• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הדרקון בעל אלף הפרצופים [חופשיטה, קבוצתי-שיתופי, משחק פתוח, דרקונים]

אזרמאג מרגיש רעב.הוא טעם קצת מהיצורים ההולכים על שניים שתקפו אותו,אבל זה לא השביע אותו.הוא צריך אוכל.האינסטינקטים שלו מורים לו לבדוק מה יש בפנים,ולאכול אותו אם הוא אכיל.הרעב מוביל אותו,והוא הולך אחריו בשמחה.המקלות האלו לא יהוו בעיה,הם לא משתווים ליצור נעלה כמוהו!
 
הרעב שולט בארזמאג והבטן שלו מורה לו לבדוק מה מסתתר מאחרי המקלות, ערמת מקלות לא תהווה מכשול בשבילו.
הוא ניגש אל הקן ומתחיל להעיף את המקלות לכל עבר, פעולה שהוא די נהנה ממנה, בסוף כמה רגעים ארוכים וכמה מאות מקלות גדולים שנשברו וסולקו מהדרך, אזרמאג רואה מולו שלושה גוזלי עייט. הם אומנם, גדולים, כחצי מגודלו של אזרמאג, אך נראים חסרי אונים לחלוטין, והם מביטים על הפולש בפחד, ומצייצים בהיסטריה.
 
אזרמאג חש סיפוק.
סוף כל סוף, יצור חי שמבין את גדולתו וירא ממנו, נותן לו את הכבוד המגיע לו!
ואז, הוא מרגיש סקרנות.
הם מאוד מוזרים, וגם די מגעילים. אולי הם גם יודעים דבר או שניים על המקום הזה. אנסה לשאול אותם לפני שאחליט מה יהיה גורלם.
 
אזרמאג מגלה סקרנות כלפי הגוזלים, הוא צריך לחקור אותם. מצד שני, הדרקון גם רעב מאוד.
אם כך, ההחלטה הנכונה היא לאכול רק אחד בינתיים ואז לחקור את השאר, בטח לא תהיה למישהו כזה עלוב התנגדות להיאכל.
נכון?
 
דון-וי-טי, במשחק המכוון הזה כותבים את מה שהדרקון חושב, את מה שהדרקון רוצה, אבל לא מה קורה או מה הוא עושה, ובטח לא מה קורה מבחינת דברים אחרים בעולם, שזה התפקיד הבלעדי של השה"מ. מה שאתה עשית שקול לכך שאתה לא רק תקבע כמה יצא לדמות שלך בקובייה אלא גם תחליט איך שאר העולם (ולא רק הדמות) יגיב לזה.
סליחה שאני קצת ביקורתי, פשוט אם אתה רוצה להצטרף למשחק פתוח כזה תקרא את כל ההודעות שנכתבו כדי להבין איך ועל מה כותבים.
בכל מקרה, ברוך הבא לפונדק!
 
אזרמאג חושב על לאכול את הגוזלים,הרי הוא כל כך רעב,אבל רגע לפני שהוא אוכל אותם,האינסטינקטים שלו פועלים.הרי אף אחד לא ישאיר יצורים כאלו חלשים לבד,ובטח ההורה שלהם יבוא.הוא יחכה במארב ליד הקן להורה,ויראה איזה מין יצור הוא.
 
הפעם היתי חייב לעדכן את הסטטיסטיקה כי היה תיקו, והסקרנות של מירטוקן הכי קרובה לאופי של אזרמאג, ולכן היא נבחרה.
ראשית אני רוצה לברך לשלום את השחקנים החדשים, ולהזכיר באותה הזדמנות לקרוא את ההודעה הזאת
הזאת

"מה זה המקום הזה?"
הגוזלים ממשיכים לצייץ בפחד.
"מי אתם?"
אזרמאג מנסה לשאול בשנית, אך התגובה נשארת זהה. ציוצים חסרי פשר.
אחרי מספר ניסיונות נוספים, לשדל את הגוזלים לדבר, אזרמאג מגיע למסקנה שהגוזלים פשוט לא מבינים אותו, או שהם מידי מפוחדים בשביל להבין אותו.
בנתיים, אזרמאג שומע ציוץ נוסף, עמום, כאילו מגיע מרחוק.

סטטיסטיקות:
מחשבות:
סקרנות 3-7
יוהרה 2-5
תאוות בצע\חמדנות 2-3
ערמומיות 1-5
זעם 1-3
שמחה 1-3
רישעות 1-1
בלבול 0-2
גאווה 0-2
בהלה 0-1
קנאה 0-1
נחישות 0-1
אצילות 0-1

המספר הימני מציין את מספר הפעמים שהמחשבה עלתה, השמאלי את מס' הפעמים שנבחרה.
 
אזרמאג חש סקרנות ושאננות.
היצורים הקטנים באופן מדהים כלשהו, אפילו פחות מעניינים מבני אדם. כמובן שהפחד שלהם מענג, אבל זה לא נותן לו תשובות!
ואז הוא שומע עוד ציוץ. אפילו צל של חשש לא עולה בו- הרושם הראשוני שיצורים מצייצים טבע בו, לעג למחשבה הרגעית להסתתר או משהו בסגנון.
אבל הוא כן היה סקרן- אולי היצור המצייץ האחר יהיה מעניין קצת יותר? הוא מסובב את צווארו הנחשי בעצלות שאננה כדי לראות את מקור הציוץ.
 
אזרמאג מאוכזב. או שהם טיפשים, או פחדנים, והוא לא צריך לא את זה ולא את זה. הוא מעדיף להתעלם מבטנו המקרקרת, כנראה יחזור אחר כך לאכול אחד. כרגע הדבר הכי טוב זה לבדוק את הציוץ הרחוק. 'אולי זה', הדרקון חושב, 'יהיה יותר מעניין'.
 
חזרה
Top