• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

"המחוננים" - אתחול (סופר-גיבורים מודרני) - עץ משחק

בחוץ אלכס רואה מספר חיילים הולכים הלוך או חזור לאורך המסדרון, כמה עומדים בקבוצה ליד דלת ומדברים. יש כמה שהולכים הרחק מהדלת. אף אחד לא מסתכל ישירות אל אלכס.

הפתק קטן וכתוב ביד נשית אך בצורה מהירה ויעילה. הוא מבקש מכל הצוות להתייצב במשרד של המ"מית בהקדם האפשרי.
 
"הנה אנחנו מתחילים..." חושב לעצמו אלכס.
הוא קם מהמיטה שלו ונעמד באמצע החדר ליד הכניסה, וקורא בקול חזק, אבל לא בצעקה: "אוקיי, מספיק לנחור! מי שער שיתלבש ומי שלא כדאי שיעשה זאת במהירות! מזמנים אותנו למשרד של המ"מית עכשיו, אז קדימה, תזיזו את עצמכם מהמיטה!!"
אלכס מחכה לחברי היחידה ליד דלת הכניסה, וכאשר כולם סיימו הוא פותח את הדלת והולך לכיוון משרד המ"מית.
 
אני נאנח, קם מהמיטה ומתחיל להתלבש, תוך מילמול של 'מודה אני' ו-'ברכות השחר'. <לא נספיק לשחרית> אני חושב בבאסה, אבל אני יודע שמה שאני עושה יותר חשוב. אני מסיים להתארגן "המפקד" אני ממלמל, עדיין עייף, מכתף את הנשק ומתחיל ללכת למשרד המ"מית.
 
מארק פוקח את העיניים ומתחיל לפעול כאילו הוא ער מלפני המון זמן ולא קם רק עכשיו. אולי ממריץ את עצמו? הוא מתלבש ומתארגן בזריזות, ותוך דקה או שתיים הוא כבר מאורגן ועוקב אחרי אלכס אל מחוץ לחדר. ברגע שהוא קם, אתם ממש יכולים להרגיש איך העייפות נעלמת ממכם.
 
להגיע אל המשרד של המ"מית זה פשוט ללכת בדרך ההפוכה מזאת שלקחו רק לפני מספר שעות. ולצוות אלכס החדש לוקח רק כמה דקות להגיע. הדלת שלה פתוחה וכשהקבוצה הקטנה מגיעה היא מסמנת להם כבר להיכנס ממאחורי שולחן העבודה שלה. כשהם נכנסים, הם מיד שמים לב גם לגבר גבוה ורזה עם דרגות סג"מ ושיער אדמוני קצר. ידיו משולבות על חזהו והוא נשען על הקיר הרחוק עם רגל אחת מקופלת ואצבעותיו מתופפות בעצבנות.
"זה, כרגע, הצוות היחידי שיש שפנוי," היא אומרת לו. "צוות אלכס, תכירו. זה רונן נגב. הוא אחראי על חדר המבצעים שלנו."
"היי," הוא אומר ומהר לוחץ את הידיים של כולם. "העניין הוא כזה, היו כמה אסירים מסוכנים שברחו מהבונקר אתמול אבל אחת הגרועות מביניהן היא שני." הוא לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא ממשיך. "אחותי. והיא לא כל כך טובה בכל הקטע הזה של לשכוח ולסלוח. אז היא תרצה לפגוע בכל מי שאחראי למה שקרה לה. ושתי המטרות הכי קלות יהיו ההורים שלנו. אבא שלנו עובד בקרייה אבל אמא היא מורה בבית ספר יסודי וכנראה תחזור הביתה בסביבות 17:00-18:00. אני צריך שתמצאו אותה ותגנו עליה משני. ואם אפשר, כמובן, תתפסו אותה ותחזירו אותה."
 
"אתם הולכים לתת לנו עוד עזרה ואמצעים? יש לנו רשות להשתמש בכוחות שלנו המקומות ציבוריים, יש סיכוי שזה יהיה הכרחי." אני מוסיף במהירות.
 
בשעות אחר הצהריים המאוחרות, יוקאי מגיע לבית דירות קטן בת"א. למרות מראהו המשונה, לא ננעצים בו יותר מדי מבטים. רוב האנשים יותר מדי טרודים בענייניהם כדי לשים לב אליו, ואלו שלא לא טורחים להבין. הוא מרגיש איך הזעם גואה בו בקרוב כולם יכירו אותי! אבל הוא חושק את שיניו, עושה כמה שניות של מדיטציה, ואוחז בניצב חרבו. כשהוא נכנס פנימה, הוא נעצר, מניף את החרב בקלילות וחותך את לוח החשמל פחד מעולם לא הזיק לאף אחד הוא מהרהר, בזמן שהוא מטפס במדרגות החשוכות.
 
"גם אם נוכל לדעת עוד קצת פרטים עליה, מה גרם לנקמנות שלה, נקודות חולשה..." אני מוסיף "אחרי הכל, אם יש לנו טלפט בצוות, אולי נוכל לנטרל אותה בלי לשפוך דם, או להתחיל קרב-מחוננים באמצע עיר. גם כל מידע לגבי חולשות ויכולות יעזור." אני אומר בחצי חיוך נבוך.
 
"שני מסוגלת להשתלט על הגוף של אנשים אחרים," רונן אמר ונתן לזה רגע לשקוע. "היא לא טלפתית שמסוגלת להשפיע על המוח ולגרום לבן אדם לעשות מה שהיא רוצה, היא יוצרת קשר פיזי ישיר עם המערכת העצבית של הקורבן שלה ושולטת בו כמו בובה. והיא נהייתה מאוד טובה בזה. לכן, גם טלפתים מנוסים יותר, בלי כוונה להעליב, לא מסוגלים להשפיע עליה יותר מדי. המוח שלה, במיוחד מגובה על ידי הנחישות והשנאה שלה, פשוט חזק מדי." רונן מרכין את ראשו, הולך קצת ואז נשען על ארון מתכת. "היא מאשימה אותנו, אותי ואת אמא ואבא, שבגדנו בה וזרקנו אותה לבונקר. כי כשצמר"ת באה לבחון את היכולות שלה בפעם הראשונה, הסיכום היה שהיכולות שלה גורמות סבל בלתי מתקבל על הדעת לכל מי שהיא משתמשת בהן עליו ולכן לא רצו לגייס אותה אלא לשים אותה במעקב תמידי. היא לא אהבה את זה, היא תמיד הייתה מאוד ראש בקיר, והיה סכסוך קטן שבסופו היא נוטרלה והוכנסה לבונקר לבידוד." הוא משך באף קלות וניער קצת את הראש. "מבחינת חולשות, מה שידוע מהמבחנים שלה פה הוא שהיא סובלת מרגע של ורטיגו והלם מערכתי קל כשהיא מתנתקת ממישהו ושהמערכת החיסונית שלה חלשה מהרגיל. חילוף החומרים שלה לא טוב אפילו לא כמו של מחונן בדרגה גאמה. חוץ מזה, מה שיעבוד על 'ממוצע' יעבוד עליה. ואתם לא צריכים לדאוג לאבא שלי, לפחות לא עד מאוחר. הוא עובד בבור. אם שני תצליח, איך שהוא, להיכנס לשם, היא לא תצליח להתמודד או להתחמק מכל השומרים שם. היא לא תיקח את הסיכון הזה."

"אתם הולכים להיות בשטח אזרחי אז תצטרכו להיות לבושים אזרחית," המ"מית הוסיפה. "לא יותר מאקדח צד לבן אדם. אני אדאג שבאפסנאות גם יספקו לכם טייזרים ורימוני הלם. תנסו לא לגרום לסכסוך אלים באמצע עיר עמוסה אבל יש לכם רשות להפעיל כוח כדי לנטרל אותה. וכבר דיברתי על זה עם המג"ד... אם האפשרות השנייה היא לאבד אותה, יש לכם גם רשות להפעיל כוח קטלני."

----

למרות שיוקאי נראה כמו רוכב אופנוע עם בגדי הגנה מעט מוזרים, יותר מבן אדם אחד עצרו לרגע להסתכל עליו. פה לא פלורנטין או אמצע יפו. טיפוסים כאלו לא מסתובבים פה בדרך כלל. אבל אף אחד לא עושה מאמץ אקטיבי על מנת לעצור אותו. וכשהוא נכנס, הבניין הקטן עוד ריק. כשהוא חותך את ארון החשמל, האור בחדר המדרגות מהבהב לרגע ואז נכבה אבל אור לפני ערביים עדיין מציף את חדר המדרגות דרך דלת הכניסה והחלון בגג. הדלת של דירה 10 היא פלדלת רגילה עם המספר 10 עליה בספרות מוזהבות ומתחתיהן תלוי שלט פשוט שאומר "יואב וניקי נגב".
 
ארי עומד ואומר במבוכה קלה "אין לי מושג איך משתמשים בנשק חם"
לאחר מכן הוא שואל "כמה חזקה השליטה שלה על מישהו, וכמה חזק הקשר ביניהם? ואם נגיד מהממים את מי שהיא שולטת עליו, האם זה משפיע עליה?"
 
אני משחרר שריקה חלשה בהתפעלות לא רצונית. "חתיכת כוח" אני אומר, מתחיל לחשוב על דרכים לנטרול "אתם יודעים איך היא מפעילה את הכוח? איך היא משתלטת על בן אדם? מאיזה מרחק היא יכולה לעשות את זה?" התחלתי לשאול "איך באמת תפסתם אותה בפעם הראשונה?" שאלתי בעניין
 
"נכון," המ"מית אומרת בתגובה להערה של ארי וחושבת לרגע. "תגיד את זה לאפסנאי ושיספק לך נשק הלם כתחליף. אבל כן צריך להעביר אותך הכשרה כמה שיותר מהר," והיא מיד כותבת לעצמה הערה על פתק קטן.

"וזאת הבעיה העיקרית שיש לצמר"ת עם הכוח שלה," רונן ממשיך. "היא צריכה להיות במגע עם הקורבן כדי להשתלט עליו אבל מה שהיא עושה הוא בעצם ללבוש אותו כמו חליפה. היא ממזגת את התאים שלה עם אלו של הקורבן ועוקפת את הפעילויות הרצוניות שלו. וברגע שהיא עושה את זה, אי אפשר להכריח אותה להתנתק. או, לפחות, אנחנו עוד לא יודעים איך. בפעם הראשונה, הצלחנו להשלות אותה ולהביא אותה למקום שבו היה לנו יתרון. אז היממנו אותה ושלחנו אותה לבונקר שם היא נשארה בבידוד מאז. זה לא יצליח שוב. היא נהייתה פראנואידית. בצדק, אני מניח."
 
"אתה צריך ללבוש חליפת חלל, או משהו מאוד קרוב לזה, בשביל שהיא לא תוכל לגעת בך," רונן אומר. "וזה מה שעשינו כשבאנו ללכוד אותה בפעם הקודמת. אבל מכיוון שאני דיי יורה באפלה במקרה הזה, אני לא יכול להיות בטוח במאה אחוז שהיא תלך לשם עכשיו, אין אישור להוציא את החליפות האלו. אתם תאלצו לשמור מרחק ממנה. ובלי לפגוע בכבודך," רונן הרים את ידו אל מארק ואז הוריד. "אבל אתה יחסית צעיר ולא מנוסה וגם לטלפתים היותר טובים שלנו קשה להשפיע עליה. הדרך הכי טובה להתמודד איתה היא להמם אותה ברגע שיש הזדמנות, לארוז אותה ולשלוח אותה ישירות חזרה לבונקר."
 
"התשובה לזה היא: ברגע שהיא תרגיש בטוחה לעשות את זה אבל יכול להיות גם מוקדם יותר. הכל תלוי במה היא עשתה מאז שברחה מהבונקר. לכן, אני צריך שמישהו ילך בהקדם האפשרי."
 
חזרה
Top