• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[רשומות] מוות עגום, רשומות המשחק

לאחרונה הגענו לעמוד ה-200 במוות עגום. זה קמפיין די אדיר, והרבה זמן רציתי לרשום לו רשומות, אבל כמובן שזה משחק פורום- אז למה הוא צריך רשומות? ועוד משחק שני באותו העולם, אז יהיה קשה להסביר עליו לאנשים שלא קראו את המשחק הראשון.

ועם זאת, אני כן רוצה לחשוף את המשחק הזה יותר 'לקהל', כי אני כן חושב שמעניין לקרוא עליו. אני אשמח אם תקראו, ואני אשמח לדבר פה בעץ עם כול מי שירצה על המשחק.


כמה שאלות שאני רוצה לענות עליהן מראש:
למה לעשות רשומות למשחק פורום? הרי אפשר פשוט ללכת ולקרוא את המשחק
נכון, אבל זה 200 עמודים, וזה המוןןןן. בנוסף, הרבה פעמים ניתן לראות סצנה אחת שנמצאת על הרבה מאוד עמודים, ואני אודה שלדעתי ה-50 עמודים הראשונים פחות או יותר הם פחות מעניינים, הדמויות קצת פחות סגורות על עצמן לפחות בצד של העמים החופשיים, ויש תחלופה של שחקנים. בנוסף לכך, הרבה פעמים המשחק מתנהל בכמה חזיתות במקביל- יש כמה קבוצות שפועלות באותו הזמן. למרות שזה אחד מהיתרונות של משחקי פורום שניתן להריץ כזה דבר בקלות רבה (כי אין לך כמות קשב מוגבלת לחלק- אתה יכול להעניק לכול צד בדיוק מה שהוא צריך בהודעה), זה יכול להיות מאוד מבלבל לקרוא.
עוד נקודה, היא המכאניקה. מהדורה 4 כבדה, ובעיקר בקרבות- יכול להיות שפתאום פשוט תתקלו בשטף מידע מכאני שיהיה לכם קשה להבין. יש עדיין תיאורים, אבל אני חושב שאם אני אתאר את הקרב אני אוכל להבהיר הרבה יותר טוב מה קרה שם מאשר שתקראו מכאניקה ותצטרכו לפרש.
ודבר אחרון- דווקא אתם יכולים לקרוא. למען האמת, אני חושב שיש קטעים שאני פשוט אומר לכם "לכו לקרוא, הסצנה כזו טובה שלתאר אותה יעשה עוול". ועם קריאה, כנראה תקבלו חוויה מלאה יותר של המשחק, אבל שוב- זה 200 עמודים, זו המון עבודה.

ומה עם המשחק הקודם? אני צריך לקרוא את כולו לפני שאני מתחיל?
לא, אני אעשה 2 סיכומים על המשחק הקודם. אחד שהוא קצר ככול הניתן, שנותן לכם בדיוק את המידע לו אתם זקוקים, ואחד שיותר יפרט על כול ההשפעות של המשחק הקודם על העולם של גאנור. אם קראת, כמובן שיש לך כבר יתרון, אבל אם אמרתי שב-50 העמודים הראשונים של המשחק הזה הדמויות עוד לא סגורות על עצמן- שאני מדבר על המשחק השני, זה לדעתי ב-200 עמודים הראשונים (וזה למה עדיף להתחיל לקרוא אותו מהאמצע, אגב). אז זה פי כמה עבודה שכול ההתחלה לא טובה במיוחד.
(נכון רק לצד הממלכה אגב, בו השתתפתי מההתחלה, לא יודע מה הלך בצד השני).

ולמה בכלל שאני ארצה לקרוא? על מה המשחק שלך בכלל? ואל תתחיל לתאר לי פה את העבר כי קודם כול בא לי לדעת שאני מתעניין
הוגן, הנה תיאור של המשחק בצורה מעניינת שמנסה להיות קצרה:
מוות עגום הוא משחק בעולם פנטזיה המספר על מאבקו של העולם כנגד ליץ' רב עוצמה המנהיג צבא אלמתים המאיים להשמיד את העולם, הנקרא אנאראק. המשחק הוא פנטזיה, אך הדמויות הן לא הרפתקנים מן הרחוב- הן נבחרו על ידי מפקדים מממלכות האלפים והגמדים (שכרגע בחזית נגד הליץ'), וממלכת דורטר של בני האדם (ששולחת תגבורת, ועברה מרד לאחרונה כך שגם היא לא מסודרת במיוחד).
המשחק נע בין פנטזיה אפית- קרבות אדירים וגיבורים עם כוחות מהאלים- לפנטזיה יותר אפלה, כמו העובדה שלא ניתן לחזור אחרי המוות והרבה פעמים הדמויות פוגשות ביאוש ובסבל שבאים כתוצאה מהמלחמה הנוראית. המשחק עוסק הרבה בבחירות המוסריות של הדמויות, מציב אותן מול שאלות של במי הם מוכנים לתמוך ומה הם מוכנים להקריב. בגלל של-2 הדמויות יש קשר לדתות בעולם, הרבה פעמים גם הנושאים של אמונה בעולם פנטזיה נכנסים לפה.
בנוסף ל-3 דמויות השחקן, לחבורה מתלווים דב"שים שונים בדרכם, בעלי אישיות ורקע משלהם לחקור, ונמצאים עם הדמויות. חלקם הם אנשים שהם חיילים כמו הדמויות, חלקם מפקדים שנותנים להם פקודות. במוות עגום, רוב הפעמים למרות שבכול קו עלילה מוצגים דב"שים חדשים- יש דב"שים שפשוט ממשיכים איתך בין קווי העלילה.

האם אתה הולך לסכם את כול המשחק?
כן, אבל רק חלקית, אני אסביר. אני משחק את הדמות של אדראן, שעליו יפורט קצת בהמשך. אדראן התחיל בצד העמים החופשיים, ולעתים הוא אפילו נפרד מהדמויות שהוא איתן ונמצא לבד. כחלק מהקטע של המשחק, אסור לי לקרוא מה קורה לדמויות שהן לא הדמות שלי, ולכן את כול החלק הראשון של המשחק אתם תשמעו רק מצד אחד. לפעמים, יכול להיות שיהיו קטעים שאני אומר "זה מה שאדראן עושה, בזמן שהאחרים עושים דברים אחרים"- ואני לא יודע מה הם עושים. לפעמים הדמות שלי תשמע על דברים שדמויות אחרות חוו ממקור ראשון. זה מאמץ די ענק לעבור על 200 עמודים ולסכם אותם, ולכן אני לא מצפה מהשחקנים האחרים או המנחה לעשות את זה, ולכן זה מה שתקבלו פה ברשומות.
עם זאת, אחרי קו עלילה אחד 2 הקבוצות (התגבורת מהממלכה והחבורה שנבחרה על ידי האלפים והגמדים) מתאחדות לקבוצה אחת- ככה שאתם לא מפספסים המון. בעיקר במאורעות הגדולים אנחנו כמעט תמיד ביחד.

וואלה מגניב, אבל אתה לא כותב בצורה מובנת במיוחד/יש קטע שלא ברור לי
אם יש קטע שלא ברור במה שאני כותב, אני אשמח אם תעירו לי ואני אערוך אותו או אסביר.
אם זה בנוגע למשהו שהדמויות האחרות לא יודעות, אני אשמח אגב אם זה יהיה בספוילר שתגידו לאיזה מהשחקנים זה מיועד.
אני מניח שלרוי יש קטעים שהוא לא רוצה להסתכן בכלל שנראה אותם, אז אם יש אתם רוצים לדבר על קטעים שנוגעים בעתיד העלילה או בדברים שבבירור הדמויות שלנו לא יודעות אני חושב שיהיה עדיף אם תפנו לרוי בפרטי. בחור נחמד דווקא, לא נושך :p

אתה כותב בכחול פתאום, למה כתבת שם בכחול?
אני הולך לכתוב בכחול הערות שלי כשחקן. יש קטעים, שפשוט אני לא יכול לדבר עליהם שאני מדבר רק בתוך המשחק. לדוגמה בקטע מסוים הדמות שלי מתנהגת בצורה ממש מוזרה וקיצונית ביחס למאפייני האישיות שלה, אז שם אני אכתוב בכחול שזה היה ככה כי הרגשתי שהדמות שלי לא הייתה מעניינת מספיק, והוספתי לה מאפיין אישיות שרציתי להקצין בשביל להראות אותו בצורה טובה. זה הרבה פעמים גם יגיע שאני ארצה להסביר משהו על מה שקרה מכאנית.

עוד משהו?
אם אני אחשוב על משהו, אני אוסיף פה לשאלות הנפוצות בעריכה, אבל כרגע נראה לי שסיכמתי את הדברים החשובים. רק אומר, בזמן שקראתם את כול החפירה הזו, יכולתם לקרוא את ה-5 עמודים הראשונים של מוות עגום, ובזמן שכתבתי את כול זה הייתי יכול לסכם לכם כבר 20, רואים שאני פרודקטיבי :p


רקע לעולם
או, כול מה שאתם צריכים לדעת לפני שאתם מתחילים לקרוא את הרשומות.

הרקע המינימלי הדרוש להבנה (שהוא עדיין ארוך, אבל אני חושב שאפשר להתמודד):
העולם של גאנור הוא עולם באלף הרביעי שלו, עם היסטוריה ארוכה.
הממלכות ששרדו לאחר זמן כה רב הן:

דורטר, ממלכת בני האדם. לאחרונה עברה מרד, שהונהג על ידי הנביא- אדם בשם בארסאיוס שהיה בעבר הכהן הבכיר בדורטר, ומרד בממלכה בגלל חוסר ההסכמה שלו עם העבדות שהונהגה בה בעבר או הגזענות לגזעים לא אנושיים. המרד כשל, למרות שהיו לו השפעות גדולות (ביטול העבדות לדוגמה, למרות שהאצולה לא נפלה כמו שבארסאיוס רצה). במרד השתתפו הרבה שבטים של יצורים דמויי אדם שזכו ליחס נחות בדורטר, ובסוף המרד הוא נקרא "מרד הממלכות השבורות" על שם הנאום אותו נשא בארסאיוס בקרב על בירת דורטר. כמו שניתן להבין משם המרד, המשחק הקודם- ממלכות שבורות- עסק בסיפור שלו. המלך של דורטר בסוף ממלכות שבורות נקרא ריקן קראנאדאן.

בנוסף לכך, ישנה הקיסרות האלפית, בה מתרחש רוב הקמפיין. האלפים עומדים יחד עם הגמדים בחזית נגד כוחותיו של הליץ' אנאראק וצבאותיו. הם סבלו מהמרד קשות, שכן הם לא קיבלו תגבורת נגד צבא המתועב. הם מאשימים במצב הנורא אליו החזית האלפית הידרדרה אדם בשם אלפארי קסוול, שנשלח בשביל למנוע מהם לקבל תגבורת במהלך כול מרד הממלכות השבורות. האלפים כרגע מתעבים את בני האדם על מה שהמרד שלהם גרם להם, אך הם זקוקים לעזרה- גם אם מאוחרת מידי. במרכז הממלכה האלפית עומד עץ הקיסר, המקודש לאלה מאנורה- אלת החיים, ומסמן את הממלכה האלפית.

עם האלפים, נמצאת גם ממלכת הגמדים ארת'רק. זוהי ממלכה המתפרסת גם מתחת לאדמה, והם סופגים את הכוחות של אנאראק שנשלחים מהמעמקים (כי המתועב משתמש במעמקים כמקום מעבר לכוחות שלו- אלמתים לא זקוקים למזון, אור שמש, ולא מפחדים מדרך ארוכה, אז לשלוח אותם עד הגמדים זה אידיאלי). הם פחות שונאים את בני האדם, למרות שהם עדיין שונאים אותם. הם קיבלו את התגבורת הראשונה מבני האדם לאחר המרד, מכיוון שהאצולה האנושית סבורה שעדיין ניתן לשקם את היחסים איתם, אבל הם חושבים שהיחסים עם האלפים כבר אבודים.

בנוסף, יש ממלכות משניות יותר. סטימקלאוד היא עיר המדינה של הננסים, שיש להם מכונאות מתקדמת, ותומכת במלחמה. ישנן גם ערי הכאוס- קבוצה של ערים שנמצאות בכאוס מתמיד על שליטה שנמצאות בקצה השני של העולם, ומתחת לאדמה יש את שבטי המינוטאורים הפראיים ואת האימפריה של הדרו הנשלטת בידי המלכה הכוהנת. המקומות האלו משפיעים פחות על הקמפיין, אבל הם קיימים.

כמו שנאמר, המצב בחזית ממש קשה. גנרל אנושי שנשלח בתחילת המרד בשם אריאן טולסר נשלח בשביל לנסות להחזיק אותו, בשנתיים שלמות בהם הליץ' אנאראק רק התחזק ולו לא היו חיילים. הוא השתמש בטקטיקות של "להחזיק רק את החזיתות החשובות" ו"נסיגה עדיפה ממוות בקרב" בשביל לשמור על החזית עומדת, ולמד להילחם באלמתים ומה הטקטיקות הנכונות נגדן בעצמו. בן האנוש היחיד שכול האלפים אוהבים, למרות שהרבה לא מסכימים עם הטקטיקות שלו. הוא נסוג מיותר מידי חזיתות, וכעת הוא בחזית ממנה כבר אי אפשר לסגת- חזית הבוץ.
רקע מורחב יתווסף בהמשך, אני רק ארשום בספוילר רשימה לעצמי של הדברים עליהם חשוב לי לפרט שאני אשקיע את הזמן.
- הקרב על נשימה ראשונה
- אסאדר גריאון (צעקות פאנגירלס ברקע)
- האצולה האנושית והאצולה האלפית
- דשירים וגיבורי קרב, ועץ הקיסר
- המלך ריימונד והקיסר מנטימר, הקיסרים הקודמים
- הקיסר קאלאדריון והקיסרית הלייטנה, הקיסריים הנוכחיים
- פארגוס. פארגוס. פארגוס.
- תחילת מרד הממלכות השבורות (בעיקר מותו של ג'רלד)
פירוט על הדמויות:
הדשיר אדראן הוא חצי אלף שנולד לאחד מבתי האצולה האלפים, בנסיבות לא אידיאליות במיוחד. הוא היה בושה לבית האצולה, ולכן מילדות הוא נשלח לבית יתומים, מקדש של מאנורה- אלת החיים. כחצי אלף, כול החברה האלפית רואה בו תועבה, אך הוא מצא באמונה במאנורה נחמה, וקיבל את הגזענות- מוכן להוכיח את עצמו עם המעשים שלו.
הוא התגייס לצבא, ובהתקלות קשה נגד חייליו של אנאראק קיבל את הכוח הקדוש שלו. הוא עבד קשה, ובסופו של דבר השיג את התואר דשיר- המקבילה בקיסרות האלפית לאביר. יש שרואים בעובדה שהוא קיבל את התואר ביזוי של התואר, אך אדראן רואה זאת כהוכחה למאמצים שלו. הוא מאוד דבוק לערכים שלו.
מכאנית, אביר קודש חצי אלף מבוסס כריזמה, מגונן.
==
ת'ונד הוא גמד, אבל לא מארת'רק. הוא חי עם משפחתו בהרים הצפוניים של דורטר, עד שיום אחד הם נתקעו על פני ההר בסופת שלגים. הם חיפשו מחסה מהסופה בתוך מערה, אך בלילה ההורים שלו נרצחו על ידי שלדים מונפשים, מול עיניו של ת'ונד הצעיר. אביו הקריב את עצמו על מנת שת'ונד יצליח לברוח החוצה, שם מצא אותו אלף בשם ארסלן, כוהן נודד של גארדיום. הוא לקח את ת'ונד תחת חסותו, וחיסל את השלדים ההם, אבל לא רק אותם. גם הוריו של ת'ונד קמו לתחיה כתועבות אל-מתות, ות'ונד הצעיר צפה בגופות של הוריו מנסות לחסל אותו, ובארסלן מציל אותו ו"הורג" אותם. ת'ונד נשבע לעשות ככל שהוא יוכל כדי שאף אחד אחר לא יצטרך לסבול כפי שהוא סבל, ונדד עם ארסלן במשך שנים, לומד את דרכו של גארדיום, דרך שכל אחד בוחר בה בעצמו. מחליט מעליה לעצמו.
לאחר שארסלן עזב אותו, ת'ונד הצטרף למלחמה כנגד אנאראק והוצב במבצר לב-עץ כחייל סיור. מעט לפני שהחבורה מגיעה, הפלוגה של ת'ונד נקלעת למארב של אלמתים והוא היחיד נותר בחיים, הגמד הזה די דכאוני בהתחלה.
מכאנית, ת'ונד הוא כוהן גמד מבוסס כוח/חכמה, מנהיג.
==
מינרון, מינוטאור מן המעמקים שבעקבות טובה שהוא חייב לממלכה הצטרף למאמץ המלחמתי נגד אנאראק. לוחם מיומן וקטלני, לעתים אפילו נכנס לזעם אכזרי בקרב. מסתובב עם חזיר הבר הנאמן שלו מקס, ובשלב מסוים בקמפיין גם משיג את ארכימדס- נחש פיתון בגודל אדם.
מכאנית, סייר מינוטאור עם חיה מלווה שנלחם עם נשק גדול מגודל וריבוי מקצועות לברברי, שמבוסס כוח/חכמה, סער. (כן, הוא מסובך, מי שרוצה יכול לשאול על המכאניקה אם מעניין אותו מספיק)
==
הערה משלי: אני אבקש מהשחקנים האחרים לתאר את עצמם, כי כמו שאתם רואים, אני לא מכיר את הדמויות שלהם כמו שהם מכירים.
בנוסף, יש עוד כמה דמויות שחקן שאני אוסיף את התיאור שלהן בהמשך, כרגע פשוט היה חשוב לי לתאר את הדמויות שכרגע משחקות.

דמויות נוספות:
מארו טאק- אמן לחימה בן אנוש, לוחם מיומן וערמומי שעבד בעבר כשומר הראש של בתו של הלורד קסוול האנושי, והתאהב בה, אך כאשר היא התארסה הוא החליט לעזוב והוצב בחזית.
מכאנית הוא היה נזיר בן אנוש, סער.

אני הולך להתחיל עם הרשומות מתישהו עד יום שבת, ובהודעה הראשונה יהיה קישור לכול הרשומות.
הנה בינתיים כמה קישורים לכול מי שרוצה לקרוא עוד קצת:
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861, בהודעת הפתיחה של מוות עגום יש המון מידע, שווה להסתכל.
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=31594, הודעת הפתיחה של ממלכות שבורות. גם פה המון מידע, למרות שקצת ישן יותר.
האלים של גאנור, קובץ של המנחה המתאר את כול האלים בעולם. עם תמונות!

אם יש שאלות, אני אשמח לענות עליהם.

מקווה שתהנו לקרוא את זה!

בדיעבד, אחד מהרבה פרויקטים שהתחלתי בפורום ונטשתי בסופו של דבר. מצטער על זה, אם מישהו התחיל לקרוא, לסכם משחק שלם זה קצת גדול עליי. למרות זאת, אם מישהו אכן קורא את המשחק ויש לו שאלות/התעניינות כולשהי, אני אשמח לפרט תמיד אחרי הודעה בפרטי.
 
אז אני השחקן של ת'ונד. הגמד האימו של החבורה. או לפחות ככה הוא התחיל. למזלנו, הוא השתנה!
אני מכניס את התיאור בספוילר למען נוחות.
ת'ונד הוא גמד, אבל לא מארת'רק. הוא חי עם משפחתו בהרים הצפוניים של דורטר, עד שיום אחד הם נתקעו על פני ההר בסופת שלגים. הם חיפשו מחסה מהסופה בתוך מערה, אך בלילה ההורים שלו נרצחו על ידי שלדים מונפשים, מול עיניו של ת'ונד הצעיר. אביו הקריב את עצמו על מנת שת'ונד יצליח לברוח החוצה, שם מצא אותו אלף בשם ארסלן, כוהן נודד של גארדיום. הוא לקח את ת'ונד תחת חסותו, וחיסל את השלדים ההם, אבל לא רק אותם. גם הוריו של ת'ונד קמו לתחיה כתועבות אל-מתות, ות'ונד הצעיר צפה בגופות של הוריו מנסות לחסל אותו, ובארסלן מציל אותו ו"הורג" אותם. ת'ונד נשבע לעשות ככל שהוא יוכל כדי שאף אחד אחר לא יצטרך לסבול כפי שהוא סבל, ונדד עם ארסלן במשך שנים, לומד את דרכו של גארדיום, דרך שכל אחד בוחר בה בעצמו. מחליט מעליה לעצמו.
לאחר שארסלן עזב אותו, ת'ונד הצטרף למלחמה כנגד אנאראק והוצב במבצר לב-עץ כחייל סיור. מעט לפני שהחבורה מגיעה, הפלוגה של ת'ונד נקלעת למארב של אלמתים והוא היחיד נותר בחיים, הגמד הזה די דכאוני בהתחלה.
בכל מקרה, במהלך ההרפתקה הוא משתנה לטובה, וחלק מזה זה שנמאס לי מכמה אימו הוא היה, וזה גם למה התלבטתי אם בכלל להגיש אותו למשחק אע"פ שחפרתי לרוי על ת'ונד הרבה לפני שהמשחק התחיל.
בסוף החלטתי להגיש דמות אחרת, גמד דרואיד מגניב. רק שהוא לא התקבל, הוא באמת לא היה מדהים. לאחר שאנשים פרשו, רוי שאל אותי אם עדיין יש לי את ת'ונד ואם אני רוצה להצטרף. השאר היסטוריה.
 
מקס נהרג במעמקים עוד לפני שהמשחק התחיל, הסיפור על המוות שלו ייכתב בהמשך העלילה. ההחייאה שלו היא בעזרת טקס דרואידי עתיק שהוא מצא במעמקים, כנראה מהעידן הראשון. הבעיה שבשביל לתרגם את הטקס הוא היה צריך המון מידע. הממלכה סיפקה לו את המידע הנחוץ, אפילו המגדל המאגי עזר לו כאשר הוא היה שם בתקופת התמחות. מבחינה טכנית הממלכה לא באמת עזרה לו להחיות את מקס, אבל מינרון רואה את זה כחוב שהוא צריך לשלם.

לצורך העניין, כל הסיפור הזה נכנס בכלל שסייר עם חיה מלווה יודע אוטומטית טקס שמחייה את החיה למקרה שהיא מתה. אני ורוי סיכמנו שהרעיון בסדר אפילו שאין החייאות בעולם של גאנור, ולכן נוצר הסיפור הזה.
אני עצמי כתבתי מספר סיפורים קצרים על מינרון, במקרה והם לא נכנסים לעלילה עד סוף המשחק אני אפרסם את כולם ברשומות שפה.
 
תחילת המערכה... טוב, אני אישית לא מת עליה. היא הייתה קצת מקרטעת, בינינו כשחקנים הייתה אינטראקציה בעייתית, אבל זה עדיין היה די כיף. היא מציגה את 2 הדב"שים הראשונים שמצטרפים לחבורה, ולמרות שהכול פה די מבלבל, זו ההתחלה- ויש בה מספיק מידע בשביל כן לפרסם אותה.

חלק ראשון של העמים החופשיים, עמודים 1-14:
בשלב זה נמצאות הדמויות אדראן (שלי) ומארו טאק, שהוספתי לפסקת הדמויות.

אדראן ומארו טאק נקראים שניהם לחדר המפקד במוצב קרוב למבצר לב העץ. בדרכם לחדר המפקד, כמה חיילים זועמים על החלטת הדרגים הגבוהים לקרוא להם, ומאיימים לתקוף את השניים- אחד מהם חצי אלף שמבייש את התואר הדשירי (אביר אלפי), והשני נציג של בית קסוול המתועב שמנע תגבורת לממלכה האנושית.
המפקד מסביר לשניים שישנה חבורה של שודדים בני אנוש שפושטת על הדרך הראשית ועל האספקה בה. מכיוון שהם בני אנוש ולא אלפים, המצב איתם יותר מתוח, והם נשלחים לטפל בהם.
השניים לא מסתדרים טוב ביחד. בעוד שמארו טאק מצהיר בגלוי על אמונה באראניס, אלה מרושעת, אדראן מזעזע מהדבר ובין השניים יש מחלוקת דתית, אך אף אחד מהם לא רוצה להתעמק בה.

שניהם מתקדמים לפונדק הקרוב- פונדק השועל הכסוף, לאסוף שמועות על השודדים, והם מוצאים במהירות את רוגאר, גמד שכרגע שותה בעצב על אובדן השיירה שלו.
הם מתשאלים אותו, הוא מספר להם שהוא היה חלק מהשיירה שהותקפה על ידי השודדים, ומספר שהיה עם השודדים מינוטאור- ברגע שהוא ראה את המינוטאור, רוגאר ברח בפחד. מהסיפור שלו, המינוטאור הוא המפקד, וגם יודע טקטיקות.
אדראן ומארו טאק מנחמים אותו, ויוצאים מהפונדק. רוגאר מבין שהוא יכול להצטרף אליהם להציל את אנשי השיירה שלו, והוא שמח להצטרף, למרות שמארו טאק לא בדיוק מרוצה מזה.
רוגאר הוא הדב"ש הראשון שמצטרף לחבורה, וכנראה האחד עם הכי הרבה זמן איתה, אלא אם הממלכה פגשה את אחד מהדב"שים שלה מוקדם יותר.

בדרך, רוגאר נראה מעודד, ומוכן לנקום בשודדים. הם מחליטים להתלוות לשיירה אלפית, כהגנה בחינם מפני השודדים. למרות שאנשי השיירה מעט חשדנים בהתחלה, הם מסכימים.
על השיירה הם פוגשים באלף צעיר בשם אילת'רין, שאומר שזו הפעם הראשונה שהוא רואה בן אנוש, ונחמד אליהם למרות המוצא של השניים. הם מדברים על בקבוק יין באווירה טובה, מתחברים קצת, למרות שהמתח בין אדראן למארו טאק נמשך, והשיירה מתחילה במסעה.

==
במהלך המסע, אנחנו מגלים שאילת'רין בעצם פה ביחד עם אביו, ראש השיירה, ושהוא עוזר לו בגלל שהוא מאמין שכך הם יוכלו לעצור את השודדים. אנחנו מגלים שכרגע לצבא האלפי אין זמן להתעסק עם השודדים, ושהמלחמה מעמיסה על הקיסרות ברמה ממש קשה.
הם מתלבטים בערב מה לעשות בנוגע לשודדים, ומארו טאק מציע לשלוח מספר סיירים שקטים שיבדקו את הסביבה. ראש המשלחת שולח כמה אנשים לסייר, ורוגאר בינתיים מגלה על כישרון חבוי שהיה לו בדמות חוש ריח רגיש במיוחד. הוא מריח את המינוטאור מרחוק, ולאחר דיון קצר, החבורה מחליטה לעקוב אחרי הריח שלו כדי למנוע מהקרב נגד השודדים- המונים כעשרים במספר- להגיע לשיירה, שמורכבת בעיקרה מאנשים פשוטים חסרי ניסיון בלחימה. מארו טאק מתקדם קדימה, בעוד אדראן, רוגאר ואילת'רין מתקדמים מאחורה.
אבל מהר מאוד נשמעת צעקה מהמקום בו הם חושבים שנמצאים השודדים, והחבורה פונה לרוץ לשם. הם רואים שני אבירים בשריונות מלאים, אחד מהם מינוטאור, נאבקים זה בזה- ומבינים שמארו טאק ככול הנראה מסתתר בין העצים. ובעוד בין השודדים המחלוקת מתלקחת, גם הם מסתערים לקרב.

לאחר קרב מהיר, הם בו הם מנצחים את השודדים, והלוחם בשריון מלא שנאבק במינוטאור מצטרף אליהם, אנחנו שומעים שהלוחם בשריון המלא היה חלק מצבא הנביא. הוא אומר לנו שחלק מהשודדים נשלחו אלינו, ושהאדם שנשלח מיומן מספיק בשביל שככול הנראה הם הגיעו לאנשי השיירה כרגע ותפסו אותם לא מוכנים. אדראן חושד בו שהוא אחד מהלוחמים של הממלכה שערקו לנביא רק שהם ראו שהם מפסידים, והוא מתרגז על ההשוואה ומתפרץ בנוגע לכך שאדראן העז לומר משהו על הדרך של בארסאיוס, אך מארו טאק עוצר אותם מלהתווכח והם רצים אל המחנה במהירות.

במחנה, נראה שהשודדים כבר תפסו את האספקה. הם מנסים לשאול על מידע את האנשים, וכשאלו לא עונים, השודדים מחליטים לעבור לדרכים יותר אלימות. הם מדברים גם על זה שאדם בשם הלורד ואנדאגריף משלם להם, ואחד מהשודדים תופס אלף ולוקח אותו לצד ל'תחקור'. מארו טאק מחליט לעשות מעשה מיוחד, מכיוון שהוא לא בדיוק שמח על ההצבה שלו. הוא מחליט לתת לשודדים הצעה שהם לא יכולים לסרב לה, ומציע להם לברוח מכאן, להצטרף אליו- וככה לא למות בקרב איתנו. השודדים, שמבינים היכן הם עומדים, מסכימים ומארו טאק והם עוזבים.

האפילוג של מארו טאק: http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861&start=195#p612272

הקטע הזה קצת לא ברור מנקודת המבט שלי בתוך המשחק, אבל קיבלתי הסבר עליו כשחקן מאוחר יותר, אז כאילו- אני אסביר גם לכם.
מארו טאק הבין שבין הלוחמים הייתה מחלוקת בנוגע להאם להרוג אנשים או לא, והלוחם בשריון הגדול אמר לא להרוג בעוד שהבחור השני כעס עליו.
הלורד ואנדאגריף מוצג מאוחר יותר במערכה, ולמרות ש-פאשלה שלי כשחקן- שכחתי לגמרי מזה שהוא הוזכר פה, מסתבר שהוא בעצם השאיר שם את השודדים בשביל לבחון האם יש מי שיצליח לעצור אותם שיהיו מתאימים לבוא ולעזור לחזית, ופיצה את השיירות. הויכוח בין השודדים האם להתחיל להרוג הוא ניסיון להפר את הפקודות של ואנדאגריף. שנתקדם בעלילה, יכול להיות שאני אסביר יותר טוב למה הוא עשה את זה, אבל כרגע זה סתם יבלבל אתכם.

השחקן של מארו טאק נאלץ לעזוב, וידענו שזה יכול לקרות שהוא הצטרף. זה לפחות קרה מהר.

הערות על הכתיבה, על כמות הפירוט, או על דברים שלא היו ברורים יתקבלו בברכה. גם סתם "יו מגניב!" יהיה אחלה. כיף לדעת שאנשים קוראים דברים, במיוחד אם מישהו השקיע זמן לקרוא את מסת הטקסט הזו.

מחר- חלק 2!
 
בקשר לשודדים ומארו טאק
אני פשוט בשוק שאני קורא את מה שאתה כותב על ואנדאגריף. זה בדיוק מה שאמרתי להם בשביל שישתפו איתי פעולה. אני פינטזתי להם שואנדגריף בגד בהם וכשהוא שמע שיש פלוגה שנשלחת לחסל אותם הוא שלח אותי בשביל להרוג אותם קודם בשביל שלא יוכלו לקשר בינהם. אני רואה שאני לא היתי כ"כ רחוק מהאמת ובאמת הצלתי אותם ממוות ודאי שואנדגריף הזה תיכנן להם בתור בשר התותחים שלו. צחוקים.
מה שעשיתי היה לנצל את המידע ששמעתי כשהמינוטאור והאיש רבו בשביל לגרום להם להאמין שאני יודע עליהם הכל ושואנדגריף באמת שלח אותי. ניסיתי לדבר איתם כי היו להם בני ערובה אלפים שרציתי לחלץ.
ובהחלט אני שמח שעזבתי את המשחק מהר, הרי זה קרה כי התחתנתי.

בקשר לזה שהיו ביננו תאקלים בדמויות, זה באמת היה קצת מעצבן ורוי הזהיר אותי שאם אשחק בן אנוש אסבול מגיזענות, במקום להתחנף למי ששונא אותי בחרתי לתקוף בחזרה. אני מניח שאם היתי ממשיך לשחק היתי מוצא עם האלפים שפה משותפת.
 
מגניב לשמוע שאנשים מתעניינים :)
לילו אסיד (עם קצת ספוילרים לקטעים שעוד לא כתבתי עליהם ברשומות)-
בהחלט קלעת נכון, למרות שהפעולה לא באמת מתאימה לאישיות של הלורד ואנדאגריף (שמוצגת בהמשך). על פי רוי דב"ש שבאותו הזמן היה עם הממלכה בשם בולרוט עודד אותו לעשות את זה.

אז, חלק 2, שהוא פשוט בעיקר "אנחנו מסתובבים ומדברים על דברים". עדיין בהתחלה החלשה, למרות שזה חלק טוב יותר לדעתי. בערך מסוף החלק הזה, או החלק הבא, האיכות עולה בהרבה שהדמויות מתחילות להיסגר על עצמן. ברגע שאגיע לעמודים היותר מתקדמים, יהיה אפשר כבר לראות את ההבדל.
ערכתי בחלק 1 את מקום ההתחלה, שהיה שגוי אגב, סליחה על זה.

חלק 2 (עמודים 14-32)-
לאחר הקרב, והעזיבה המפתיעה של מארו טאק, אנחנו מסוקרנים לזהותו של הלוחם בשריון המלא שעזר לנו. כאשר הוא מוריד את הקסדה, אנחנו בעצם מגלים שזו לוחמת. שמה הוא מארי האת', והיא הייתה אחת מהמפקדות הבכירות במרד הממלכות השבורות בצד של הנביא.

אדראן ומארי מדברים, שיחה בעיקר טכנית, בה אדראן מספר לה על המצב בחזית, דשירים הגזענות (קטע שלא אהבתי באדראן בתחילת הקמפיין, הוא היה מספר לכול אדם על הגזענות, כזה בכיין. בסופו של דבר, שיניתי לו קצת את האישיות בשלב מסוים בקמפיין- זה אחד מהקטעים שעפו), היא מספרת על בארסאיוס, המרד ואסאדר. בסופו של דבר הם ממשיכים במסע.

[ http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861&start=225#p613923 (אני ממליץ לקרוא פה את ההודעה לעמים החופשיים, התיאור די רחב), בנוסף- ההודעה פה: http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861&start=225#p613923 ]
הם מגיעים למבצר לב העץ, הנשלט על ידי הלורד ואנדאגריף, ופוגשים בת'ונד, גמד כוהן של גארדיום. לחבורה יש דיון קצר על לאן ללכת, ובסופו של הם מחליטים לבדוק קודם את החומות. למרות המראה המרשים של העיר, הם רואים מיד את הפחד של האנשים השומרים על העיר. הם מתחילים בשיחה עם מפקד המשמר, שסומך לחלוטין על חומות העיר והשומרים להגן על העיר ואומר שהאנשים לא צריכים לפחד. מארי מעניקה כמה עצות טקטיות, ות'ונד מספר שהוא פגש באלמתים באזור.
לאחר מכן אנחנו ממשיכים לאזור עם כמה מקדשים, ואדראן ואילת'רין הולכים לשאת תפילה למאנורה בעוד רוגאר נושא תפילה לקמרהאן. אדראן מגלה שכמעט כול הכוהנים נשלחו אל החזית, שכן כוהנים הם מצרך נדיר כנגד צבא האלמתים של הליץ'.
בסופו של דבר, אנחנו ממשיכים לאחוזה של הלורד, כי הגענו לעיר במטרה לפגוש אותו. השומר מודיע שהלורד יפגוש אותנו בעוד כמה שעות ובינתיים ממליץ לנו ללכת לטברנה ואומר שהלורד ישלם למענינו (רוגאר כבר הלך לשם בזמן שהיינו בדרך ללורד).
בטברנה, אנחנו רואים את רוגאר סועד עם האלפים- ומתגלה שהוא יכול לדבר אלפית שוטפת, למרות שעדיין יש לו מבטא. הפונדק נראה רגוע, עד שויכוח בין אלף לגמד בפונדק מגיע לטונים גבוהים- שהם מתווכחים האם העיר בסכנה מידית. האנשים סומכים על החומות וואנדאגריף, אך הפחד נותר. בנוסף, הגמד הטוען שהעיר בסכנה- מספר שהוא חייל בשירות המפקד אריאן טולסר- המפקד של חזית הבוץ. ת'ונד תומך בו, והגמד קורא לת'ונד להראות לו משהו- ת'ונד עוזב איתו. בהודעת הפתיחה של מוות עגום יש פסקה די ארוכה שמסכמת כול מה שאתם צריכים לדעת על אריאן טולסר, לא ראיתי פשוט לצטט לפה כי זה די ארוך)

בזמן שת'ונד עסוק, שאר החבורה מדברת על תגבורות, ומצב החזית, והמרד של בארסאיוס. מארי מספרת שהיא הנהיגה חזית תחת הצבא של בארסאיוס, רוגאר מספר שהפעם האחרונה שהוא היה בחזית זה לפני 4 שנים. בסופו של דבר, ת'ונד חוזר לחבורה, ואומר שצריך לעזור כנגד אנאראק באזור מסוים שהוא יכול לפלוש ממנו על יד העיר, זה מה שבאנו לעשות, אז אנחנו מסכימים.
האלף והגמד (ממקודם) מספרים לנו על מכרה ברזל ויהלומים ששותק על ידי האלמתים של בארסאיוס. המכרות הללו מקיפים את העיר, וכרגע מלאים באלמתים, ואין מספיק אנשים בשביל לנקות אותם. זה למה הם זקוקים לנו. האלף לא מרוצה מלסמוך עלינו, אבל הגמד מעניק לנו את המידע בכיף.

אנחנו עוזבים, ואדראן ות'ונד מתווכחים בין לצאת עכשיו אל המכרה או לחכות לשמוע מה הלורד ואנדאגריף רוצה מהם. בסופו של דבר, ת'ונד מסכים לחכות- למרות שהוא ממש לא מרוצה מזה, ולאחר מכן הם מדברים על הדת, שאדראן שואל אותו למה הוא סוגד לגארדיום. ת'ונד מספר שזה כנקמה, והוא לא אוהב את האלים האחרים שמשתמשים במאמינים שלהם ככלי משחק. שאדראן שואל על מה נקמה, ת'ונד מדבר על הקרבה, אך לא רוצה לשתף על זה.
בנוסף, עם הדב"שים מתפתחת שיחה על אריאן טולסר ועל הפיקוד שלו- ועל הניסיון שהוא צבר מכישלונות צורמים וממותם של החיילים שהיו ברשותו. יש ויכוח בנושא שלו, אבל בסופו של דבר הויכוח מסתיים שהקבוצה פונה ללכת ולהיפגש עם הלורד ואנדאגריף.
 
בזמן שת'ונד היה בנפרד, האלף והגמד מציגים את עצמם כסמלים בצבא. הם מדברים עם ת'ונד על האיום של אנאראק, על איך שהוא בנה מכרות ליד העיר על מנת לחפור מתחת לחומה. ת'ונד לא מבין למה ומציע כמה רעיונות, שכוללים לחשים על החומות.
הם מספרים לו שהם זקוקים לחיילים שיהרסו את המכרה מבפנים, ות'ונד מתנדב. הוא לא אוהב להוביל חבורת תיירים בעיר, ורוצה לעשות משהו.
 
לאדראן (מאדראן :p )-
קצת פירוט איך זה מבחינת אדראן-
בגדול, בעיניו של אדראן, זה לא כזה חשוב מה באמת היה טיב הקשר ביניהם. הוא לא מספיק עמוק בעולם הזה של דיפלומטיה ותככים בשביל לדעת לשאול את כול השאלות הנכונות- ויש דברים אחרים שמעסיקים אותו כרגע.

סאר-יאר בבירור נורא רוצה להרוג את מאקוגה, וחשדתי עוד לפני זה מסוג של תחושת בטן ברגע שלורד הוראן ידע שהסתובבתי עם ורנון למרות שלא הייתה לו שום דרך לדעת את זה (הרי עפתי עם ורנון על גריפון באמצע כול השלג- אין מצב שהוא ראה אותי), ומבחינתי הם משתפי פעולה. לאדראן יש דרך בראש נורא ספציפית איך הוא יבצע את המשימה הזו- וטיב הקשר בין ההובגובלין ללורד לא ישפיע על זה במיוחד.
 
רוי
הילמאר (ואני חושב שעוד כמה דב"שים) מתייחס לפרטים לגבי אנאראק שהיה יודע אם לחש השכחה לא היה מוטל, כמו חוקי התעופה שפארגוס ואנאראק ניסחו. השאלה היא איך. האם מרגע שנחשפה זהותו של אנאראק השפעת הלחש החלה להיחלש?
 
אדראן
כן. זה גם צויין בשיחה עם קונטרול - פארגוס הטיל את הלחש ומת, ובנתיים הקסם החזיק. עם זאת, כשאנאראק כבר "שבר" אותו בעצמו בכך שהוא חשף לגיבורים את זהותו האמיתית, הכוח של הקסם נחלש משמעותית והרשה לאנשים להתחיל ולהיזכר במה שהיה. בנוסף, עוזר מאוד שאלפארי עצמו לא הושפע מהלחש בזכות הטבעת המגנה שלו. עצם כך שיש אדם אחד בעולם שעוד זוכר את אנאראק במלואו גם מחליש את הקסם.
 
חזרה
Top