היבשת. חקלאי מהאימפריה, נפח בארצות הארורים ולוחם מתיאטיס - חולקים כולם תחושת מרירות על כך שבעוד האישה בכפר נשמרת במקומה הראוי, מסדרי הדת מאיישים את רוב תפקידי ההנהגה בנשים. אין זה משנה אם מדובר במסדר בני הדרקון הקדוש, כתות הנקרומנסרים בארצות הארורים או מסדר האש של תיאטיס; כולם מעמידים נשים חלושות בעמדות מפתח הנושאות בהשפעה פוליטית נרחבת, ובעיני האזרח הקטן מגלים בכך חוסר אחריות משווע. מנגד, המעמדות הגבוהים מנסים לתקן הלך רוח קלוקל זה. עבודות הכפיים של פשוטי העם נתפסת שם כעניין שבשגרה, ההולם את ההמונים הבורים; לעומתן ישנם מקצועות הפולחן, שהם נעלים על פעולות ארציות ולטווח ארוך גם מועילים יותר לחברה כולה. על כן קהילות מיוחסות מגיבות לדעות המזלזלות בתרומת האישה בבוז - ולא אחת שולחות נציגים כדי לחנך את פשוטי העם בנושא חשוב זה.

לפיכך ניתן לקשור סכסוכים רבים ביבשת למתיחות המגדרית. המלך ת'ורברין למשל זכה לאהדה עממית רבה על כך שגירש את כתות הנקרומנסרים, מהלך הכולל השלכת לוואי והיא השבת המנהיגות הגברית לארצו. כך גם הקיסר הזמני באימפריה ריכז מחדש את הכוח במוסד הקיסרות על חשבון מסדרי הדת, באופן שהחליש את מעמד האישה בהתאם. אך כידוע, שלטון הוד מעלתו זמני בלבד. הוא צפוי להתחלף באחייניתו המתבגרת - והיא, לטוב או לרע, אישה.


מין ביבשת סדן הזהב
כזכור האמונה הדתית הנוהגת ברחבי היבשת היא פולחן לחמשת האלילים הגדולים, וביניהם נכללת לושיה - אלת המזל והאהבה. הכל מסכימים שאלילה זו מעניקה את ברכתה לאוהבים, אך אופי הברכה מתפרש אחרת בארצות הצפון לעומת ארצות הדרום הרחוקות.

בארצות הצפון, הכוללות את האימפריה וארצות הארורים, נתפסת האלילה כשומרת האהבה הטהורה. לכן תעניק את ברכתה רק בתנאי שהתקיימה חתונה העומדת בכללי טקס דקדקניים, החלים בשווה על זוגות חד מיניים, שמטרתם להעיד על אהבה הראויה למימוש. לעומת זאת יחסים שלא עברו פיקוח במסגרת טקס שכזה נחשבים לפסולים בעיני האלילה, ובהתאם גם החברה רואה בהם התנהגות בזויה ושטחית. מצד השלטונות קשר לא ממוסד עדיין לא מגיע לכדי עבירת כפירה, אך הוא מחיל איסור מוחלט על יחסים בין גזעיים. איסור זה נובע מכללי הפרשנות של הפילוסופים, לפיהם "רצון האלילים הוא בהפרדת הברואים על פי גזע; האדם, הגמד והעלף נבראו שונים, ואהבה מעורבת היא חילול של קודש הבריאה". כך משמשים דיני האישות כלי לאכיפת הסדר החברתי והחלוקה המעמדית הישנה, על חשבונם של הזוגות המעורבים שנדרשים לממש את אהבתם בסתר.

אולם, בארצות הדרום הרחוקות שונה המצב בתכלית. רוב מבין ממלכות אלו מפרש את ברכת האלילה כחסות על אורח חיים נהנתני ויצרי, הכולל מנהגי מין מתירניים. לכן יחסים מזדמנים וחסרי כללים נפוצים בחברות הללו, בעוד שטקסי החתונה ריקים ממשמעות מעשית. אף שבעיני האזרח המהוגן מצפון מדובר בפריצות לשמה, תושבי הדרום גאים במנהגיהם; כאילו לא די בכך שבני התמותה יזכו למצות את הנאות החיים בטרם יגיעו לשאול, מעשיהם אפילו מעלים חיוך בקרב אלת האהבה המשגיחה ממרומים.


מגדר ומין בצל המהפכה
כצפוי, ההסדרה הנוקשה של כללי מין ומגדר באימפריה עברו שינוי בסדר החדש שהחילו המהפכנים. אלו הכריזו כי הגבלת האהבה היא פשע אמפריאלי שנועד לדכא את העם, וכי חלוקת התפקידים המגדרית היא תולדה של אמונה מקובעת ושגויה. "תניף אישה את החרב והקילשון, ויתפללו כולם לפיילור" - קבעה ועדת האמונה, ובכך עיצבה את יחסו של הסדר החדש למעמד האישה. במישור העקרוני, התחלפו אפוא כל המוסכמות - כעת יכול הגבר להתפלל בהצלחה ואישה מסוגלת להצטיין בעבודת הכפיים. אך במעשה, הזעם העממי על נשות הממסד הדתי הישן והשנוא נתן את אותותיו. אף שנשים נשלחו בהמוניהן לחזית הקרבתן זכתה להוקרה מוגבלת ביותר, תוך שתפקידי ההנהגה בצבא ובכהונה אוישו במהרה בידי גברים.

לעומת זאת, הרפורמה במנהגי האישות הוכתרה כהצלחה ניכרת בהרבה. ביטול האיסור על יחסים בין בני גזעים שונים התקבל בהתלהבות, תוך שחרורם של הזוגות המעורבים מרדיפות העבר. טקסי הנישואין הנוקשים הוחלפו בחגיגות עממיות קלילות לציון מתן ברכתו של פיילור לאוהבים, אשר רוממו את רוח ההמון גם בימיה הקשים של המלחמה הנוראה. רק כיום, משנסתיימה המלחמה הגדולה, מוצאים עצמם השורדים בבעיה אל מול שובו הצפוי של הסדר הישן. זוגות מעורבים ונשואים שלא על פי טקס נדרשים כעת לשאלה - אילו עונשים צופן להם העתיד בגין מימוש אהבתם?


נשים בחזית
ההתפתחות האחרונה במאזן שבין גברים לנשים התגבשה בעקבות המלחמה הגדולה. מצד האימפריה, כוהנות ומכשפות רבות נשלחו לשדה הקרב ונפלו שם. כך נוצר חלל בממסד הדתי, שבלית ברירה מתמלא בין היתר בגברים שלא נשלחו לחזית.
מצד המורדים, יעילותן של נשים כלוחמות מן המניין עודנה שנויה במחלוקת, אך הכל מסכימים שמדובר בתגבורת מספרית משמעותית לצבא אשר אפשרה לקונפדרציה להלחם במשך זמן רב. במקביל גם באימפריה נשמעים קולות מהוססים הטוענים שיש ללמוד מניסיונם של המהפכנים; מצב החירום והאבדן הגדול בנפש אכן מחייב חריגה מחלוקת התפקידים המסורתית, ושילובן של נשים בתפקידים פיזיים נעשית לכורח.
כך, נראה שבעתיד הקרוב סוגיית המגדר רק תיהפך למתוחה יותר. הסכמות בתחום זה נדירות על רקע שינויי העומק שהביאה המלחמה, אולם עדיין ניתן לומר בביטחון - כי זוהי עת מעניינת להיעשות הרפתקנית!




345dcog.gif

קרדיט לתמונה - http://medieval-bride.blogspot.co.il/2011/03/medieval-invitations.html
 
סוף סוף עלה עדכון נוסף, והנה הטוויסט האירוני: הוא נכתב בשלמותו לפני יותר משנה ויושב אצלי מאז בטיוטות. תכננתי לפרסם אותו אחרי שאוציא גרסה מעודכנת וברורה יותר על קסם, דבר שמעולם לא קרה כי עברתי לעבוד על תרגום העולם לאנגלית. אגב, יש עוד עדכון מוגמר אצלי בטיוטות ואני מקווה לפרסמו בקרוב.

לגבי תוכן העדכון החדש - אין לי הרבה מה לומר, קיוויתי שהוא לא יעורר מחלוקת למרות שהנושא אקטואלי בימינו. בגדול, המצב הוא שדיונים על פמיניזם ומעמד האישה עברו קצת הקצנה ונקלטו בעולם ולדעתי זה נושא מרתק. ערך מוסף הוא לטובת השחקניות ודמויות השחקן הנשיות (יצא לי לשחק את העולם עם שתיהן), שמקבלות עוד פרספקטיבה להשתלבות בעולם. כמובן, אפשר גם לשחק את העולם בדיוק כמו קודם בלי להתייחס לנושא כלל.

בכנות, זה אחד העדכונים האהובים עלי, אני קצת מתבאס שפרסמתי אותו רק עכשיו...
קריאה מהנה!
 
חזרה
Top