• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עולם מערכה - "ניצוץ תקווה ואש" *חגים, מועדים ולוח השנה - 7.6.18

זה לא סיפור שנועד להיות שימושי לשחקנים as is, לא הייתי מקריא את הקטע הזה כשהקבוצה נכנסת לפונדק. משכן, הסיפור אמור להיות קטע קריאה למנחה או לשחקנים מחוץ לסשן, ובעיקר למי שמתעדכן בעולם המערכה ורוצה לקבל את האווירה בפרא העמוק ואולי כמה קרסים עלילתיים. לכן הקטע אמור להיות זורם מספיק כדי שיהיה כיף לקרוא אותו כסיפור, אינפורמטיבי מספיק כדי לתת רעיונות למנחה, ועמום מספיק כדי להשאיר פתח רחב לדמיון ומסתורין. זו הסיבה ששאר הסיפורים מנוסחים בסגנון די דומה, ואני רק מקווה שהוא עובד...
 
8ד. נפילת מצודת "נוטר הצפון":

הריסות מצודת 'נוטר הצפון' מצויות במישורי הפרא, במרחק של כשבועיים רכיבה צפונה על גבי סוס מכיוון החומה הגדולה שבמחוז הידע. מקובל לראות בהריסות נקודת ציון, המסמנת את הגבול בין הפרא הקרוב לפרא הצפוני העמוק שממנו לרוב לא חוזרים.
זוהי מצודה כבירה, ובחומותיה המרשימים ניתן לראות את הפרצות מהן הסתערו פנימה הברברים. מצידן הפנימי של החומות מתגלה רחבה גדולה, העומדת כעת בשיממון.

על גבי אחת מהדלתות הקרובות תקועה מודעה, המכוסה בצמח מטפס. כאשר מסיטים את הענפים, מתגלה תוכן המודעה - ציור בקווים פשוטים של אדם גדול ממדים, לבוש פרוות ואוחז גרזן כבד. פניו של האיש נראות מאיימות - אולי בשל שיערו הגדל פרא, ואולי בגלל המבט בעיניו, המשקף תאוות דמים ואכזריות. לצד הציור ישנו כיתוב, האומר:
"ברברי -
הברברי הוא לוחם עשוי ללא חת, המסתמך בקרב על כוחו הגופני הכביר.
נאמנותו נתונה למשפחה ולשבט, ואלו לא יהססו לפשוט על כוחותינו.
התנאים הקשים בפרא חישלו את לב הברברי, וכעת - הוא אינו יודע פחד או מעצורים.
עליך מוטלת החובה לשמור על התרבות מפני פראים אלו.
זכור - כי משמעת, ארגון וסדר הם המפתח לניצחון!"


מעבר לדלת ישנו מסדרון, ובסופו מגיעים לנשקייה. רוב תכולתה כבר נבזז, וגם הנשקים שנותרו הם בני כמה עשרות שנים או יותר. אך ציודו של החייל האימפריאלי התקני לא השתנה זמן כה רב, שהחניתות והמגינים עדיין נראים מוכרים. גם כאן ניתן למצוא כיתוב, מוטבע על גבי הקיר:
"עליונות בנשק תשווה את עצמתנו, לעצמת הברברים ברוח לחימה!"

בחלל המרפאה מונחות ערימות קש ישנות, עליהן נשכבו הפצועים. לפעמים מוצאים רשימות ששרבטו לעצמם הרופאים:
"17 פצועים קל מחיצים.
12 פצועים קשה מחבטות וחתכים מנשק קר.
5 הרוגים.
סה"כ - היום נוספו 19 לוחמים שאינם כשירים עוד ללחימה".


בקומה העליונה מצויים חדרי המפקדים, אך בקירות פעורים חורים גדולים ופגעי מזג האוויר לא הותירו הרבה מתכולת המקום. והנה, מעופפת חתיכת נייר נושנה. עליה כיתוב:
"איננו יכולים לעצור אותם עוד. הם רבים ואנו הולכים ומתמעטים. שיירות מהאימפריה העניקו עד כה אספקה ותגבורות, אך אינן מגיעות יותר. נדמה שהברברים, בחסותו של הפרא האכזר, חוסמים את דרכן..."

וכמובן, המקדש. כלומר חדר המשמש לפולחן פאלה. פה ניכרים סימנים של ביזה, כנראה משום שבימים טובים יותר ידע המקדש תפארת ועיטורי זהב רבים. על אחד הקירות חקוקים דברי תפילה:

"הו דרקון קדוש,
הכה את הברברים בזעמך,
רסן את אינטרה סגניתך,
הטל בפרא מרותך,
ושמור את לוחמיך הנאמנים!"

ibyseo.png
קרדיט לתמונה - http://woutart.deviantart.com/art/Sketch-Castle-Ruins-328297607
 
אורי ט אמר/ה:
[post]654816[/post] הליכה צפונה על גבי סוס
רכיבה צפונה על גבי סוס :)
ומיקום מוצלח, וגם ניתן לשתול בקלות בכל עולם מערכה (שבספר שלי זה יתרון) - מה שכן, מפה הייתה עוזרת, אבל לקשר למפה שמצאת באינטרנט כהשראה.
 
רכיבה צפונה על גבי סוס
צודק, תוקן :)

ומיקום מוצלח, וגם ניתן לשתול בקלות בכל עולם מערכה (שבספר שלי זה יתרון) - מה שכן, מפה הייתה עוזרת, אבל לקשר למפה שמצאת באינטרנט כהשראה.
המצודה באופן כללי, והניסוח של ההודעה באופן ספציפי, מאוד מוכווני אווירה ואני לא בטוח שהם כוללים מספיק מידע כדי לשתול בעולם מערכה אחר. כלומר, כל מה שיש זו מצודה נטושה שנכבשה בידי ברברים, לדעתי זה לא מספיק ללא ההקשר שסופק עד כה (כמו למשל התחושה המטרידה שהפרא הולך ומתפשט לאורך זמן).
לגבי מפה - הערה נכונה, ואולי כדאי להוסיף לכל האגדות שפורסמו עד כה מפות. כשאמצא לכך זמן אנסה לצרף אותן, אולי אעשה זאת כשאערוך את כל האגדות להודעה אחת מקובצת. אגב, הריסות מצודת נוטר הצפון מצוינות על המפה ואולי ניתן לראות אותן בהודעות הקודמות (לצד "הנוטר החדש" שעדיין עומדת ומצויה בגבול הצפוני של מחוז הידע).
 
8ה. שלט מוצב מעל גולגולת, אי שם במרחבי הישימון:

הנה תמה הדרך לאוחזים בתקווה,
כי כאן יגוועו ההולכים.
המלתעות הצמאות רואות פה קורבן,
והיתר יאכלו הנשרים.

השורדים יברחו, אך לא ינצלו -
כי ימצאו את דרכם לזירה.
שם ילחמו, יוכו ויפלו -
לקולות של ששון ותרועה.
 
כעת התפרסמה אגדה חמישית.
זו ה"אגדה" הקצרה ביותר, ואל דאגה, ההודעה הבאה היא האגדה הארוכה ביותר ;)
האגדה הזו קצרה ועמומה כל כך, בעיקר משום שהיא נכתבה כשעוד תכננתי לפרסם את כל הסיפורים בהודעה אחת. הערך שלה הוא בתמציתיות, כדי לגוון קצת אחרי קריאה ארוכה ומפורטת. עכשיו שהיא פורסמה בנפרד היא עשויה להרגיש קצת נטולת הקשר, אבל לדעתי עדיין בעלת ערך: היא מנוסחת בצורה שונה ממה שהוצג עד כה, מעבירה את אווירת הייאוש והאובדן בישימון, ונותנת שני רעיונות להרפתקה (מפלצת מסתורית ומעין זירת גלדיאטורים).
ובכל זאת היא בהחלט פחות מפותחת ואינפורמטיבית ביחס למה שפורסם עד כה, במיוחד לאור הערות המגיבים. לכן את האגדה הבאה אפרסם כנראה מחר, בהנחה שלא יחול עיכוב לא צפוי (הסמסטר התחיל ומאז קצב ההודעות ירד קצת).

קריאה מהנה!
 
8ו. רשומות המלומד רפאלו בן דונילוס:



"יומן מסע: היום הרביעי למסעותיי בחורבות מלכות העלה שבפרא התיכון.
אחי המלומדים,
אני, רפאלו בן דונילוס, בן למחוז הדעת ומלומד בדרגה השלישית למסדר הפילוסופים. ברגעים אלו הנני מעלה על הכתב רשמים ממסעותיי, בפעם הראשונה מאז הגעתי לחורבותיה של ממלכת העלה האבודה.
עדים האלים כאשר אצהיר כי דרכי לכאן הייתה קשה, ואחז בי ספק שאזכה לדרוך באדמות פראיות אלו ולחקור את סודותיהן. ועם זאת, אני מודה שבהגיעי אני חש אכזבה קלה. כל שרואות עיני הן גבעות עד לקצה האופק, ועליהן עשב צהבהב בגובה הברכיים. קירות מאבנים עתיקות מופיעים בעמקים שבין הגבעות, אך לא נושאים על פניהם דברי כתב או רמזים אחרים שניתן לחקור. כשמזדמן המזל אני נתקל בבית נטוש, שצורתו שלמה כאילו ננטש לפני שעה קלה. אך גם כאן לא נותרו רמזים מלבד לפריטי ריהוט בסיסי המכוסים אבק, ואני נותר בתחושת מבוכה, תחושתו של אורח מזדמן ולא צפוי...
בתחילה חשבתי את עצמי לבודד, אך כיום אני יודע שאיני לבד כאן. חיות בר משוטטות סביב, ומידי לילה יוצאות קבוצות של גובלינים כדי לצוד אותן. ניסיתי ליצור קשר עם הגובלינים, שהם בעלי תבונה חדה כזו של אדם, אך במקומות אלו הם דוברים רק שפה ייחודית משלהם ומקנן בי החשש שיתגלו כעוינים. אף על פי כן ראיתי מספיק כדי להיווכח שהגובלינים עדיין משמרים את חיי הקהילה, ולכן נחה דעתי שבאזורים אלו השפעת הפרא כנראה מוגבלת. השערה זו סבירה משום שאני עדיין מצוי בקצה המערבי של החורבות, וטרם העמקתי אל תוככי השטח.
כעת אני נושא את רגליי דרומה ומזרחה, בתקווה שאגיע לשטחים פראיים יותר שיניבו הישגים משמעותיים למחקר. למדתי לא לפסוע לאורך הדרכים הסלולות של מלכות העלה, מפני שאלו לרוב נגמרים מבלי שיובילו לשום מקום. אני רק מקווה שמסעותיי לא יתגלו כמיותרים באותה מידה."



"יומן מסע: היום העשרים ושבע למסעותיי בחורבות מלכות העלה שבפרא התיכון.
אחי המלומדים,
אח, בחלומותיי לא האמנתי שאחזה בפלא המקיף אותי כעת! ימים רבים של מסעות הוליכוני אל עיר אדירה, בעלת בניינים גבוהים, מקדשים, פונדקים ומסבאות - והכל נשמר ללא רבב, אך אין ולא זכר לתושבי המקום!
האבק מצוי בכל פינה, וצמחים מטפסים מכסים רבים מהמבנים בעיר המשונה הזו. לו רק יכולתי לקרוא את הכתב המוזר של מקימי העיר... אך לדאבוני אפילו הגובלינים המשוטטים פה לעיתים אינם מסוגלים לקוראו. מתקשורת מוגבלת התוודעתי לכך שהעיר עדיין מיושבת חלקית, במיוחד בעלפי פרא וגובלינים. הגובלינים מגיעים מהאזורים הפראיים פחות, והם מתמקמים פה לזמן קצר בלבד כדי לחפש אוצר ותהילה - לטענתם השפעת הפרא כאן מסוכנת מאוד. לעומתם העלפים מגיעים מעומקי הפרא שבמזרח, אך הגובלינים אומרים שאלו שונים מהעלפים המוכרים לנו, שהם ברבריים ומסוכנים. הם ממליצים בתוקף שאשמר מפניהם.
כמו כן מסתבר שליקנתרופים חיים כאן, מהם אני מתרחק מחשש שאדבק במחלה. אמש ראיתי משפחה של מוכי גורל כאלו, והיה זה מחזה עצוב: אשה מכוסה בנוצות שחורות, ולה שלושה גוזלים קטנים, כולם דמויי אדם אך בעלי ראש של עורב. הגוזלים צווחו כאשר הבחינו בי, ונדמה לי שתודעתם קרובה יותר כעת לזו של ציפור מזו של אדם. הם הסתלקו מבלי שהספקתי להתבונן כראוי. תחת נכות שכזו אני מניח שלא יוכל לשרוד זמן רב, וקרוב לוודאי שנשמתם כבר אבודה. רחמיי עם אמם. גובלינים, עלפי פרא וליקנתרופים - האם בכך מסתכמים התושבים שנותרו בעיר הנטושה הזו? סבורני שלא, אבל אין בידי להוכיח זאת. בלילה נשמעים קולות משונים מהבניינים הגבוהים, אך כשאני נכנס לחקור בהם איני מוצא דבר. אולי דמיוני מטעה ומדובר בליקנתרופים מפותחים בלבד, אך חוששני שאין זה המצב.
במהלך הימים מושקע מרב זמני בחקר המקדשים של אינטרה, אלת הטבע הקדושה. בסביבה המסתורית הזו אין זכר למושיענו פאלה, והדבר מבלבל אותי לאור עליונותו של הדרקון הקדוש על פני שאר האלילים. פסליה של אינטרה משונים גם הם: רובם מכוסים בטחב וצמחייה, והם נישאים לגובה רב. בשתי ידיה היא נשענת על חרב כבירה, במקום המגל בידה הימנית כפי שאנו מכירים, ומוזר מכל - במרכז ראשה עין אחת בלבד. אלמלא סמל העלה המקשט את הגלימות, יתכן שלא הייתי מזהה אותה כלל.
תעלומת דמותה של אינטרה היא מרכזית למחקריי, משום שהיא נוגעת לקושי תאולוגי וחידה מדעית המלווה אותנו דורות רבים: הכיצד מתאפשר שהאלילים מתוארים באופן שונה, הן חיצונית והן על פי מעמדם? האם אלו בכלל אלים חדשים, שליחים או שדים? התאוריה הרווחת שבה דנו יחדיו פעמים רבות, אומרת שבני תרבות העלה היו פרימיטיביים כופרים ולכן טעו בהבנת דמותה האמתית של אלת הטבע. אך ככל שאני משוטט כאן יותר איני יכול להכחיש כי זוהי בהחלט תרבות מפותחת ביותר, שעסקה רבות בפולחן...
פתרון החידה הזו הוא כעת העדיפות המרכזית להמשך מסעותיי. אולי אמצא אותו, אם אמשיך בדרכי לנבכי הפרא העוינים יותר
- לעבר מושבות עלפי הפרא. אם אצליח ללמוד את אורחות חייהם של בני גזע עתיק זה, אולי ניתן יהיה להגיע למסקנות באשר למה שהתרחש כאן לפני דורות כה רבים."



"יומן מסע: היום החמישים ואחת למסעותיי בחורבות מלכות העלה שבפרא התיכון.
אחי המלומדים,
בשבועות האחרונים הרחקתי מזרחה, לעבר מושבות עלפי הפרא המצוינים במפות. עוצמת הפרא הולכת וגוברת בכל יום שעובר, הליקנתרופים נפוצים יותר, וחיות הבר נעשות גדולות יותר ומאיימות. רובצת עליי תחושת מועקה מוזרה. נדמה לי שהמקום לא רואה את נוכחותי בעין יפה...
כשהגעתי למושבות העלפים חששתי בתחילה כי מדובר בפראים אלימים, אך דברים אלו התגלו ככזב. עלפי הפרא הינם ידידותיים כאשר מכבדים את המנהג המקומי, ונדמה לי שהשפעת הפרא נחלשת בנוכחותם.
מבנה גופם מזכיר את זה של עלף רגיל, אך הוא שרירי יותר, ומחוספס יותר. אורח חייהם נשען על הרמוניה עם הטבע והחורבות, להן מיוחסת קדושה מיוחדת. בשונה מהעלפים המוכרים לנו הקהילות הללו מתקיימות מבשר צייד, במיוחד מעדרי בופאלו מגודלים המאכלסים את האזור. מדי חודש עורכים השבטים טקסי צייד מקודשים, וזכיתי להשתתף בחגיגות לכבוד שחיטת האריה הענק בידי בנו של הצ'יף המקומי - צעיר במונחים עלפיים ושמו 'תלתן בחומה'.
לרוב מושבות עלפי הפרא מתקיימות בשלום זו עם זו, ונאבקות בעיקר נגד גובלינים הנחשבים לגזע עוין לטבע, אנשי לטאה מיערות זאריה בדרום, וליקנתרופים מסוכנים הנודדים לפעמים מהשטחים הפראיים יותר שבמזרח. שאלתי את מארחיי אם הם התעמתו בעבר נגד זרים, אך הם ענו שלא. זרים מגיעים כה רחוק לעיתים נדירות, ולרוב מדובר במיסיונרים ממסדר בני הדרקון הקדוש שבאימפריה, אחת מכתות הנקרומנסרים מארצות הארורים או מסדר האש שבתיאטיס. לפעמים צצים גם מחפשי אוצרות, מטעם התאגידים האימפריאליים או עצמאיים, אך לרוב אינם מוצאים עניין בקהילות העלפים הדלות. כתשובה לשאלותיי, הוסבר לי שבאחריות השבטים להגן על החורבות הקדושות, אך כבר דורות רבים שלא נשקף להן איום. אני מניח אפוא שנציגי החברה לפיתוח יתקבלו פה בקרירות.

ומה באשר למחפשי ידע כמוני? לעלפים אין מידע הנוגע לתושבי החורבות המקוריים ואורחות חייהם, ועל כן לצערי לא זכה המחקר בפריצת דרך. הם ממליצים בתוקף שלא ארחיק מזרחה, לטענתם כבר כאן השפעת הפרא חזקה ומסוכנת מדי לבני תמותה, ועליי לשוב על עקבותיי מיד. דחיתי את המלצותיהם בנימוס, בתקווה שמעמקי הפרא התיכון יציעו פתרון לחידות הטורדות את מנוחתי. אני ממשיך אפוא צפונה ומזרחה, לכיוון עיר האובדים.



"יומן מסע: היום השבעים לכל הפחות למסעותיי בחורבות מלכות העלה שבפרא התיכון.
אחי המלומדים,
דרכי מזרחה נמשכת ללא קץ, ואני מעלה רשומות אלו לכתב כדי לשמור על שפיות דעתי. מועקת הפרא היא כעת קשה מנשוא, ועלי להתאמץ כדי לשמור על מחשבותיי ממוקדות. במהלך הדרך פגשתי פלאדין חבול ממסדר בני הדרקון הקדוש, עושה את דרכו חזרה. לא הארכנו בדיבור. הוא אמר שהגיע לאדמות הללו בתקווה שימצא דרקון, כדי לקבל ממנו ברכה. במקום זאת קיבל את מחלת הליקנתרופיה. אמרתי לו שאני עושה את דרכי לעיר האובדים, כדי למצוא תשובות. הוא נראה מבועת. אמר שהרחקתי לכת, ועלי לחזור מיד... עניתי שכעת כבר אין לי דרך חזרה.



"יומן מסע: יום לא ידוע.
לכל המוצא רשומות אלו,
כבר איני יודע לאן הגעתי, אך בוודאי מדובר באדמות שאינן מיועדות לבני תמותה. החורבות המוכרות צצות לפרקים ונעלמות, וגם הקרקע מורכבת מאותן גבעות צהבהבות - אך בכך מסתכם הדמיון לכל מה שהכרתי בעבר. ליקנתרופים נפוצים כאן, עדרי בקר בעלי ראש של אדם רועים בעשב. כבר איני חושש מהם, וודאי כבר נדבקתי במחלה, ולעתים גם אני מוצא את טעמו של העשב ערב לחיכי...
מפלצות אדירות מהלכות כאן על פני האדמה. חלקן מכונפות ומעופפות בשמיים שמעל, משמיעות שאגות מצמררות. פעמים ספורות נתקלתי בפרצי אנרגיה הבוקעים מן האדמה, שעלולים להטעין מכשף בעוצמה כבירה. לו אחפש בוודאי אמצא כאן גם אוצרות מרהיבים ועתיקות קסומות, אולי אפילו מעבר למישור העליון, מדרגות למחוזותיהם של האלים. אך אלו הם פרסים תפלים בעיני. כל שחיפשתי הוא ידע, תשובות לשאלות המעסיקות ללא הרף את בני דורי, וכעת מחלחלת ההבנה שאף אם הייתי מוצא אותן - לא אזכה לשוב עוד למחוזות התרבות. כעת נותר רק להמשיך ולצעוד מזרחה, לעבר עיר האובדים. לאחר שצלחתי שרשרת ארוכה של גבעות, נראה כעת באופק היעד הנכסף: מגדלים צרים, גבוהים ושחורים, שצורתם מזכירה גבעול נפול וכמל."
 
זאת אגדה מאוד מושקעת,שהיה מאוד כיף לקרוא.הרשומות האלו מתאימות לכל מיני מקומות שאפשר להכין בהם הרפתקאות ומשימות,כשאחת מהן למשל היא למצוא את רפאלו.מאוד אהבתי.
 
8ז. שיר ערש נפוץ במחוז הורדים:

"יום ארוך לך תם, ומחר יום חדש
אך כעת זמן לנום, ולחלום בלי חשש

חלמי לך על יער, עמוס ערפילים,
ובו חדי קרן, וזאבים חמודים

רישרוש העלים, כקול פעמון
ופיות עליזות, רוקדות פה המון

גם מים צלולים, בבריכות טהורות
מרפאים כל כאב, מגשימים חלומות

סיירים שומרים, על יער כזה
שאפילו ליקנתרופ, נראה בו יפה

כי אלות האהבה והטבע, שורות מעליו
ולפעמים גם יורדות, ומשחקות בו יחדיו..."




k0rc06.jpg
 
פורסמה אגדה נוספת - אחת לפני האחרונה. אמנם היא קצרה שוב, אבל משום מה אני מאוד אוהב אותה...
אגב, התמונה באדיבות אמא שלי (מאיירת במקצועה). היא נהנתה מאוד להכין אותה אז יתכן שיהיו בעתיד ציורים נוספים.

קריאה מהנה!
 
חזרה
Top