לוח זיכרון
-סולסטיס. בן אנוש כוהן. נהרג במסע לעבר בידי אנשי התן
-לאטמיר, נהרג בידי מירה במערות מצליפי המוח של רעגיה, בשארית כוחו, לקח אותה ביחד איתו. הצטרף לאייליס בממלכת הנצח.
מתחילים
מזכיר לכולם IN וOUT, דיבור בתוך גרשיים, מחשבות בקו נטוי, ולנסות לעשות כמה שיותר גלגולים בכמה שפחות הודעות, כדי לחסוך זמן (אז לגלגל נזק גם אם אתם לא בטוחים שפגעתם.)
IN
בהתחשב בנסיבות, זה לא כזה יום רע.
השמש זורחת ומזג האוויר מתאים לאקלים הצפון הדרום מזרחי של גלקוס, משמע קלה שמשולבת בבריזות אשר מגיעות מהים, על אדמה ירוקה ברובה, בהחלט נראה שיש מקומות שהצליחו להשתקם מעט מהמלחמה, וניתן לראות במרחק את הכפרים הקרובים, אשר תושבהים מתעוררים ככל הנראה לעבודות הבוקר, ולחיים פחות או יותר שקטים, כל עוד לא תגיע קבוצת חיילים של קורט בדרישות הגזלניות שלהם.
השיירה בה אתם נמצאים לא גדולה במיוחד, וכוללת מס' קטן של עגלות, מהן רק 4 הן עגלות כלא אשר בכל אחת שבעה אנשים, עגלת אספקה אחת, עגלת ציוד מוחרם, ושלוש עגלות מסע לחייליו של קורט, אשר כוללים כוח קטן של כ25 אנשים, חלקם רוכבים על הסוסים המלווים את השיירה, וחלקם יושבים להם בנחת בעגלה.
כולכם הגעתם לפה מסיבה מסוימת, חלק מכם חפים מפשע,חלקכם אשמים בפשעים, אבל היעד הסופי שלכם ברור, מבצר קטן שמנוהל על ידי סמל בשם דוך, אשר שולט על האיזור הזניח והלא מעניין הזה.
הסמל הבוגר ידוע בשגעונות שלו, וכבר היו מקרים בהם הוציא להורג חפים מפשע ושחרר פושעים, ולא ניתן לדעת בבירור מה מצפה לכם.
"נעצור פה." אומר החייל האחראי בראש השיירה, "אני מעדיף להישאר במרחק שבו נוכל לרדת לאחד הכפרים אם נרצה להינות קצת, מאשר להיות תקוע בדרך רחוק מכל מושבה." הוא אומר לחיילים אשר סביבו, וחיוך קל מתפשט על פניהם.
ברור שהפירוש של "להינות" יהיה לקחת בכוח,לבזוז ולפגוע. ותושבי הכפרים יודעים שעליהם לתת לחיילים כל אשר ירצו, כי באם אלו ירגישו שלא הרוויחו מספיק מהטיול לכפר, אזי תמיד יוכלו לקחת להם כמה מגויסים חדשים, ולהרוויח מעט כסף צד ממפקדיהם.
השיירה עוצרת ומקימה מחנה מהיר, העגלות מוצבות בחצי עיגול, כאשר כולכם נמצאים באותה העגלה.
יש עוד קצת זמן עד שהשמש תשקה ויחולק לכם לחם ומיים. וחמישה חיילים כבר יצאו לעבר הכפר על סוסיהם.
לא נראה שיש משהו טוב יותר לעשות מלדבר, והבחור השביעי שיושב אתכם בעגלה, בן אנוש שחור שיער, אשר בילה חלק נכבד מהנסיעה הזו בלקלל את השומרים, וכבר חטף מס' חבטות לא מבוטל מצדם, ונראה שהוא ויתר על הרעיון של להציק לשומרים. "אז..." הוא שואל את השאלה המתבקשת, "על מה אתם יושבים?, אני אישית אחראי לצלקת היפה שיש לשומר ההוא שם."
OUT
תרגישו חופשיים לתאר את עצכמם בהודעות הראשונות שלכם.
-סולסטיס. בן אנוש כוהן. נהרג במסע לעבר בידי אנשי התן
-לאטמיר, נהרג בידי מירה במערות מצליפי המוח של רעגיה, בשארית כוחו, לקח אותה ביחד איתו. הצטרף לאייליס בממלכת הנצח.
מתחילים
מזכיר לכולם IN וOUT, דיבור בתוך גרשיים, מחשבות בקו נטוי, ולנסות לעשות כמה שיותר גלגולים בכמה שפחות הודעות, כדי לחסוך זמן (אז לגלגל נזק גם אם אתם לא בטוחים שפגעתם.)
IN
בהתחשב בנסיבות, זה לא כזה יום רע.
השמש זורחת ומזג האוויר מתאים לאקלים הצפון הדרום מזרחי של גלקוס, משמע קלה שמשולבת בבריזות אשר מגיעות מהים, על אדמה ירוקה ברובה, בהחלט נראה שיש מקומות שהצליחו להשתקם מעט מהמלחמה, וניתן לראות במרחק את הכפרים הקרובים, אשר תושבהים מתעוררים ככל הנראה לעבודות הבוקר, ולחיים פחות או יותר שקטים, כל עוד לא תגיע קבוצת חיילים של קורט בדרישות הגזלניות שלהם.
השיירה בה אתם נמצאים לא גדולה במיוחד, וכוללת מס' קטן של עגלות, מהן רק 4 הן עגלות כלא אשר בכל אחת שבעה אנשים, עגלת אספקה אחת, עגלת ציוד מוחרם, ושלוש עגלות מסע לחייליו של קורט, אשר כוללים כוח קטן של כ25 אנשים, חלקם רוכבים על הסוסים המלווים את השיירה, וחלקם יושבים להם בנחת בעגלה.
כולכם הגעתם לפה מסיבה מסוימת, חלק מכם חפים מפשע,חלקכם אשמים בפשעים, אבל היעד הסופי שלכם ברור, מבצר קטן שמנוהל על ידי סמל בשם דוך, אשר שולט על האיזור הזניח והלא מעניין הזה.
הסמל הבוגר ידוע בשגעונות שלו, וכבר היו מקרים בהם הוציא להורג חפים מפשע ושחרר פושעים, ולא ניתן לדעת בבירור מה מצפה לכם.
"נעצור פה." אומר החייל האחראי בראש השיירה, "אני מעדיף להישאר במרחק שבו נוכל לרדת לאחד הכפרים אם נרצה להינות קצת, מאשר להיות תקוע בדרך רחוק מכל מושבה." הוא אומר לחיילים אשר סביבו, וחיוך קל מתפשט על פניהם.
ברור שהפירוש של "להינות" יהיה לקחת בכוח,לבזוז ולפגוע. ותושבי הכפרים יודעים שעליהם לתת לחיילים כל אשר ירצו, כי באם אלו ירגישו שלא הרוויחו מספיק מהטיול לכפר, אזי תמיד יוכלו לקחת להם כמה מגויסים חדשים, ולהרוויח מעט כסף צד ממפקדיהם.
השיירה עוצרת ומקימה מחנה מהיר, העגלות מוצבות בחצי עיגול, כאשר כולכם נמצאים באותה העגלה.
יש עוד קצת זמן עד שהשמש תשקה ויחולק לכם לחם ומיים. וחמישה חיילים כבר יצאו לעבר הכפר על סוסיהם.
לא נראה שיש משהו טוב יותר לעשות מלדבר, והבחור השביעי שיושב אתכם בעגלה, בן אנוש שחור שיער, אשר בילה חלק נכבד מהנסיעה הזו בלקלל את השומרים, וכבר חטף מס' חבטות לא מבוטל מצדם, ונראה שהוא ויתר על הרעיון של להציק לשומרים. "אז..." הוא שואל את השאלה המתבקשת, "על מה אתם יושבים?, אני אישית אחראי לצלקת היפה שיש לשומר ההוא שם."
OUT
תרגישו חופשיים לתאר את עצכמם בהודעות הראשונות שלכם.