ראיניס מהנהנת בראשה.
"אכן" היא אומרת, ומטעימה "היורשת, שירה הוא שיר של אש ושל קרח"
"שנים רבות מאד עברו, מאז שמעתי את זה לאחרונה" היא מוסיפה בעצב, ומסובבת את האובליסק.
המילים נדלקות בלהבות זהובות בזו אחר זו. החדר כולו רועד, ורעם עמום נשמע, בא מכל הכיוונים בעת ובעונה אחת.
"אואואואואואואואואואואואואואואו" תוקע שופר מרוחק, עגום.
הקירות רועדים שוב, ופיסות אבן קטנות נופלות מהן. אזי, הרעם מתגבר, וחלק מהקיר מולכם שוקע באיטיות כלפי מטה, חושף גומחה אפלה. משהו נוצץ, זכוכיתי, קורן אליכם באור קר מתוכו.
"אואואואואואואואואואואואואואואו" מריע השופר הרחוק פעם שניה, מזכיר לאולריק ימים רחוקים.
הקיר מסיים לשקוע, חושף מעבר צר; צינה מבעיתה נושבת מתוכו; כעת אתם רואים טוב יותר את החפץ המונח שם... דומה באופן מוזר לארון בוהק.
"אואואואואואואואואואואואואואואו" מריע השופר פעם שלישית, רחוק ועמום יותר, ואז נדם.
"אז את זה את מסתירה כאן, אחות יקרה" ממלמלת ראיניס בתעוב, בעת שהיא מתחילה להתקדם בזהירות.
ooc: רבותי, תמה החידה. תגובות מפורטות מכולם, בבקשה
